כחו של החזון איש ברפואה

[עקביה]

מהה בעייתי בזה

מכיון שמדובר בשטות והבל, מי שהופך אדם רגיל שהוא גם צדיק, למי שהוראותיו כהוראות נביא, מעמיד את עצמו במקום מסוכן.

(רמז, כך חושבים היום אלפי יהודים תמימים וטובים על יהודי אחר, שנפטר בתמוז תשנ"ד, שהוא חי וקיים והוא אפילו המלך המשיח).

[תוכן]

מי הוא הרבי שלך?

האדמו"ר מלובביץ, זה מובא בפורום כמה פעמים.

והוא עדיין מביא לך הוראות? ואם כן, איך?

[זאב ערבות]

הולכים לקברו ושם מתפללים ואח"כ מעלעלים בספריו הנה והנה לפי איזה סדר מסויים ועושים לפי המובא בדף בו נעצרים, משהו כמעין גורל הגר"א על סטירוידים (זה תיאור אמיתי, לא סרקסטי, מעשים שממש בכל יום, במספר הביקורים השנתי המקום יכול להתחרות עם קבר רשב"י). ויספרו לך שתמיד יוצא נכון לפי ההוראה, ואם לא יצא נכון אז זה בגלל שלא הבינו.

[זאב ערבות]

יש ב' עניינים.
א. דבר שתלוי בלימוד הרפואה.
ב. דבר שתלוי בשיקול הדעת.
לדוגמא: עצירת מעיים, לא יודעים אם זה משום חור במעיים ל"ע שאז צריך ניתוח דחוף [ואת זה יעשה רופא שיודע איך עושים ניתוח] או משהו אחר שזה עובר. יש כללים מתי לעשות את הניתוח [שלא כולם הם כללים לפי חכמת הרפואה אלא לפעמים יש שיקולים אחרים לכללים]. אבל בהרבה מקרים יש שאלה האם המקרה הזה הוא יוצא מן הכלל וכאן נכנס השיקול הדעת. כמו שאמר לי פעם רופא לפני ההחלטה אין כללים אחרי שעבר אני יכול לספר מה קרה ולנסות להוציא מזה כללים.
[כמדומה רופא חשוב בדרך כלל לא הולך עם ה'כללים' לכן מציל מה שאחרים לא מצילים].
כמעט בכל 'מקרה' יש את הב' עניינים.

לימוד כלשהו (כולל לימוד התורה) ושיקול הדעת הולכים זה עם זה, לא רק ברפואה אלא כמעט בכל תחום, באה שאלה לפוסק והרבה פעמים אין תשובה חדה וחלקה אלא צריך שיקול הדעת.
כיוון שהבאת בתור דוגמא עצירת מעיים, אתיחס לדוגמא זו מכיוון שלפני 17שנה היה לי מקרה כזה. עצירת מעיים וחור במעיים הם שני דברים שונים, עצירה יכולה להגרם מסיבות שונות ואז המעיים מתנפחים ואם לא משחררים את הלחץ, אז הם מתפוצצים. השאלה שעל הרופא המאבחן לענות היא האם כאבי הבטן הם סתם מה שנקרא עצירות שזה דבר שכיח, או מה שנקרא Diverticulosis, במקרה שלי הרופא הכללי (ד"ר יזרעאל שהזכרתי אותו כמה פעמים) מיד אבחן שזה זה ללא שום מיכשור והבהיל אותי לבית החולים, בבית החולים היום לא סומכים על שיקול הדעת של אף רופא אלא מיד שולחים לסי. טי. ולמ.ר.י.! ולפי זה הולכים הלאה, אם זו הבעיה לא צריך לעשות שום ניתוח בשלב ראשוני אלא רק לתת לגוף נוזלים לשחרר את העצירה, אם לא מטפלים בזמן אז המעיים יכולים להתפוצץ וזו סכנת נפשות שלא תמיד ניתוח יכול לעזור.
בכל מצב רפואי קשה (כלומר פרט לדברים שגרתיים כגון כאב גרון) יש על הרופא להחליט לפי שיקולי דעת של ידע הרפואה והנסיון (ולעתים התיעצות עם רופאים אחרים), ותלוי עם הדבר דורש טיפול מידי או יכול להמתין לראות איך יתפתחו הענינים. בקיצור רופא היום לא פועל לפי השערות באויר בענינים הדורשים ניתוחים אלא מסתמך על הרבה מיכשור ולא קשור כלל לכללים אלא לנסיון (נכון שיש כללים ברפואה אך כל אדם הוא שונה ולא ניתן ללמוד מאחד לשני, אחד מנותח ומצליח והשני אותו ניתוח ממש ולא מצליח, איזה כללים יש כאן?). כאשר מדובר במחלות שלא קשורות לניתוח יש כל מיני בדיקות כגון בדיקות דם ושתן וגנטיות עוד שברוב המקרים יכולים להצביע על מקור הבעיה.
בקיצור רופא טוב צריך הרבה ידע רפואי, כללי ובתחום שלו הספציפי, וכן נסיון והיכולת לקשר בין הסימפטומים לאבחון המחלה ולתת את הטיפול המתאים. למשל הרבה רופאים נותנים אנטיביוטיקה ללא צורך, ויש הרבה אנשים שלוקחים אנטיביוטיקה ללא צורך בטענה שאם לא יועיל לא יזיק, וזו טענה שטותית מכיוון שהיום הרבה חיידקים נעשו עמידים ושום אנטיביוטיקה לא עוזרת להם והכל גלל שימוש יתר.
בכל מקרה אספר שבאותה מקרה שלי שמו אותי בחדר מיון מבודד ללא פיקוח והאינפוזיה יצאה מהיד... לחצתי על כפתור החירום ואף אחות לא באה, בשארית כוחותי גררתי את עצמי לדלת ועברה אחות במסדרון ושאלתי מדוע איש לא בא לטפל בי? וענתה: משום שהכפתור מקולקל! וזה באחד מבתי החולים הכי טובים בעולם שהרבה מאנ"ש ואדמורים הולכים שם לטיפולים. ואספר עוד על ילד שנפצע במוחו בצורה קשה ביותר בתאונה והגיע לאותו רופא מח מנתח שניתח אותי בזמנו (ד"ר מיכאל טוביאס), והוא מהטובים ביותר במקצוע ואמר להורים שהמצב אבוד... אלא מאי אמר אם אתם נותנים לי רשות לעשות ניתוח ללא לקיחת אחריות, אעשה כמיטב יכולתי... הניתוח עבר בהצלחה והיום הילד הוא ילד כשאר הילדים. בקיצור, לפי הכללים ושיקול הדעת לא היה מה לעשות, אך התפילות עזרו וקרא נס).

[רציני]

ייש"כ על התגובה המושקעת.
מה שהכי תפס אותי בתגובה שלך, שיש עוד סיפור עליך. ועם כל הסיפורים שבעצם הם נסיונות, השקעת והוצאת את ספרך החשוב לאור. איזה כוחות. צריך ללמוד הרבה ממך.

[זאב ערבות]

בספר צמחי המרפא של הרמב"ם מאת נסים קריספיל כותב שהתאנה מקובלת מאוד ברפואה העממית כתרופה למחלות שונות. שבתי דונולו הרופא (שרש"י מזכירו בפירושו) כותב בספרו שתאנים יבשות הן בין התרופות הבדוקות. הראב"ע (חבקוק ג יז) כותב שהתאנים הלחים ואף כי היבשים מולידים ומביאים באדם דם רב אשר יחיה בו. ובספר לקט מהגיוני התורה - ביאורים על אגדות התלמוד מר' משה צוריאל מובא הקטע הבא מיבמות טז ע"א

[עזריאל ברגר]

שתי שאלות לי אליך, לפי שני הצדדים:
א. לפי הצד של "נס בתוך נס" (וברור שיש מקומות שבהם הנביאים עשו ניסים גדולים כאלו, כמו אלישע שהשליך עץ להציף הברזל), ובהנחה שהדבר היה דורש שיתוף-פעולה של אנשים נוספים: מה דעתך על מישהו שהיה אומר ש"הוא לא מחויב לרב של חזקיהו"?
ב. לפי הצד שאתה מנסה לטעון שבאמת היה זה בדרך הטבע, אלא שהרפואה טרם הכירה בזה - שמא גם רבנים בדורנו שמציעים לאנשים לעשות טיפולים מסוימים, זה באמת דברים שמועילים אלא שהרופאים (בגאוותם?) לא מכירים בזה?

[זאב ערבות]

שתי שאלות לי אליך, לפי שני הצדדים:
א. לפי הצד של "נס בתוך נס" (וברור שיש מקומות שבהם הנביאים עשו ניסים גדולים כאלו, כמו אלישע שהשליך עץ להציף הברזל), ובהנחה שהדבר היה דורש שיתוף-פעולה של אנשים נוספים: מה דעתך על מישהו שהיה אומר ש"הוא לא מחויב לרב של חזקיהו"?
ב. לפי הצד שאתה מנסה לטעון שבאמת היה זה בדרך הטבע, אלא שהרפואה טרם הכירה בזה - שמא גם רבנים בדורנו שמציעים לאנשים לעשות טיפולים מסוימים, זה באמת דברים שמועילים אלא שהרופאים (בגאוותם?) לא מכירים בזה?

איני יודע מה אתה רוצה להוכיח ומה אתה רוצה ממני. כבר עניתי לך בארוכה בכמה וכמה הודעות ושאלתי האם העובדה שאספירין מועיל לכאבי ראש ומיחושים אחרים גם הוא נס? מדובר כאן בשימת דבילה על שחין, והבאתי לך מקורות שזה היה דבר ידוע מימים קדמונים, הנס הוא שהקב"ה הטביע בתאנה את האפשרות לרפאות ואנשים ידעו שדברים מסוימים מועילים לרפאות כמו שאר רפואות התלמוד ומן הסתם אלו היו מעשים שבכל יום, ואין זה קשור כלל וכלל להשלכת עץ להציף הברזל שזה דבר שנגד הטבע, אך בנוגע לתאנה אמנם אם היית אומר לאדם שמכיר את טבע התאנה שזה מועיל לשחין היה אומר שזה לא יתכן וכפי שרש"י מפרש, אך ללא ספק היה באותם ימים ידע שזה מרפא, ולא משנה כעת מנין היה להם הידע, אך עד כמה שמובן מהפסוקים לא נראה שהיה כאן איזה ענין נבואי. ושוב בקצרה, אם ריפוי התאנה זה נס, אז כל רפואה זה נס ולא רק שימת דבלת תאנים על שחין, ואכן במצודת ציון וברלב"ג מובא שזה ענין רפואי למרות הנס שבדבר.
ואני לא מנסה לטעון דבר אלא אתה מנסה בכח להכריח שאני מנסה לטעון, כל מה שאני אומר הוא שהיה ידוע שמריחת תאנים על שחין הועילה לרפאות אותו, וזה לא היה איזה נס חד פעמי, אלא דבר רפואי מקובל, אז שאלתי אותך ולא ענית, האם חיסונים זה נס, זה פועל לפי אותו עקרון שרש"י מסביר (אלא שרוב הציבור לא מודע לכך).
ובקשר למשפט האחרון, ראשית אומר שוב, לרופאים ניתנה רשות לרפאות ולא לרבנים, וזה שיש שהולכים לרבנים ושאותם רבנים מציעים טיפולים, מה זה קשור להיותם רבנים, יש הרבה הדיוטים שאף הם מציעים טיפולים שכן כל אחד יכול לקחת ספרי רפואה ולחשוב שהוא רופא וצ"ע גדול על אותם אנשים שמוכנים לסכן את עצמם לקבל טיפול ממי שלא מורשה לכך ושאין לו רשיון, זה שאדם רב לא נותן לו גושפנקא ורשות לרפאות. הוא אמנם יכול ליעץ ומי שרוצה יכול להקשיב ליעוץ שלו, אך גם לסבתא שלי היו כל מיני עצות רפואיות. יבוא אדם אלי ויאמר לי שיש לו כאב ראש ואומר לו לקחת אספירין, זאת אומרת שאני חכם בחכמת הרפואה?
ואתן דוגמא נוספת, זה שיש רבנים שלוקחים על עצמם לתת עצות רפואיות דומה לבעל הבית שפוסק הלכות למי ששואל אותו, הלא הוא ראה בספר פלוני אלמוני שהגרש"ז פוסק כך וכך אז הוא כבר נהיה פוסק. ומדוע אתה מכניס את גאוות הרופאים לנושא? האם אין רבנים בעלי גאווה שאינם מוכנים להודות כשטועים בדבר מה? כמו שיש רבנים בדרגות שונות כך יש רופאים בדרגות שונות, וכמו שאם יש שאלה צריכים לברר מי הרב היותר ידוע בכח התורה שלו לפסוק, אותו דבר כשיש בעיה רפואית רצינית צריך לחפש את הרופא היותר מומחה, אפילו אם הוא בעל גאווה, ושוב תלוי מה הבעיה, יש תחומים רבים ברפואה ודרגות סיכון, כשצריך ניתוח בפרט ניתוח מסובך אתה רוצה את הרופא הכי טוב שיש, אך אם זה סתם טיפול שגרתי אז אפשר להתפשר, וכל רופא הוא אדם לעצמו, יש הרבה רופאים ענווים ולעומתם גאוותנים ושחצנים, אך אינך יכול לשימם כולם כבעלי גאווה.
אך כעת אסביר, נניח יש איזה בעיה רפואית ואתה הולך לרב שלך (במקום לרופא ולא משנה כעת מדוע) והרב שיש לו ידע רפואי (ולא משנה מנין הידע) שואל כמה שאלות ומיעץ לעשות טיפול מסויים (ואיני רוצה כלל להכנס לנושא שיש רבנים שנותנים תרופות בלי רשיון שזה עבירה על החוק בכל מדינה מתוקנת) והחולה לא מתרפא אלא נהיה יותר גרוע. מה עושים כעת? מאשימים את הרב? חס וחלילה הלא הוא לא רופא וסתם נתן עצות שאיש אינו יודע מנין לו, וכעת רצים לרופא, אך כעת המצב הדרדר ולטפל בבעיה צריך כפליים מאמץ, מה שלו היו באים לרופא בתחילת הבעיה היתה יכולה להפטר בקלות יותר (ויש להעיר שרפואה זה לא מדע מדויק ולא תמיד מצליחם לרפאות וזה לאו דווקא באשמת הרופא). אך הסכת ושמע: לרופא יש את כל הזכות לומר לפציינט, מדוע אתה בא אלי כעת, לך לרב שיטפל בך! (וזה מה שאומרת רעייתי למי שאומר שהרב שלהם מורה לא להתחסן, איני מוכנה להיות הרופאה שלכם, לכו לרב שירפא אתכם, איני מוכנה לקחת אחריות על אנשים שחושבים שיודעים יותר טוב מהרופאים).
ולסיום אתה מנסה להכריח שצריך להאמין בכחם של רבנים לרפאות ולחולל נסים ונפלאות, ואם אתה רוצה להאמין ברב שלך שהוא כל יכול ומחולל נסים ונפלאות ומרפא כל מי שבא אליו וכל העקרות שמתברכות ממנו מולידות וכו' וכו', זכותך המלאה, אך אל תכריח אחרים בכך.

[כדכד]

מהה בעייתי בזה

מכיון שמדובר בשטות והבל, מי שהופך אדם רגיל שהוא גם צדיק, למי שהוראותיו כהוראות נביא, מעמיד את עצמו במקום מסוכן.

(רמז, כך חושבים היום אלפי יהודים תמימים וטובים על יהודי אחר, שנפטר בתמוז תשנ"ד, שהוא חי וקיים והוא אפילו המלך המשיח).

כך לא עונים תשובה לשאלה
"מכיון שמדובר בשטות והבל"צ - מניי?
"מי שהופך.. מעמיד את עצמו במקום מסוכן - למה?
לא הסברת כלום

[עקביה]

אני לא מבין מדוע כך לא עונים תשובה לשאלה, וגם לא מה עוד יש להסביר. כלומר, מה נשאר לא מובן. בפרט לאור העובדה שהבאתי דוגמה המדברת בעד עצמה. ובכל זאת אשמח לנסות להסביר יותר.

אבל תחילה אני מבקש להבין, מה פשר שורה זו:

"מכיון שמדובר בשטות והבל"צ - מניי?

[כדכד]

תחילה אסביר שנפלה טעות הקלדה בתגובה שלי.
האות צ' השתרבבה בטעות והאות ן' בסוף המשפט נשמטה.
כך צריך לומר: "מכיון שמדובר בשטות והבל" - מניין?

לגבי מה שצריך להסביר - זה לא "עוד משהו להסביר" אלא כל המשהו להסביר.
טענת שיש בעייתיות במשהו.
שאלתי מה הבעייה.
ענית "מכיוון שמדובר בשטות והבל" - אין זה הסבר כלל ואין זה עונה על השאלה.

[עקביה]

טענת שיש בעייתיות במשהו.
שאלתי מה הבעייה.
ענית "מכיוון שמדובר בשטות והבל" - אין זה הסבר כלל ואין זה עונה על השאלה.

אם צריך להסביר ברחל בתך הקטנה, ולא די בדוגמה שהבאתי כדי להסביר מה הבעיה, אסביר:
הרבי מחב"ד ז"ל פיזר רמזים על כך שהוא המשיח, ועודד את חסידיו שפרסמו והפיצו את הרעיון הזה, ומכיון שהם התייחסו אליו כאל נביא, ממילא אי אפשר שהדבר הזה לא יהיה נכון, וממילא בהכרח שהוא לא נפטר, אלא חי וקיים ועומד להתגלות.
האם ההסבר מספק?

ומנין שאמונה זו היא שטות והבל?
מדברי הגמ' האלה:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב
כדתניא: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול.

למדנו שנבואה, רוה"ק ובת קול הם דברים שהיו פעם ואינם היום (למעט חריג אחד בעירובין סד:), ואנו ממתינים ומייחלים לשובם.

[צופה_ומביט]

לפני שקובעים קביעות, כדאי לראות [למשל] באורחות יושר ערך רוח הקודש.
בלשון חז"ל מתחלפים נבואה ורוה"ק, למשל מגילה יד ז' נביאות וכו' שסוכה ברוה"ק, שלבשתה רוה"ק.
ועיין רבינו בחיי בפרשת וזאת הברכה עה"פ וללוי אמר שהאריך בזה.
ועוד האריכו בזה בספרי רבותינו וכו'.


לגבי האם נבואת נביא יכולה להתבטל על ידי חטא, ראה בתוספות יבמות נ, א "תדע שהרי נביא עומד. וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה אלא ע"כ אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא".
וכעי"ז בגמרא ברכות ד, א שיעקב התנבא בעצמו הבטחות מפי הקב"ה ובכ"ז ירא, אמר "שמא יגרום החטא".
וכעי"ז שם בסמוך לגבי גאולת ישראל: "ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא".

[עקביה]

ידיעות חשובות, אבל לא ברור לי כיצד הן קשורות למה שכתבתי (בהנחה שהן נכתבו כתגובה למה שכתבתי).

[צופה_ומביט]

אולי מישהו יתנדב להסביר.

[כדכד]

טענת שיש בעייתיות במשהו.
שאלתי מה הבעייה.
ענית "מכיוון שמדובר בשטות והבל" - אין זה הסבר כלל ואין זה עונה על השאלה.

אם צריך להסביר ברחל בתך הקטנה, ולא די בדוגמה שהבאתי כדי להסביר מה הבעיה, אסביר:
הרבי מחב"ד ז"ל פיזר רמזים על כך שהוא המשיח, ועודד את חסידיו שפרסמו והפיצו את הרעיון הזה, ומכיון שהם התייחסו אליו כאל נביא, ממילא אי אפשר שהדבר הזה לא יהיה נכון, וממילא בהכרח שהוא לא נפטר, אלא חי וקיים ועומד להתגלות.
האם ההסבר מספק?

ומנין שאמונה זו היא שטות והבל?
מדברי הגמ' האלה:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב
כדתניא: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול.

למדנו שנבואה, רוה"ק ובת קול הם דברים שהיו פעם ואינם היום (למעט חריג אחד בעירובין סד:), ואנו ממתינים ומייחלים לשובם.

הרבי מחב"דש לא פיזר שום רמז על היותו משיח
הוא עודד את חסידיו לבקש על ביאת המשיח
היו כמה שרצו לתלות שהתכון לעצמו ולא היא.

לגבי הגמרא שהבאת - הכוונה שנסתלקה הנבואה.
יש מדרגות שונות ברוח הקודש.
אתה טענת שרוח הקודש המיוחסת לצדיקים שבדורותינו היא מדרגה נמוכה יותר מזו הקרובה לנבואה
ואני טענתי שאין זה נכון ושהחסידים כן ייחסו לרבותיהם מעלה גדולה מזו.
מי צודק, החסידים או אתה, אינני יודע אבל מהגמרא שהבאת אין ראיה לזה

[עקביה]

מי זה הרבי מחב"דש?
עכ"פ הרבי מחב"ד רמז בהחלט שהוא המשיח, כפי שטען והראה החוקר ד"ר אלון דהן.
כשחסידיו רקדו ושרו לו שהוא המשיח הוא עודד אותם, וכשכתבו לו שהם מפרסמים את משיחיותו הוא בירך אותם.
אין שום טעם להכחיש את הידוע והמפורסם.

לא טענתי כלום על רוח הקודש המיוחסת לצדיקים שבדורותינו מלבד שזהו עניין בעייתי.
מדוע מהגמ' שהבאתי אין ראיה?
רואים ממנה שרוה"ק הקרובה לנבואה, ובת קול, שהיא דרגה נמוכה יותר, אינן בימינו.

[זאב ערבות]

אתה טענת שרוח הקודש המיוחסת לצדיקים שבדורותינו היא מדרגה נמוכה יותר מזו הקרובה לנבואה
ואני טענתי שאין זה נכון ושהחסידים כן ייחסו לרבותיהם מעלה גדולה מזו.

כמובן כל חסיד חושב כך על רבו, אמנם הם יכולים לטעון ככל העולה על רוחם, אך אין זאת אומרת שהם צודקים או שזה נכון.

[כדכד]

מי זה הרבי מחב"דש?
עכ"פ הרבי מחב"ד רמז בהחלט שהוא המשיח, כפי שטען והראה החוקר ד"ר אלון דהן.
כשחסידיו רקדו ושרו לו שהוא המשיח הוא עודד אותם, וכשכתבו לו שהם מפרסמים את משיחיותו הוא בירך אותם.
אין שום טעם להכחיש את הידוע והמפורסם.

לא טענתי כלום על רוח הקודש המיוחסת לצדיקים שבדורותינו מלבד שזהו עניין בעייתי.
מדוע מהגמ' שהבאתי אין ראיה?
רואים ממנה שרוה"ק הקרובה לנבואה, ובת קול, שהיא דרגה נמוכה יותר, אינן בימינו.

ההיטפלות שלך לטעויות הקלדה מעוררת תמיהה.
הרבי מחב"ד עודד להתפלל לביאת המשיח ובמסגרת זו עודד את חסידיו שרו עלהמשיח. אין שום טעם להכחיש את הידוע והמפורסם.
כן טענת שמיוחסת רוח הקודש לצדיקים שבדורותינו וז"ל

אני מניח שכוונתך לדבלת התאנים (מלכים ב' כ ז, ישעיהו לח כא) ולא לכל אותם מקומות בהם אמר ישעיהו "כה אמר ה'". ובכן, במקרה של דבלת התאנים לא כתוב שזה היה בשם ה', אבל היות ומדובר בנביא ה', וזה סיפור שנכתב בספרי הנביאים, כנראה שאפילו אם נבואה אין כאן, רוח הקודש יש כאן.

ואין הכוונה לרוה"ק המיוחסת לצדיקים בדורות האחרונים, אלא למדרגה קרובה לנבואה, כנזכר בדברי חז"ל.

הדגשה שלי, היינו טענת שיש מדרגה שמיוחסת לצדיקים בדורות האחרונים אך הי אינה מדרגה הקרובה לנבואה.
כשטענתי שהחסידים כן יחסו לרבותיהם רוה"ק ברמה קרובה לנבואה כתבת שזה בעייתי.
הסיבה שאין ראיה מהגמרא היא משתי אפשרויות -
א. חגי זכריה ומלאכי היו נביאים. אם כן מאז שפסקה נבואה מהם פסקה נבואה ולא רוח הקודש הקרובה אליה (זה כנראה כוונת הרב צופה ומביט).
ב. גם אם נאמר שרוח הקודש הקרובה אליה היא זו שפסקה - עדיין יש מדרגות גם בקירבה.

מלבד כל האמור, גם אילו היה כדבריך, שייחסו רוח הקודש הקרובה לנבואה ושייחסו לרבי מחב"ד משיחיות ושזה בעייתי - עדיין לא ברור למה תופעה בעייתית מסויימת הופכת הנהגה אחרת של אותםאנשים לבעייתית

[עקביה]

הרבי מחב"ד עודד להתפלל לביאת המשיח ובמסגרת זו עודד את חסידיו שרו עלהמשיח. אין שום טעם להכחיש את הידוע והמפורסם.
כן טענת שמיוחסת רוח הקודש לצדיקים שבדורותינו וז"ל

איש לא הכחיש שהיו גם אירועים בהם שרו, ולא הייתה שם כוונת משיחיות מצד הרבי ומצד חסידיו. אלה כמובן אינם נוגעים לענייננו.
בציטוט שהבאת מדברי לא טענתי כלום על אותה רוה"ק המיוחסת לצדיקים שבדורותינו. הרי איני מתווכח על כך שיש המייחסים להם רוה"ק, כשם שאיני מתווכח על כך שיש אומרים שהרבי מחב"ד משיח.

[עקביה]

הסיבה שאין ראיה מהגמרא היא משתי אפשרויות -
א. חגי זכריה ומלאכי היו נביאים. אם כן מאז שפסקה נבואה מהם פסקה נבואה ולא רוח הקודש הקרובה אליה (זה כנראה כוונת הרב צופה ומביט).
ב. גם אם נאמר שרוח הקודש הקרובה אליה היא זו שפסקה - עדיין יש מדרגות גם בקירבה.

מלבד כל האמור, גם אילו היה כדבריך, שייחסו רוח הקודש הקרובה לנבואה ושייחסו לרבי מחב"ד משיחיות ושזה בעייתי - עדיין לא ברור למה תופעה בעייתית מסויימת הופכת הנהגה אחרת של אותםאנשים לבעייתית

א. מדברי הגמ' מובן שלא רק רוה"ק פסקה, אלא גם בת קול פסקה, שהיא מדרגה נמוכה מרוה"ק.
ב. דרוש מקור.

מה שטענתי הוא שהאחת נובעת מחברתה, כלומר הייחוס של נבואה, או קרוב לכך, לרבי מחב"ד, גרם את אי השפיות שפשתה בקרב חסידיו לאחר מותו.

[כדכד]

הרבי מחב"ד עודד להתפלל לביאת המשיח ובמסגרת זו עודד את חסידיו שרו עלהמשיח. אין שום טעם להכחיש את הידוע והמפורסם.
כן טענת שמיוחסת רוח הקודש לצדיקים שבדורותינו וז"ל

איש לא הכחיש שהיו גם אירועים בהם שרו, ולא הייתה שם כוונת משיחיות מצד הרבי ומצד חסידיו. אלה כמובן אינם נוגעים לענייננו.
בציטוט שהבאת מדברי לא טענתי כלום על אותה רוה"ק המיוחסת לצדיקים שבדורותינו. הרי איני מתווכח על כך שיש המייחסים להם רוה"ק, כשם שאיני מתווכח על כך שיש אומרים שהרבי מחב"ד משיח.

לא טענת כלום
רק הבאת את זה כנתון
וע"ע שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קסז ד"ה ג) ומעתה ואילך (בקשר להבנת הגמרא ביומא לא בקשר למה טענת או לא טענת

[עקביה]

ייש"כ על הציון לשו"ת משנה הלכות.

מדבריו נראה שתורף העניין תלוי בפירושי הראשונים בסוגיית "אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה" וכו' (ב"ב יב.). והפירוש הקיצוני ביותר שהוא מביא שם, בעד נבואה/רוה"ק אצל החכמים, הוא של רש"י, שאמר (שם יב:): "ולאו טעמא קאמר - במילתיה וכיון דאמר טעמא אין זה כסומא שמכוון לירד בארובה במקרה בעלמא אלא סברת הלב היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני".

עכ"פ לא מדובר כאן על רוה"ק במילי דעלמא, דוגמת זו הנזכרת אצל ר"ג (עירובין סד:), שזה כפי הנראה היה לבודדים, אלא בסייעתא דשמיא מיוחדת שיש לחכם בעת עסקו בתורה.

[עזריאל ברגר]

יש לפחות חמשה אשכולות בענין השאלה עד כמה נכון להתייעץ עם גדולי ישראל בענינים גשמיים כפרנסה ורפואה וכו':
viewtopic.php?t=62400
viewtopic.php?t=50438
viewtopic.php?t=22703
viewtopic.php?t=22481
viewtopic.php?t=16025
ובהם נידונה גם שאלת הנבואה בדורנו, ע"פ דברי הרמב"ם הידועים שהנבואה עתידה לחזור בסוף האלף החמישי.
ומי שמקבל את דברי הרמב"ם, וסובר שיהודי מסוים הוא נביא ע"פ תורה - איך לא יציית לו ולהוראותיו כלהוראות נביאי התנ"ך?!

[יבנה]

ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום יום הכללית, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"

נאמר בשבת פרשת שופטים תשנ״א.
לקוח מכאן https://chabadpedia.co.il/index.php/%D7 ... 7%99%D7%9D ע״ש, ועי׳ גם כאן https://chabadpedia.co.il/index.php/%D7 ... 7%91%D7%99.
וכן פסקו הרבה רבנים גם שלא מחב״ד כאן https://www.psakdin.net/psak_large.pdf.

[עקביה]

ע"פ דברי הרמב"ם הידועים שהנבואה עתידה לחזור בסוף האלף החמישי.

היכן?

[בברכה המשולשת]

ע"פ דברי הרמב"ם הידועים שהנבואה עתידה לחזור בסוף האלף החמישי.

היכן?

איגרת תימן
... אבל אמיתת העת על בוריה אינה מודעת, אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קיבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים. כמו שנאמר עובדיה א' כ' "וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב". וביאור הדבר, שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם. לפי שיש בתורה פסוקים שאף על פי שהכוונה בהם לשום עניין, אף על פי כן יש בהם רמז לעניין אחר, כמו שמצינו ממאמר יעקב אבינו עה"ש שאמר לבניו בראשית מ"ב ב' "רדו שמה", שעכבו במצרים כמנין רד"ו שהם מאתים ועשר שנים. וכן מאמר משה רבנו עליו השלום שאמר דברים ד' כ"ה "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ", שישבנו בארץ ישראל מיום שנכנסנו בה עד גלות המלך יויכין כמנין "נושנתם" והם תתע"ו שנה. וכזה הרבה.

ועל העניין הזה קבלנו, שזה שאמר בלעם במדבר כ"ג כ"ג "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל. ואז יאמרו להם הנביאים "מה פעל אל". ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה, שהסימן "בתפ"ח גאולים". ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח, שנאמר יואל ג' א' "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגומר. זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ.

וזה שאמרנו שהוא אמיתי, אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו, שלא יהיה בעיני העם ברחוק, וכבר הודעתיך אותו וברוך היודע. אבל מה שאמרת ששעה זאת היא שעליה אמר ירמיה ע"ה ירמיה למ"ד ז' "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", אין הדבר כן, שזה הכתוב רומז על מלחמות גוג ומגוג בהכרח, ותהיה אחר שיגלה המשיח לאחר זמן. אבל האות של שער גורן וזולתם שדומים להם, הם דברים חלשים מאוד ואינם מיוחסים בשם לחכמים ואינם מדבריהם. ויש מהם שהם משל וחידה ולא תסתכל לדבר בזה העניין.

[עקביה]

ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום יום הכללית, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"

נאמר בשבת פרשת שופטים תשנ״א.
לקוח מכאן https://chabadpedia.co.il/index.php/%D7 ... 7%99%D7%9D ע״ש, ועי׳ גם כאן https://chabadpedia.co.il/index.php/%D7 ... 7%91%D7%99.
וכן פסקו הרבה רבנים גם שלא מחב״ד כאן https://www.psakdin.net/psak_large.pdf.

ייש"כ על העבודה והתיעוד. זה חשוב.

לדון בטירלול המשיחי זה לטחון קמח טחון.

הגיחוך הגדול ביותר הוא שהם מתעלמים מהתנאי הראשון שכתב הרמב"ם (מלכים יא ד) "ואם יעמוד מלך". הרבי מחב"ד לא היה מלך. הוא היה אזרח ארה"ב. אין אפילו טעם לדון האם נתקיימו בו שאר התנאים שכתב הרמב"ם כאשר התנאי הראשון לא התקיים.

שמעתי לאחרונה הרצאה של פרופ' אריה אלדד, בה טען שהמשורר אורי צבי גרינברג היה נביא. הוא הביא דוגמאות משיריו, כמו למשל שיר שנכתב ב1923 ובו הוא מדבר על 'היכלות של גז' בהם ישמידו יהודים, ועוד הרבה.

אינני יודע האם מדובר בירייה באפלה שבמקרה פוגעת במטרה, או באינטואיציה, או בהשראה אלוקית. כך או כך, זה לא מחייב מישהו במשהו, אם לא שעמד במבחן הנביא, כמ"ש הרמב"ם (יסוה"ת פ"ז).

[עקביה]

איגרת תימן.

יישר כח!

[עקביה]

ומי שמקבל את דברי הרמב"ם, וסובר שיהודי מסוים הוא נביא ע"פ תורה - איך לא יציית לו ולהוראותיו כלהוראות נביאי התנ"ך?!

הרמב"ם באיגרת תימן מדבר על מדרגה כלשהי של נבואה, לאו דווקא על נביא כנביאי התנ"ך (ראה מו"נ ח"ב פמ"ה שיש מדרגות רבות בנבואה). מובן שאין לנו דבר כזה.

[אראל]

לאחרונה אני ממעט מלהגיב
אבל, אי אפשר לי להתאפק
אני מתנצל שאין לי מושג לא מיניה ולא מקצת דמקצתיה, מה זה נבואה ומה זה רוח הקודש
אבל האמנם שכן מכחישים כאן ענין 'רוח הקודש' שהיה להם להצדיקים אמיתיים בשנות מאתים וחמישים האחרונות??
לדוגמא הגר"א, הבעש"ט, הרבי רבי יעקב יצחק מלובלין?

[עקביה]

אני ממליץ לראות את תשובת משנה הלכות שציין לה ר' כדכד לעיל (ח"ה סי' קסז).
הוא מזכיר את הראב"ד, שאומר "רוה"ק הופיעה בבית מדרשנו" ומדבר על זה. מן הסתם רוה"ק המיוחסת לצדיקים שהזכרת היא עניין דומה.

[יבנה]

לאחרונה אני ממעט מלהגיב
אבל, אי אפשר לי להתאפק
אני מתנצל שאין לי מושג לא מיניה ולא מקצת דמקצתיה, מה זה נבואה ומה זה רוח הקודש
אבל האמנם שכן מכחישים כאן ענין 'רוח הקודש' שהיה להם להצדיקים אמיתיים בשנות מאתים וחמישים האחרונות??
לדוגמא הגר"א, הבעש"ט, הרבי רבי יעקב יצחק מלובלין?

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 50#p353062

[עקביה]

הואיל והזכרתני את האשכול ההוא, אציין אף אני לתגובה אחת שם.
viewtopic.php?f=56&t=32850&start=40#p353470

[זאב ערבות]

יש לפחות חמשה אשכולות בענין השאלה עד כמה נכון להתייעץ עם גדולי ישראל בענינים גשמיים כפרנסה ורפואה וכו':
viewtopic.php?t=62400
viewtopic.php?t=50438
viewtopic.php?t=22703
viewtopic.php?t=22481
viewtopic.php?t=16025
ובהם נידונה גם שאלת הנבואה בדורנו, ע"פ דברי הרמב"ם הידועים שהנבואה עתידה לחזור בסוף האלף החמישי.
ומי שמקבל את דברי הרמב"ם, וסובר שיהודי מסוים הוא נביא ע"פ תורה - איך לא יציית לו ולהוראותיו כלהוראות נביאי התנ"ך?!

להתייעץ מותר עם כל אדם ולאו דווקא גדולי ישראל, והרשות ביד המיעץ לקבל את היעוץ או לא לקבל, אך השאלה היותר חשובה היא מה היא אחריות המיעץ. נניח הלכת לרב בענין פיננסי ויעץ לך מה שיעץ והפסדת את כל כספך, האם תאשים אותו ותדרוש שהוא יפצה אותך? סביר להניח שישתמט מלפצות בכל מיני טיעונים, ואתה מן הסתם תלמד עליו זכות ותתלה את ההפסד באיזושהי סיבה הקשורה אליך שגרמה להפסד, אך ח"ו להאשים את הרב שהרי בעיניך דבריו הם נבואה ויש לציית להוראותיו בכל מחיר. מי שזו הגישה שלו שיבושם לו ושלא יבוא בטענות לאף אחד, כמו למשל שנתן יעוץ רפואי שלא הצליח.
מלת הקסם כאן זו נטילת אחריות! ומנסיוני המר אני יודע שליעץ עצות יודעים, אך כשנכנסים לבוץ בגלל העצות נוטשים אותך לאנחות. כמובן עם העצה עזרה או הצליחה מיד יפרסמו זאת בעלונים ובאתרי הנייעס, אך מן הסתם על כל סיפור שניתן לומר עליו שהיה פה איזה רוח הקודש או נבואה או כל דבר אחר שנקרא לו, יש עשרות מונים שהיעוץ לא עזר ונכשל, אך את זה לא מפרסמים ואם כן רוצים לפרסם אז מיד שולפים את חרבות הלשון הרע וכדומה.

[זאב ערבות]

מאן דהו העיר על הודעתי לעיל את הנ"ל:
כל מה שאתה אומר נכון על רבנים. ברגר אומר על "נביא".
בוודאי שדברי נביא צריך לקבל ללא עוררין, השאלה הגדולה היא האם לאחר שפסקה הנבואה יכול מישהו לבא ולטעון שיהודי מסויים הוא נביא עפ"י התורה. אמנם כל אחד יכול ליחס לרבו (או ליהודי מסויים) כח נבואה או כל כח אחר, אך זה הענין האישי שלו ואין זה מחייב אף אחד ואין עליו להביט על מי שאינו סבור כמוהו כחסר או קטן אמונה, ולא משנה כמה מופתים ונסים מיחסים לאותו יהודי מסויים. וכמדומני שזו בדיוק הסיבה מדוע קמה התנגדות כה חריפה לאותו יהודי מסויים שחסידיו האמינו שהוא נביא ומשיח. גם חסידי שבתי צבי האמינו שהא משיח.
ודרך אגב אנו באשכול כחו הרפואי של החזו"א, וידע רפואי אינו נבואה וזה שהרב אומר שהחולה יתרפא ואכן התרפא אינו הופך אותו לנביא, כל רופא טוב יודע את הסטטיסטיקה של התרפאות ממחלות שונות, השאלה היא האם במחלות שאין להם ריפוי או סיכוי קלוש לומר זאת לחולה, אז אומרים לו שיתרפא, ואם הוא מאותו אחוז שמתרפא מה טוב ומה נעים, ואם מאותו שאינו מתרפא אז זה לאו דווקא אשמת הרופא (או יותר נכון רשלנותו אם הוא רופא טוב), אך כמעט ולא תמצאו שמיחסים לרבנים אי הצלחה ביעוץ כלשהו שנותנים, מספרים רק את ההצלחות.

[עזריאל ברגר]

ומי שמקבל את דברי הרמב"ם, וסובר שיהודי מסוים הוא נביא ע"פ תורה - איך לא יציית לו ולהוראותיו כלהוראות נביאי התנ"ך?!

הרמב"ם באיגרת תימן מדבר על מדרגה כלשהי של נבואה, לאו דווקא על נביא כנביאי התנ"ך (ראה מו"נ ח"ב פמ"ה שיש מדרגות רבות בנבואה). מובן שאין לנו דבר כזה.

אם במקום המילה "מובן" היית כותב "ייתכן" - היה היגיון בדבריך.

[עזריאל ברגר]

אעתיק תגובה אחת מהאשכול ההוא, שרמזתי לחלק ממנה לעיל:

אודה על האמת, אני קורא פה כמה הגיגים של כמה מחכמי הפורום ומופתע עד מאוד.

בתחילה היה נראה שזה סתם המחלוקת הרגילה שבין חסידים לאלה שאינם כאלה, ובעצם ההכחשה היא אישית כנגד אדמור פלוני ולא כנגד עצם הרעיון. לזה כבר התרגלנו איכשהו.

אך בין השיטין עולה מהלך חדש. מתברר שיש כאלה שיש להם בכלל בעיה עם ניסים ונפלאות. כוחות הטבע נראים להם כל כך חזקים ואיתנים, עד שגם את המופתים שמצינו על תנאים ואמוראים גם בזה יש להם איזה פקפוק. הם ינסו למצוא איזה 'יש ליישב בדוחק', העיקר שחס ושלום לא יתברר שהיה איזה נס.

ועיין באשכול אחר המדבר על לימודי אמונה בישיבות. ואולי יש לקשר.

עכ"פ ווארט ברמב"ם עדיין מתקבל אצל כולם:

כתב הרמב"ם - "לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד? אם היה קטן או טיפש אומר לו 'בני, כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או עבד זה במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויצאנו לחירות'. ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצרים, ונסים שנעשו לנו על ידי משה רבינו, לפי דעתו של בן".

שימו לב להבדל בין ה'קטן או טיפש' לבין ה'גדול וחכם':

ל'קטן או טיפש' מזכירים רק את הקב"ה. אין עוד מלבדו. ועוד: לא מבלבלים אותו עם נסים ונפלאות. אומרים לו רק: "פדה אותנו הקב"ה ויצאנו לחירות".

רק מי שהוא 'גדול וחכם' - מסוגל לקלוט דברים יותר מורכבים. לו מספרים שיש גם את משה רבינו. יש גם צדיקים שעושים נסים - "נסים שנעשו לנו על ידי משה רבינו".

[ה'הגדה' היא כנראה מיועדת לכולם, גם לקטנים ולטפשים, ולכן שם לא מוזכר שמו של משה רבינו, כדי שלא לבלבל כנ"ל].

[עקביה]

אם במקום המילה "מובן" היית כותב "ייתכן" - היה היגיון בדבריך.

אם יש אחד כזה אדרבה, יעלה ויבוא ויגיע.

(לפני מלחמת המפרץ אמר הרבי מחב"ד שהטילים מעירק לא יגרמו אפילו לפצועים, ולאחר שכן נפצעו הוא אמר שתהיה להם רפואה כזו שהפציעה תיעקר למפרע..).

[חרסון]

(לפני מלחמת המפרץ אמר הרבי מחב"ד שהטילים מעירק לא יגרמו אפילו לפצועים, ולאחר שכן נפצעו הוא אמר שתהיה להם רפואה כזו שהפציעה תיעקר למפרע..).

תביא מקורות? או שתמחק.