אין מבטלין איסור לכתחילה - מדוע?

[נשר]

בענין לבטל איסור לכתחילה, ידוע שנחלקו הראשונים אם אסור מדאורייתא או מדרבנן.
והנה יש לדון מהו האיסור לבטל. ובפרט להצד שהוא מדאורייתא, אפשר לומר ב' צדדים,
א, שזה חלק מהאיסור עצמו, או סייג לאיסור, אפשר לומר כל מיני נוסחאות, עכ"פ זה חלק מהאיסור.(ומצאתי הרבה שמבארים כך)
ב, שבכה"ג לא חל הביטול, שכל ענין הביטול, הוא רק כשהאיסור נפל שלא מרצון, אך כשנפל מרצון, לא שייך לומר שמה שנפל בטל כלפי ההיתר.

חיפשתי מישהו שאומר כמו הצד השני, כי לדעתי אפשר לבאר בזה מחלוקת ראשונים. ולא מצאתי.
כעת מצאתי את הדברים הבאים, והם לכאורה כמו הצד השני.
אני מחפש עוד מקורות שכתבו שביטול איסור לכתחילה, אסור בגלל שחסר ב"ביטול".

ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות כ
[ואף בעולם הזה אפשר לפעמים שיתוקן על ידי תערובות שמתבטל ושב להיתר ודבר זה צריך שיהיה שלא מדעת וכוונת אדם לבטל דאין מבטלין איסור לכתחילה רק שיתערב ממילא. כי בכוונת אדם אי אפשר להעלותן ולהוציאן מבית האסורים מקום אשר אסורי המלך אסורים שהוא במעמקי שלושה קליפות הטמאות. רק אפשר שיזדמן זה ממילא על ידי בעל הסיבות יתברך שמו הרוצה בתקנת אותו ניצוץ כדי להתגלות על ידי זה אורות יקרות דדברי תורה בעולם על ידי נפשות יקרות שיוכלו לצאת ממאסר הקליפה על ידי זה. ויש בזה גם כן ענינים עמוקים בהזדמנות תקלה דאכילת איסור לאיזה אדם במה שלא ידע ליזהר והוא כאונס דרחמנא פטריה ולמה עשה ה' יתברך ככה. אבל גם זה מחשבות עמוקות מגדול העצה יתברך שמו לטובת בריותיו. ולפי שדבר זה הוא דרך תקלה ועשיית איסור על כן אינו בא על ידי אנשים גדולים הראשונים דכמלאכי השרת שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה במידי דאכילה על ידם (תוס' חולין ה' ב) ואין כאן מקומו]:

[ישנו]

הראב"ד הידוע שכתב שאיסור מבטלין איסור הוא דאו', הק' על דבריו מהגמ' בגיטין נ"ג: ששם מפורש שהאיסור הוא דרבנן, ותי' ששם מדובר אחרי הביטול לעניין אכילה.
דהיינו שהאיסור הוא הביטול עצמו, ולא שנחשב כאילו אין ביטול, שהרי האיסור אכילה אינו אלא מדרבנן.

[נשר]

צודק.
עכ"פ אפשר לומר זאת בגדר האיסור דרבנן,
ומצאנו דברים שבטלים מדאורייתא ואינם בטלים מרבנן.

[מתהלך]

נראה לכאורה שטעם האיסור נובע מסיבת ההיתר של ביטול. ויש להמשיל הדבר לאדם שאינו אוכל מן החי מטעמים מצפוניים, מיהו אינו 'מחמיר' כל כך ואם התערב במאכל שלו גם מעט מן החי אין משליכו בעבור זה אלא אוכלו. ומה נאמר לאדם כזה, אם פתאום יבוא לערבב לכתחילה מיעוט מן החי בתוך מאכלו כדי לבטלו?
נראה שזהו טעם ביטול איסור לכתחילה אם הוא מדאורייתא, ויש מקום לומר שגם להצד שהוא מדרבנן זהו הטעם.

[אליהו בן עמרם]

מענין לענין:

קי"ל אם ביטל איסור לכתחילה במזיד - שלא הועיל להתירו והאיסור נשאר באיסורו, והוא משום קנס שקנסוהו חכמים. עיין בפירוש המשניות לרמב"ם תרומות פרק ה' משנה ט'.

והנה בביאור מהות "ביטול ברוב" נתבאר באחרונים כהגר"ש שקאפ זצ"ל ב"שערי יושר"(עיין שער א' פרק ח'): "דעיקר דין ביטול הוא רק בנוגע לדין הנהגה לגבי דידן, אבל בנוגע לעצם האיסור, לפי שגלוי קמי שמיא, אין ביטול ברוב מועיל כלום". כלומר האיסור לא באמת התבטל בהיתר כמי שאינו, אלא בסך הכל אנו נוהגים היתר בתערובת שלפנינו כאילו לא התערב בה איסור.

ולפי באור זה, הלא פשוט מאד לכאורה להבין למה אם אדם עירב לכתחילה מקצת איסור ברוב היתר, שלא יוכל לנהוג היתר בתערובת זו, שהרי מהיכי תיתי שיוכל להנהיג לכתחילה היתר כלפי דבר שבעצמותו אסור? ולמה אם כן הסיבה מדוע אסור לאכול בדיעבד היא משום קנס?

רק אם נאמר, שבאמת ב"ביטול ברוב" נתחדש שעצמותו של איסור התבטל ממש ברוב ההיתר כמי שאינו, אז אפשר להבין שקנסו חכמים שביטול לכתחילה כזה "לא יעבוד". כלומר מדאוריתא האיסור התבטל ממש כמי שאינו, ובאו חז"ל ו"העירו" את האיסור מחדש משום קנס, וישאר בעצם רק איסור דרבנן.
אבל ככל שמבארים ביסוד "ביטול ברוב", שבעצם עצמותו של איסור לא מתבטלת, ואין זו אלא "הנהגה" של היתר, א"כ הלא ברור מדוע בדיעבד ביטולו לא יועיל אפילו מדאוריתא, דמהיכי תיתי שיוכל במזיד להנהיג היתר בדבר אסור בעצמותו?