מי שיודע שלא ישמור הלכות מסוימות - שאינן מפורשות בתורה - למה לא נימא לה: אל תלמד הלכות אלה! כי מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין?
דמאי שנא חבירו, שלא מוכיחים אותו לפרוש מאיסור שאינו מפורש בתורה, מטעם "מוטב וכו' " (עיין ביצה דף ל, ושו"ע או"ח סי' תר"ח), ממנו עצמו, שלא ילמד בעצמו, מה שיודע שלא יישמר ממנו.
ואם יאמרו ה"מושלים" : על כגון דא - אפקוה מבית המדרש...
לכאורה מאי שנא מגמ' ברכות דף ח.
"ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה.
והתניא אל ידור?
לא קשיא, הא דכייף ליה הא דלא כייף ליה"
וביאר רש"י שם:
"הא דכייף ליה - אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו, ידור אצלו, ואם לאו, טוב להתרחק ממנו, ויהי שוגג ואל יהי מזיד. עכ"ל.