כת"י צרפתי קדום - 'ספר שימוש'

[איש_ספר]

תח"י כת"י קדום מאד ומלא ענין על קלף. נראה כצרפתי ובהמשך יתבאר. אעלה ממנו דברים שיש בהם ענין. נראה שהכותב אסף לעצמו כל מה שראה לו כנחוץ. הלכות, פיוטים, עברונות, לחשים, תיקוני תשובה, תשובות למינים ועוד.

====================

ברכת לשמור חוקיו על פשיטת טלית.
(מתחיל בשולי התמונה הראשונה)

IMG_20241030_223209.jpg (1.26 MiB) נצפה 1355 פעמים

הרוצה להניח.jpg (1.22 MiB) נצפה 1355 פעמים

ויש כאן חידוש כפול. ניהוג של לשמור חוקיו וברכת לשמור חוקיו גם על ציצית. (רבינו יואל למשל היה מברך לשמור חוקיו על תפילין אבל התנגד למטבע זה בציצית, ראו בראבי"ה שם ובהערות מ"א שיח').

מעשה הגאונים עמ' 40

כך אמר מורינו הזקן שהיה מנהג רבו כשהיה מפשיט טליתו היה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו. לא נכון בעיני מורינו. משום דחוקה לא כתיבא בציצית כדכתיב בתפילין דכת' ושמרת את החוקה הזאת אבל בחליצת תפילין חייב לברך לשמור חוקיו. ואני נתן הצעיר רואה את דברי הרב הגדול שנוהג לברך הואיל ובסדין הלכה כבית הלל דמחייבין וכת' את חוקזתי תשמורו וגו' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, בגד רשות, אבל בגד מצוה כגון טלית אתי עשה ודחי את לא תעשה, אלמא חוקה כתיב בציצית נמי כבתפילין

[איש_ספר]

בתמונה הזו ישנם עוד חידושים

סוכה ומזוזה.jpg (1.22 MiB) נצפה 1239 פעמים

נוסח ברכת קביעת מזוזה: לעשות מזוזה בפתחינו. וברכה על עשית סוכה, לעשות סוכה.

הראשונים המביאים את המנהג מסתייגים ממנו שהוא שיטת הירושלמי בלבד. ומעניין כמה היה מנהג פשוט ואיפה.

[כמהים_]

ויש כאן חידוש כפול. ניהוג של לשמור חוקיו וברכת לשמור חוקיו גם על ציצית. (רבינו יואל למשל היה מברך לשמור חוקיו על תפילין אבל התנגד למטבע זה בציצית, ראו בראבי"ה שם ובהערות מ"א שיח').

לולי דמסתפינא הו"א שיש כאן ג' חידושים, ניהוג של לשמור חוקיו, ניהוג ברכה שלאחריה בציצית, ומטבע לשמור חוקיו דוקא. שהרי ע"כ ל"פ רבנו יואל ומעה"ג הנ"ל אלא בנוסח הברכה, אם לשון חוקה שייכת בציצית (ורבנו יואל היה מברך בציצית 'לשמור מצות ציצית'), אבל באמת בראבי"ה מבואר שמנהג העולם שלא מברכים כלל בשאר מצוות חוץ מתפילין, וכדעת ר"ת, וא"כ בכ"י זה חידוש שנהגו לברך על שאר מצוות, ולא כמנהג העולם בראבי"ה.

[איש_ספר]

אחרי לחש לעין הרע מתחיל נוסח: בשם ה' אלקי ישראל ואח"כ עובר ללע"ז. בצד כתב מי שכתב: וזה לרצועה.
אחרי סיום האמירה בלע"ז כתוב: ומודד ואחר כך שמדדו אומר עוד פעם אחרת, ומודדים עדין הרצועה ואם אינם מכונות (?) אומר' הלחש שלשה פעמים ביחד קודם שמודד.

מישהו מכיר ויכול לבאר?

לרצועה א.jpg (1021.07 KiB) נצפה 1449 פעמים

לרצועה ב.jpg (795.02 KiB) נצפה 1449 פעמים

[עקבי]

כפי מה שרשום אצלי במנהג אשכנז:

ברכת על מצות סוכה_קמברידג 662.png (152.09 KiB) נצפה 1297 פעמים

לשמור חוקיו_אוקספורד 758.png (95.22 KiB) נצפה 1297 פעמים

לשמור חוקיו_פריס 644.png (88.72 KiB) נצפה 1297 פעמים

גם מופיע בסדור הידוע אוקספורד קורפוס קריסטי קולג' 133

[עקבי]

גם מופיע בסדור הידוע אוקספורד קורפוס קריסטי קולג' 133

[יעקובי]

ייתכן שהכוונה לאמור בטור, אורח חיים, סי' שו (סעיף ז):

ולחש שמלחשים על כאב הראש, שלוקחין אזורו ומודדין בו שלוש אמות שלוש פעמים, ואומר הלחש על המדידה, אבי העזרי התירו דמשום לחש ליכא שמותר ללחוש בשבת ומשום מדידה נמי ליכא דמתעסק הוא אצל מדידה...

[איש_ספר]

תודה רבה הרב יעקובי!

בהמשך התמונה יש משהו מוזר מאד

בצד כתוב (בכתב מאוחר יותר כמובן): תשובה למינים

בגוף הספר מתחיל איזה אמירה/לחש/הוראה בשפה זרה ואח"כ כתוב דברים משונים וסתומים מאד

החוטא נאנ (?) יש לו מחילה והחוטא ברוח הקודש אין לו מחילה. לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. תשובה למינים [----- שפה זרה -----] וזה הפירוש אל מלך עולם אשר לא נהרגת ולא נראית יחיד כבוד ונוכח (?) והודיה אתנה לך לעלמי עולמים

בגליון בכתב המאוחר כתוב: והחוטא בבן? יש לו מחילה. תשובה למינים.

מריח לי משהו אנטי נוצרי

מינים = נוצרים
חוטא ברוח הקודש = כינוי לאמונת הנוצרים
א'ל מלך אשר לא נהרגת - לאפוקי מהתלוי

ועדין סתום ומוזר

מינים.jpg (1.69 MiB) נצפה 1357 פעמים

[צופה_ומביט]

החוטא באב יש לו מחילה והחוטא ברוח הקודש אין לו מחילה. לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. תשובה למינים [----- שפה זרה -----] וזה הפירוש אל מלך עולם אשר לא נהרגת ולא נראית יחיד כבוד ושבח והודיה אתנה לך לעלמי עולמים

בגליון בכתב המאוחר כתוב: והחוטא בבן יש לו מחילה.

לכאורה המגיה הבין ש"נאנ" היינו "באב" [בכתב סתר, או מקוצר המקום בשורה. נ-ב דומות בצורתן], ולכן הוסיף את החסר בגליון, שכמו"כ גם החוטא בבן יש לו מחילה, ורק החוטא ברוח הקודש אין לו מחילה.
[כידוע אלה ג' חלקי שילושם הטמא].
וכמובן עדיין צ"ב מה כוונתו/הבנתו בזה.

[עיניו כיונים]

תודה רבה הרב יעקובי!

בהמשך התמונה יש משהו מוזר מאד

בצד כתוב (בכתב מאוחר יותר כמובן): תשובה למינים

בגוף הספר מתחיל איזה אמירה/לחש/הוראה בשפה זרה ואח"כ כתוב דברים משונים וסתומים מאד

החוטא נאנ (?) יש לו מחילה והחוטא ברוח הקודש אין לו מחילה. לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. תשובה למינים [----- שפה זרה -----] וזה הפירוש אל מלך עולם אשר לא נהרגת ולא נראית יחיד כבוד ונוכח (?) והודיה אתנה לך לעלמי עולמים

בגליון בכתב המאוחר כתוב: והחוטא בבן? יש לו מחילה. תשובה למינים.

מריח לי משהו אנטי נוצרי

מינים = נוצרים
חוטא ברוח הקודש = כינוי לאמונת הנוצרים
א'ל מלך אשר לא נהרגת - לאפוקי מהתלוי

ועדין סתום ומוזר

מינים.jpg

באב כמו שכתב הצופה (והבי"תין קצרות), וכן בלטינית שלפני כן 'אין פאטיר' (וכן התוספת בגיליון באה ע"פ הלטינית 'אין פיליאוס').
ושבח (כנראה תרגום של המילה 'גלוריאה' הלטינית).

[איש_ספר]

תודה רבה ויש"כ לצופה ולרואה!

הרב עיניו, האם אה מזהה את הכתוב בשפה הזרה ככתוב בלטינית?

[איש_ספר]

עכשיו מצאתי באוצר בספר הפולמוסי יוסף המקנא

יוסף המקנא.jpg (110.48 KiB) נצפה 1336 פעמים

[צופה_ומביט]

"דימי" אולי הוא כמו "דימוס" במדרשים, והכוונה חנינה, או מחילה.
הכותב בעצמו השמיט בטעות את המילה "טיטור" כשכתב על החוטא בבן, ולכן הוסיף אותה בגליון אותה שורה.
איני יודע מה הכוונה בצירוף "דימי טיטור".

[צופה_ומביט]

"דימי" אולי הוא כמו "דימוס" במדרשים, והכוונה חנינה, או מחילה.
הכותב בעצמו השמיט בטעות את המילה "טיטור" כשכתב על החוטא בבן, ולכן הוסיף אותה בגליון אותה שורה.
איני יודע מה הכוונה בצירוף "דימי טיטור".

כנראה שזה באמת לטינית. בדקתי במקור הלטיני, וזה לא "דימי" אלא "רימי" ומילה אחת "רימיטאטור" [והכוונה שחרור, אולי כמו רמיסיה של ימינו].

כך כתוב במקור "אין לו מחילה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא [העתידי]": non remittetur ei neque in hoc saeculo neque in futuro
וזה כמעט בדיוק מה שכתוב כאן בכת"י בתעתיק עברי.

[עיניו כיונים]

תודה רבה ויש"כ לצופה ולרואה!

הרב עיניו, האם אה מזהה את הכתוב בשפה הזרה ככתוב בלטינית?

כן. וכפי שראה גם הצופה ומביט.

[צופה_ומביט]

לגבי "חוטא", במקור כתוב omne peccatum - כל חטא. ובתעתיק העברי כאן ג"כ כתוב משהו קרוב לפועל הזה, כנראה "מי שחוטא" = Qui peccatum.

[צופה_ומביט]

בקיצור:
מצוטטים - ומתורגמים - כאן שני קטעים מתוך כתביהם שמהם גופא תשובה למינים.
מהראשון התשובה היא כמו שכתב ביוסף המקנא, ומהשני התשובה היא הודאה מפי כתבם שאל יחיד לא נהרג ולא נראה.

[עיניו כיונים]

תודה רבה ויש"כ לצופה ולרואה!

הרב עיניו, האם אה מזהה את הכתוב בשפה הזרה ככתוב בלטינית?

כן. וכפי שראה גם הצופה ומביט.

ומפורש שם בראש הקטע השני: תשובה למינים מלאטין.

[צופה_ומביט]

הציטוט השני לכאורה הוא מאגרת פאולוס הראשונה אל טימותיוס 1:17 -
Regi autem sæculorum immortali, invisibili, soli Deo honor et gloria in sæcula sæculorum

וזה מה שהוסיף שם המגיה, את המילה soli [בתעתיק המגיה: שולי] שנשמטה אצל הכותב בציטוט לפני "דיאו", אבל בתרגום כן כתב את המקבילה שלה: יחיד.

[עיניו כיונים]

הציטוט השני לכאורה הוא מאגרת פאולוס הראשונה אל טימותיוס 1:17 -
Regi autem sæculorum immortali, invisibili, soli Deo honor et gloria in sæcula sæculorum

וזה מה שהוסיף שם המגיה, את המילה soli [בתעתיק המגיה: שולי] שנשמטה אצל הכותב בציטוט לפני "דיאו", אבל בתרגום כן כתב את המקבילה שלה: יחיד.

יפה! (וכאן מתאים לומר "חילך לאורייתא"...)
אם המילה et נכתבה כאן בשיבוש 'איין', כנראה בהחלפת ט>ין (מהעתקה עברית קודמת), כנראה המילה המשולשת בקטע הקודם 'קיפיקין' אינה אלא קיפיקט, ובלטינית: Qui peccat (וכעין מה שכתבת למעלה).

[צופה_ומביט]

יפה [וכן למר...]
גם באופן עקבי הוא מחליף ם' לטיני ב-ן' עברי.

[איש_ספר]

תמונה זו מחציתה מופיעה למעלה

מעין שלוש.jpg (1.52 MiB) נצפה 1230 פעמים

ויש בה שני חידושים

חתימת מעין שלוש על ה' מיני דגן, על הארץ ועל המזון - במקום על הארץ ועל המחיה. ל"מ נוסח כזה. ופה העיר הרב ח"ב, שבנוסח אר"י חתמו על הארץ ועל מזונותיה.

בחתימת מעין שלוש על פירות הארץ: בא"י על העץ ועל פרי העץ. במקום על הארץ ועל הפירות/פירותיה. וכך הוא במחז"ו כי"ל.

אגב גם נוסח ברכת הקשת מעניין: זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים בשבועתו. בחיפוש באוצר ראיתי שכך הוא בערוך. אבל כת"י שלפנינו אינו איטלקי.

[כמהים_]

בחתימת מעין שלוש על פירות הארץ: בא"י על העץ ועל פרי העץ.

[איש_ספר]

בחתימת מעין שלוש על פירות הארץ: בא"י על העץ ועל פרי העץ.

אכן. ט"ס שלי... תיקנתי למעלה. ותודה על דבריך הבהירים בענין לשמור חוקיו על פשיטת הטלית.

[עקבי]

ברכת לשמור חוקיו על פשיטת טלית.

בתמונה הזו ישנם עוד חידושים
נוסח ברכת קביעת מזוזה: לעשות מזוזה בפתחינו. וברכה על עשית סוכה, לעשות סוכה.

הראשונים המביאים את המנהג מסתייגים ממנו שהוא שיטת הירושלמי בלבד. ומעניין כמה היה מנהג פשוט ואיפה.

זה כתב היד שחיפשתי. הרבה ברכות מעניינות.

[איש_ספר]

מעניין שהברכה שם על עשית ציצית, היא על מצות ציצית.
תמיד תמהתי אני הקטן איך מהר"ם המציא ברכה על ט"ק על מצות ציצית. וכעת אני מהרהר שאולי הוא לקח ברכה ידועה שהשתמשו בה לעשית ציצית.

[עץ הזית]

מעניין שהברכה שם על עשית ציצית, היא על מצות ציצית.
תמיד תמהתי אני הקטן איך מהר"ם המציא ברכה על ט"ק על מצות ציצית. וכעת אני מהרהר שאולי הוא לקח ברכה ידועה שהשתמשו בה לעשית ציצית.

ומי הוא זה ששינה את ברכת עשיית הציצית מ"לעשות ציצית" המפורש בירושלמי (ונזכר גם בבבלי ששלל לגמרי ברכה זו) ל"על מצוות ציצית"?

[איש_ספר]

בקיצור:
מצוטטים - ומתורגמים - כאן שני קטעים מתוך כתביהם שמהם גופא תשובה למינים.
מהראשון התשובה היא כמו שכתב ביוסף המקנא, ומהשני התשובה היא הודאה מפי כתבם שאל יחיד לא נהרג ולא נראה.

תודה על הודעה זו ועל שאר ההודעות המבהירות קטעים אלו שהיו סתומים עבורים לגמרי. לתשובה טובה מזו לא יכלתי לצפות ! יש"כ!

[צופה_ומביט]

בדקתי במקור הלטיני, וזה לא "דימי" אלא "רימי" ומילה אחת "רימיטאטור" [והכוונה שחרור, אולי כמו רמיסיה של ימינו].

כך כתוב במקור "אין לו מחילה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא [העתידי]": non remittetur ei neque in hoc saeculo neque in futuro
וזה כמעט בדיוק מה שכתוב כאן בכת"י בתעתיק עברי.

עם זאת, אחר הבדיקה, כנראה שגם כאן שינה/שגה הכותב משום מה, וכתב "דימי" במקום "רימי".
וגם חילק את המילה "רימיטאטור" לשנים. דימי טיטור.
וגם כתב פעמיים "טיטור" ופעם אחת "טיאטור".
וצ"ב.
אולי באמת העתיק מהעתקה עברית קודמת, ובהורקה מכלי אל כלי נעשו שיבושים, כמו שהציע הרה"ג עיניו כיונים.

בכלל, עצם קביעת הדברים כאן ביני ביני לדברים אחרים [כמו שהיה נהוג בזמנם בספרים אישיים שכתב כ"א לעצמו] נראה שאינו רעיונות של הכותב, אלא מעתיק לזיכרון כל מיני דברים שראה וחשובים בעיניו.
ובכלל, מנין הבקיאות בכתבי הנוצרים.
יתכן שבימים ההם היו קטעים אלו וכיו"ב מפורסמים בין היהודים, או עכ"פ אצל בעלי פולמוס, וכותב הכת"י פגש אותם באיזו העתקה והעתיקם לעצמו.

[613מצו]

מעניין שהברכה שם על עשית ציצית, היא על מצות ציצית.
תמיד תמהתי אני הקטן איך מהר"ם המציא ברכה על ט"ק על מצות ציצית. וכעת אני מהרהר שאולי הוא לקח ברכה ידועה שהשתמשו בה לעשית ציצית.

ומי הוא זה ששינה את ברכת עשיית הציצית מ"לעשות ציצית" המפורש בירושלמי (ונזכר גם בבבלי ששלל לגמרי ברכה זו) ל"על מצוות ציצית"?

סליחה על הבורות - איפה נוסח הברכה כתוב בירושלמי? בברכות ט:ג (כ"י ליידן) אין את הנוסח.

[צופה_ומביט]

הציטוט השני לכאורה הוא מאגרת פאולוס הראשונה אל טימותיוס 1:17 -
Regi autem sæculorum immortali, invisibili, soli Deo honor et gloria in sæcula sæculorum

וזה מה שהוסיף שם המגיה, את המילה soli [בתעתיק המגיה: שולי] שנשמטה אצל הכותב בציטוט לפני "דיאו", אבל בתרגום כן כתב את המקבילה שלה: יחיד.

יפה! (וכאן מתאים לומר "חילך לאורייתא"...)
אם המילה et נכתבה כאן בשיבוש 'איין', כנראה בהחלפת ט>ין (מהעתקה עברית קודמת), כנראה המילה המשולשת בקטע הקודם 'קיפיקין' אינה אלא קיפיקט, ובלטינית: Qui peccat (וכעין מה שכתבת למעלה).

הבנתי עכשיו [גם בעקבות עמודים קודמים שצולמו כאן מהכת"י, ראה בהודעה להלן] שזה לא ין אלא ץ, שאצל הכותב הזה באה [גם] במקום ט [כנראה בתעתיק של הגיה שהכיר].
וא"כ: קיפיקץ = Qui peccat

[צופה_ומביט]

אחרי לחש לעין הרע מתחיל נוסח: בשם ה' אלקי ישראל ואח"כ עובר ללע"ז. בצד כתב מי שכתב: וזה לרצועה.
אחרי סיום האמירה בלע"ז כתוב: ומודד ואחר כך שמדדו אומר עוד פעם אחרת, ומודדים עדין הרצועה ואם אינם מכונות (?) אומר' הלחש שלשה פעמים ביחד קודם שמודד.

מישהו מכיר ויכול לבאר?

לרצועה א.jpg

לרצועה ב.jpg

למיטב הבנתי הכיתוב הלועזי הוא בצרפתית.
אפשר לראות שם "פלוניא לפיץ פלוניא אילפיץ פלוניתא", והכוונה ברורה: פלוני בן פלוני ובן פלוניתא.
ובצרפתית:
le fils = הבן, מבוטא "לֵפִיס".
et =ו.. [ו' החיבור], מבוטא "אִי".

המילה הראשונה בלחש "טו" אולי היא "אתה", tu בצרפתית.

אח"כ מוזכרים אברהם יצחק ויעקב, ד'אברהם = של אברהם [בצרפתית] וכו'
לפניהם כתוב "דפר ... אידפר... אידפר". [אי = ו...]
אולי זה du père = של אבא, ואולי קשור ל- pour = עבור, למען.


אם כנים הדברים, כדאי לשאול דובר צרפתית, או מומחה לצרפתית עתיקה, אם המילים שבלחש [בתעתיקן העברי] מזכירות לו משהו, ומכאן אפשר להתקדם בפענוח.

[כמהים_]

סליחה על הבורות - איפה נוסח הברכה כתוב בירושלמי? בברכות ט:ג (כ"י ליידן) אין את הנוסח.

כיון שבכל ברכות העשיה שם שמפורש נוסחן "לעשות...", מסתבר שהמעתיק שכתב כול' קצר נוסח זהה שנאמר בו "לעשות..."
בדפוסי הירושלמי המצויים גם מפורט הנוסח בהתאם.

[עיניו כיונים]

הציטוט השני לכאורה הוא מאגרת פאולוס הראשונה אל טימותיוס 1:17 -
Regi autem sæculorum immortali, invisibili, soli Deo honor et gloria in sæcula sæculorum

וזה מה שהוסיף שם המגיה, את המילה soli [בתעתיק המגיה: שולי] שנשמטה אצל הכותב בציטוט לפני "דיאו", אבל בתרגום כן כתב את המקבילה שלה: יחיד.

יפה! (וכאן מתאים לומר "חילך לאורייתא"...)
אם המילה et נכתבה כאן בשיבוש 'איין', כנראה בהחלפת ט>ין (מהעתקה עברית קודמת), כנראה המילה המשולשת בקטע הקודם 'קיפיקין' אינה אלא קיפיקט, ובלטינית: Qui peccat (וכעין מה שכתבת למעלה).

הבנתי עכשיו [גם בעקבות עמודים קודמים שצולמו כאן מהכת"י, ראה בהודעה להלן] שזה לא ין אלא ץ, שאצל הכותב הזה באה [גם] במקום ט [כנראה בתעתיק של הגיה שהכיר].
וא"כ: קיפיקץ = Qui peccat

צודק! אכן זו ץ (השווה לתיבה 'מארץ' שבעמוד הבא בשורה המקבילה ל'קיפיקץ') ולא צמד האותיות ין שנראה קצת אחרת (השווה לתיבה 'קורין' בקטע המקביל שם).
ההצעה הצרפתית שהעלית מעניינת. נחכה שיודע צרפתית (@פרנצויז?) יחווה דעתו.

[איש_ספר]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים

וזה סדר פרשיות.jpg (459.39 KiB) נצפה 774 פעמים

סוגרת.jpg (767.33 KiB) נצפה 774 פעמים

שבועות--.jpg (915.83 KiB) נצפה 774 פעמים

רה שבת.jpg (623.67 KiB) נצפה 774 פעמים

יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:

א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

ב. בהפטרה יום א דשבועות, כתוב כאן שמסיימים ואשמע קול מדבר, ולמנהגינו מוסיפים, ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'.

וזה המפתיע ביותר:

ג. כתוב כאן (תמונה רביעית) בר"ה שחל בשבת, כדי להגיע לשבעה קרואים, מוסיפים (לפני וה' פקד את שרה) פרשה שלימה (י"ח פסוקים!): ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'. חיפשתי מנהג כזה ומקופיא לא מצאתי. (חיפשתי באוצר אבל לא בסידורים כת"י).

[613מצו]

סליחה על הבורות - איפה נוסח הברכה כתוב בירושלמי? בברכות ט:ג (כ"י ליידן) אין את הנוסח.

כיון שבכל ברכות העשיה שם שמפורש נוסחן "לעשות...", מסתבר שהמעתיק שכתב כול' קצר נוסח זהה שנאמר בו "לעשות..."
בדפוסי הירושלמי המצויים גם מפורט הנוסח בהתאם.

מסתבר אבל לא כתוב ״במפורש בירושלמי״.

[איש_ספר]

רשימת קריה"ת והפטרות למועדים

וזה סדר פרשיות.jpg

סוגרת.jpg

שבועות--.jpg

רה שבת.jpg

יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:

א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

ב. בהפטרה יום א דשבועות, כתוב כאן שמסיימים ואשמע קול מדבר, ולמנהגינו מוסיפים, ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'.

וזה המפתיע ביותר:

ג. כתוב כאן (תמונה רביעית) בר"ה שחל בשבת, כדי להגיע לשבעה קרואים, מוסיפים (לפני וה' פקד את שרה) פרשה שלימה (י"ח פסוקים!): ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'. חיפשתי מנהג כזה ומקופיא לא מצאתי. (חיפשתי באוצר אבל לא בסידורים כת"י).

אגב, מה כתוב בקריאת יום הכיפורים: וקורין ו' גברי מן ויהי אחרי מות עד ?

[כמהים_]

נראה כמו 'יכבס'. אם הקריאה נכונה מכוון לכאורה לפס' כח, שהוא סוף סדר עבודת היום עצמה.

[איש_ספר]

נראה כמו 'יכבס'. אם הקריאה נכונה מכוון לכאורה לפס' כח, שהוא סוף סדר עבודת היום עצמה.

נכון. לא העלתי בדעתי שזו המילה כי חיפשתי מילים מסוף הפסוקים.
אם כך גם זה חידוש מופלג (בעיני) שלא גומרים עד 'כאשר צוה ה' את משה'.

[עיניו כיונים]

בדקתי במקור הלטיני, וזה לא "דימי" אלא "רימי" ומילה אחת "רימיטאטור" [והכוונה שחרור, אולי כמו רמיסיה של ימינו].

כך כתוב במקור "אין לו מחילה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא [העתידי]": non remittetur ei neque in hoc saeculo neque in futuro
וזה כמעט בדיוק מה שכתוב כאן בכת"י בתעתיק עברי.

עם זאת, אחר הבדיקה, כנראה שגם כאן שינה/שגה הכותב משום מה, וכתב "דימי" במקום "רימי".
וגם חילק את המילה "רימיטאטור" לשנים. דימי טיטור.
וגם כתב פעמיים "טיטור" ופעם אחת "טיאטור".
וצ"ב.
אולי באמת העתיק מהעתקה עברית קודמת, ובהורקה מכלי אל כלי נעשו שיבושים, כמו שהציע הרה"ג עיניו כיונים.

בכלל, עצם קביעת הדברים כאן ביני ביני לדברים אחרים [כמו שהיה נהוג בזמנם בספרים אישיים שכתב כ"א לעצמו] נראה שאינו רעיונות של הכותב, אלא מעתיק לזיכרון כל מיני דברים שראה וחשובים בעיניו.
ובכלל, מנין הבקיאות בכתבי הנוצרים.
יתכן שבימים ההם היו קטעים אלו וכיו"ב מפורסמים בין היהודים, או עכ"פ אצל בעלי פולמוס, וכותב הכת"י פגש אותם באיזו העתקה והעתיקם לעצמו.

מצאתי שהקטע הזה הובא גם בספר 'נסתור הכומר' (פולמוס נגד הנצרות) ושם מפורש שהוא מ"ספר טעותם". בנסתור הכומר מהדורת ברלינר (כנראה ע"פ כ"י וטיקן 171) הושמט הלעז הזה (צד 3, שורה 12 מלמטה), אבל בכ"י וטיקן 80 הוא נמצא במלואו (ונדפס במהדורת לסקר וסטרומזה):
(כאן הצורה היא 'פיקא' כמו בניבי הלטינית העממית)