כמדומה הנושא כאן אינו גזירה על מעשים ובחירת האדם לעשותם. אלא שגם גזירה לא מבטלת את האפשרות שתתבטל הגזירה בכוח מעשי האדם ותפילתו. וכידוע שנבואה לרעה חוזרת.
וכך איתא בספרי ובילקוט שמעוני שם:
וּמַה מֹּשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ ״רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף״ לֹא נִמְנַע מִלְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה חִזְקִיָּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (מלכים ב כ׳:א׳) ״צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה״ לֹא נִמְנַע מִלְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם לֹא יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ל״ח:ב׳) ״וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל״, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
לגבי הפירוש ב"רב לך", בתורה שלמה [החדש] שם הביאו זאת בשם מדרש ובהערה כתבו שמקורו באבן שועיב שהבאתם. עכ"ד.
קרוב לזה איתא ברבינו בחיי שם:
וע״ד המדרש ויתעבר ה׳ בי, זהו שכתוב (שמות ל״ד:ו׳) ויעבור ה׳ על פניו, כלומר אותה שעה כשנתן לי גדולה בשבילכם והעביר כבודו לפני בסיני התחננתי לפניו על זאת ולא שמע אלי.