הודעהעל ידי זאב ערבות » ב' ספטמבר 23, 2024 5:07 pm
ראשית אענה על הנקודות שהעלית
א. נכון שיש ספרים לרוב, אך רק מעטים (יחסית) מעיינים בהם, ובמקרה חירום למי יש זמן לעיין בהם או בכלל את הדעת איך להתנהל? ועוד אפשרות לבחור? אז מי אמור לבחור? הפרמדיקים של האמבולנס? אפילו נניח שהם חרדים רק מעטים מהם ת"ח (אם בכלל) היכולים להכריע על המקום, ולהתקשר לפוסק ולבזבז זמן קריטי זה שפיכות דמים כדבריך. ומי לחשך בכלל שיש אפשרויות לבחור, ואם יש, האם הרבנים צריכים להחליט, הלא לרופאים ניתנה הרשות לרפאות ולא לרבנים.
ב. הדוגמא שאתה מביא עם דלת בצבע צהוב היא ממש שטותית ואני מתפלא עליך שאתה מביא אותה. מה השייכות בין עניני חומריות העולם הזה ואיזה צבע צובעים את הדלת לעניני פיקוח נפש ורפואה, ועוד, מי ששואל את הרב שלו באיזה צבע לצבוע את הדלת צריך בדיקה פסיכיאטרית, את זה שואלים את האשה והיא המחליטה, ובאמת היום הרבה שואלים את הרבנים שאלות מסוג זה וזה חלק מירידת הדורות (ועוד מדפיסים אותם בקובצי השו"ת ומתיחסים אליהם בכובד ראש).
ובקשר להערתך שהרופא שאול לחולים, האם תאמר זאת גם לגבי הרבנים שיש להם שטאלער שהם שאולים למתפללים מכיוון שהם מקבלים מהם את שכרם ולעשות כרצונם (למרבה הצער בהרבה מקרים זה אכן כך שהרבנים משועבדים למתפללים אחרת יפסידו את מקומם).
ג. איני יודע מי היו הרופאים בזמן ישעיהו ומה היה מצב הרפואה, אך כן ידוע שיש איסור להשתמש ברפואות התלמוד. כנראה באותם ימים היה ידוע שדבלת תאנים עוזרת לשחין, אך היום מי שיטפל בשחין עם דבלת תאנים יחשב לשוטה (יתכן שיעזור באופן סגולי כמו מי שאמר למים שידלקו) ולאדם מסוים שיש לו זכויות, אך איש לא יקח את זה בתור רפואה. ולידיעתך הרופא אכן מקבל את שכרו מהחולים (בעקיפין דרך חברת הביטוח או במישרין) אך אינו משועבד להם עקב כך, אוי לו לחולה שהרופא משועבד לו ולגחמותיו (כגון לא לחסן את ילדיו) בגלל שהוא משלם את משכורתו ורופא שמתנהג כך לא ראוי להיות רופא, כמו רב שפוסק את פסיקותיו לפי רצון המתפללים שלו (למשל להוריד את המחיצה בבית הכנסת).
רופא טוב מטפל בחולה לפי חכמת הרפואה שלו ויכולת הדיאגנוזה ולא לפי הלך הרוח של החברה ושל החולים, אמנם החולה אינו צריך לקבל את דעת הרופא ויכול ללכת לרופא אחר ואין בכך שום פסול, ולא מכל רופא כל אחד מתרפא, אך שוב כמו בכל דבר בחיים צריך לבחור רופא מומחה בעל נסיון, הבעיה היום היא שבארץ, אלא אם כן הולכים לרופא פרטי שזה רק לעשירים, אין לך בחירה מי הרופא שיטפל בך במקרה דחוף או חירום או בכלל גם בסתם מיחושים, בארה"ב עד לפני זמן לא רב רוב הרופאים היו פרטיים וכל אחד בחר רופא כרצונו, היום נשתנה המצב וכמעט הכל זה קליניקות עם המון רופאים שעובדים בתורנות ולא רק זאת אלא שמרבית המטפלים הם לא רופאים מה שנקרא כאן md, אלא pa, מין רופא זוטר שעובר השתלמות של שתי שנים (לעומת רופא 8 שנים). ואכן מצב הרפואה פה ירד פלאים עקב כך.
וכעת לשורה האחרונה בדבריך "הויכוח הוא עד כמה הרב יודע מה שהוא אומר, ועד כמה הרופא יכול לקחת סיכון בהליכתו אחרי מי שהחולה מאמין בו".
נצא מנקודת הנחה שהרב יודע ומבין בעניני רפואה (ולא משנה כעת מנין הידע שלו), והחולה מאמין ברבו בכלל לבבו ובכל נפשו, שהוא לא רק ת"ח ומבין ברפואה אלא אף צדיק ובעל מופתים וכו' וכו'... יפה מאוד, והחולה בא לרופא ואומר לו אבל הרב שלי אמר כך וכך (כמו במקרה עם הדלת הצהובה), ולא משנה כלל וכלל אם הרופא הוא בעל גאווה או לא (יש גם רבנים בעלי גאווה, אז האם זה מוציא אותם מחזקת רבנים), אמנם אם יש זמן לרופא להקשיב לדעת הרב זה יהיה יפה מאוד מצידו, אך אין לו שום חיוב או הכרח לכך, ואם החולה מתעקש זכותו ללכת לרופא אחר שכן מקבל את דעת רבו. ויש להבין, למשל בענין חיסונים, הרבה רבנים מתנגדים (ולא משנה כעת מדוע), לרופא יש אחריות בתור רופא לתת את הטיפול כפי שהחוק במדינה שלו דורש, וכאן למשל החוק דורש לתת חיסונים, ודבר נוסף, אם הוא לא נותן את החיסונים הוא מסכן את הרשיון שיכול להשלל ממנו, כלומר,האם יש לו לסכן את פרנסתו בגלל שדעת הרב של החולה אחרת משלו או ממה שדורש החוק? ועוד, נניח הרופא הקשיב לדעת הרב ולא חיסן הילד קבל פוליו, את מי יאשים החולה, את הרופא או את הרב? את מי הוא יתבע לפיצויים?
בקיצור, רב עזריאל היקר, כשתהיה רופא נשאל אותך את כל השאלות ונראה מה תגיב, יש מצבים רבים ושונים ברפואה ולכל אחד דרוש מומחה אחר וטיפול אחר, ויש סתם חולאים ויש חולאים כרוניים ויש מחלות שלא ידוע להם רפואה ויש מצבי חירום כגון תאונות ויש התקפי לב וכו' וכו' ולא ראי זה כראי זה, ולבא ולומר שצריך לשאול את הרב ושהוא יחליט זה נאיביות במיטבה. ורק דוגמא אחת, החיסונים לוירוסים הומצאו רק בתחילת שנות החמישים, כלומר עד אז לכל אותם מחלות שהחיסונים עזרו לא היה מרפא, וכמובן הלכו לרבנים אולי יש להם איזו תרופה, כגון שימת דבילת תאנים (וגם אנטיביוטיקה הומצאה רק ב1928 ועד אז היו מתים כמו זבובים).