וכידוע "מוגמר", עישון בשמים ע"ג גחלים. מגמרין [= מעשנין] את הכלים וכו'.
באגב, וכידוע, בגמרא ב"ב שם נדרש מלשון קידוח, כמש"כ רשב"ם:
וחוקק עשר - של רוחב ברום עשרים והיינו אקדח לשון קודח שחוקק בהם ומשמע נמי אבן טובה שמאירה כאש קודחת כמו קודחי אש
וצ"ע הכיצד דרש מכאן רבי יוחנן:
עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות וכו'
הרי אבן שנראית כגחלים אינה כל סוגי האבנים, ובטח לא מרגלית [פנינה]. ורשב"ם משמע שהרגיש בזה ורצה ליישב זאת בלשונו הנ"ל, אבל לא הבנתי כיצד מיישב, וגם בעצמו כתב בדיבור הבא מיד שהכוונה לאבני גחלים.
לגבי מקור הדרשה להבין כלשון קידוח, יש לומר פשוט דהוא מדלא אמר "אבני אודם", כלשון התורה לאבן זו.