הצדיקים מגינים כקרבנות

[חד ברנש]

כתב חד מקמאי:
שהצדיקים "מגינים על דורם במקום הקרבנות".
כלומר, בזמן הזה, שאין בית המקדש, הצדיקים מגינים על דורם במקום עבודת הקרבנות החסרה.
ולא מצאתי מקור לכך בדברי חז"ל, ואודה לכל עזרה.

[צאנזער]

תוס' מנחות קי ע"א.

[חד ברנש]

תוס' מנחות קי ע"א.

בתוספות שם:

ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן - מדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש

אבל אם הבנתי נכונה את דברי חד מקמאי, כוונתו על צדיקים חיים. (גם לשונו שהם מגינים על דורם, מצדד יותר שמדובר בצדיקים חיים)

[צאנזער]

אבל אם הבנתי נכונה את דברי חד מקמאי, כוונתו על צדיקים חיים. (גם לשונו שהם מגינים על דורם, מצדד יותר שמדובר בצדיקים חיים)

מהיכי תיתי שבמדרש שבתוספות מדובר במיתתם של צדיקים המכפרת (מו"ק כח ע"א: "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת")? ייתכן שכוונתו ל'נשמותיהן של צדיקים' חיים.
ומאידך גיסא, גם לא ברור שדברי חד מקמאי מוסבים על צדיקים חיים (כקרבנות, מה קרבנות מכפרים כשהם מתים וכו').

[אברהם שרייבר]

אבל אם הבנתי נכונה את דברי חד מקמאי, כוונתו על צדיקים חיים. (גם לשונו שהם מגינים על דורם, מצדד יותר שמדובר בצדיקים חיים)

מהיכי תיתי שבמדרש שבתוספות מדובר במיתתם של צדיקים המכפרת (מו"ק כח ע"א: "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת")?

כן הבנו המטה משה והר"י מגרמייזא, שכתבו שלא לומר "מהרה" דהוה משמע כאילו מתפלל על כך, שימותו, ח"ו.

[חד ברנש]

נעזוב לרגע את הויכוח בהבנת דברי התוספות.
שאלה אחרת:
האם מצאנו בחז"ל את הרעיון שהצדיקים (החיים) מגינים על דורם?
(לא שמיתתם מגינה ומכפרת, אלא עצם זה שהם חיים)

[צאנזער]

נעזוב לרגע את הויכוח בהבנת דברי התוספות.
שאלה אחרת:
האם מצאנו בחז"ל את הרעיון שהצדיקים (החיים) מגינים על דורם?
(לא שמיתתם מגינה ומכפרת, אלא עצם זה שהם חיים)

ב"ב טו ע"א.

[חד ברנש]

שם מדובר על איוב בלבד, ולא כרעיון כללי, על כל צדיק וצדיק.
(וסלח לי על טרחנותי)

[כדכד]

רש"י במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק כ
(כ) היש בה עץ - אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו

[כדכד]

וע"ע בזוהר כרך א (בראשית) פרשת וישב דף קפ עמוד א
ר' יוסי פתח (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, הצדיק אבד בזמנא דקודשא בריך הוא אשגח בעלמא ולא הוי עלמא כדקא יאות ואזדמן דינא לשרייא על עלמא כדין קודשא בריך הוא נטיל זכאה דאשתכח בינייהו בגין דישרי דינא על כלהו אחרנין ולא ישתכח מאן דיגין עלייהו דהא כל זמנא דזכאה שארי בעלמא דינא לא יכיל לשלטאה על עלמא, מנלן ממשה דכתיב (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו', ובגין כך קודשא בריך הוא נטיל לזכאה מבינייהו וסליק ליה מעלמא וכדין אתפרע וגבי דיליה, סופיה דקרא כי מפני הרעה נאסף הצדיק עד דלא ייתי רעה לשלטאה על עלמא נאסף הצדיק,

[חד ברנש]

יישר כוח גדול.
לספר הזוהר אין טעם לציין, כי אותו חד מקמאי לא ראה את החיבור הזה, אבל עיינתי בניצוצי זוהר שם, והוא הפנה לויק"ר ב ו: כשהפרעניות באה לעולם צדיקים כובשין אותה, ולעוד כמה מ"מ.

[צורב מתחיל]

עירובין קא ע"א
א''ל ההוא צדוקי לרבי יהושע בן חנניה חדקאה דכתיב בכו {מיכה ז-ד} טובם כחדק אמר ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב ישר ממסוכה ואלא מאי טובם כחדק כשם שחדקים הללו מגינין על הפירצה כך טובים שבנו מגינים עלינו.

[צאנזער]

ואת"ל מקרא מפורש הוא בוויכוח אאע"ה עם הקב"ה בבראשית יח.

[חד ברנש]

יישר כוח לכולם!