חלק ראשון : המציאות
א. היום מוגדר כמואר ע"י השמש והלילה כחושך מבחינת השמש כפי שכתוב בפסוק בפרשת בראשית לאור קרא יום ולחושך קרא לילה, כלומר שאור מהות היום וחושך מהות הלילה , ועוד כתוב שהיום ממשלת השמש והירח והכוכבים מושלים בלילה כלומר שהאור הקובע את היום הוא אור השמש בדווקא, ולא נזכר שראית או אי ראית גוף השמש היא הקובעת.
ב. ואכן כשדנה תורה על תחילת היום ההלכתי וסופו לא דנה על התגלות או העלמות גוף השמש אלא , בבקר על עלות השחר שמתפרש לכל השיטות לפני הזריחה המוקדמת ביותר של גוף השמש אפילו בהרים , ובערב על צאת שלושה כוכבים, שזמנם הוודאי הוא אחרי השקיעה המאוחרת ביותר של גוף השמש בהרים .
ג. תהליך הגעת האור הוא בתהליך מדורג שמתחיל באור הראשון ברקאי הניצוץ במזרח , ומגיע למקסימום בחצות היום ,ומתחיל להתקטן בתהליך מדורג המתחיל בחצות היום ונגמר בצאת כל הכוכבים שמוגדר היום כסוף הדמדומים האסטרונומיים.
ד. אומנם לתהליך זה ניתן שם והוא הנשף, שבמהותו הוא התהליך הזה של הגעת אור השמש או סילוקו , אך אינו מוגדר כידוע ככל התהליך , אחרת היו רק נשף הבקר ונשף הערב, אלא אפשר כמו כל התורה כולה שנקבעת כפי שהיא לעיני האדם, הוא מתחיל בבקר בברקאי ומסתיים כאשר תהליך חיזוק האור עצמו מרגע לרגע כבר לא מובחן , אלא רק כאשר נזכור את התאורה שהייתה קודם , ונבחן כעבור כמה שעות את דרגתה ,נבחין שהיה תהליך. כלומר אכן משתנה התאורה מרגע לרגע וזה התהליך , אך לא מובחן התהליך עצמו לאדם , אלא נודע לו כעבור כמה שעות את תוצאותיו . אולם כל עוד הוא מובחן מרגע לרגע , שזה בבקר עד שהשמש 10-13 מעלות ישרות מעל מגע באופק המישורי , וכן בערב, ניכר התהליך לעיני אדם ומכיוון שאנו יודעים כאמור שהנשפים אינם כל היום, זה האופן ההגיוני להגדיר את הנשף .
ה. נדגיש שהמציאות היא שדרגת התאורה ממגע באופק ועד עשר מעלות מעליו מכפילה עצמה פי עשר, וכן הפוך בערב .
ו. ולכן מסברא אורך הנשף [כלול בנשף מסתמא תחילת היום או סופו ההלכתי , אבל לא בהכרח בנקודות הסיום או הפתיחה שלו ], הוא בבקר מהניצוץ הראשון ועד 10-13 מעלות אחרי התגלות כל גוף השמש במישור .
ז. הסיבה להיחלשות או להתגברות המהירה של התאורה בקטע זה לפני השקיעה באופק היא , שעל קרני השמש לעבור את עיקר דרכם ובסוף התהליך בשקיעה , את כל דרכם דרך האטמוספירה הדחוסה הקרובה לפני הקרקע , ולכן נתקלות יותר ויותר בחלקיקי האטמוספירה ואינן מגיעות לעינינו .
ח. האטמוספירה מוגדרת אצל חכמינו כרקיע , ולכן שמדובר על שקיעה ברקיע , הכוונה הרבה פעמים לתרגום לשקיעה באטמוספירה זו הדחוסה . יש לשים לב שאף אדם בר דעת לא יתבלבל בין שקיעה ברקיע לבין מה שמכונה בימינו שקיעה , והיא שקיעה מאחורי כדור הארץ , כי הרקיע והארץ הם הרי שני גופים שונים כמבואר בכל מקום וכן בפרשת בראשית .אמור מעתה שכותבים הוא מתכוונים במונח שקיעה לשקיעה ברקיע , בהכרח אין הכוונה להעלמות גוף השמש בשקיעה במישור פני הים .
ט. מה שעוד מבלבל הוא השימוש במונח שקיעה ברקיע כעמדת חכמי ישראל ביחס לכל תהליך השקיעה, שכפשטות הדברים הוא מעבר השמש בעובי הרקיע בכל זמן הנשף , אבל אין כלל הכרח שמי שמדבר על עובי הרקיע ומעבר השמש בו יתכוון לעמדה זו של חכמי ישראל שחזרו בהם ממנה , ואפשר שיתכוון כאמור לשקיעה באטמוספירה אפשר עם תוספת קטנה ולא עד סיום כל תהליך הנשף.
י. אומנם יש נקודת ציון חשובה לתהליך זה והיא השקיעה במישור פני הים , אבל אינה לכאורה תחילתו בערב או סיומו בבקר , אך היא מבטאת את העלמות הארת השמש הישירה מרוב שטחי כדור הארץ , כי הרי רובם ימים והישארותם רק בחלק מההרים, וכן ממנה מתחיל תהליך של העלמות התאורה הישירה גם על כיפת השמיים החל מפאתי מזרח , כי ברמת כיפת השמיים, הקובע הוא פני הים שהוא רוב הארץ . ולכן כשעוסקים בשקיעה בנקודת זמן ולא כתהליך שקיעה , הכוונה מסתמא לשקיעה זו , כלומר העלמות גוף השמש בגובה מישור פני הים . אבל כשאנו דנים על תהליך שקיעה או זריחה , וכן על שקיעה או זריחה כסוף או תחילת תהליך הנשף מסתמא איננו מתכוונים לשקיעה או זריחה זו . וגם בתהליך שאינו מגיע לסוף הנשף או מתחיל בתחילתו , אין הכרח שהשקיעה או הזריחה במישור תהיה התחלתו או סופו .
יא . בנוסף המושג שקיעה או זריחה יכול להתייחס להעלמות או התגלות גוף השמש היכן שתהיה , כאשר אינו נקודת ציון משמעותית בתהליך ההחשכה , וככזה יכול גם הוא להיות תהליך החל מהשקיעה בעמק דרך השקיעה במישור פני הים ועד לשקיעה בהרים , כמובן שלעניין נפקא מינא כלשהי לסיום היום , יש להגביל את ההתייחסות לתחילת התהליך ,כלומר לשקיעה בעמק ואי אפשר להתייחס למקומות כעשתרות קרניים , שאם תתייחס אליהם היום יצטמצם בשעות רבות , היכן בדיוק קבעה תורה את הגבול נתייחס בהמשך .
מסקנות :
מה שראינו בינתיים מסברא בלבד ובהמשך נבדוק זאת במקורות התורה וחז"ל בל"נ הוא :
א. אומנם השקיעה והזריחה במישור היא נקודת ציון חשובה בתהליך הנשף ,אבל מכיוון שלפניה או אחריה בהתאמה מתרחש למעלה מ-90 אחוז מתהליך ההחשכה או הארה , באופן מובחן לאדם מרגע לרגע , היא אינה נקודת תחילת או סוף הנשף .
ב. שקיעה ברקיע או זריחה מהרקיע אינה זו מאחורי כדור הארץ ובפרט אינה זו במישור.
ג. ובכלל שמדברים על תהליך שקיעה או זריחה שנמשך יותר מדקות ספורות, אין הכוונה לשקיעה או זריחה במישור , ואין היא בהכרח סופו או תחילתו .