לקט על התפילות של יום כיפור.
1.
נעילה כל השנה -
זה מה שהיה כשבית המקדש עמד ושהו שם אנשי המעמד [וגם אנשי המעמדות .במקומם], והם היו נכנסים לתפילה - ארבע פעמים : שחרית מוסף מנחה ובנעילת השערים (של המקדש)
2.הוא נעלם [כמעט]
התפילה שהיתה מרכזית בר"ה " עלינו לשבח , הרי ביהכ"פ היא תפילה מדולגת . כך בשחרית במנחה ובנעילה . רק בחזרת השץ של מוסף זכתה להיכלל ואף לכריעה . "אין זמן " -כך נימקו .ויש עוד נימוקים.
3.
תפילה מחודשת -
לשנה הבאה בירושלים הנאמרת לאשכנזים בסיום הנעילה – היא רק כבת מאתיים שנה !
אינה מופיעה במחזורים מלפני, וגם לא אצל גולדשמיד היום, היא כן מוזכרת במטה אפרים [ בתרכג, ז]. אולי בהשפעת ליל הסדר.
באחד ממחזורי מרוקו נהגן לאמרו –בליל כיפור.
4. "בשר על גבי גחלים"
. . .זה לא מתכון, אלא שמו של ספר שו"ת שאבד - מבית מדרשו של רש"י. הדן ומנמק את הדילוג על "אשרי" לפני מנחה, ומנהג אמירתו לפני נעילה.
5.לא מוזכר
מי חיבר את תפילת יזכור בנוסח שאנו מתפללים : יזכור אלוקים וכו ? קשה לדעת. אולם לפי הידוע הוא מופיע לראשונה בספרי הזכרונות בקהילות אשכנז, והם היו אמורים להיקרא בהזכרת הנשמות לפני הקהל.
(במשך השנה ? ]. ורק בהמשך הפכו לשמש כתפילה פרטית של הצאצאים בהתייחדות בבית הכנסת –בחגים.
6. נעילה באיטליה.
לפייטני איטליה יש נוכחות בולטת בסליחות ובמחזורים בכלל. אבל בתפילת נעילה שבשל קוצר הזמן מדלגים על רוב רובם של הסליחות והפיוטים , מ"מ מהנשאר- בולטים הפייטנים מאיטלייה :
א. ר שפטיה
–חיבר את "ישראל נושע בשם " הנאמר בנעילה גם הוא מחכמי איטליה ועלילות משפחתו הרי הם במגילת אחימעץ.
ב ר' סילנו –
חיבר "אנקת מסלדיך" מנעילה. חי לפני כ 1200 שנה , זאת לפי המופיע באחד הפיוטים שזה יותר משמונה מאות שנה מהחורבן [ פעמיים קציר גימטריא] , והתגורר בעיר בינוסי באיטלייה.
ג ומי יעמוד..שילום פרים
פיוט זה שאנו אומרים בנעילה חיברו ר' שלמה הבבלי מאיטליה [אפשר שאבותיו הגיעו מבבל] מראשי הפייטנים ורבם של רוב פייטני מרכז אירופה. זמנו המדוייק לא ידוע – אך הוא כבר מוזכר ברשי ותוספות. [יש גם ימי סליחות שהוא מרכזי בהם].
ד. מידת הרחמים.
רבי אמיתי – [ השני] חיבר את הסליחה ה' ה' . מידת הרחמים עלינו התגלגלי וכו. והוא בנו של ר שפטיה דלעיל.
[ויש גם הפייטנים ממשפחת קלונימוס שתרומתם למחזור מכריעה – שיסודם באיטלייה וממנה היגרו לצרפת.]
ה. המבדיל – ר יצחק – ןלא ידוע מי הוא
נכון זה לא איטלקי- אבל פיוט שחובר במיוחד למוצאי כיפור – והפך לסמל של כל מוצאי שבת משך כל השנה , והוא הפיוט המבדיל בין קודש לחול. אולם אין בו שום זכר לשבת! [רמזים -ניתן למצוא].
ולכן הוא עוסק במחילת עוונות ומבקש לפתוח שערים וכך כותב המרדכי : ביומא תשכז שהוא נועד למוצאי יום כיםור לאומרו בביהכ"ס בקול רם. וכך היא גם דעת החתם סופר .
ויש להבדילו מפיוט אחר ודומה שרק הבית הראשון זהה לו].
* אגב – המנגינה שהתפרסמה בגלל שהיא הושמעה ברדיו כל מוצאי שבת – המאאבדיל המאאבדיל .. היא של ברסלב. ושמעתי [אך שכחתי]שיש סיפור לבחירת השיר לפתיחת השידורים במוצש .