בדיני חמש חטאות המתות

[ביקורת תהיה]

ובהכא ניחא לי סוגיא ד'המקדיש נקבה לעולתו' בפרק אלו קדשים:

קָא סָלְקָא דַעְתִּין, הַיְנוּ טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן גַּבֵּי מַפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָתוֹ, מִשּׁוּם הָכִי עוֹשָׂה תְּמוּרָה, דְּהָאִיכָּא שֵׁם עוֹלָה עָלֶיהָ גַּבֵּי עוֹלַת הָעוֹף; אֶלָּא מֵעַתָּה, יָחִיד שֶׁהִפְרִישׁ שָׂעִיר לִשְׂעִירָתוֹ תִּקְדֹּשׁ, דְּהָאִיכָּא שְׂעִיר נָשִׂיא; אִי נַמֵּי, נָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לִשְׂעִירוֹ תִּקְדֹּשׁ, דְּהָא יָחִיד מַפְרִישׁ שְׂעִירָה. הָנֵי תְּרֵי גוּפֵי נִינְהוּ.

דיש לתמוה, אמאי לא פריך: יחיד שהפריש זכר לחטאתו תקדוש, דהאיכא שם חטאת עליה גבי חטאת העוף, וחד גופא הוא. (והיא תמיהה רבתי, עד שיש שביקשו להוכיח מכאן שאין חטאת העוף באה זכר.)
ולהאמור ניחא, דשם חטאת בעוף ושם חטאת בבהמה שני שמות נינהו.

[אליהו חיים]

בעולה פשיטא דקרבן מן הבהמה וקרבן מן העוף סוג־קרבן אחד הם, שהרי בחדא מחתא מחתינהו רחמנא:

אִם־עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן־הַבָּקָר,
וְאִם מִן־הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְעֹלָה,
וְאִם מִן־הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ.

כי קאמינא, בחטאת קאמינא, דקרבן מן הבהמה וקרבן מן העוף - סוגי־קרבן נבדלים הם זה מזה.

וכן מבואר ברש"ש באריכות בנזיר נ"ט א' עיי"ש בסוף דבריו בפרט [והזכירו הרש"ש גם בפסחים נ"ט א']

[מיללער]

עוד בענין חטאות המתות

בענין אי חטאת העוף שמתו בעליה או נתכפרו באחרת אי למיתה אזיל או לא, רבו בזה דברי הראשונים וגם האחרונים (עי' בפי' המיוחס לרש"י בנזיר כא: וכב. פי' הרא"ש על מסכת קינין בשם הר"י מאורליינ"ש, תוס' מנחות ד: ובגליון שם שהובא בשיטמ"ק, ובארוכה בשער המלך על הרמב"ם הל' פסהומ"ק פ"א ה"ד, ועוד בעולת שלמה תמורה טז: ובהערות הגרי"ש אלישיב שם ועוד).

והנה בתוס' מנחות ד: הביאו ברייתא בתו"כ שמשמע ממנה דחטאת העוף שמתו בעליה לאו למיתה אזלה והתוס' שם שיבשו הגירסא לומר שאכן גם חטאת העוף הוא בין החטאות המתות, אולם מה שלא הובא בתוספות שם הוא לכאורה תוספתא מפורשת (הובא בשעה"מ שם) בתמורה פ"א ה"ט, אלו דברים שבין בהמה לעופות שהבהמה וכו' ויש בהן חטאת מתה וכו' משא"כ בעוף.

ובשער המלך רוצה לומר שזה תלוי בפלוגתת ר"י ור"ש בתמורה טו. אי חטאת הציבור למיתה אזלא עיי"ש. אולם לפענ"ד מדברי התוספתא נראה לומר שחטאת העוף הוא בעצם סוג אחר כלל של קרבן ואין בה דיני חטאת בהמה בכלל (כמו שמנחת סוטה אין בה דיני חטאת) ומהיכי תיתי לומר בה דיני חטאות המתות שהוא מהלל"מ, וממילא אף רבי יהודה מודה דחטאת העוף לא אזלא למיתה וכ"ע מודי בזה (ובסתירת המשניות י"ל דפליגי בדרבנן אי גזרי בה דלא תיקרב וממילא אזלא למיתה שאין פדיון לעוף וכמ"ש בעולת שלמה ועוד).

בקיצור: שאלתי הוא אי חטאת העוף הוא סוג אחר של קרבן חטאת או קרבן בפני עצמו, וכמו קרבן אשם לגבי קרבן חטאת כן הוא חטאת העוף לגבי חטאת בהמה?

בירושלמי שקלים (ו: ד) וכן בבבלי מס' יומא (נה.) מובא ברייתא בשם רבי יהודה על מה ששנינו במשנה שקלים שי"ג שופרות היו בביהמ"ק וא' מהם היה לצורך קיני חובה, פליג ר"י וס"ל דלא היה שופר של קינין מפני התערובת, ופי' בגמ' דהיינו שמא יתערבו בה קן אחד של אשה שמתה קודם שנתכפרה והוו"ל חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא, ופריך עלה ונברור ד' זוזי ונישדי בנהרא ואידך לישתרו, הא רבי יהודה היא דלא ס"ל ברירה. עכת"ד הגמ' בשינוי לשונות קצת בין הבבלי לירושלמי.

מעניין שכל דברי הגמרא לא הובאו באריכות לשונו של השעה"מ הנ"ל שנראה מכאן בעליל דלכה"פ אליבא דרבי יהודה נאמרה הדין של חטאות המתות אף בחטאת העוף, ויש כאן הוספה שלא מצינו בשאר מקומות, דכאן מדובר בדמי חטאת העוף ואמרי' בה שצריכים למישדי בנהרא (יוליך הנאה לים המלח כדי דמי חטאות המתות) ונמצא מכאן שהדין שחטאת העוף למיתה אזלא אינה רק משום דאין פדיון לעוף ולכן אע"פ שאין כאן הלל"מ אבל כיון דאין קריבין בע"כ למיתה אזלא, כמו שרצו כמה לתרץ (כמ"ש לעיל בשם העולת שלמה) שהרי טעם זה לא שייך בדמי חטאת העוף, שלכאורה אם אין עליהם דין חטאות המתות היה אמור לתת על עליהם דיני מותר חטאת ואשם דלעולות אזלי ממדרשו של יהיודע הכהן.

[מיללער]

בענין חטאת 'שעברה שנתה' שנמנה במתניתין בתמורה ובמעילה בין חמש חטאות המתות

מבואר בגמר' מסכת תמורה (כב.) דבעברה שנתה לחודה בוודאי אינה מתה אלא או בעברה שנתה וגם אבדה (לשיטת ר"ל) או עברה שנתה וגם נתכפרו בעליה, אבל עברה שנתה קודם שנתכפרו בעליה לכו"ע יכול לחכות עד שיפול בה מום ויפדנה ויביא בדמיה חטאת אחרת.

ועל 'נתכפרו בעליה - אבודה' ג"כ יש סוגיא ארוכה בתמורה ובשאר מקומות אימתי הוא מחטאות המתות, ובגמ' תמורה דף כד. מבואר דלשיטת ר"ש אין שום חילוק אלא בכל אופן שנתכפרו בעליה אפי' אם מתחלה הפריש שתי חטאות לאחריות השניה מתה לאחר שנתכפר בראשונה דהכי גמירי לה דחמש חטאות מתות בכל ענין שהן.

ולא נתבאר בגמרא הדין לרבי שמעון בחטאת שעברה שנתה אם גם בזה אמרינן שמתה בכל ענין אפי' קודם שנתכפרו בעליה ולא נאבדה. ומצאתי שהתוס' במס' מעילה דף י' ע"ב ד"ה ולד חטאת נתקשו למצוא 'החמש חטאות' אם נתכפרו בעליה בלחוד אין החטאת מתה אלא באבודה וכן עברה שנתה בלחוד אינה מתה אלא באבודה - ואמרו שם בתוס' "אבל לרבי שמעון ניחא שפיר דאית ליה דכיפרו בעליה אפי' בלא אבדה כלל תמות" ועל עברה שנתה לא דייקו שם בתוס' לפרש בזה שיטת רבי שמעון.

וראיתי בס' דבר שאול על מס' תמורה (סימן נה) שהקשה על התוס' דלר"ש למה ניחא הלא לר"ש אדרבא קשה, שהרי בכיפרו בעליה בכל אופן מתה, ובעברה שנתה אינה מתה אלא אם גם נתכפרו בעליה א"כ מה מוסיף העברה שנתה לר"ש. אולם לדברינו, אדרבא משם ראיה, דמדברי התוס' דניחא להו לר"ש מספר החמש חטאות אולי משום דס"ל דלר"ש עברה שנתה בלחוד מתה וצ"ע.

דברי שאול הנ"ל:

Screenshot 2024-09-19 202010.png (154.71 KiB) נצפה 266 פעמים

[מיללער]

מענין לענין, בחטאת שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצא זה אחד מחמש חטאות המתות
בזכרוני שהקשו המפרשים למה לא נאמר שמה שהקדיש אחרת תחתיה היתה הקדש בטעות ותצא לחולין, ולא מצאתיה כעת, (ואולי זו גמרא מפורשת) איפה דנו בזה?

בגמרא ב"ק ק"י ע"ב פריך אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתה דהכי לא אקדשה. פי' אדעתא דלא תהוי ליה כפרה. ומשני חטאת מתה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא.
הרי דעל זה גופא ג"כ נאמרה ההלכה, דלא אמרינן בזה הקדש טעות. ואמנם קושיית הגמרא משמע דהיא על החטאת המתה גופא ולא על זו שהקדיש תחתיה, אבל לכאורה היינו הך.

תודה רבה - וכבר הבאתי דברי הגמרא לעיל שאכן משמע משם שזהו בכלל ההלל"מ.

וראה זה מצאתי עכשיו בתוס' פסחים צז: ד"ה הפריש ב' חטאות, שנתקשו בדברי רב אושעיא שאם הפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה, והקשו בתוס' דלכאורה למה לא נאמר שהשניה תצא לחולין כמו כל תנאי שהרי לא הוקדשה אלא אם תצטרך לאחריות אבל אם לא נאבדה האחרת לא נתקדשה, וכתבו ע"ז: ונראה לר"י דכל כי האי גוונא גמירי לה דרועה. עכ"ל

בגמ' תמורה כד. מבואר דלרבי שמעון אף במפריש ב' חטאות לאחריות ונתכפר באחת השניה תמות, שגם זה בכל הלל"מ של 'נתכפרו בעליה'.

לעיל שם בתמורה כב: אמר אביי נקטינן אבידה ולא גניבה וגזילה - ופירש"י ד"ה ולא גנובה: ואם החזירה לו לאחר כפרה רועה ויפלו דמיה לנדבה.

בפשטות משמע שגניבה וגזילה לא היו בכלל ההלל"מ - ומכ"מ הראשונה תרעה ולא תצא לחולין שהרי לא הופרשה בתנאי, אבל אפשר שיכול לשאול עליה.

אולם יש לעי' לשיטת ר"ש בגניבה או גזילה, מי גרע מהפריש שתי חטאות לאחריות - לכאורה לשיטתו בכל אופן שנתכפרו הבעלים אידך מתה וצ"ע.