מסכת בבא בתרא - הערות והארות

[במסתרים]

למה אתה שואל על רשב"ם שאינו אלא מפרש את לשון הגמרא

[בעקבי הצאן]

מדוע יש לפרש ולהוסיף על זה שהוא לחש זה מובן בפשטות מתוך דברי הגמ'
ועוד שהרשבם מוסיף על כך שעשה זאת שלא ישמע המערער
אולי הוא עשה זאת כי התבייש בכך שזייף
או אולי הוא עשה זאת כי היה צרוד באותו היום
או אולי עוד 20 אופציות אחרות שהרשבם מדגיש שהוא זאת שלא ישמע המערער

[שמואל דוד]

מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור
וברש"י אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני (דף כו.) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם "דבהכי הוי כלאים"
ויש להעיר,
א) מדוע בניית הגדר כולו על בעל הכרם (ועיין תוספות) ולא הבנתי ככל הצורך
ב) ראיתי בגליון הגמרא של מו"ר הגאון רב מרדכי גיפטר ז"ל שהגיה ברש"י דצ"ל ובהכי הוי כלאים בוי"ו ולא בדל"ת,
ויש לעיין מה כוונתו בההגה זו,
והאם מצינו גירסא זו בכת"י או שאחרים הגיהו כן בספריהם. נא לציין, תודה.

תשובת הגר״ד בלום מכולל עיון הדף: אולי כונת הגר"מ גיפטר זצ"ל לומר שגם בדיעבד אסור משום כלאים בכה"ג. דהנה הגי' שלנו ברש"י מוקשה קצת כי למה רש"י צריך להוסיף דבהכי הוי כלאים, הרי פשיטא שהאיסור כאן משום כלאים ורש"י כבר הזכיר כאן שהאיסור משום כלאים. אלא בסוף דבריו לומד הגר"מ גיפטר שרש"י בא להוסיף עוד חידוש שלא רק שלכתחילה אסור לעשות כן אלא שגם בדיעבד יש כח לאסור אם הוסיף מאתיים, דמכיון שהמרחק בין הכרם לבין הזרעים הוא פחות מד' אמות נאסר גם בדיעבד. וזמ"ש רש"י ובהכי הוי כלאים, פי' לא רק שלא יעשה כן לכתחילה אלא אם יעשה כן יש דבר נוסף - וזה וי"ו החיבור - שנעשה כלאים גם בדיעבד לאסור בהנאה.

[שמואל דוד]

עיין מהרש״א בח״א

[תלמיד חברים]

דף כד.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא וכו' דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ואמר רבא ש"מ מדרבי חייא תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ושמע מינה רובא דאורייתא וכו'.
צ"ב בראיית אביי, אולי דווקא כאן אמרו חכמים שטמאה מצד ספיקא דאורייתא לחומרא [וכמ"ש 'ספיקו טמא שחזקתו מן המקור', והיינו שהיה לחכמים ספק בזה], אך מניין שבכל מקום [גם לקולא, וכן גם בממונא] הולכים אחר הרוב ולא אחר הקרוב.
ואמנם ע"ד רבי חייא אין קשה זאת, כי מצד ספיקא דאורייתא לחומרא לא היו שורפין עליו את התרומה ולא היו מחייבים על ביאת מקדש. וכמ"ש רש"י: חייבין עליו על ביאת מקדש. דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא: ושורפין עליו תרומה. ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין. עכ"ל.

[עזריאל ברגר]

די ברור לחז"ל שרוב וקרוב - אחד מהם עדיף, ולא נלך ביניהם לפי כללי הספקות.

[תלמיד חברים]

לא הבנתי, אם הולכים אחר קרוב יצא כאן קולא, ולכן הלכו חכמים אחר הרוב להחמיר בספק של תורה.
ודאי שאחד מהם עדיף, אך כיון שאנו מסופקים מה עדיף, י"ל שכאן העדיפו להחמיר דאזלי' בתר רוב.

[עזריאל ברגר]

לא הבנתי, אם הולכים אחר קרוב יצא כאן קולא, ולכן הלכו חכמים אחר הרוב להחמיר בספק של תורה.
ודאי שאחד מהם עדיף, אך כיון שאנו מסופקים מה עדיף, י"ל שכאן העדיפו להחמיר דאזלי' בתר רוב.

ארחיב מעט:
כאשר יש "רוב" ויש "קרוב", אפשר להכריע בג' אופנים:
א. תמיד הולכים אחר הרוב.
ב. תמיד הולכים אחר הקרוב.
ג. מתייחסים אליהם כאל ספק שקול ובדאורייתא נחמיר ובדרבנן נקל וכו'.
לחכמי הגמרא היה פשוט שלא נכון לפסוק כמו האופן הג', אלא או שתמיד הולכים אחר הרוב, או תמיד אחר הקרוב.

[תלמיד חברים]

דף כד.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא וכו' דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ואמר רבא ש"מ מדרבי חייא תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ושמע מינה רובא דאורייתא וכו'.
צ"ב בראיית אביי, אולי דווקא כאן אמרו חכמים שטמאה מצד ספיקא דאורייתא לחומרא [וכמ"ש 'ספיקו טמא שחזקתו מן המקור', והיינו שהיה לחכמים ספק בזה], אך מניין שבכל מקום [גם לקולא, וכן גם בממונא] הולכים אחר הרוב ולא אחר הקרוב.
ואמנם ע"ד רבי חייא אין קשה זאת, כי מצד ספיקא דאורייתא לחומרא לא היו שורפין עליו את התרומה ולא היו מחייבים על ביאת מקדש. וכמ"ש רש"י: חייבין עליו על ביאת מקדש. דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא: ושורפין עליו תרומה. ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין. עכ"ל.

שוב נראה שרש"י הרגיש בזה, ולכן כתב 'ספיקו טמא. ספק זה 'טומאה ודאית', 'מדקתני' שחזקתו מן המקור. [וכאן מבאר רש"י באריכות] ומה ספיקא יש כאן וכו''. היינו שאביי לא הביא ראיה מעצם ההלכה שהאשה טמאה, כי על זה אפשר לטעון כנ"ל, שמספק החמירו, אלא אביי מוכיח מ'לשון הברייתא' שנקטו בה 'ספיקו טמא 'שחזקתו' מן המקור', והיינו [כמו שדייק רש"י] שודאי חזקתו בא מן המקור, היינו שאע"פ שאנו מסופקים, הולכים אחר הרוב, שחזקה שבא משם, ולא מן הקרוב.

[שמואל דוד]

עכשיו ראיתי בספר יד דוד שהקשה כן.

[HaimL]

נראה דתליא ביחס למי נאמרו הדברים. דבהדרא ארעא והדרי פירי, היחס הוא לבעל הקרקע, ולכן עייל כורא היינו מה שהכניס לו המחזיק לבעה"ב כור פירות לארעא דיליה ואפיק טפי מכורא מה שהוציא המחזיק מארעא דבעה"ב לאכילתו. ובסוגיא דלקמן הוא ביחס למחזיק, היינו אפיק מה שיצא ממנו לארעא דבעה"ב ועייל מה שהגיע אליו מארעא דבעה"ב.

[טור תלגא]

ב"ב עג.

באשכול על מסכת בכורות הבאתי רשימה של ספרים שנכתבו על אגדת סבי דבי אתונא viewtopic.php?t=45380#p539697
ואמרתי אני בלבי שאעשה כן גם אני באגדת רבה בר בר חנה, וכשהתחלתי לסדרם ראיתי שכבר קדמוני בספר אגדתא דבי רב, ולכן משכתי ידי ממנה שהרי הנם לפניכם https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=17 ורובם ככולם נמצאים באוצר ובה"ב.

אגדתא דבי רב.png (357.38 KiB) נצפה 2277 פעמים

יבואו החברים ויוסיפו עוד.

[עושה חדשות]

נחותי ימא, ספר חדש.

[שמואל דוד]

רשב״ם עב. ד״ה ור"ש אליבא דמאן - מרבותיו שהרי מתלמידי ר"ע היה כדאמרינן (יבמות דף סב: ע"ש) עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה כו'

צ״ע רבי נחמיה מאן דכר שמיה? ועוד קשה דפתח הרשב״ם ״מאן מרבותיו״ והמשיך הרשבם לפרש שרבי עקיבא היה רבו אבל אעפ״כ צידד הגמרא לומר שאמר אליבא דרבנן וצ״ב

[טור תלגא]

רשב״ם עב. ד״ה ור"ש אליבא דמאן - מרבותיו שהרי מתלמידי ר"ע היה כדאמרינן (יבמות דף סב: ע"ש) עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה כו'

צ״ע רבי נחמיה מאן דכר שמיה?

גם תוספות ביומא מ: כתבו כן

דקבעתיה שמאל כו'. ולא בעי לאוקמא ר"ע כרבי שמעון כיון דר' יהודה ור' נחמיה נמי היו תלמידיו כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (דף סב:) :

ועי' בשיח יצחק שם, ומציין לסנהדרין פו. https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 26&hilite=
ובהגהות וציונים בש"ס עוז והדר בב"ב כאן מציינים בשם המנחת יהודה לסנהדרין יד. רב אויא מוסיף אף ר' נחמיה

ויש להוסיף דאיתא בבראשית רבה פ' סא

ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב. ואית דאמרי רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן חכינאי ורבי יוחנן הסנדלר.

ועי' תולדות תנאים ואמוראים ערך נחמיה

נחמיה.png (64.6 KiB) נצפה 2168 פעמים

[שמואל דוד]

בבא בתרא עד.

א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח כו׳ אמר לי אצית מאי שמעת ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין כו׳

עיין בחידושים שבסוף הגמרא מהג״ר גדליה ליפשיץ זצ״ל ק״ל ממ״ש בעירובין י״ט. רשעים אף בפתחו של גהינם אינם חוזרים בתשובה כו׳ ותירץ ש״והן בדאין״ חוזר על מה שאמרו משה אמת ותורתו אמת (ח״ו!)

והנה המעיין בגמרא שם מבואר דדוקא פושעי עכו״ם אינם חוזרים משא״כ פושעי ישראל וא״כ קושיתו מעיקרא ליתא וצ״ע

[טור תלגא]

עי' יפה תלמוד שהקשה כן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... &pgnum=650

[רציני]

וכן בהדרת יוסף קפלן עמוד נז

[טור תלגא]

יפה. נמצא כאן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 57&hilite=
אגב, מישהו יודע איפה נדפס קונטרס הכתוב לחיים בירושלים המובא ביפה תלמוד.

[באמונתו]

יפה. נמצא כאן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 57&hilite=
אגב, מישהו יודע איפה נדפס קונטרס הכתוב לחיים בירושלים המובא ביפה תלמוד.

https://hebrewbooks.org/30768

[טור תלגא]

יפה. נמצא כאן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 57&hilite=
אגב, מישהו יודע איפה נדפס קונטרס הכתוב לחיים בירושלים המובא ביפה תלמוד.

https://hebrewbooks.org/30768

זה ספרו של אביו הגר"ח פלג'י ולא על זה כוונתו, חדא, שלא היה מתייחס לאביו אלא בדרך כבוד גדול, ועוד הוא מציין לדף קלז ובלחיים בירושלים אין דף קלז.

[באמונתו]

אולי הכוונה לכאן: https://hebrewbooks.org/65895

[שמואל דוד]

בדף קלז ליתא

[שמואל דוד]

viewtopic.php?f=29&t=33129
http://212.199.162.70/viewtopic.php?f=2 ... 069c380903

[שמואל דוד]

ב) שם ד"ה אמר רב נחמן יקוץ - מתניתין דקתני היוצא מן  הגזע שלו לא שיניחנו כך ויגדל אלא הרי הוא שלו על מנת לקצוץ "ולשרוף"

מדוע כתב הרשב"ם שצריך לשרוף היוצא מן הגזע. וצ"ב

חכ״א שליט״א כתב לי וז״ל כוונתו שישרוף מקום הקציצה שלא יגדל עוד

מה דעת חכמי הפורום?

[בברכה המשולשת]

אני הקטן הבנתי בפשטות שבזה זה שלו.

[שמואל דוד]

גם אני הבנתי כן אבל א״כ מה כוונת הרשב״ם?

[בברכה המשולשת]

גם אני הבנתי כן אבל א״כ מה כוונת הרשב״ם?

כוונתו שמסתמא זה מה שיעשה עם מה שקצץ.

[שמואל דוד]

דף פז:

רשב״ם ד"ה דרבנן לטעמייהו כו' ורבי יהודה לטעמיה דלשדורי "יין" ושמן וצלוחית ביד בנו כו'

וצע"ק יין מאן דכר שמיה.

[שמואל דוד]

דף צא: http://212.199.162.70/viewtopic.php?f=2 ... edc903fe6c

[שמואל דוד]

דף צה:

א"ל אביי לרב יוסף הא רב יהודה הא רב חסדא מר כמאן סבירא ליה

רשב״ם ד״ה מר כמאן סבירא ליה - מברכין או אין מברכין

לכאורה הול״ל הגפן או שהכל שהרי בודאי מברכין, רק השאלה היא איזה ברכה וצע״ק

[טור תלגא]

פשוט שכוונתו מברכין הגפן או אין מברכין הגפן

[באמונתו]

יפה. נמצא כאן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 57&hilite=
אגב, מישהו יודע איפה נדפס קונטרס הכתוב לחיים בירושלים המובא ביפה תלמוד.

סוף סוף מצאנו בס"ד:

[טור תלגא]

יפה. נמצא כאן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 57&hilite=
אגב, מישהו יודע איפה נדפס קונטרס הכתוב לחיים בירושלים המובא ביפה תלמוד.

סוף סוף מצאנו בס"ד:

יש"כ! viewtopic.php?f=7&t=43776&p=848478#p848361

[שמואל דוד]

פשוט שכוונתו מברכין הגפן או אין מברכין הגפן

פשוט שכך כוונתו אבל עדיין יש לעיין מדוע לא כתב הגפן או שהכל. וחכ״א שליט״א ציין לברכות לז. אמר מר הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש והתניא ולבסוף ״ולא כלום״
ועיין רש״י ד״ה ולא כלום - כלומר אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום אלא בורא נפשות רבות ככל מידי דליתיה משבעת המינין

[שמואל דוד]

בבא בתרא צח.

רשב״ם ד״ה ולא אמרן - דהפסיד בעל הבית: אלא דלא שני - ״לוקח״ בברזא לעשות נקב אחר בחבית אבל שני איכא למימר דהוא גרים: דלא מטא יומא דשוקא - ולא נתעצל ״חנווני״ במכירתו:

לכאורה מש״כ הרשב״ם ״לוקח״ אינו מדוקדק שהרי הגמרא מיירי בחנוני ולא בלוקח. ועיין רשב״ם בד״ה דלא שכתב חנוני וצ״ע

[שמואל דוד]

בבא בתרא צח:

רשב״ם ד״ה תנא קמא קתני לה - והכי קאמר תנא קמא וראיה יש לדבר וקפץ רשב"ג והפסיק את דבריו ואתמוהי קמתמה כבנין ההיכל אתה רוצה לעשות שאר בנינין בתמיה אין לך להשוותן יחד דכיון דבהיכל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בשאר בנינין דלא חשיבי אין צריך להגביה כל כך

לכאורה קשה שהרי הגמרא לעיל הביא מבן סירא ״וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע שנאמר (משלי יח, יג) משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה״, הלא דבר הוא!

[טור תלגא]

פשוט שכוונתו מברכין הגפן או אין מברכין הגפן

פשוט שכך כוונתו אבל עדיין יש לעיין מדוע לא כתב הגפן או שהכל.

שרב חסדא בעצמו לא אמר שמברכין שהכל אלא שאין מברכין הגפן.

[באמונתו]

בבא בתרא צח:

רשב״ם ד״ה תנא קמא קתני לה - והכי קאמר תנא קמא וראיה יש לדבר וקפץ רשב"ג והפסיק את דבריו ואתמוהי קמתמה כבנין ההיכל אתה רוצה לעשות שאר בנינין בתמיה אין לך להשוותן יחד דכיון דבהיכל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בשאר בנינין דלא חשיבי אין צריך להגביה כל כך

לכאורה קשה שהרי הגמרא לעיל הביא מבן סירא ״וקל מאורח משיב דבר בטרם ישמע שנאמר (משלי יח, יג) משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה״, הלא דבר הוא!

באוצר מצאנו ספרים רבים מקשים דבר זה (וכמו ספר אורח מישרים ג', בית יער הלבנון, התורה והתלמוד ב' ע"ש, זרע יעקב נ"א, על פי הבאר - במדבר דברים), ראה הסברים שונים שם.
לענ"ד, הלא אינו איסור, רק שהוא "קל" מכולם, ר"ל נקלה ומתבזה, ורשב"ג קיים בעצמו מנהג בית אביו "ונקלותי עוד מזאת" על דברי תורה, עיין סוכה נג, א, אשר שבחו הוא זה.

[באמונתו]

בבא בתרא צח.
רשב״ם ד״ה ולא אמרן - דהפסיד בעל הבית: אלא דלא שני - ״לוקח״ בברזא לעשות נקב אחר בחבית אבל שני איכא למימר דהוא גרים: דלא מטא יומא דשוקא - ולא נתעצל ״חנווני״ במכירתו:
לכאורה מש״כ הרשב״ם ״לוקח״ אינו מדוקדק שהרי הגמרא מיירי בחנוני ולא בלוקח. ועיין רשב״ם בד״ה דלא שכתב חנוני וצ״ע

לשון הגמרא: האי מאן דזבין ליה [וברשב"ם: דמזבין ליה] חביתא דחמרא לחנואה אדעתא לסבוייה, וכו'