א. מעניין. אני בעיניי ראיתי שנפתחים, וגם אצל מוכרים ראיתי שמקפידים שלא יהיו ההדסים בדלי עם המים יותר מדי זמן מדי יום. וצ"ע.
ב. המקורות להידור זה:
ביכורי יעקב תרמ"ו ס"ק יא:
ואם הקנים עומדים סמוכים זה לזה וגם העלים עומדים זקופים עד שכמעט נתכסה כל העץ אז הוא נאה ביותר, אבל אינו מעכב רק שהעלים יעמדו בעוגל אחד. ואפילו העלים נוטים למטה והקנים רחוקים זה מזה עד שאין עליו חופין את עצו מ"מ כשר כיון שהוא ממין עבות.
דהיינו שהוא נוי להדס שיהיה כן.
רש"ש סוכה לב, ב:
רש"י ד"ה ענף עץ ושוכבין על אפיהן. לשון הר"ן על אביהן, משמע דאם העלין נפרדים ואינן שוכבין על הקנה אינו בדין [אולי צ"ל: כדין], והעולם אינם נזהרין בזה וצ"ע
אבל כתב בספר אוצר ארבעת המינים שעיקר חידושו של הרש"ש [לחשוש לפסול הדס כזה] לא נמצא לו חבר באף אחד מהפוסקים, והיינו דאף הסוברים דדין החיפוי דין פסול הוא [היעב"ץ במור וקציעה, הביאו בעש"ת, וכ"כ הקיצוש"ע, ולמד כן המור וקציעה בק"ו מלולב, מה לולב צריך ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה כל שכן הדס דבעי עליו חופין את עצו] לא אמרו אלא שאורך העלים יגיעו עד לעיקר העלים שמעליהם, ולא הצריכו שיהיו זקופים, דשפיר קרוי עליו חופין את עצו אע"פ שבפועל אינם מחפים [א"ה: צ"ב מה הסברא בזה, מה מועיל שראשו של זה מגיע לעיקרו של זה אם העלים שוכבים וסוכ"ס העץ מגולה]. וז"ל החזון איש קמז, א: "ואפילו כשהעלין פרושות יש לשערן כאילו מושכבות וחופות". וכדחזינן בלולב שנפרדו או נידלדלו עליו, שהוא פסול משום "נפרצו" ולא משום "אופתא", והרי דכל שהעלים יש בהם כדי לכסות השדרה אין זה שדרה מגולה. עכ"ל האוצר ארבעת המינים. וכ"כ גם בפסקי תשובות שאין קפידא שיהיו העלים שוכבין על העץ ומכסים אותו אלא אפילו עומדים במאוזן כדמות צלחת ג"כ כשר למצוה, ודלא כרש"ש שפוסל בזה. אבל הביא שזה אחד הטעמים של המהדרים אחר הדס צפתי שעליו שוכבין ומחפים זע"ז ואין העץ נראה כלל, אבל החזו"א והקה"י לא הקפידו בזה ולא חיזרו אחר הדס כזה דווקא, והיו לוקחים גם הדס תימני שעליו קצת גדולים ופונים כלפי חוץ.
והמשנ"ב לא הביא כלל אפילו את הדין שבהדס יהיה ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה, שהוא עיקר מה שנידון בפוסקים על "עליו חופין את עצו" בהדס, וראה בפסקי תשובות שם.
ואם אכן המציאות היא שהדס העומד במים עליו נפתחים, ואם ההדסים של זמן חז"ל היו כזמננו, א"כ יש להוכיח מהמשנה הנ"ל דלא כרש"ש, שכן מבואר שהיו מניחים את ההדסים [עם הלולב] בכלי עם מים למשך כל שבעת ימי החג, ולא חששו כלל למה שייפתחו העלים.
ואולי מוכח מכאן שאין מקום להקפיד ע"כ אפילו לכתחילה וכהידור. אמנם יש לומר שעד כדי כך אין ראיה, כי בוודאי הדאגה הכי קודמת היא שלא יכמשו המינים, ורק אח"כ דואגים להידורים כאלה של נוי וכיו"ב, ובזה מיירי המשנה. ורק מי שאפשר לו לדאוג באופן אחר שלא יכמשו, אצלו יש לומר שראוי להדר לכתחילה שלא ייפתחו עלי ההדס.