מחפש מקורות בספרים נגד "נרווים"[עצבנות] בעבודת השם

[דרומי]

לכאורה הכוונה בענין 'יראת שמים' היא כזאת:

יראת שמים אמיתית פירושה (לא יראת העונש, שהאדם מפחד על עצמו שייענש, אלא) שהאדם מרגיש את נוכחותו של הקב"ה אתו עמו, שהאדם חש שהוא לא לבד אלא יש כאן את הקב"ה שמסתכל עליו וכו' (כמבואר בתחילת השו"ע).

ובכן, הרבה פעמים עודף הדקדוקים והפחדים נובע מ'פינוק' מסויים, מצב שבו לאדם יש ריקנות מסויימת וזמן פנוי כדי להתלבט ולפחד ולחשוש וכו'.

ברגע שהאדם מתחזק ביראת שמים ומבין שהוא לא לבד, הקב"ה צופה במעשיו ופשוט נמצא לידו כביכול - הוא מרגיש יותר את הצורך להתקדם הלאה, לעשות מה שצריך ולהמשיך למטלה הבאה שהקב"ה מחכה ממנו, בלי חיטוטים יתרים.

[אולי אפשר לנסח זאת במלים אלו: ה'עצבים' נובעים מתחושת מרחק בין האדם לבין הקב"ה, ואילו יר"ש אמיתית ענינה הוא חיזוק ההכרה בכך שהקב"ה נמצא קרוב קרוב].

כמובן שמבחינה מעשית ופרטית זה משתנה אצל כל אחד לפי תכונות נפשו ואי אפשר להשוות בין אדם לחבירו, אך כמדומה שבכללות זו הכוונה.

[יבנה]

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7 ... 7%99%D7%AA

[שייף נפיק]

רבי שלמה הופמן זצ"ל
[לבקשת העורך אציין שזו טיוטה]

[נוריאל עזרא]

תודה מראש

אם הבנתי נכון אז יש את הספר הזה(מתוך אתר אוצר הספרים):


כפייתיות וחרדה על רקע דתי / ד"ר אביגדור בנש"ק.

הספר מדריך לטיפול ב'כפיתיות וחרדה על רקע דתי' הינו מדריך להורים ומורים המעניק פתרונות ודרכי טיפול לתופעה שחיכה זו.
הקפדה במצוות, דקדוק בפרטי ההלכות וקבלת חומרות, הנתפסים כהצלחה חינוכית, עלולים להתגלות במקרים מסוימים כביטויים להפרעה נפשית חרדתית מסוג OCD. ספר חדש מעלה את המודעות לתסמונת בהקשרה הדתי ומסייע להתמודדות עמה. הרב שרלו קורא לרבנים ולמחנכים לגלות עירנות לתופעה, להציע התמודדות תיאולוגית ולהשתמש בכלים הלכתיים להקלה על הסובלים.

תופעת החומרות בהלכה תופסת מקום נרחב בעולמו של האדם המאמין, בין כמקיים מצוות, בין כלומד הלכה ובין כפוסק הלכה. מאמרים רבים ביארו את מקורן של החומרות, והראו כי הן נובעות מסיבות שונות: מרצון האדם להקריב מעצמו 'קורבן רשות' ולהביע את האהבה למצוות; מחשש לעבור עבירה או לא לקיים מצווה בשלמותה; מניסיון לצאת ידי חובת כל השיטות בהלכה; ממאבק חברתי על הגדרת האדם כיותר דתי ופחות דתי ועוד. ככל הידוע לי, ברוב מוחלט אם לא בכל התשובות ההלכתיות הידועות לא עולה אחד הגורמים המרכזיים והכואבים ביותר לרדיפה אחר חומרות ולהתמכרות להן: תופעת ה-OCD – הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. התייחסות קצרה מנקודת מבט פסיכולוגית לנושא אפשר למצוא במאמרה של לאה מלמד, 'אורתודוקסיה ובריאות נפשית: היבטים קליניים ותאורטיים', שהתפרסם בכתב העת המשובח 'אקדמות' (גיליון יד).

ה-OCD היא הפרעה חרדתית, שנובעת ממחשבות חוזרות ונשנות, ומביאה בדרך כלל לסדרת התנהגויות כפייתיות מסוימות. כאשר התסמונת "מתלבשת" על אדם שומר מצוות מדובר בהעצמה כואבת של החרדתיות, וזאת משתי סיבות. ראשונה בהן היא שבנוסף לחרדות שכל בני האדם שותפים בהן, מצטרפת החרדה מפני הא-לוהים: יראת א-לוהים הופכת להיות המנוע המרכזי לחרדה זו, והפחד מפני האין סוף, פרשיות השכר והעונש, קיומו של עולם הבא וענייני אמונה אחרים, שמופיעים בתורה כגורמים חיוביים, מתערבבים עם התסמונת ויוצרים מהומה פנימית עמוקה בנפש.

אין רב העוסק בפסיקת הלכה ובא במגע עם הציבור שאינו מכיר את התופעה. היא באה לידי ביטוי במקומות רבים בהלכה אך בעיקר בחשש המתמיד מפני נדרים, בהכנות לטבילה ובחששות לאחר הטבילה, בדיני נטילת ידיים, בחזרה אין סופית על מילות התפילה, בחשש מפני נישואי שווא בשל נתינת דבר מה לאישה, בחרדתיות מפני חומרים בכלים חלביים שעברו ליד כלים בשריים, ועוד ועוד. שאלות שנראות בתחילה כנובעות מיראת שמים ומרצון להקפיד בענייני הלכה נחשפות כנובעות מחרדתיות אובססיבית. אט אט נגלה לרב כי כל תשובה שיאמר וכל נימוק הלכתי שיביא אין בכוחם להתמודד עם השאלה. הסובל מההפרעה שב ושואל: שמא הוא לא דייק בהבאת כל פרטי השאלה, שמא הרב לא הבין בדיוק, שמא הרב לא ענה בדיוק את מה שהוא חושב, שמא השואל לא הבין בדיוק את הרב, שמא המקרה למעשה אירע בצורה מעט שונה, וחוזר חלילה.

קיימת אפוא חשיבות עליונה כי אלה הסובבים את הסובל מחרדה זו – משפחתו הקרובה והרבנים הנתקלים בשאלותיו – יכירו בקיומה של התופעה, יכירו את מאפייניה וידעו לזהות את הסימנים הראשוניים לה. האבחנה הסופית היא כמובן עניין לבעלי המקצוע, אולם הן העזרה הראשונה והן מניעת הנזק העלול לבוא מתוך הערכה חיובית לאותן "חומרות" מחייבות הכרה ומודעות לתסמונת זו. את התפקיד הראשוני הזה ממלא הספר "כפייתיות וחרדה על רקע דתי" בצורה מצוינת. המחבר, ד"ר בנש"ק, פסיכולוג קליני ומרצה לפסיכולוגיה שנים רבות, פורש את התופעה, את מקורותיה, את סימניה ומאפייניה בפני הקורא הלא מקצועי ומתווה ודרכים לזיהוי האפשרות כי אכן מדובר ב-OCD. מבחינה זו, זהו ספר חובה לכל אחד מאיתנו, ובוודאי לעוסקים בחינוך ובפסיקה.

הספר 'כפייתיות וחרדה על רקע דתי' יצא לאור לראשונה בשפה האנגלית בשנת 2009 בארצות הברית. ציון השפה ומקום ההוצאה הראשוני אינו עניין טכני בלבד, אלא גם מהותי. יש בו מאפיינים רבים של ספרות ההדרכה העצמית מסוג כיצד תעשה דיאטה בארבעה עשר צעדים, ואיך לקנות ידידים והשפעה בחברה. יש דורשים ספרות זו לשבח, ויש דורשים אותה לגנאי. המחבר מודע מאוד לדמיון לספרות הזו, אולם טוען כי במקרה דנן ישנה חשיבות עילאית להדרכה העצמית, גם אם היא בסגנון "עשה זאת בעצמך". הדבר נובע מהתפקיד המרכזי שהוא מייעד למלווה הלא מקצועי של תהליך ההתמודדות עם ה-OCD. בספר נפרשים תפיסתו הפסיכולוגית של המחבר ודרכי ההתמודדות עם התופעה, מהטיפול הפסיכואנליטי הפרוידיאני ועד לטיפולים המקובלים יותר היום, כולל שימוש מסוים בטיפול תרופתי. בשל העובדה שהמחבר מייעד תפקיד מרכזי לחבר המלווה את הטיפולים ואת ההתמודדות, נודעת חשיבות רבה לסוג זה של ספרות, המאפשר גם למי שאינו מוסמך בתחומי הנפש לסייע סיוע חיוני בהתמודדות עם התופעה. בסופו של הספר יש גם מדריך מעשי לאן אפשר לפנות בבקשת עזרה ועצה.

אתגר לפוסקי ההלכה

פעמים רבות כתבתי כי כל אדם זקוק בדרך כלל לטיפול בשני מסלולים – המסלול הנפשי והמסלול הפילוסופי. אדם השרוי בדיכאון, לדוגמה, זקוק לטיפול מקצועי משמעותי, אך בד בבד גם לתשובות פילוסופיות על משמעות החיים ועל האתגר שהם מציבים. כאשר מדובר באדם הדתי הדברים נכונים על אחת כמה וכמה. ההתמודדות נעשית כמובן בכלים הנפשיים, אך נתבעת גם התמודדות תיאולוגית עם המציאות הזו. הדבר נכון בכל תחומי הנפש, וגם בהתמודדות עם OCD. כאמור לעיל, חלק בלתי נפרד מהגברת המצוקה נובע מהעולם הדתי, הן מדימויו של הקב"ה כמי שמנהל פנקס חשבונות עם בריותיו והן בשל החובה לעמוד בכל הדרישות ההלכתיות. לפיכך נדרשת התמודדות רחבה ומקבילה לטיפול הנפשי עם השאלות התיאולוגיות ועם דרכי הפסיקה המעשיות במצבי ספק.

התמודדות כפולה זו אינה נוגעת לאדם הסובל בלבד, אלא גם לרב הפוסק. גם הרב זקוק לרקע רוחני נרחב הנוגע בשאלות יחסי אדם וא-לוהים, עבודה מאהבה ועבודה מיראה, ותורת הגמול לתפיסותיה השונות. מעבר לכך, פוסק ההלכה צריך לדעת מה המרחב ההלכתי שיש לו – עד כמה מותר להקל בהלכה לסובל מתסמונת OCD, עד כמה יש ללכת קמעא קמעא, מהו גבול החששות והספקות גם אם מדובר בתחומים מדאורייתא וכדומה.

אמת הדבר שנושא זה אינו מפותח דיו. ההלכה כמעט אינה עוסקת בתסמונות נפשיות, ואנו מתקשים למצוא בספרות ההלכה פסיקות המתחשבות במצבו הפסיכולוגי או הפסיכיאטרי של האדם, זולת אם הגיע למצב של "פתי" או "שוטה", או שמדובר במצבים הקרובים לענייני "פיקוח נפש". המחבר ניסה להביא בספרו את המקורות ההלכתיים המרכיבים את "ארגז הכלים" של הרב הפוסק, אולם ניסיון זה חושף את דלות החומר הקיים. מעט כללים הלכתיים רחבים, כמו "דרכיה דרכי נועם" או "אין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם"; מעט סיפורים על דרכי הפסק של גדולי ישראל; מעט דברי חסידות המלמדים כי אם המצוות הן בגדר יגיעה לאדם אות הוא כי האדם מקיים אותן שלא כראוי, וזהו.

זהו אתגר הנמצא בפני פוסקי ההלכה. משעה שההפרעה אותרה והוגדרה, ומשעה שהתברר לנו הרבנים כי פעולות מסוימות נובעות ממצוקה וחרדה ולא מעבודת א-לוהים ומאהבת שמים, מוטל עלינו להתחשב בכך בדרכים רבות: בשעה שאנו מעודדים להקפדה בהלכה אנו חייבים לתת את הדעת על האפשרות שדברים אלה נופלים על אוזניים סובלות וחרדתיות; בשעה שאנו נתקלים ברצון עז להקפיד בענייני מצוות אנו צריכים להיזהר שמא אנו מפילים את השואל בבור שהוא כורה לעצמו; בשעה שאנו רואים מעשה ריטואלי מתמיד אנו חייבים להיות מודעים לאפשרות כי מדובר בבעיה קשה ולא בדבקות במצוות. הכרה זו מחייבת שימוש בכלים הלכתיים המאפשרים לאדם להקל במצבי ספק ולמנוע חששות מיותרים. היא גם מחייבת אותנו בכלל בדיני ספקות, בהדגשה כי לא כל "חשש" מהווה סיבה לשינוי ההלכה.

הספר הוא ספר חובה לסובלים וסובביהם, למטפלים, למורים ולרבנים, והוא ממלא את ייעודו בהצגת התופעה ודרכי הטיפול המומלצות. האתגר המוטל עתה על כתפי הפוסקים והרבנים הוא למצוא את הדרך לחנך להקפדה בתורה ובמצוות בלי ליפול לבור החרדה והמצוקה. (מתוך מוסף מקור ראשון)

[גביר]

מעשה ברבי יעקב קמינצקי, בהתארחו כאן בא"י, שהעיר לבן ישיבה ומסביר לו כיצד לקרוא 'שמע' כדין מבלי לדקדק מעבר לנדרש בהלכה מופיע בחמישים שנה של תורה בישיבת איתרי, עמ' 39 [עמ' 35 בדפי האוצר] אשמח לדעת פרטים נוספים [לא מזהים ח"ו] על מעשה זה.
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=628693

[גביר]

דברים קצרים מחד ובסיסיים מאידך, מעט המחזיק את המרובה, בנושא, מהרב בן ציון אבא שאול, בספר אור לציון חכמה ומוסר עמ' ס.

https://tablet-otzar-org.ezproxy.bgu.ac ... book=13168

ובספר בינת המידות עמ' 176 דברים מאת רבי יעקב מרדכי גרינוולד [לא הובאו בדברים ממנו ברשימה שהעלתי לעיל]

https://tablet-otzar-org.ezproxy.bgu.ac ... ook=145575

[גביר]

'אין על המשתדל אשם' [מוסרי הפילוסופים, ב, כא לה ; מובא בראשונים ובאחרונים, גם 'אין אחר ההשתדלות אשם'].

[יחזקאל ר]

ר' ירוחם פרשת ראה הקטע השני הוא הראשון

[גביר]

א. אפשר שמשום זה מגדיר הסטייפלר את המחמיר לחזור על קטעים בק"ש במקום שנפסק להדיא שלא לחזור כ'פורץ גדר' ולא כ'שוטה' 'הדיוט' וכיו"ב.

ב. שמעתי השבת מתח"א בשם עקדת יצחק שמהאי טעמא נענשו דור אנוש ודור המבול בכך שהים עלה והציף את שליש העולם ואח"כ את כולו, שהרי זה שהים אינו מציף את העולם הוא משום שה' שם גבול לים ואמר לו עד פה תבוא, אבל כיוון שדורות אלו פרצו גדרו של עולם נפרץ גדרו של עולם עליהם מידה כנגד מידה.

[גביר]

בגליון

[גביר]

בגליון קרוב אליך האחרון [בא תשפ"ב] ברשימה בנושא הפנו לספרו של האדמו"ר בעל חובת התלמידים צו וזירוז שכ"ג חיפשתי את הדברים ואל מצאתי, אודה למי שיכול לסייע באיתורם

[גביר]

פסקים והפניות בעניין -

נפשי בשאלתי : ‏ הלכות בריאות הנפש / יונתן רוזנצוויג, שמואל הריס.
הוצאת מגיד ירושלים תשפ"ב

לפי מפתח הפרעות תחת התארן 'הפרעה טורדנית כפייתית'
שם עמ' 509

[הפך לבן]

הלום ראיתי בספר דברי תורה להמנחת אלעזר (קמא, ס"ג) בזה:

דברי תורה נערווין א.jpeg (142.84 KiB) נצפה 3134 פעמים

דברי תורה נערווין ב.jpeg (10.65 KiB) נצפה 3134 פעמים

[גביר]

הרב יצחק יוסף, אגרות השקפה ומוסר, חלק א, ירושלים תשפ"א, אגרת פא, עמ' רמג-רמה.

[גביר]

דברים שנמסרו בשם החזון איש: "
אמר: לא טוב שיהא אדם עצבני לאחר קיום מצווה שמא לא קיימה כראוי. יש בזה גם חילול ה' כלפי הפשוטים, כי נראה בעיניהם שאדם הרוצה לדקדק במצוות מוכרח להיות עצבני', והיה רגיל להזכיר את דברי הרמב"ן הכותב – 'לא טוב היות האדם מרבה בספקות'" [לעבדך באמת, שיחות המשגיח רבי דב יפה, חלק ב, רכסים תשסט עמ' שב ; ובשינויים קטנים – ר' צבי יברוב, מעשה איש, חלק ג, בני ברק תש"ס, עמ' כג].

וכעין זה בספורנו בפירוש קהלת ח יד עה"כ יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים - לקנות שם רע בהמון כמו שיקרה לחסיד שוטה.

[גביר]

אשכול נוסף הדן בנושא -
posting.php?mode=quote&f=17&t=37607&p=776546

[תרשישי]

יש להוסיף ג"כ צוואת הריב"ש (אות מ"ו), ושיחות הר"ן (אות ל'), עיי"ש.

[זאב ערבות]

מהספר דרכי חיים ושלום מהדורת גאלד, ברוקלין תשמ"ז

[גביר]

הראשל"צ הרב משה שלמה עמאר מספר בספרו 'מצוקי ארץ' עמ' קמט על אדם שהיה חוזר על מילים בק"ש, ואמר לו שאין לנהוג כן, וטען הלה שמדובר בשאלות של דאורייתא ואיך לוקח על זה אחריות וכו'. השרב מ"ש עמאר הפנה אותו לסטייפלר שהגיב בחריפות רבה שהביאה לגמילתו המיידית של אותו אדם ממנהגו זה.

[לבי במערב]

הראשל"צ הרב משה שלמה עמאר מספר בספרו 'מצוקי ארץ' עמ' קמט על אדם שהיה חוזר על מילים בק"ש [כמה פעמים]

מצוקי ארץ.png (412.75 KiB) נצפה 509 פעמים

[גביר]

דברים שנאמרו באזכרה [בין כסה לעשור תשפ"ה] לרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב ורב ראשי לישראל -

הרב אבי"ק שרייבר, לשעבר רב היישוב כפר דרום, הוסיף .... ההנהגה הרגילה של הרב - מלבין שיניו של חבריו, בריאות וטבעיות החיים. בהרבה שאלות היה אומר: עצבנות זה לא תורה, נרווים זה לא תורה, מדריך אותנו לחיים נעימים ושמחים שהלימוד שמן בעצמותיו. היו ימים שהרב התגלה כתקיף ואיש גיבור ומלחמה - בגירוש ועוד קודם בחתימת הסכמי אוסלו - תקיפות שאי אפשר לתאר - הוא צפה את הבאות. מבחינה אישית - מעביר על המידות, כשבאים לעקור יהודים ולהביא למצב פיקוח נפש של כלל ישראל - היה תקיף, אבינו וגם מלכנו".

לקוח מכאן -

https://www.inn.co.il/news/650548

האזכרה במלואה ישנה כאן -

https://www.youtube.com/watch?v=ntlZUhkkb-U

[גביר]

הנה אנכי הולך למות" - (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד) אמר עשו מה טיבה של עבודה זו א"ל כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה כאותה ששנינו (סנהדרין סג) אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש אמר אני הולך למות על ידה אם כן מה חפץ לי בה [רש"י בראשית כח לב].

דומה שעשו, גם בילדותו, טרם שהוכר ההבדל בינו לבין יעקב וזה נתן ריחו וזה נתן חוחו, עבד את ה' מתוך לחץ ועצבנות, ולא ראה במצוות אלא 'אזהרות ועונשין ומיתות' ולא שמח במצוות, ומתוך ראייה שכזו הדרדר והגיע למקום שאליו הגיע.
ולפי זה אפשר לומר שגם השאלות ששאל כיצד מעשרין את התבל היו שאלות אמתיות, מצד החמרה ודקדוק הדין, וכמו שפרש במשכיל לדוד שהיה שואל ידענא דהתבן פםטור מדינא מיהו הרוצה להחמיר ולעשרו היאך יעשה דמסתברא דיש לו לעשות איזה חילוק ושינוי כדי שיורה דהא לאו מדינא הוא אלא חומרא בעלמא ולא ליתי מינה חורבה לעשר כן מן על הפטור על החיוב עכ"ד. ולדרכנו יש לומר שעשו שאל באמת ורצה להחמיר על עצמו, אלא שרצון זה לא בא מצד הקדושה אלא מצד עצבנות.

ברוך הוא א-להנו שבראנו לכבודו והבדלנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.