ראיתי מי שכתב בשם הגר"א כי הקב"ה לימד את משה רבינו י"ג מידות מיום ב' בתשרי בכל יום מידה אחת, נמצא שבי"ד בתשרי הושלמו הי"ג מידות.
האם ידוע מקור הדברים?
מטה עז כתב:בזמנו חיפשתי מקור לכך שלימוד י"ג מידות היה דווקא ביום הכיפורים (כמו שמשמע בפיוט ליוה"כ, וכמו שכמדומה שסבורים העולם), אך לא מצאתי לכך מקור.
שאלתי גם את רבי אביגדור נבנצל שליט"א ולא קבלתי תשובה.
אמר משה ביום הכפורים אראה כבודו של הקב"ה ואחר כך אני מכפר על עונותיהם של ישראל, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם (שמות לג, יח): "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ", אמר לו הקב"ה משה אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות שנאמר "כי לא יראני האדם וחי", אלא למען השבועה שנשבעתי לך והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך, עמוד בפתח מערה ואני אעביר לפניך את המלאכים המשרתים לפני שנאמר (שמות לג, יט): "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ", וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך שם אני עומד לפניך ועמוד בכחך ואל תפחד, שנאמר "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם". אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה הרי אנו משרתים לפניו ביום ובלילה ואין אנו יכולין לראות את כבודך, וזה ילוד אשה רוצה לראות את כבודך, ועמדו בזעף ובבהלה להמיתו והגיעה נפשו עד מות, מה עשה הקב"ה נגלה עליו בענן שנאמר "וירד ה' בענן", וזו היא ירידה שביעית, וסכך עליו הקב"ה בכף ידו שלא ימות, שנאמר "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי", וכשעבר הסיר הקב"ה את כף ידו מעליו וראה אחורי השכינה, שנאמר "והסירותי את כפי [וראית את אחורי]", התחיל משה צועק בקול גדול ואמר "ה' ה' אל רחום וחנון" אמר לפניו סלח נא לעוונותיהם של ישראל על מעשה העגל
(סב) ביהכ"פ אראה כו'. ס"ל דמראה נקרת הצור ביום אחרון של מ' יום שהוא יה"כ היה, ואע"ג שאחר הא דאעביר כל טובי וגו' כתיב פסל לך וגו' ועלית בבקר וגו', שזה ודאי תחלת מ' יום נאמר, כבר פירש הגר"א באד"א שם שכדי לסמוך לפסוק לא אעלה בקרבך לומר שחזר ועלה שנתרצה כקדם לכן נכתב תחלה כל פ' ראה אתה אומר אלי ואח"כ פ' פסל לך וגמר הענין שהתחיל תחלה מתחיל מן וירד ה' בענן:
(סג) א"ל הקב"ה משה אין כו' שנאמר כו' וחי. גם כאן מפרש הפסוקים ע"ד מ"ש הגר"א דקרא דויאמר לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי השיב לו מיד כשביקש הראני נא את כבודך, רק שנסדר בכתוב פסוק אני אעביר כל טובי תיכף לבקשת הראני נא, לגמור הענין שנענה לבקשתו, ואח"כ חזר לבאר כיצד היה הענין, שא"ל תחלה לא תוכל כו' ואח"כ א"ל הנה מקום אתי כו':
(עז) התחיל משה מצעק בקול גדול ואמר ה' כו'. מפרש האי ויעבור ה' על פניו ויקרא ה', שהקורא ה' ה' כו' הוא משה שקרא והתחנן בי"ג מדות הרחמים (וקצת משמע ג"כ לשון הש"ס ביומא [לו:] אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה וגו' שמשה אמר זה, וי"ל), ומ"ש אח"כ וימהר משה אע"פ שהקריאה שלפני' ג"כ במשה מדבר, כן דרך המקרא מפני שהאריך בדיבור הקריאה חזר להזכיר שם משה אף שכבר נזכר תחלה, ולבאר לשון ויקרא הכתוב במשה לפ"ד הפר"א, פי' שקרא בקול גדול מרוב צערו על ישראל (וכמ"ש באנשי כנסת הגדולה [נחמיה ט] ויזעקו בקול גדול אל ה' אלקיהם), וכמו לשון קריאה שהוא בכ"מ בקול אלא שלשון הכתוב בפרשת שלח [במדבר יד] יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים וגו', משמע שה' היה המדבר קריאה זו של י"ג מדות הרחמים (וע"ש בת"י שמתרגם כאשר דברת ויתי תשוי לעם רב היכמא דמלילתא), וגם פסקי הטעמים כאן משמען שמלת ויקרא סמוכה לויעבור ה' על פניו ולומר שה' הוא הקורא וצ"ע:
(פא) הרי כדברך עשיתי שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך. בשמ"ר פנ"א מיד סלח להם הקב"ה שנאמר ויאמר סלחתי כדבריך ובתנחומא שם ובו ביום א"ל למשה סלחתי כדבריך (ומשם העתיקו רש"י בפירושו פ' עקב) וכן בדב"ר ספ"ג כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד א"ל סלחתי כדבריך (והתוס' בב"ק [פב.] העתיקו זה בשם הסע"ר ובסע"ר שלפנינו ליתא), וכן בזהר וירא [קו.] ויקרא [יד:] וכ"מ ועיין תוס' יבמות [עב.] ד"ה נזופין, והייתי תמה שמקרא זה דסלחתי כדבריך במרגלים נאמר בפ' שלח ולא בעגל, ומצאתי בשיטה מקובצת לב"ק [שם] בשם תוס' שאנ"ץ וז"ל וא"ת הלא במרגלים כתיב האי קרא דסלחתי כדבריך בשנה שניה ואומר ר"י שכך ר"ל שבשעת מרגלים א"ל הקב"ה סלחתי כדבריך ביה"כ שהוא יום סליחה כמ"ש כי ביום הזה יכפר וגו' והיינו נמי דכתיב אחרי שילוח המרגלים וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה כלומר ביה"כ של אשתקד בלוחות אחרונות שאז למדו י"ג מדות בקבלת לוחות אחרונות [א"ה: כ"ז לשון השטמ"ק בשם תוס' שאנץ]
ומשה יקח את האהל כו' זה היה תיכף אחר המעשה וכדברי פרקי דר"א שהיה מ' יום אמצעי' במחנה וכן בתנא דבי אליהו חלק ב' פ"ד מ' יום האמצעים נטל משה כו' ושם מבואר מ' יום האחרונים שעלה משה שנייה להר סיני כו'. וכן מוכיחין פשטי המקראות. ודלא כרמב"ן והרא"ש שתמהו על פרקי ר"א. ומ"ש בפ' עקב ואתנפל לפני ה' כראשונים ארבעים יום כו' לחם כו' זו היתה במ' יום האחרונים ומ"ש כאן ויאמר משה כו' ראה אתה כו'. הכל היה אחר עלותו להר וביה"כ נתרצה לו ויעבור על פניו והבטיח לו כל ההבטחות. ומ' יום הראשונים למד פי' המשכן והבגדים עד וינפש. אבל במ' יום האחרונים לא עשה אלא התנפל עליהם וע"כ ניתקן אלו המ' יום לתחנונים וביה"כ נתרצה השי"ת להם. והנה כתיב ואיש לא יעלה עמך כו' גם הצאן כו' מכלל שהיה רשות להם ע"כ שלא היה שכינה בהר. וכן כתיב וירד ה' בענן שלא היה מקודם אלא באהלו של משה כמ"ש והיה כבא משה האהלה כו' וכן כתיב בסוף הפרשה ויהי שם עם כו' על אלו המ' יום בלבד ויותר נ"ל שטעות בסדר עולם ואין לזוז מדברי פר"א:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 101 אורחים