השארות הנפש

[מחשב מסלול]

אני מחפש ספרים, מקורות, ציונים והפניות לכל הענין של השארות הנפש במקרא בחז"ל ובספרי הראשונים והאחרונים

[דרומי]

עיין ברמב"ם הלכות תשובה פרקים ז-ט

[גביר]

יש ספר 'נשמת חיים' לרבי מנשה בן ישראל
[דפוס ראשון, אמשטרדם ה'תיב, ונדפס אחר כך כמה פעמים].

[קמנו ונתעודד]

ראה באמונות ודעות לרס"ג מאמרים שישי-תשיעי,
ובסקירה של שיטות הראשונים של הרב הנזיר בפירושו שם
גם אנציקלופדיה אספקלריה:
https://www.aspaklaria.info/
בערכים המתאימים, יכולה לעזור

[בעל התפארת]

אולי גם ספר "אמונת התחיה" מתאים לזה

[הצעיר באלפי]

יש מהלך בענין עולם הבא - גן עדן - גיהנום וכו', שהכל אחד, וביאור הדברים הם כך:
לכל אחד נותנים לו רשות לעשות מעשין שהיה עושה כאן והיה לו חיות בהם בעולם הזה, אך מאחר שכל זה נעשה אחרי שעמד לדון לפני כסא הכבוד, וכל הבחירה בטל ומובטל, וכל ההסתר שבעולם הזה בטל וכלא חשיב ממש, לכן הדבר תלוי - אם מעשיו וחיותו היה בענינים רוחניים, אכן אין לך תענוג גדול מזה לזכות ליהנות מפני השכינה ללמוד ולהתפלל ולעשות המצוות - כמובן באופן רוחני (שאיננו מבינים כראוי מה זה, והיאך זה נעשה והבן), אך אם ח"ו להיפך וחיותו בא בדברים גשמיים או ח"ו עבירות וכדו', ואחרי שבטל הבחירה וההסתר, ורואה האמת מול העינים, נותנים לו לעשות שוב וכו'.... ואז הצער להנשמה והעגמת נפש לעשות שוב אותן הדברים הם גיהנום של ממש, ואם מציר לעצמינו צער זה מסתמא אין לנו דוגמא ומשל לכך, וזהו אש הגיהנום.

כך שמעתי כמה פעמים מפי כמה מגידים וכו', וכעי"ז ראיתי מובא בשם ספר אמרי יהודה (ברעזאן) לפרש למה בכה רבי שיש קונה עולמו בשעה אחת וכו', כי הגם שיזכה לחיי עוה"ב, אך מה יעשה שם אם חי על פני האדמה כבעל עבירה ואדם מגושם שאין לו חיוב משום דבר רוחני וכו' ע"ש.

וחשבתי לפרש בזה המשנה שכר מצוה - מצוה, שכר עבירה - עבירה. דהיינו שהשכר הוא שייעשנה לעולם הבא, באופן נשעלה יותר ולהיפך לעבירה זהו השכר והעונש !, ובזה מובן שהגם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא אך כונת המשנה הוא לעולם הבא.


האם יש לחכמי בית מדרשינו איזה מקורות ליסוד זה ?