הגר"ע יוסף זצ"ל

[גביר]

השיעור הראשון ששמעתי ממנו היה ביזדים, סמוך לתשעה באב ועסק, מטבע הדברים, בהלכות תשעה באב, אף על פי כן לא נמנע משילוב הומור [זכור לי, בין השאר, משפט אחד 'מותר לעשן בתשעה באב, שמה הנאה יש בדבר, עלה עשן באפו? והא ראיה, שלא תקנו חכמים עליו ברכה, ואם היו מתקנים, מה היו מתקנים? ברוך מכלה ממונו בידו', והוסיף כמה מילים בגנות העישון]. הפעם האחרונה ששמעתי ממנו שיעור הייתה בכולל של בר אילן, בעניין התר טיפול רפואי בגוי בשבת
[דומה שהיה זה אחד השיעורים האחרונים שמסר מחוץ לירושלים].

ההבדלים בין השיעורים ביזדים לשיעור בכולל המחישו לי את יכולתו להתאים את עצמו לציבורים שונים ומגוונים-
בשיעור ביזדים הודגשו ההוראות המעשיות וגם ההסברים הלמדניים שנלוו אליהן נאמרו בסגנון השווה לכל נפש, בשפה עממית, לפעמים גם מחויכת.
השיעור בכולל היה שיעור עיוני, ממוקד בנושא אחד תוך הקפת צדדיו השונים והתבססות על שלל מקורות, בשיעור זה השתמש הרב בלשון גבוהה יותר ונמנע מאמירות מבודחות.

אם תרצה אמור -
השיעור ביזדים, היה, במידה מסוימת, כעין 'חזון עובדיה' שעיקרו הלכות פסוקות שנימוקיהן בשולי העמוד, בעוד השיעור בכולל היה כעין 'יביע אומר'.

זכותו תגן עלינו
בשורות טובות ישועות ונחמות.

[אש משמים]

ההבדלים בין השיעורים ביזדים לשיעור בכולל המחישו לי את יכולתו להתאים את עצמו לציבורים שונים ומגוונים-
בשיעור ביזדים הודגשו ההוראות המעשיות וגם ההסברים הלמדניים שנלוו אליהן נאמרו בסגנון השווה לכל נפש, בשפה עממית, לפעמים גם מחויכת.
השיעור בכולל היה שיעור עיוני, ממוקד בנושא אחד תוך הקפת צדדיו השונים והתבססות על שלל מקורות, בשיעור זה השתמש הרב בלשון גבוהה יותר ונמנע מאמירות מבודחות.

אם תרצה אמור -
השיעור ביזדים, היה, במידה מסוימת, כעין 'חזון עובדיה' שעיקרו הלכות פסוקות שנימוקיהן בשולי העמוד, בעוד השיעור בכולל היה כעין 'יביע אומר'.

ישר כח.
אם כדבריך, חבל שלא הוקלטו והופצו שיעורים עיוניים אלו והיו לתועלת רבה לרב ולתלמידים מכמה פנים.
חבל על דאבדין ולא משתכחין..

[מעיין התורני]

השיעור הראשון ששמעתי ממנו היה ביזדים, סמוך לתשעה באב ועסק, מטבע הדברים, בהלכות תשעה באב, אף על פי כן לא נמנע משילוב הומור [זכור לי, בין השאר, משפט אחד 'מותר לעשן בתשעה באב, שמה הנאה יש בדבר, עלה עשן באפו? והא ראיה, שלא תקנו חכמים עליו ברכה, ואם היו מתקנים, מה היו מתקנים? ברוך מכלה ממונו בידו', והוסיף כמה מילים בגנות העישון]. הפעם האחרונה ששמעתי ממנו שיעור הייתה בכולל של בר אילן, בעניין התר טיפול רפואי בגוי בשבת
[דומה שהיה זה אחד השיעורים האחרונים שמסר מחוץ לירושלים].
זכותו תגן עלינו
בשורות טובות ישועות ונחמות.

יישר כח.
אם כי מעניין לציין במחזיק ברכה (רי, ד) כתב שאם היה דבר זה בימי חז"ל בהחלט יכול להיות שהיו מתקנים עליו ברכה.
מצ"ב
עד כדי כך שיש שיטה שחוששת לזה הלכה למעשה לעשן ללא ברכה (לא נפסקה כמובן.) מצ"ב:

[בן אליהו]

ישר כח.
אם כדבריך, חבל שלא הוקלטו והופצו שיעורים עיוניים אלו והיו לתועלת רבה לרב ולתלמידים מכמה פנים.
חבל על דאבדין ולא משתכחין..

הלא יביע אומר פתוח וגלוי לכל. לא הבנתי איזו תועלת הייתה צומחת לרב ולתלמידים מעבר לתועלת הצומחת מיביע אומר.

[גביר]

דומה שיש בנותן טעם להביא את דברי הרב עצמו על בפירושו על אבות 'ענף עץ אבות' ו ו ד"ה המכיר את מקומו [ירושלים תשפ"א עמ' תקפ"ב] -
'תלמיד חכם ... בבואו לבשר צדק בקהל רב, חייב להכיר את קהל מקומו. אם הם אברכים תלמידי חכמים, יעניק להם מחמתו פלפול של אמת ... לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואם הקהל הוא מהמוני העם ... יעניק להם מאמרותיו במדרש ואגדה ומוסר במשלים ומעשיות למשוך את לבבם ליראת ה' טהורה, בכדי שיהיו הדברם ערבים לכל אוזן שומעת בכל מקום מקום כראוי לו'.

[גביר]

אגב דאיירינן בהנהגה הראויה לתלמיד חכם לפי הרב עובדיה-
-

במשפט, שניתן להגדירו כמשפט מנחה או כמשפט מפתח, מבטא הרב עובדיה את אחד מעקרונות הפסיקה שלו [אותו אפשר, אולי, להגדיר כעיקרון ה'החלטיות' או ה'חלוטיות' ] ואת תפקידו של הפוסק כמכריע הכרעה ברורה, קבועה ומוחלטת ולפחות לשאוף להכרעה שכזו, לצד נכונותו לחזור בו ממנה אם אכן יוכח לו שיש לפסוק בצורה שונה [דומה שתפיסה זו אופיינית לחכמי הספרדים בכלל, אך נראה שהועצמה אצל הרב עובדיה] -

'כל חכם שמביע דעה ראוי שיהיה נשאר עומד על דעתו (אלא אם כן רואה שדברי חברו נכונים ומודה על האמת), שתלמיד חכם שאינו מביע דעתו בבירור והן ולאו רפיא בידיה אינו תלמיד חכם'
[מאור ישראל, תענית ד. ד"ה כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח].

בהנחה שהדברים לא התווספו בשעת הכנת הספר לדפוס, הם משקפים גם את גיבוש דרך הפסיקה של הרב כבר בהיותו בחור בישיבת פורת יוסף, כאשר כתב את הערותיו חידושיו על סדר ש"ס, הערות וחידושים שהתפרסמו, כידוע, רק בשנותיו המאוחרות.

[פלוריש]

אגב דאיירינן בהנהגה הראויה לתלמיד חכם לפי הרב עובדיה-

במשפט, שניתן להגדירו כמשפט מנחה או כמשפט מפתח, מבטא הרב עובדיה את אחד מעקרונות הפסיקה שלו [אותו אפשר, אולי, להגדיר כעיקרון ה'החלטיות' או ה'חלוטיות' ] ואת תפקידו של הפוסק כמכריע הכרעה ברורה, קבועה ומוחלטת ולפחות לשאוף להכרעה שכזו, לצד נכונותו לחזור בו ממנה אם אכן יוכח לו שיש לפסוק בצורה שונה [דומה שתפיסה זו אופיינית לחכמי הספרדים בכלל, אך נראה שהועצמה אצל הרב עובדיה] -
'כל חכם שמביע דעה ראוי שיהיה נשאר עומד על דעתו (אלא אם כן רואה שדברי חברו נכונים ומודה על האמת), שתלמיד חכם שאינו מביע דעתו בבירור והן ולאו רפיא בידיה אינו תלמיד חכם'
[מאור ישראל, תענית ד. ד"ה כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח].
בהנחה שהדברים לא התווספו בשעת הכנת הספר לדפוס, הם משקפים גם את גיבוש דרך הפסיקה של הרב כבר בהיותו בחור בישיבת פורת יוסף, כאשר כתב את הערותיו חידושיו על סדר ש"ס, הערות וחידושים שהתפרסמו, כידוע, רק בשנותיו המאוחרות.

מספר הרב יחיאל מיכל שטרן בספרו 'מרן' על הרב עובדיה יוסף (עמ' קעה):

לא אחת הייתי שלוחו של רבנו בהעברת דברים להגרש"ז [הרב אוירבך, דודו של הרי"מ שטרן] וזכורני שלפני שפסק בענין החזרת שטחים, בקשני שאלך לשאול את דעת הגרש"ז. כשבאתי להגרש"ז אמר לי: 'על שאלה זו צריך 'סנהדרין' כי זה דיני נפשות ממש, ואיך יכול להכריע בדבר כזה', והוסיף 'נס מהשמים שמנהיגי המדינה לא שואלים אותנו, כי אם היו שואלים אותנו לא יכולנו לענות'. כשחזרתי לרבנו ומסרתי לו התשובה, נאנח ואמר 'למה משאירים אותי לבד במערכה'.

הרב פרופ' אברהם שטיינברג כתב באסיא (פז-פח) על פגישותיו עם הרב יוסף שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף בנוגע לחוק מוות מוחי-נשימתי. בעמוד 76 הוא מספר שהגריש"א אמר לחה"כ משה גפני להצביע נגד החוק אבל לאפשר לו לעבור (דובר שבחוק יקבע שמוות מוחי הוא המוות החוקי, אך אם המשפחה מתנגדת מסיבות דתיות יושאר החולה מחובר למכשיר ההנשמה עד שליבו יפסיק לפעום). בעמוד 77 הרע"י תמה על שיטת הגריש"א, כי לדעתו צריך להכריע לכאן או לכאן.

[וונדרבר]

יש סיפור ידוע על שוטרים שהגיעו לילה אחד אצל הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל, והוא ביקש מהם לעזור לו להשיג ספר שו"ת שהוא היה צריך בדחיפות [ספר "אבני חן" או משהו דומה], והעותק היחיד היה בספרית מוסד הרב קוק, אז הם נסעו לטלזסטון לספרן והוא בא איתם לפתוח את הספריה, והביאו לו את הספר.
האם מישהו יודע פרטים ומקורות לסיפור זה?
כמדומני שמישהו טען בזמנו שאין ספר שו"ת כזה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש סיפור ידוע על שוטרים שהגיעו לילה אחד אצל הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל, והוא ביקש מהם לעזור לו להשיג ספר שו"ת שהוא היה צריך בדחיפות [ספר "אבני חן" או משהו דומה], והעותק היחיד היה בספרית מוסד הרב קוק, אז הם נסעו לטלזסטון לספרן והוא בא איתם לפתוח את הספריה, והביאו לו את הספר.
האם מישהו יודע פרטים ומקורות לסיפור זה?
כמדומני שמישהו טען בזמנו שאין ספר שו"ת כזה.

דומני שנכב"ב וזה דמיון.

[גביר]

מצינו בתשובות הרב ובפסקיו כמה אזכורים של ספרים על אודות תולדותיהם של גדולי ישראל, כמו שרי המאה, אישים ושיטות וכדו', וכבר ראינו באשכול אחר שהשתמש גם באבן ספיר.

ספר נוסף מסוג זה שהרב עובדיה משתמש בו בפסקיו הוא ספרו של דוד מתתיהו ליפמאן, לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, קידאן תרצ"א, את הספר הוא מביא בתשובה ובפסקים הקובעים שאין לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, אלא שכנראה ציטט מהזיכרון ואין הוא קורא לו בשמו אלא בשם 'ספר תולדות עיר קובנא' –

וכן ראיתי הלום בספר תולדות עיר קובנא [עמ' רכט] שכתב שהגאון רבי ליבלי שפירא זצ"ל, אב"ד קובנא, ביטל המנהג שנהגו במקומו לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות , כדי שלא יהיה נראה שרק הן עיקר ושאר התורה טפילה ח"ו, וכמו שאמרו בברכות [יב.] הנ"ל, עיי"ש
[יחוה דעת ו, ח, ירושלים תש"פ עמ' כח ; התשובה אינה מתוארכת]

וכן הגאון רבי לייבלי שפירא זצ"ל גאב"ד קובנא עשה מעשה וביטל מנהגם שנהגו לעמוד בקריאת עשרת הדברות [עיין בספר תולדות עיר קובנא עמ' רכט]
[חזון עובדיה יו"ט, הלכות שבועות י, ס"ק כז, ירושלים תשס"ג עמ' שטז]

וכן מצאתי בספר תולדות עיר קובנא [עמ' רכט] שכתב שהגאון ר' ליבלי שפירא אב"ד קובנא ביטל המנהג שנהגו שם לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות כדי שלא יהיה נראה שרק הם עיקר ושאר התורה טפל ח"ו וכמו שאמרו בברכות [יב.] מפני תרעומת המינים, ע"ש.
[חזון עובדיה, שבת ב, ירושלים תשס"ח עמ' רסו]

[הפנייתו זו של הרב עובדיה מצוטטת במקומות הרבה, יעוין למשל עין יצחק, חלק ג עמ' קסט, ילקוט יוסף, ספירת העומר שבועות עמ' תשיא, ובעוד מקומות רבים]

ככל שחיפשתי, לא מצאתי ספר בשם 'תולדות עיר קובנא', אמנם הדברים מופיעים בספרו הנ"ל של ליפמאן, בעמ' שאותו מציין הרב עובדיה.

ליפמאן מציין שרבי אריה לייב שפירא לא הותיר אחריו חידושי תורה כתובים ומעיר -
אמנם במשנה ברורה הלכות ס"ת מובא אודותיו כי הוא בטל את המנהג לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בפרשת בשלח ובפרשת ואתחנן, והטעם כי אז נראה כאילו זהו העיקר והשאר טפל. ומצא סמך לזה בברכות יב ע"א 'א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין, כלומר בקשו לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע אלא בטלו רצונם מפני שלא יאמרו המינין לעם הארץ: אין שאר התורה אמת והראיה שאין קורין אלא מה שיצא מפי הגבורה ושמעוהו בסיני.
[דוד מתתיהו ליפמאן, לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, קידאן תרצ"א, עמ' 229, הערה 1]

הרב חיים קרלינסקי, במאמר על אודות רא"ל שפירא, מביא את דבריו של ליפמאן ומעיר עליהם –
וב'תולדות היהודים בקובנה וסלבודקה' (עמ' 229 הערה 1) כתב 'במשנה ברורה הלכות ס"ת מובא אודותיו כי הוא בטל את המנהג לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בביהכ"נ בפרשת בשלח (צ"ל יתרו) ובפרשת ואתחנן, והטעם כי אז נראה כאילו זהו העיקר והשאר טפל, ומצא לזה סמך בברכות יא ע"א'... אבל אודה ולא אבוש כי לא ידוע לי המקום ב'משנה ברורה' ואכיר תודה למי שיעמידני על כך.
[הרב חיים קרלינסקי, הגאון רבי אריה ליב שפירא זצ"ל, האב"ד הראשון של קובנה, מוריה שנה שלוש עשרה, גליון ה-ו, (קמט-קנ), סיוון תשד"ם עמ' ק ; אפשר, ואולי אף מסתבר, שהרב עובדיה הכיר את הדברים ממאמר זה].

אף אני חיפשתי את הדברים במשנה ברורה ולא מצאתי אותם שם, אולם דומים להם נמצאים בזכר יהוסף לרבי יוסף זכריה שטרן -
וכמו ששמעתי בשם הגר"א לייב שפירא אבד"ק קאלוואריא ווקאוונא שהיה דרכו לישב אז במכוון כדי שיעשו אחרים כמוהו שלא לקום שהוא נגד דינא דגמרא כנ"ל
[רבי זכריה יוסף שטרן, זכר יהוסף, או"ח א יט, ירושלים תשע"ד עמ' קיד, ככל שראיתי, מהדיר הספר אינו מפנה לספרו של ליפמאן ; לעת עתה לא מצאתי שהרב עובדיה מביא תשובה זו בתשובותיו ובפסקיו על אודות העמידה בעשרת הדברות אף שמחזקת את דעתו ; ויעוין גם: הרב יוסף יקותיאל אפרתי, ישא יוסף, או"ח ב, סימן עד, ירושלים תשע"בחלק ב עמ' ק.]

[גביר]

הרב, כידוע נקט דרך של פסיקה אחידה לכל העדות [בפועל - לכל העדות הספרדיות].
לדרך זו ישנן גם השלכות חברתיות והדברים ידועים.

ומעניין בהקשר זה לביא מדבריו של רבי משה חפץ ג'נטלי [נלב"ע בטריסטה שבאיטליה בשנת התע"ב 1711, המציאות באיטליה בזמנו, שנתקבצו בה יוצאי ארצות שונות שחיו זה לצד זה ונהגו כל אחד במנהג שהביא מארץ מוצאו, נוסף על ה'תושבים' היהודים שישבו שם עוד מימי בית שני, דמתה, מבחינה זו, למציאות היום אצלנו בארה"ק]בספרו על התורה מלאכת מחשבת במדבר טו טו [ירושלים תשכ"ד עמ' קכו 251] -

על הפסוק - הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיו לפני ה' הוא כותב -

ידוע כי גר הנספח על בית יעקב בשכבר הימים באים הכל נשכח ויגיעו הימים אשר יתחברו לאחדים ויתקרבו הבנים זרעם עד שיאבד בהם שם גר. לא כן אם מתחילה כאשר בא לדתנו נתייחד עמו באיזה הפרש והיכר, כי אז בהפך יחלק ליבם ותמיד יתחלקו ביעקב ויפוצו בישראל הם וזרעם אחריהם כל רואיהם יכירום בשם גרים.
וזאת תורת החטאת בימינו אלה בקרב ישראל בבוא קהל המגורש ממלכות כאחינו הבאים מארץ שפנייאה לאיטליאה יקראום בשם פרטי והתושבים בשם פרטי בתפילות משונות ומנהגים נפרדים עד כי נסבה לשנאת חינם ביניהם, וזאת תורת הקנאות עד עלות חמת המציק לאין מרפא כאילו קהל אחד אינו מזרע קדש שארית ישראל בדמותם בצלמם.
ואילו בראשית נתערבו בשם אחד ותורה אחת ושפה אחת לכולם היו שבים לעת עתה קהל אחד והיינו לעם אחד.
לכן בא הכתוב הזה והזהירנו לאמר הקהל עשו חוקה אחת לכם ולגר הגר, ואם תאבו שזה יהיה חוקת עולם לדורותיכם ושזרעיכם אחריכם יתערבו וקרב אותם אחד אל אחד צריך שככם כגר יהיה לפני ה' ולא תתפללו תפילות שונות אל מול פני ה'.

[נוריאל עזרא]

מצינו בתשובות הרב ובפסקיו כמה אזכורים......

ייש"כ גדול החכמתנו!

[גביר]

בכמה וכמה מקומות הביע הרב עובדיה הסתייגות מחומרות.
דומה שהסתייגות זו נובעת משתי סיבות עיקריות –

א. חומרות עלולות ליצור תפישה לפיה גם עיקר הדין הוא כעין 'מידת חסידות' ונתון לשיקול דעת אישי.
ב. יכולת העשייה האנושית מוגבלת והעיסוק בחומרות עלול להביא להזנחת עיקר הדין.

בהקשר זה נראה שיש בנותן טעם להביא את דבריו של רבי משה חפץ ג'נטאלי [ה'תכ"ד-ה'תע"ד] בספרו מלאכת מחשבת, המעלה שתי נקודות אלו –

לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֹת֙ ה' אֱ-לֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם (דברים ד, ב) –
לפי שההוספה או המגרעת בדבר תוליד מיעוט השמירה בו, כי יאמרו שאין ממש בדבר כאשר ניתנה רשות להוסיף או לגרוע בעשייתו. הלכך ציווה השי"ת שלא להוסיף ולא לגרוע על הדבר כדי שנשמור מצוותיו.
דבר אחר – כי אמנם כל מצוות ה' בחכמה ניתנו והנה קשורות זו בזו כשלשלת ואם תבטל אחת נתפרדה החבילה ואם נוסיף עוד עליהם באשר מילייהו נפישן לא מצית לקיימינהו כולהון.
ואנחנו בדור הזה נסינו באלה כי ברוב דברים ומנהגים רבים, הוסיפו על המצוות דלת הארץ, מוכרחים לעזוב ולשכוח העיקר פקודי ה' ישרים אין בהם נפתל ועיקש.
לכן הזהיר משה שישמרו מה שציווה ה' ודים ולא יוסיפו ולא יגרו ממנו.

[מלאכת מחשבת, ואתחנן, ד"ה לא תוסיפו, ירושלים תשכ"ד עמ' קמו]

[דרופתקי דאורייתא]

לאחרונה מפרסמים בחוצות על סרט תעודי מחיי רה"ג הגרע"י ז"ל הנקרא "מלך הספרדים".
שמעתי וראיתי אנשים שמאוד משתוקקים לראותו, ועל כן באה תגובתי:

לא ראיתי את הסרט, אולם שמעתי משתי דמויות חשובות שהתראיינו לסרט, שהם מהמקורבים הכי הכי גדולים להרב ז"ל בלב ונפש, והרב אהב אותם מאוד, ויודעים הם עליו את מה שבני משפחתו לא יודעים.
הראשון שראה את הסרט אמר, שהסרט הזה הוא בושה גדולה להרב ז"ל ולכל הספרדים, ויש למפיקים אג'נדה ברורה לאורך כל הסרט, להציג אותו באור ליברלי ושמאלני. ומתוך שעתיים של ראיון עמו, הציגו חצי דקה בלבד. ומה שלא שיקף את האג'נדה פשוט לא הוצג.
השני אמר, שמי שרצה לטעות ברב, יכל לטעות. ושהרב נקט עמדה תקיפה בהלכות מסויימות שהדבר מותר, היו סביבו אנשים (לדוגמא: בתו המהוללה) שטעו והבינו שהדבר נובע מליברליות ופתיחות, ולא הבינו שהדבר נבע מהיצמדותו לדברי מרן, ותול"מ!

בנוסף, יש שם המון ביזוי חכמים על גדולים שנפטרו כבר לב"ע, ויש בכך משום הוצאת ש"ר על המתים, ובפרט שהיו ג"ע.
במקום לכסות על דברים שהיו ואינם, יש ח"ן המכונים תחי"ם שאינם בוחלים בשום אמצעי לבזות ולהשמיץ, ושמים יגלו עוונם.

[גביר]

האם ואם כן היכן ניתן לשמוע את הראיונות המלאים עם אותם שני מקורבים?

[גביר]

רב כהנא הוה קאזיל להוצל. חזייה לההוא גברא דהוה שדי אופיי וקא נתרן תמרי. אזל קא מנקיט ואכיל. אמר ליה - חזי מר דבידאי שדיתינהו. אמר ליה - מאתריה דר' יאשיה אתה, קרי עליה (משלי י, כה( וצדיק יסוד עולם [גיטין סא.]
ופרש"י - מאתריה דר' יאשיה אתה - לפיכך אתה בקי בדינין לפי שהוא דורש לרבים ומודיען:

דומה שבימינו נכון גם לומר - מאתריה דהרב עובדיה אתה, לפיכך אתה בקי בדינין, לפי שהוא דורש לרבים ומודיען.
הרב הדגיש את מחויבותו של תלמיד חכם לציבור ואת חשיבותה של ההוראה הפרונטלית, אף שגם עשה ספרים הרבה.
נאה דרש, ונאה קיים, מגיל צעיר ועד זקנה ושיבה, כל עוד היה ביכולתו, כתת הרב את רגליו ממקום למקום, דרש לרבים והודיען.
מכוחו ומכוח כוחו נוצר דור של 'בקיאים בדינין'. ציבור גדול של יהודים, לאו דווקא מאלה שתורתם אומנתם, שמושגים כמו 'ספק ברכות להקל', 'ספק ספיקא', 'פסיק רישא דלא ניחא ליה' וכיוצא בהם הם חלק מהווייתו היום יומית.

יום פקודת שנתו, יום ב, ג מרחשוון ה'תשפ"ה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אכי"ר.

[גביר]

ראיון עם הרב אברהם יוסף, רבה של חולון, כולל גם דברים על אודות אביו -

https://www.youtube.com/watch?v=MO9YAG1HAQ4

דברים של הרב דוד יוסף בישיבת 'יצחק ירנן' אשקלון [עם דברי פתיחה מראש הישיבה שם הרב יצחק ברדה] -

https://www.youtube.com/watch?v=ewSvccFmDzg

הרב בנימין חותה מספר על הרב עובדיה -
https://www.youtube.com/watch?v=mwSiqtWZSIg

חתנו, הרב אהרן בוטבול מספר על חמיו -
https://www.youtube.com/watch?v=KazDnzWS94M

[דרופתקי דאורייתא]

יצא לאור ספר חדש על הגרע"י
מתלמידו הגאון ר' גד יזדי שליט"א
שמעתי שהוא מאוד מעניין

[גביר]

יצא לאור ספר חדש על הגרע"י
מתלמידו הגאון ר' גד יזדי שליט"א
שמעתי שהוא מאוד מעניין

א. אולי כדאי להזכיר את שם הספר - 'קצות דרכיו'.

ב. הרב גד יזדי מספר על הרב עובדיה [מזכיר בתוך דבריו את הספר שכתב]-
https://www.youtube.com/watch?v=oL5HFsA4nWc