ספר קושיות

[גלילי]

אני חותר לבדוק אם ייתכן כהשערת חלק מן הכותבים כאן. שלא היה המחבר מחכמי דורו, אלא איש בין האנשים. ויש שהחמירו וכתבו שהיה מליצני הדור. ואני לא כן עמדי, אלא די בכך שהיה מלקט שלא ברר סולת מן הפסולת, אלא ליקט מכל הבא ליד.

והטעם ששרדו העתקות הוא הוא הטעם שאלף איש קנו את הספר. ומה שהתמיה אותי במיוחד היתה השאלה הרטורית, וכי אלף איש טפשים?

ומה תשובתך לשאלה רטורית זו?!
אולי תסובב לאלף איש ויותר אצבע על הרקה...

[לומד]

אני חותר לבדוק אם ייתכן כהשערת חלק מן הכותבים כאן. שלא היה המחבר מחכמי דורו, אלא איש בין האנשים. ויש שהחמירו וכתבו שהיה מליצני הדור. ואני לא כן עמדי, אלא די בכך שהיה מלקט שלא ברר סולת מן הפסולת, אלא ליקט מכל הבא ליד.

והטעם ששרדו העתקות הוא הוא הטעם שאלף איש קנו את הספר. ומה שהתמיה אותי במיוחד היתה השאלה הרטורית, וכי אלף איש טפשים?

ומה תשובתך לשאלה רטורית זו?!
אולי תסובב לאלף איש ויותר אצבע על הרקה...

כמו שאמר מי שאמר, אני שואל שאלה רטורית ואני מצפה לתשובה...

[בצלאל]

מבוא נאה ביותר. אך היכן ההוכחות להיותו של המחבר חכם?

כאן הגענו לשאלת "מיהו חכם?"
ובכן, גם אם נאמר שהמחבר רק ליקט את פניניו המלוקטים מן הגורן ומן היקב וכללם בתוך ספר מכורך, חשוב לשים לב כי המחבר דנן שלט בכל חלקי התורה הכלולים ובלולים בספרו והביא שמועות מחכמים רבים, הן בני דורו והן קודמים לו, והבין את דבריו המלוקטים היטב, וזאת אני מסיק משניים: א. בשל החידושים שהשחיל מדי פעם לתוך החידושים המלוקטים; ב. ובמיוחד לאחר שאנו רואים שהוא הקפיד לסגנן את כל הליקוט שלו מחדש בסגנונו האחיד.
מעתה יש לשאול, חכם שקנה חכמה ברוב חלקי התורה, אף ששכח לפעמים אם הפסוק הוא בפרשת "חיי" או "וירא", האם משום שכתב דברים שהיו מקובלים על בני דורו והגיונם, והם "מוזרים" לאזנינו הרגישה וחוש הביקורת שלנו אינו מרוצה מהם, ניטול ממנו בכוח את תואר החכמה?

[לומד]

אפשר לנסח דברים בהרבה אופנים, אבל אציין לך את תחילת דברי. 'באם יימצאו טעויות רבות נוספות כגון זו'. כשכוונתי ברורה, כגון זו, שקשה לתלותה בהעתקה.

[איש_ספר]

הספר בודאי יעלה בקרוב.
עשו כאן ערבוב בין דברים 'מוזרים':
ישנם מציאות מדעיות שהיו מקובלות בזמנם של ראשונים ע"י גדולי חכמי הטבעיים דאז ושום דבר לא יגרע מכבודם של רבותינו אם נמצא שגם הם קבלו הדברים.
ישנם דברים זרים מחמת עצמם אלא שכאן תמיד זה ענין סוביקטיבי, מה שזר לאחד נראה בעיני הזולת כשפיץ חכמה.
והסוג השלישי והוא 'הבעייתי': דברים זרים לעיקרי האמונה המקובלים בידינו.
לגבי דברי חכם באשי על הספרות הבע"ב, יש לציין למסורת המופלאה שמביא המאירי על אודות התהוות השאילתות, משום אותו בנו של רב אחאי.

[חכם באשי]

אוו,
סוף כל סוף חזרת.
היית חסר מאוד.
איך היתה החופשה?

[תוך כדי דיבור]

ייש"כ על העלאת הדברים, בעיקר על הפיסקאות הנוספות, שמראות שהספר אין עניינו רק דברי חידוד.

[ישראל הר כסף]

הנה בספר קושיות מצאתי שכתב ז"ל " תקשי לך היאך לקח משה רבינו את עצמות יוסף הא מטרח הדרך שכחם, תירץ, נתנן בעור של צאן והיה מהלך ורועה עם האחרים כמו שנאמר נוהג כצאן יוסף".
בתחילה שראיתי את זה גם לא ידעתי כיצד להגיב אבל בחיפוש פשוט מצאתי שדבריו אלו הובאו כבר בתוס' שאנץ לסוטה יג. בשם המדרש.
וכן בפירושי סידור התפילה לרוקח ([קי] בצאת ישראל ממצרים) "כשלקח משה את עצמות יוסף נתנו בעור של צאן, ומטרדת הדרך שכחם ונעשו כצאן, והיה מהלך ורועה, והיינו דכתיב נוהג כצאן יוסף".
הרי לנו שצריך לחפש קודם או להיות בקיאים לפני שמדברים.

[חכם באשי]

הפיסקא שציטטת, ישראל הר כסף, היא באות קפ.
ובהערה שם כתב המהדיר את המקורות שציינת, והוסיף עליהם מקורות נוספים.
וזו לשונו:
ראה סידור הרוקח, עמ' תריא: "כשלקח משה את עצמות יוסף, נתנו בעור של צאן, ומטרדת הדרך שכחם ונעשו כצאן, והיה מהלך ורועה, והיינו דכתיב: 'נוהג כצאן יוסף'". ובשם מדרש, אך ללא הפרט ש'מטורח הדרך שכחם'! הובא בתוספות שאנץ, סוטה יג ע"א: "במדרש יש, ששמו עצמות יוסף בתוך עור של כבש, ונכנסה בו, באותו עור, רוח חיים, והיינו דכתיב: 'נוהג כצאן יוסף'". וכעין זה בפירוש בעלי התוספות, שמות יג יט: "שכרך משה עצמות יוסף בעור של גדי, וכתב עליו שם המפורש, והיה מהלך בעצמו, והיינו דכתיב: 'נוהג כצאן יוסף'. ובארון של יוסף מונחים כל עצמות השבטים". ובפירוש חזקוני, בראשית נ יג: "ואין להקשות, איך נשא משה ארונו של יוסף? שהרי הוא נשא את עצמו, כדכתיב: 'נוהג כצאן יוסף', ולא שמשה נשאו". ובמדרשים שלפנינו ל"מ.

[ולכל התמהים מדוע אני מפר את הבטחת התפטרותי מסנגוריית הספר, אענה: הודעה זו אינה סנגוריה].

[ישראל הר כסף]

באמת הניסוח של השאלות בספר זה לוקה בחסר, ולכן דוקא כאן עבודתו של המהדיר היתה מוכרחת וב"ה שניתנה בידי מהדיר מוצלח.

[חכם באשי]

ולאחר שנרגעו מעט הרוחות סביב הספר, והבינו החכמים שאין ספר הקושיות מהדורה קדומה של ה'בדיחה והחידוד' של דוריינוב (להבדיל א"א הבדלות),
ארשה לעצמי להביא עוד כמה פיסקאות פיקנטיות (שאינם מלמדים על רוחו הכללית של הספר, וכמבואר):

ספר קושיות3.png (6.1 KiB) נצפה 8810 פעמים

ספר קושיות4.png (3.87 KiB) נצפה 8810 פעמים

ספר קושיות5.png (5.85 KiB) נצפה 8810 פעמים

[תולדות אדם]

רבינו החכם מסור ייש"כ למהדיר על רשותו לפרסם את המבוא שהביא להרגעת הרוחות, וייש"כ לך על הקטעים שהבאת אני אישית נהניתי מהם מאוד ואדרבה אני רואה בהם תוכן עמוק ונפלא (חבל רק שאיני אוכל להתבונן בהם שבת נאכן טשונלנט [כידוע המימרא ע"ה אימת שבת עליו]).

[חמדה גנוזה]

עדיין לא מובן, גם אם נקבל שהספר הוא לאישיות נעלית שאנו מכנים לו "ראשון" כלום באמת לא היה ספרים יותר נחוצים וחשובים הגנוזים עדיין בכת"י - עד שהיה כדאי להשקיע ממון ודמים בספר כה מוזר. אה"נ שיש לפעמים ענין להביא לידי דפוס דברים מעניינים וחריגים אך לצורך זה היה מספיק להדפיס את הדברים הפינקאטיים והחדשים באיזה קובץ כמו ירושתינו וכיו"ב. סתם שעשוע ולא רציני כל הפרוייקט שאינו תורם מאומה.

[תולדות אדם]

לדעתי, לאחר שפחות או יותר יושרו ההדורים הגיע הזמן לסיים את האשכול.

[בצלאל]

לדעתי, לאחר שפחות או יותר יושרו ההדורים הגיע הזמן לסיים את האשכול.

אבל לדעתי כעת הגיע הזמן לענות על שאלותיי דלעיל: מהו אפיונו של הספר? במה הוא עוסק? מה חידושו? מה המיוחדות שבו? האם ישנה ספרות דומה לסגנון זה?

[תולדות אדם]

רבי בצלאל היקר, האם המבוא של הספר אינו מספק את התשובות?

[חכם באשי]

אבל לדעתי כעת הגיע הזמן לענות על שאלותיי דלעיל: מהו אפיונו של הספר? במה הוא עוסק? מה חידושו? מה המיוחדות שבו? האם ישנה ספרות דומה לסגנון זה?

על השאלה המודגשת, אשיב חלקית: כי הסגנון של הקושיא והתירוץ מזכיר את 'תשובות ופסקים' לבעל תרומת הדשן, שאומרים, כי את השאלות הוא המציא לבד.
איני יודע מקור לכך, אך כן שמעתי.

[זקן ששכח]

אבל לדעתי כעת הגיע הזמן לענות על שאלותיי דלעיל: מהו אפיונו של הספר? במה הוא עוסק? מה חידושו? מה המיוחדות שבו? האם ישנה ספרות דומה לסגנון זה?

על השאלה המודגשת, אשיב חלקית: כי הסגנון של הקושיא והתירוץ מזכיר את 'תשובות ופסקים' לבעל תרומת הדשן, שאומרים, כי את השאלות הוא המציא לבד.
איני יודע מקור לכך, אך כן שמעתי.

אגב, ה'תורה לשמה' אינו ספר שהמציא בעצמו את השאלות? שלא לדבר על שו"ת מן השמים, שבודאי המה שאלותיו שלו עצמו.

[חכם באשי]

נכון נכון.

[תוך כדי דיבור]

כי הסגנון של הקושיא והתירוץ מזכיר את 'תשובות ופסקים' לבעל תרומת הדשן, שאומרים, כי את השאלות הוא המציא לבד.
איני יודע מקור לכך, אך כן שמעתי.

כתב זאת הש"ך ביורה דעה הל' נידה (אין לפני עתה תוכנת חיפוש כדי למצוא המ"מ המדוייק), ומקובל שהיה הראשון שהעלה הערה זו על הכתב.

[דרומי]

ראיתי באוצר החכמה 'ספר קושיות' לא נודע מי המחברו, שי"ל לאחרונה.

בספר זה יש דברים מחודשים הנראים משונים, לדוגמא הוא מסביר שם למה הגויים מכנים את היהודים בשם 'כלבים'...

האם במשך השנים שלאחר פרסום הספר נודעו עוד פרטים על זהות מחברו, מדת סמכותו וכו'?

[ר_חיים_הקטן]

תשאל את חכם באשי או חד ברנש.

[בקרו טלה]

ראיתי באוצר החכמה 'ספר קושיות' לא נודע מי המחברו, שי"ל לאחרונה.

בספר זה יש דברים מחודשים הנראים משונים, לדוגמא הוא מסביר שם למה הגויים מכנים את היהודים בשם 'כלבים'...

viewtopic.php?f=7&t=1379#p8833

[חד ברנש]

דרומי,
בתור התחלה, שני בירורים:
1. מי קובע מהו 'מוזר' ומהו לא? האם תבונתך הגדולה מספיקה לזה?
2. מי החליט שכל ספר שיש בו דברים 'מוזרים' הוא בעייתי? אתה יודע כמה דברים 'מוזרים' -להבנתך המופלגת- מצויים בספרי הראשונים, וכבר נידון ונידוש העניין בפורום כמה וכמה פעמים (בשנתו הראשונה, בכמה אשכולות עסיסיים).

[דרומי]

בוא ואסביר ברחל בתך הקטנה.

אני מוסר שיעור בפני יהודים טובים ומשתדל לתבל את דבריי ברמזים שונים המצויים בספרים קדמונים. בשונה מאחרים, אני מאוד משתדל לבדוק כל רמז ולמצוא את מקורו הטהור שהוא אכן בר סמכא וכו', והיו רמזים שונים שמתגלגלים בעולם התורני שלא מצאתי להם מקור נאמן (לפחות בעיניי) ומשכך משכתי את ידי מהם ולא אמרתים.

עכשיו עלעלתי קצת בספר "אוצר פלאות התורה" (מוכר?), ואני רואה ווארט מדהים בנושא ה'כלבים'. אני מסתכל בהערות ורואה מצויין ל"ספר קושיות". מי זה 'ספר קושיות'? ראה עמוד פלוני. עלעלתי לעמוד פלוני ואני רואה: "לאחד מהראשונים באשכנז, בן דורו של מהר"ם מרוטנבורג" (משהו בסגנון, אני לא מדייק).

לולי שהיתה לי גישה לאוצר החכמה אני מסתפק בזה והכל בסדר (אודה על האמת שבין אחרוני האחרונים אני די 'מסנן', אך ראשונים כמלאכים!). אך מכיון שפתחתי אוצר החכמה וראיתי הספר מקרוב, נוכחתי לראות שבכלל לא בטוח שזהו אחד מ'הראשונים' במובן החיובי והקדוש של המלה.

על כך שאלתי האמנם אפשר לסמוך על ספר זה כמקור בר סמכא.

דוקא נהניתי לראות בפורום זה שמה שכתב בנוגע לכלבים יש לו מקור נאמן בדברי ה'כלי יקר' שאינו צריך 'הסכמה' ממני.

[גימפעל]

ברור הוא שהספר הוא לאחד מן הראשונים,
אלא שבגלל שיש דברים תמוהים בספר טענו כאן (לפני שהם בדקו במבוא לספר) שגם בזמן הראשונים היו משכילים,
והנה על אחד מהדברים התמוהים הובא שגם בספר כלי יקר מובא עניין תמוה זה, וזה הגיע להסביר שדברים תמוהים הם לאו בדווקא ממשכילים,
ואתה תלי תניא בדלא תניא, שרק עניין הכלבים אינו צריך הסכמה.

[דרומי]

לא הבנתי לדבריך. וכי אין אפשרות שלישית, משהו בין 'ראשונים' כמלאכים לבין 'משכילים'?...

השאלה היא לא מתי חי המחבר, אלא אם היה איזה דמות מיוחדת, או סתם שמש בית כנסת...

[תוכן]

כבר כתב ר' שמואל אשכנזי שספר קושיות הוא לאחד מתלמידי ר' יוט"ל מילהויזן. ונראים דבריו. ראה אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, כרך שני, עמוד 783 הערה 1

[מה שנכון נכון]

כבר כתב ר' שמואל אשכנזי שספר קושיות הוא לאחד מתלמידי ר' יוט"ל מילהויזן. ונראים דבריו. ראה אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, כרך שני, עמוד 783 הערה 1

איפה רואים שם שהוא "תלמידו", במובן ובאופן שמוסיף לביסוס סמכותו. מובא שם רק (אזכור אחד): "שמעתי מר' ליפמן". הרבה אנשים פשוטים שמעו שמועה מפי אנשים גדולים. הנ"מ היא לקביעת זמנו ותו לא.

[תוכן]

כבר כתב ר' שמואל אשכנזי שספר קושיות הוא לאחד מתלמידי ר' יוט"ל מילהויזן. ונראים דבריו. ראה אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, כרך שני, עמוד 783 הערה 1

איפה רואים שם שהוא "תלמידו", במובן ובאופן שמוסיף לביסוס סמכותו. מובא שם רק (אזכור אחד): "שמעתי מר' ליפמן". הרבה אנשים פשוטים שמעו שמועה מפי אנשים גדולים. הנ"מ היא לקביעת זמנו ותו לא.

צודק.

[מעיין התורני]

הנה כמה פיסקאות "מוזרות" ו"משונות" שבספרי הראשונים:

.

על ראשון ראשון:

1. דברים מוזרים ותמוהים לעינינו אפשר למצוא פה ושם. אבל לא כן דברי ליצנות. וזה מודגש דווקא ע"י ההשוואה עם ה"מקבילה" שהבאת מהרמ"ד וואלי. ואמנם אפשר לפשפש ולמצוא מקרים בודדים של דברים הנראים כליצנות, דוגמת הפירוש המופיע בפי' בעל הטורים עה"ת גבי חוה שהיכתה את אדם מן העץ (ונודע שתמהו על זה רבים ופקפקו ואף ייחסו זאת לבחינת ה"משכילים" שבתקופת הראשונים, אבל ראיות טרם נמצאו בזה.

האמת היא שהבן איש חי כתב שזה דברי ליצנות, ולא הטור כתבם בעצמו אלא עורך הכניסם שהיה ליצן- שהעתיק הדברים מתוך "מחברת עמנואל" (עוד יוסף חי דרושים, כי תצא)
אמנם כבר מביאים דבר חידוש זה בשם עוד ראשונים, מה שמקשה מאוד על ההנחה שאיזה עורך הכניס את זה לפירוש של הטור
וכן החפץ חיים בעצמו מצטט את הפירוש הזה באחד מספריו, וכדאי הוא הח"ח לסמוך עליו.

[מעט דבש]

האמת היא שהבן איש חי כתב שזה דברי ליצנות, ולא הטור כתבם בעצמו אלא עורך הכניסם שהיה ליצן- שהעתיק הדברים מתוך "מחברת עמנואל" (עוד יוסף חי דרושים, כי תצא)
אמנם כבר מביאים דבר חידוש זה בשם עוד ראשונים, מה שמקשה מאוד על ההנחה שאיזה עורך הכניס את זה לפירוש של הטור
וכן החפץ חיים בעצמו מצטט את הפירוש הזה באחד מספריו, וכדאי הוא הח"ח לסמוך עליו.

viewtopic.php?p=361725#p361725
viewtopic.php?p=63367#p63367
viewtopic.php?p=208718#p208718
viewtopic.php?p=63209#p63209
viewtopic.php?p=61970#p61970
viewtopic.php?p=143470#p143470

[צאנזער]

היום בשעת הסליחות נזכרתי בספר קושיות המבאר מדוע נקראו ישראל כלבים, וכנראה המקור בדברי הפייטן האיטלקי שלמה הבבלי (סליחה עא בנוסח ליטא):

תערוג אליך.png (55.02 KiB) נצפה 243 פעמים

אם כן, אין לנו כאן דרויאנוב קדום, אלא הסבר לשורה מוקשית בסליחות. ותל"מ. (המהדיר אכן ציין לסליחה זו כתימוכין לכך שכך נקראו בני ישראל).
ואף גולדשמידט לא ידע לציין מקור.

[צופה_ומביט]

לא הבנתי, וכי צריך "מקור בספרות התורנית הקדומה" לכך שיהודים נקראו בפי הגויים "כלבים"?? לחפש לזה "תימוכין"? ולומר שזהו "מקור מוקשה" ש"צריך ביאור" ואותו בא ראשון אחר "ליישב"?
ממש לא הבנתי כל השותא.
ומהיכן "לקח זאת" בעל הסליחה האיטלקי?
ושמא נחפש לזה מקור בחז"ל? ומהיכן דרשו זאת בחומש?
פוק חזי מאי עמא דארעא דובר בשוקא! המציאות, רבותיי, המציאות, היא ה"מקור".
עד היום הזה אצל הערבים ימ"ש. כשידם תקיפה על יהודי ל"ע, המילה הראשונה שאתה שומע היא "יא כאלב". ימח שמם וזכרם.
ומי שמאמין בהשגחה פרטית ושליכא מידי דלא רמיזא באורייתא חיפש לזה סיבה פנימית, כדרך שעשה הרמ"ד וואלי לכינוי "חזירים" ליהודים [איזה מקור קדום הוא בא ליישב?]

[צאנזער]

ממש לא הבנתי כל השותא.

1. בא בעל המחבר ספר קושיות, שזהותו אינה ידועה, לבאר מדוע נקראו בני ישראל כלבים בפי שכניהם הגויים: 'מפני מה קוראים אומות העולם ליהודים כלבים'.
2. באו כמה חכמים חשובים כאן בפורום ובעקבות כך ערערו על החיבור כולו, בטענה שנראה שהוא דרויאנוב קדום, ולדבריהם ייתכן שהספר הוא מעשה ידיו של אחד מהליצנים (לא במובן הפורימי) שבכל דור ודור.
3. באתי אני והצעתי כי בעל ספר קושיות לא התכוון להתלוצץ ולכתוב הסברים מפולפלים להתנהגותם המרושעת של הגויים, אלא כוונתו לבאר מדוע בסליחות היום אמרנו שהגויים מכנים את ישראל כלבים. הפייטן התייחס לעובדה זו והעניק לה חשיבות, ולכן מצא בעל הקושיות מקום לבאר מהיכן דרשו זאת בחומש.
4. בא כבודו לכלל כעס וטען ביושר כי המקור לכך הוא המציאות עצמה. על כך אין חולק.

[צופה_ומביט]

לכלל כעס?