והואיל שזכיתי על ידך לעמוד על כוונת רבינו הרא"ש ז"ל לא אמנע הטוב מלהודיעך שבהיותי מעיין בזה משמיא קא זכו לי וירד לתומתי במחשבה דברים המושכין לבו של אדם בהגדה בסדר של פסח, חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם והוא תמוה שמה בין זה לשאלת הרשע שאומר מה העבודה הזאת לכם וכמה תירוצים נאמרו בזה.
ואף אני אמרתי בזה דבר מתקבל (והגאון מו' יעקב עמדין ז"ל בסידור עמודי שמים כתב שמלת אתכם יש לפרש שכולל גם עצמו כמ"ש בש"ס דסנהדרין ואתכם צוה ה' אותיכם אותי ואתכם. ומצאתי תנא דמסייע ליה בפירוש המחזור לרבינו הראב"ן שזכני ה' שבא לידי כת"י על קלף נכתב שנת ל"ח לאלף הששי ושם יש גם כן פירוש להגדת פסח ופירש כנ"ל). ואמנם גם מה שמשיב לבן החכם ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין כו' שהוא הלכתא בלא טעמא למאי דשאיל ולא ראיתי במפורשים ז"ל דבר מתיישב בזה ובירושלמי יש נוסחא אחרת תשובת בן חכם בחוזק יד הוציאנו ובתשובת בן טפש ואף אתה למדו הלכות פסח.
ואמנם לדרכינו יובן עפ"י מה שראיתי זה כביר בשם הגאון החסיד מוהר"ר לוי יצחק ז"ל שאמר לפרש הא דאמרינן אלו קרבנו לפני הר סיני כו' ע"פ מ"ש חז"ל קיים אברהם אבינו אפילו ע"ת והוא לפי שהיה זך החומר וכליותיו נובעות חכמה להשיג טעמי המצוה מעצמו ולכן אמר אילו קרבנו לפני הר סיני שעי"ז פסקה זוהמתן אף שלא נתן לנו התורה דיינו שהיה בכח שכלינו להשיג חיוב עשיית המצות ועד"ז פירש הא דאמר ר"י אי לאו האי יומא שניתנה התורה לא היה בכח שכלי להשיג כלל כי כמה יוסף כו' והוא דרך ענוים ודפח"ח.
ובבינה לעתים פירש והגדת לבנך כו' לפי שהבן אינו משיג בשכלו כו' והיה לך לאות כו' שבחוזק שכלך תבין כי בחוזק יד כו' למען תהיה תורת ה' בפיך ע"ש והנה הבן חכם שהוא מרגיש בעצמו שעדיין לא השיגם יד שכלו להבין הענינים על בוריים וזהו חכמתו שמכיר ערך עצמו ויודע שאינו יודע אבל מכיר ערך זולתו שהם חכמים גדולים ובפרט דור המדבר שהוא דור דעה והמה זכי השכל אחר שפסקה זוהמתם ולהם הבן שואל מה העדות כו' אשר צוה אתכם שאם היה הציווי נאמר אלי ולכמוני היום הוא טיבותא לגבן שאין יד שכלינו משגת כדת מה לעשות אבל לכם ששכליכם זך ואין צד חומר מעכב על ידכם אין ספק שהייתם משיגים בעצמיכם ע"ד שהשיג אברהם אבינו ע"ה וא"כ הצווי בזה אך למותר:
ואמנם התשובה האמיתית ע"ז מ"ש חז"ל גדול המצווה ועושה כו' ועד"ז פירשו המשנה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו' שר"ל אף אותן שהם מצד השכל והנה התוס' בסוגיא זו כתבו וא"ת אחר הפסח מ"ט אין מפטירין הא נפיש טעמיה י"ל כדמפרש בירושלמי דמש"ה נאכל על השובע שלא יבא לידי שבירת עצם ולכך אחר הפסח אין אוכלין שום דבר עכ"ל ונראה שלכן אמרו בנזיר ישרים דרכי ה' שנים שצלו פסחיהם א' אכלו לשם אכילה גסה כו' לפי שהוא דבר הרגיל שלפי שהוא נאכל על השובע קרוב הדבר שיבא באכילת הפסח לאכילה גסה וצריך לצמצם ולחזק עצמו שיהיה כוונת אכילה לתאות קיום המצוה ואם כן לכאורה מה שצוו חז"ל שלא לאכול אחר אכילת הפסח הוא מצוה שאינה צריכה אחרי שהפסח נאכל כשהוא שבע וצריך חיזוק באכילת הפסח עצמו שלא יהיה אכילה גסה וכדאמרינן בש"ס דלעיל אבל באחרונה דלמא אתי למיכל אכילה גסה א"כ מי פתי שיאכל אחר הפסח שקרוב לודאי שיהיה אכילה גסה דאוזקי מזיק ליה ואפילו האוכל ביוה"כ פטור אך אעפ"כ צוו חכמים מצוה זו אף שהוא מצות השכל מכל מקום גדול המצווה ועושה שמקבל שכר ע"ז שמקיים המצוה.
וידוע שדרך המשיב לשואל כשמוצא תשובה מדבר הלמד מענין זה עצמו נוח לו לפי שזה הוא תשובה נצחית יותר ועד"ז אמר מסדר ההגד' שהבן חכם ששואל מה העדות כו' שבלא הצווי הייתם משיגי' בשכליכם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח כו' ר"ל השב לו מענינו כמו הלכות פסח אין מפטירין אף על פי שאין צורך בזה דמצד השכל והטבע היו עושין כן אעפ"כ נאמרה הלכה זו כדי לקבל שכר ועד"ז צונו הקדוש ברוך הוא כל שאר הדינים אף שיש בהם ענינים שהיינו עושים מצד שכלינו כדי ליטול שכר כמצווה ועושה ויש לי בזה ענינים אך אין עסקינו כעת באגדה ותן לחכם ויחכם עוד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 54 אורחים