שינה בסוכה - במקום רחוק ממרחב מוגן (מלחמה תשפ"ה)

[יהודה טאוב 3]

יש לדון לגבי אנשי הצפון:
האם מותר לאדם לישון בסוכה השנה תשפ"ה במקום שיודע שאם יהיה אזעקה לא יוכל להגיע למרחב מוגן תוך הזמן הנצרך?
בנוסף גם אם מותר האם זה חובה או רשות?

מצאנו בזה כבר כמה תשובות שנכתבו בין הפוסקים - מצורף כאן.
ונרצה בעז"ה לדון בדברים. ולשמוע דעת ת"ח נוספים.

התשובה של הרב יצחק יוסף שליט"א נכתבה לתושבי עכו שהם מאוד קרובים לגבול.
ואין ללמוד מכאן לכל איזור הצפון.

בנוסף:
האם כוונתו לומר - שמי שרוצה לקבל פטור - יכול לפטור את עצמו מדין סכנה.
אבל וודאי שמותר לאדם להחמיר על עצמו ולשבת בסוכה - ולסמוך על שומר מצווה לא ידע דבר רע.
ובמיוחד בסוכה שהיא צילא דמהימנותא.

שהרי גם ההוראות של פיקוד העורף אינם אוסרות לאדם להתרחק ממרחב מוגן,
ומותר לאדם לנסוע בדרכים למרות שלא יהיה לו מרחב מוגן בשעת האזעקה.
ורק במקומות סמוכים לגבול אומרים לשהות ליד מרחב מוגן.
ואם כן מדוע לאסור לאדם לשבת ולישון בסוכה אם אינו יכול להגיע למרחב מוגן.

מצורף גם המכתב שנכתב על ידי ת"ח כנגד תשובה זו.

תשובת הרב יצחק יוסף.png (947.29 KiB) נצפה 321 פעמים

[יהודה טאוב 3]

נחלקו רבותינו:
האם לראות את מצוות שמירת הנפש ככל מצווה רגילה, וממילא גם בה יש להדר, ולכן צריך לשמור על כל ככלי הבריאות בהידור רב. וכך נהג ר' ישראל סלנטר זצוק"ל.


לבין צדיקים אחרים שסברו שמצוות שמירת הנפש לא נאמרה בתורה בכלל על שמירת הגוף, זה דרשה של אותו גוי בברכות.
או שגם את זה מהתורה כדברי הרמב"ם זה רק במקום של וודאי סכנה. אבל שאר ההרחקות הם מדרבנן או מסברה.

אז כמובן שלכו"ע אסור לאדם להיכנס לסכנה (כמו שנפסוק בשו"ע חו"מ תכ"ז י), שנראה מבעט בטובתו של הקב"ה ומזלזל בתפקיד חייו כדברי הבאר הגולה,
אבל במקום מצווה מותר לאדם לסמוך עצמו שבורא עולם ישמור עליו. כנאמר: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע".
ובמחלות הרבה פעמים נהגו קצת כדברי הרמב"ן מה לרופא בבית יראי השם.
וככל שאדם יותר זוכר שבורא עולם הוא השומר האמיתי כך מותר לו יותר שלא לחשוש לסכנה שאינה וודאית (כעין דברי החזו"א).

ולסיכום יש הרוצים להדר במצוות ונשמרתם ויש הרוצים להדר בדבקות במצווה.
והעיקר שהכול יהיה לשם שמים.

מצורף כאן סיפורים רבים על צדיקים שלא חששו לסכנה במקום מצוות סוכה.

[יהודה טאוב 3]

נחלקו הפוסקים כיצד להגדיר את סכנת הטילים

הנה נפסק שבמקום שלא שכיח היזקא מותר להמשיך בקיום המצווה.
כדברי הקובץ שעורים פסחים אות לב:
ומוכח הכא דסכנת עקרב לא חשיב שכיח היזיקא, ובברכות ל"ג ל"ש אלא נחש אבל עקרב פוסק ופירש"י דרוב נחשים אינן ממיתין ומקשין הא אין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב וא"כ צריך לחוש למיעוט הממיתין, וי"ל כיון דרובן אין ממיתין הוי כלא שכיח היזיקא וממילא יש לסמוך אהא דשלוחי מצוה אינן ניזוקין אבל בעקרב פוסק דשכיח היזיקא, והיינו התם דרואה את העקרב אבל הכא בחורין דאינו ידוע כלל אם יש שם עקרב מיקרי לא שכיח היזיקא.

והנה אם נאמר שאזעקה נחשבת כלא שכיח היזקא אז מותר לאדם אפילו בשעת אזעקה להישאר בסוכה. מדין שומר מצווה לא ידע דבר רע.

אמנם יש שסוברים שאין לדון דבר זה כלפי הפרט כמו נחש ולבדוק את הסיכון שיש לאדם הפרטי מהטיל.
היות והטיל הוא סכנה ציבורית ולציבור כולו - וודאי שזה שכיח היזקא.

ואין לנו ראיה מפורשת כמדומני מחז"ל כיצד צריכים להתייחס לסכנה ציבורית.
ולכן יש הוראות לכאן והוראות לכאן האם להפסיק באמצע התפילה או להמשיך.
ולכאורה גם לגבי להמשיך לשבת בסוכה בשעת אזעקה יהיה הוראות לכאן ולכאן.

[יהודה טאוב 3]

יש הסוברים שיש חילוק בין אדם שבא לשאול את הרב - שאז אומרים לו את הדין
שפיקוח נפש אפילו בחשש רחוק דוחה את המצוות.
לבין אדם שרוצה מאוד לקיים את המצווה - שאז מותר לו לסמוך על שומר מצווה לא ידע דבר רע.


כמו שמצאנו באליה רבה סימן סו
עוד הקשה הב"ח מאי דעתא דאותו חסיד שלא השיב להגמון כשנתן לו שלום.
נלענ"ד דמחמיר על עצמו היה, וכה"ג כתבו תוס' בעירובין דף כ"א [ע"ב] ד"ה מוטב וכו' גבי ר"ע שאמר מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אוכל בלא נטילת ידים עי"ש.
ומצאתי בספר חסידים סי' (ת"צ) [תשפז] על מעשה דחסיד הנ"ל זה לשונו, הרי [אם] אדם מחמיר על עצמו בתפלה אף על פי שמסתכן בנפשו, בטוב עושה, כמו שעשה דניאל [וכו'] ע"כ. ובספר מנורת המאור נר שלישי פי"ח מבואר נמי דחסיד אשר כל ימיו זהיר במצוה, מחמיר אפילו בסכנה גמורה, וחסד יסובבנהו.

כך גם מצאתי בחשוקי חמד מסכת סוכה דף כג עמוד א
יש לדון אם היושב בסוכה בזמן ההפצצה, כשחייב לרדת למקלט בעת מלחמה, ובפרט כשהאויב מטיל פצצות כימיות שהסכנה גדולה ח"ו האם היושב בסוכה מקיים מצות עשה.
דהנה מבואר במסכת יבמות (דף סד ע"ב) דהמל תינוק בשבת כשמתו אחיו מחמת מילה, מחלל את השבת. דכיון דסכנה למולו, נחשבת המילה כמל "שלא בזמנו" בשבת וחייב. ואם כן גם בעניננו נחשבת הישיבה בסוכה כ"לא בזמנה", וכאילו ישב בה בחנוכה. לאור זאת גם בעניננו כיון דסכנה לישב בסוכה הוי כיושב בה שלא בזמן מצוה.
מסופר על הגאון הצדיק ר' חיים יעקב רוטנברג זצ"ל, רב הקהלה החרדית בפריז, שבהיותו במחנה ההשמדה אצל הנאצים ימ"ש הקים סוכה בערב החג, כדי לקיים מצות אכילה בליל סוכות, ומיד לאחר שאכל בה כזית, פירק אותה באותו לילה מחשש פיקוח נפש. זכות צדיק זה בתוך שאר הקדושים שמסרו נפשם על קדוש ה' יעמוד לנו ולכל ישראל אמן. ולכאורה יש להעיר כמה הערות בעקבות מעשה נפלא זה של קדוש ה' מתוך מסירת נפש.
והנה לדברי מו"ח שליט"א שמשער דבזמן קצר לא היתה הסכנה גדולה, אתי שפיר. דהגאון ר' חיים יעקב רוטנברג זצ"ל לא סיכן עצמו.
גם יתכן דבשעת גזירת שמד, מאחר והיה מותר להסתכן עבור קיום מצוות, הוי כמקיים סוכה בזמנה. וסברת רש"י ביבמות לא נאמרה בשעת שמד. ולכן הגאון ר' חיים יעקב רוטנברג קיים מצוה בישיבתו.
ויש להוסיף את הנאמר בספר חסידים (סימן תצ על פי הגמרא בברכות דף לב ע"ב) מעשה דחסיד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, הרי אדם מחמיר על עצמו בתפלה אעפ"י שמסתכן בנפשו, טוב עושה, כמו שעשה דניאל. ובספר מנורת המאור (נר שלישי פרק יח) מבואר נמי דחסיד אשר כל ימיו זהיר במצוה, מחמיר אפילו בסכנה גמורה, וחסד יסובבנו, עכ"ל. יתכן שהצדיק כמו ר' חיים יעקב שהיה זהיר כל ימיו במצות סוכה, היה מותר לו להסתכן קצת, כי מובטח לו שחסד א' יסובבנו, ושפיר קיים את המצוה.

וראה את מקבץ הסיפורים שהבאנו לעיל מגדולי ישראל שנכנסו לסכנה בשביל קיום מצוות סוכה.

וכמו שפתחנו בתחילה - יש הסוברים שצריך להדר במצוות ונשמרתם ויש הסוברים שצריך להדר בביטחון במיוחד בקיום מצווה.

[דרומי]

יש להעיר, שסוכה שאינה ראויה לשינה אינה ראויה גם לאכילה. וה' ירחם על כל תושבי אהקת"ו.

[שקלאוו]

יש להעיר, שסוכה שאינה ראויה לשינה אינה ראויה גם לאכילה. וה' ירחם על כל תושבי אהקת"ו.

המאירי כבר כתב שמקום ליסטים המנהג הוא לאכול בסוכה אבל לא לישון. ומכאן שהסוכה אינה נפסלת כי אם מחמת עצמה או מקומה, ואינה נפסלת כלל מחמת פטור חיצוני.
כך גם יוצאים בכזית ראשון על אף שיורדים גשמים שפוטרים בהדיא, והגם מי שישן שם נקרא הדיוט. וכן סוכה שמצטערים לשבת בה חלק משעות היממה משום חום או קור חיצוני אינה נפסלת, ולראיה מנהג אירופה שלא לישון בסוכה אבל כן לאכול בה.