דיוקים בלשון המקרא

[במסתרים]

והרעותם היינו תרועה; ותקעתם - תקיעה.
מה קשה בזה?

[עזריאל ברגר]

והרעותם היינו תרועה; ותקעתם - תקיעה.
מה קשה בזה?

האם במלחמה מריעים בלא תקיעה, ובר"ח וכדו' תוקעים בלא תרועה?
כך נפסק להלכה?!

[במסתרים]

השואל בא מצד פשוטו של מקרא. לכאורה זהו פירוש המלות.
בהעמק דבר מפרש והרעותם בתפלה, כי כבר נאמר ותקעתם ואין תקיעה בלא תרועה.

[יעקל]

מהי הכוונה להריע בחצוצרות בתפילה ?
והריעו לה' כל הארץ - גם בתפילה ?

[במסתרים]

עיין שם בפנים, והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלינו.

[יעקל]

אין לי את החומש מולי כרגע, אבל עצם זה שכתוב תתקעו ולא תריעו - שצנטרך הכתוב לדייק - מזה מבואר עכ"פ שהתקיעה יכולה לכלול גם את התרועה, כנראה זוהי הבנת הנצי"ב שהובאה ע"י הרב במסתרים

[יעקל]

וישחטם במדבר - למה דיבר הכתוב בלשון שחיטה, שני פסוקים לעיל מניה כתיב והמת את כל העם הזה וגו' - לשון המתה, זה נראה לכאור' הרבה יותר מתאים... ?

גם אונ' לא תרגם מילולית רק וקטלינון - והרגם, לשון של כיליון...

הלשון של שחיטה מתאים לקורבנות ולאכילה...

[במסתרים]

נותן לך נחלה / לרשתה

היש מי שמדבר על לשונות התורה

[יעקל]

ג"א הק' בשעתו שאלתי מה ההבדל בין נחלה ואחוזה - אני נחלתם, אני אחוזתם...
אני חושב שירושה הכוונה מה שעובר מדור לדור

[יעקל]

א. למה בתרומה ומעשר לא תלה הכתוב את ההפרשה בביאתם לארץ משא"כ חלה ?

ב. למה הקדים הכתוב את דיני חלה ששייכים לעיסה לדיני תרו"מ ששייכים לכתחילה לשלב הלקיטה "מן הגורן, מן היקב" המוקדם יותר ?

ג. למה רק המעשר נחשב שכר ללויים חלף עבודתם ולא התרומה ? כאילו הכהן לא זכאי לשכר... ?! הכהן עובד פי עשר מהלוי ומה שמגיע לו הוא רק למשחה - לגדולה... ?!

ד. למה בסוף פ' התרומות כפל עוד הפעם הכתוב את הדיבור אל אהרן "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו'"

ה. כל פטר רחם לכל בשר - בפשטות לכל בשר הכוונה באדם ובבהמה הטהורה והטמאה, למה טרח הכתוב לפרט אח"כ ?

[כדכד]

א. בתרו"מ נתחייבו רק אחרי כבוש וחילוק ובחלה נתחייבו מיד בבואם לארץ ונאמר "בבואכם" ולא "כי תבואו" כבשאר מקומות. מסברא אולי כי גלגול העיסה בארץ כבר מחייב בחלה ולשאר מצוות המצוות הם במה שמביאים מהשדה.
בס. עיין א'.
ג. ללוויים מגיע שכר. הכהנים אוכלים משלחן גבוה וזה הרבה יותר משכר (והם גם מקבלים מתנות הרבה יותר מהלווים).

[יעקל]

משולחן גבוה הוא לשון חזל"י. איפה הלשון המקורית של הביטוי הזה במקרא ?
האם תרומה גדולה וחלה נחשבים לשולחן גבוה ג"כ ?
וגם למה בכוהנים לא מוזכר המושג של חלף עבודתכם שעניינו תמורת עבודתכם, תחת עבודתכם ?

[כדכד]

לא מוזכר כי זה לא חלף עבודתכם
הם מקבלים נחלה מה' ישירות את חלקו
זה לא שכר ותמורה זה הרבה יותר מזה

[יעקל]

אז אם היבנתי טוב, למשחה - לגדולה ומשולחן גבוה קא זכו - היינו הך

[כדכד]

לא מזה הראיה
"למשחה" לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים
זה איך לאכול את זה
"משולחן גבוה זכו" זה "אני חלקך ונחלתך" וכיוצא באלה

[יעקל]

גבי אפר פרה כתיב והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' ורחץ במים וטהר בערב בניגוד לכל המקומות של אדם טמא שצריך לכבס בגדיו ולרחוץ את בשרו במים וטמא עד הערב ...

למה שינה פה הכתוב את לשונו ? כאילו מבואר מהמקרא הזה שהמזה לא טמא לגמרי עד הערב, אלא סוג של מעמד ומצב לא ברור בין טומאה לטהרה ...

[כדכד]

המזה אינו טמא כלל ע'רש"י לפס' כא'.
הפסוק שהזכיר מר אינו מתייחס למזה אלא לזה שהזו עליו
שהוא היה טמא עד עתה ולאחר ההזאות בשלישי ובשביעי תגמר טהרתו ביום השביעי ואז יטבול ויכבס בגדיו ובעררב יהיה טהור. ולק"מ.

[יעקל]

בראשית ד,י"ז : וידע קין את אשתו וגו' ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך

למה יצא הכתוב מדרכו, ויבן מבעי לי' ? מאי אתא לאשמועינן ויהי בונה ?

[עזריאל ברגר]

בראשית ד,י"ז : וידע קין את אשתו וגו' ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך

למה יצא הכתוב מדרכו, ויבן מבעי לי' ? מאי אתא לאשמועינן ויהי בונה ?

ראה במפרשי המקרא (הבנתי שהרמב"ן והכלי יקר עסקו בזה).

[יעקל]

להגיד בבוקר חסדך ואמונתך וגו'
כי טוב ה' לעולם חסדו ועד וגו' אמונתו
עולם חסד וגו' שמים תכין אמונתך וגו'

ועוד הרבה מקומות

מה הקשר בין חסד ואמונה ?

[כדכד]

חסד הוא הטוב הנראה והנגלה
אמונה היא אמונה שהכל לטובה גם אם כעת זה לא נראה כך
לכן יש ביניהם הרבה מקבילות.

[יעקל]

בספר שמות וויקרא כאשר מדובר בבתי בנ"י משתמש הכתוב במושג מושבה או בבית

תשביתו וגו' מבתיכם
בתינו הציל
אור במושבותם
לא תבערו וגו' בכל מושבותיכם

בעוד שספר דברים מדובר בשערים. (שער = פתח.) אפי' כאשר מדובר בדבר שלכאור' לא קשור ישירות לפתח הבית ( מצוות הקשורות ליו"ד ולא לח"מ ליושבי על מדין לדייני די בבא)

רק בכל אוות וגו' בכל שעריך
לא תוכל לאכול בשעריך
ואכלת בשעריך
כי יימצא וגו' באחד שעריך
אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך

מה כל אלו קשורים לשערים ?

[יעקל]

ק"ק לי לשה"כ כפר לעמך ישראל אשר פדית,

בדרך כלל יציאת מצרים קשורה לזה שנהיינו לו ית' לעבדים ולהיות מושגחים בפרטיות ממנו ית' בניגוד לאו"ה.

איך יצ"מ קשורה לכפרת דם נקי ?

[כדכד]

בספר שמות וויקרא כאשר מדובר בבתי בנ"י משתמש הכתוב במושג מושבה או בבית

תשביתו וגו' מבתיכם
בתינו הציל
אור במושבותם
לא תבערו וגו' בכל מושבותיכם

בעוד שספר דברים מדובר בשערים. (שער = פתח.) אפי' כאשר מדובר בדבר שלכאור' לא קשור ישירות לפתח הבית ( מצוות הקשורות ליו"ד ולא לח"מ ליושבי על מדין לדייני די בבא)

רק בכל אוות וגו' בכל שעריך
לא תוכל לאכול בשעריך
ואכלת בשעריך
כי יימצא וגו' באחד שעריך
אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך

מה כל אלו קשורים לשערים ?

ע' רש"י על הדוגמא האחרונה ,לתרע בית דינך זה כן קשור לדיינים.
בפשטות שער הוא המוקד המרכזי של העיר (ולוט יושב בשער סדום) ולכן בספר דברים שמדבר אל דור באי הארץ המקומות הנזכרים הם מרכזי הערים בניגוד לספרים הקודמים המדברים אל דור המדבר.

[יעקל]

ובכל זאת, הרב כדכד, על אף ששער הינו מוקד מרכזי, גבי עיר הנידחת - "ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה" כתיב ולא בשעריה

[כדכד]

כי את השערים הרסו

[יעקל]

א. מבואר מהפסוקים גבי טענת בתולים שאם התברר שאמת היה - שזינתה בעדים והתראה כמ"ש רש"י - הדין הוא שנסקלת בפתח בית אב.

ולמה לא מוצאים את אותו הדין להדיא בשוכב עם אישה בעולת בעל, או בנערה מאורסה שדינה ליסקל בשער העיר, כאילו הסברא של ראו גידולים וכו' שייכת רק בכה"ג ששם לה עלילות דברים (לפי הבנתי את הדברים כמדומני מפשוטו של מקרא) ... ?

ב. גבי אישה בעלת בעל ק"ק לי כפל הלשון ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האישה והאישה - אם לא מדובר באיש השוכב עם האישה אז במי מדובר ? וגם מסיתמת הלשון גם שניהם מובן שמדובר במנאפים ...

[כדכד]

על החלק השני שבשאלה השניה יש דרשות של חז"ל ע"ש ברש"י.

השאלה הראשונה לא קשה כלל - דין פתח בית האב יש לנערה מאורסה שמבית אביה כבר הגיע לזנות ולא לאשה שכבר היתה בבית בעלה במשך שנים ואין להאשים את מגדליה במחדליה.

[עזריאל ברגר]

...הסברא של ראו גידולים וכו' שייכת רק בכה"ג ששם לה עלילות דברים (לפי הבנתי את הדברים כמדומני שמפשוטו של מקרא) ...

אולי:
מפני שהם באים להגן עליה ולחפות על חטאה!

[יעקל]

על החלק השני שבשאלה השניה יש דרשות של חז"ל ע"ש ברש"י.

השאלה הראשונה לא קשה כלל - דין פתח בית האב יש לנערה מאורסה שמבית אביה כבר הגיע לזנות ולא לאשה שכבר היתה בבית בעלה במשך שנים ואין להאשים את מגדליה במחדליה.

אני לא חושב. יעויין בפסוקי הנערה המאורשה לאיש - ורק מאורשה - ששכב עימה בעיר שדינה ליהרג בשער העיר ללא פתח בית אב, והלא גם שם אפשר לטעון שמבית אביה הגיעה לזנות ועכ"ז אין דין פב"א...

[כדכד]

זה לא תלוי במה שאתה חושב
מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות איסורי ביאה פרק ג
תדע מדלא כתב רבנו ואם אמת היה הדבר לזנות בית אביה והוציאו את הנערה אלא ודאי ה"ק קרא כל שאמת הדבר שלא נמצאו בתולים לנערה דהיינו אף על גב שזינתה אחר כניסה לחופה והוציאו את הנערה אל פתח בית האב ואח"כ מסיים קרא כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה להורות דדין סקילה על פתח בית האב נוהג ג"כ אפילו בשאר נערה דלאו מוציא ש"ר והוא שזינתה בבית אביה לאפוקי מסר האב לשלוחי הבעל דפטורה לגמרי כל שלא הוציא ש"ר וכמ"ש לקמן

[יעקל]

אבל איך זה שבנערה מאורשה כתוב והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא ... ?

שער העיר ולא פתח בית אב...

[כדכד]

כאן כתוב "והוצאתם את שניהם" ואת הבא עליה אין טעם לסקול בפתח בית אביה וע"ע במרכבת המשנה שם. כמדומני נוגע בנקודה הזו.

[עזריאל ברגר]

בנותן טעם להביא את דברי הרמב"ם:

וְהֵיכָן סוֹקְלִין נַעֲרָה מְאֹרָשָׂה שֶׁזִּנְּתָה. אִם זִנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ ... הֲרֵי זוֹ נִסְקֶלֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ

ומעיון קל במפרשים - נראה שאין דבריו מוסכמים על כולם, אלא יש בדבר גירסאות ושיטות שונות. ותן לחכם ויחכם עוד.

[יעקל]

בפ' שילוח אישה כאשר התורה מזכירה את הלאו דלא יוכל בעלה וגו' מסמיכה התור' את הטעם כי תועבה היא לפני הוי"ה ולא תחטיא את הארץ וגו' ולכאור' היה מספיק הטעם של כי תועבה היא כמ"ש התור' קדושים תהיו כי קדוש, כמעשה א"מ וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' ובחקותיהם וגו', הדברים האלה שייכים לישראל גם כאשר אינם שרויים על אדמתם...

[עזריאל ברגר]

גם בפרשיות אמור וקדושים, התורה מזהירה על העריות שנהיה קדושים בהן "ולא תקיא אתכם הארץ" וגו'.
וגם באיסור לקחת כופר לנפש רוצח התורה מזהירה שלא נטמא את הארץ.
וכמדומני שבעוד מצוות שנוהגות גם בחו"ל יש אזהרה מיוחדת על ארה"ק.

צריכים לשמור את התורה בכל מקום, אבל בארה"ק - בזהירות יתרה.

[יעקל]

איסור הלנת נבילת הרוג ע"י ב"ד
איסור ריבית
משקלות צדק
מחיית עמלק

[יעקל]

בפ' דמי בושת, ההיכי תמצי של תור' היא ריב ומצה בין אנשים ושאשת האחד קריבה להציל את אישה מיד מכהו.

ודאי דרבותא נקט לן קרא הכא, דאפי' כוונתה הייתה להציל, בכל זאת חייבת דמי בושת אחרת למה צריך דווקא מצב של יינצו...


האם החידוש הנ"ל מוזכר בתו שבע"פ ?

מהי הסברא לחייב אותה, הרי בסך הכל רצתה לעזור לבעלה ...

[יעקל]

ומחה הוי"ה את שמו מתחת השמים

בדרך כלל בכל ספר דברים, כאשר מדובר באובדן שונאיהם של ישראל ח"ו, מדובר ב מעל האדמה, מעל הארץ וכו'

בעוד שכאשר מדובר באדם הישראלי הפרטי, אומר הכתוב מתחת השמים כמו בקהלת : תחת השמש, תחת השמים...

גם מדובר במחיית שם שזהו מושג יותר קיצוני מהאבדון

ישנם פה שני מושגים : מעל הארץ מחד ומתחת השמים מאידך

[יעקל]

גבי אלקנה "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה"

ובסוף העניין "וכן יעשה שנה בשנה וגו'"

מהפסוקים הנ"ל מבואר שהכתוב התכוין לסיפור דברים בעלמא מה שהיה קורה מידי שנה בעלותם לבית ה' וכן מבואר מפירש"י ד"ה וכן יעשה.

רק שבאמצע העניין, אומר הכתוב "ויהי היום ויזבח אלקנה וגו' " כאילו ביום ההוא קרה משהו מיוחד, בעוד שבסוף העניין מבואר שזה מה שקרה בצורה שגרתית מידי שנה

חוץ מאשר אם נסביר שהויהי היום מוסב על הדו-שיח שלאחר כך עם עלי הכהן, שאז קרה דבר לא שגרתי