עקביה כתב:ר' אליעזר,
מחמת קוצר המשיג ועומק המושג, ובעיקר סגנון הכתיבה המקשה קצת על הבנת הדברים, אתייחס בקצרה למה שנדמה לי שכן הבנתי. ולא לפי הסדר, אלא כפי שנראה לי רצוי.
1. שיטת רב יהודה שהעולה מבבל לא"י עובר בעשה נזכרת בברכות, שבת וכתובות, ובשלש מקומות אלה נראה ברור שהעשה הוא "בבלה יובאו" וגו'.
כל מי שפותח ספר ירמיהו וקורא את הדברים במקורם מתפלא פליאה עצומה, הרי לא כתוב שם איסור אלא נבואת העתיד, ולא על בני אדם אלא על כלי שרת.
הגמ' בכתובות מקשה כך על רב יהודה, ואומרת שמקורו של רב יהודה הוא מ"השבעתי" וגו' בשיר השירים. וכאן עולה השאלה - הרי זה לא מה שרב יהודה אמר, וכיצד אפשר להכניס דברים לפיו?
לכן נראה שאמנם מגילת שה"ש כשמה כן היא, "שיר", ולא הלכה, אבל עכ"פ יש ללמוד ממנה השקפה והנהגה. ומכיון שרב יהודה הבין ממנה שאין זה רצוי לעורר את האהבה עד שתחפץ [ולהבנתו הכוונה אפילו לעליה של אדם אחד מבבל לא"י], ומכיון שא"א לתלות הלכות בשה"ש, הוא מצא פסוק בירמיהו שאותו אפשר לפרש כמצוות עשה על הדבר הזה, אבל אין זה ממש עשה מדברי קבלה, אלא רק רמז, והאיסור אינו אלא מדרבנן, כלומר איסור של רב יהודה. ואצ"ל שרבי זירא ואחרים, שאפילו פסוק בירמיהו לא היה להם אלא רק פסוקי שה"ש, אין דבריהם על השבועות הלכה כלל ועיקר, אלא אגדה בלבד.
2. דברי הרב שך שלא להתגרות בגויים אינם נובעים מהלכה כלשהי, אלא מגישה פרקטית של אדם ריאלי. ואם תרצה, אה"נ, זה כל עניינם של השבועות, כפי שמשמע להדיא מדבריו של הרמב"ם בסוף אגרת תימן (ודלא כמו שהבין הויוא"מ, שהרמב"ם שם "פסק" את השלש שבועות להלכה).
3. לא הבנתי מה הבאת ממרד בר כוכבא. מה"ת שכל ההיתר לצאת אליו הוא רק אם ב"כ משיח?
בפשטות, הקשר של משיחיותו של ב"כ למרד הוא שאם אינו משיח, זו התאבדות של עם ישראל (כפי שאכן קרה בסופו של דבר, למרבה הצער).
אל יתר הראיות מההיסטוריה איני רואה טעם להתייחס, שכן איני יודע אילו גדולי תורה היו בחייבר וכיו"ב, ולא מה היו הסיכויים שלהם לכבוש את הארץ ולכונן בה ממלכה.
4. אין לי מושג מה הקב"ה רוצה מאיתנו על סמך המאורעות. אינני יודע כיצד להבין את השואה (הארכתי בזה במקו"א) ולא את כל מה שקדם לה ולא את כל מה שאירע לאחריה, ללא נבואה ורוח הקודש. כך שאין לנו שיור רק התורה הזאת, כלומר ההלכה.
5. קשה לנתק את מצוות איבוד ז"ע ממצוות כיבוש הארץ, ע"פ דברי הרמב"ם (מלכים ו ה) שיהושע אפשר להם לברוח או להשלים. כלומר רק ז"ע שאינם נכנעים תחתינו אנו מצווים להשמידם. וכשם שהציווי להשמיד ז"ע קיים ועומד, כך הציווי לרשת את הארץ. וזה פשוט.
"הקב"ה בכבודו ובעצמו סילק אותנו מעליה", זה נשמע כמו יציאת מצרים ("אני ולא מלאך" וכו'). מובן שזה לא כך, ואיני מבין איזו סיבה יש לחשוב שבטלה מצוות כיבוש הארץ.
יש להוסיף לכך את פירוש המהר"ל על שלש שבועות, שזהו מצב שאי אפשר לשנות. כלומר, כל זמן שרצון ה' שנהיה בגלות, אין לנו אפשרות לשנות את זה. אבל מובן שאין טעם לומר שבטלה מצוות כיבוש הארץ.
6. מספיק לקרוא את פסוקי התורה בחומש במדבר פרק לג נ-נו, כדי להבין שלא מדובר בתכלית משוערת.
איני מתעקש על כך שזה נכון, אבל נ"ל שזו סברא שיש בה טעם.
נראה את הגמרא בכתובות:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב
ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה, דבעא למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד א
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'. ורבי זירא? ההוא בכלי שרת כתיב. ורב יהודה? כתיב קרא אחרינא: השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו'.
לשון הגמרא הוא שרבי יהודה עצמו אומר זאת ,בכל מקרה , אין הבדל בלימוד מנ"ך אם מדובר בשירה או בפרוזה , כמו שלא תאמר שאין ללמוד הלכה אם הייתה נלמדת משירת האזינו שהיא שירה . וכאן נראים הדברים שמכוח הלימוד משיר שהשירים שלשיטתו אסור גם ליחיד לעלות לא"י הוא מרבה שההתיחסות בירמיהו היא שיש עשה להישאר בבל גם לבני האדם ביחיד ורבי זירא? ההוא שלא יעלו ישראל בחומה.
והנה גם רבי זירא לומד מהפסוק שהוא נצרך לדין שלא יעלו ביד חזקה , ולכן אין אפשרות ללמדו לעליית יחיד ורב יהודה? השבעתי אחרינא כתיב.
יש השבעתי נוסף וממנו לומד לרבות גם אנשים ולא ביד חזקה ורבי זירא? ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.
כלומר עד כאן גם רבי יהודה וגם רבי זירא וגם רבי יוסי ברבי חנינא לומדים את השבועות הללו כדינים שמכוח היותם נצרכים לדין אחד אינם יכולים להתייחס לשני, ואין לך הוכחה לכוונה דינית הלכתית יותר מזו ורב יהודה? אם תעירו ואם תעוררו כתיב.
כלומר יש כפל לשון שנותן מקום ללמוד שני דינים מכל שבועה כלומר 6 שבועות , והראשונה לא לעלות מכל מקום בחוזקה והשניה לא לעלות מבבל אפילו ביחיד בלי חוזקה ורבי זירא? מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן, אינך - שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.
כלומר יש כאן חכם רביעי הסובר כשבועות לדינא בצבאות או באילות השדה - אמר רבי אלעזר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.
כלומר זה לא סתם עניין ויש עונש חמור שעוברים על השבועות ממילא צריך הרבה התעלמות מהכתוב מפורש בגמרא בשם 4 חכמים ללא חולק ,כשדנים בצריכותות להלכה בשביל לטעון כדבריך , הרי אם מדובר רק בהבנה שעסקינן בשיר השירים שמדובר באינו רצוי כללי, למה אי אפשר להעמיס את כל האינו רצוי במילה אחת או בשבועה אחת שלדבריך היא לאו דווקא שבועה, אלא שמכיוון שמדובר בדינים וניתן להבין פסוק מסוים כדין מסוים אז אי אפשר לחדש ממנו דין אחר , ככל דיון בדרשות לדינא מהתורה , וכאף דיון ברעיונות אסמכתאות ועניינים . והרבה יותר פשוט ללא פסוק בירמיהו כלומר לשלושת החכמים להבין את הדינים כך , ואין הלכה כרבי יהודה . ובכלל מהיכן הוא החליט יש כאן דין דרבנן אם אין מקור לכך ,עניינים הרי אינם דינים, ועניינים יש גם לשאר החכמים לשיטתך אלא שהשבועות לגבי ההישארות בגלות הם לגמרי ברורות ומוכרחות מהתורה עצמה , כי מדובר על שתי אלות בשתי פרשיות התוכחה , ואלו משוות ע"י חז"ל במדרש לאלת סוטה , שהיא סוג של שבועה בה האדם מקבל על עצמו את הנגזר באותה שבועה ורק מכוח הקבלה אכן זה חל , והוא הדין באלות אלו שהן תוספות לברית סיני , וכמו שהיו צריכים לקבל את ברית סיני כך צריך לקבלם והמונח לכך כמו בסוטה היא שבועה. ואחת האלות והמשמעותית בהם הרי היא גלות , ויוצא שגזירת הגלות חלה מתוך קבלת בני ישראל על עצמם בשבועה, ובקבלה זו טמון שנשבעו לא להפר גלות זאת כלומר לא לעלות בכוח הזרוע לא"י כל הזמן שאמורים להיות בגלות .
2. סתם לא להתגרות אכן מספיקה פרקטיות אבל לצורך, ובמקומות שלפי הרמבם בהלכות מלכים ז טו , זו שאלה של קידוש השם וחילול השם , ללא השבועות וגזירת הגלות, היה צריך לעמוד על שלנו , והרב שך נקט באופן השני , וכן השתמש בלשון השבועה , ובקיצור מה שירוק וקופץ ודו חי ונראה כצפרדע הוא צפרדע , ובפרט שדומני שאף היו פעמים שאמר או כתב זאת במפורש . לגבי הרמבם הרי הוא כותב בסוף הלכות מלכים שהוכחה להיות אדם משיח היא שיצליח בכיבוש הארץ , ואם זו מצווה הנוהגת בכל הדורות ואין איסור , למה אם מצליח תלוי במשיחיותו ?
3. ראה : תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד הלכה ה
אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס אמר לון מאן קטל הדין אמר ליה חד כותייא אנא קטלתיה אמר לי חמי לי פטומיה חמי ליה פטומיה. אשכח חכינה כרוכה עליו אמר אילולי אלהא דקטלי מאן הוה יכיל קטלי וקרא עליו [דברים לב ל] אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם .
כלומר שאפילו אדריאנוס קיסר רומי קבע שניצחו הרומאים בדרך נס , ואם כן פשוט שיחסי הכוחות לא היו בגדר מתאבדים ואתה שוגה ושוב אותו הדבר שראינו מהרמבם שאחרי הגלות השניה רק פקידה שהיא בו המשיח יכולה לאפשר לנו את הכיבוש. וכן אתה לא מתיחס לעיקר דברי אלא לדוגמאות וגם להן בטעות , כי יהודי חייבר היו יהודים כשרים ויודעי הלכה, אינני יודע באיזו דרגה היו תופשי התורה בקרבם , אבל אין צורך בדרגה לדעת מצוות מפורשות בתורה , והם שמרו על יהדותם 2000 שנה ומסרו נפשם עליה , ומוחמד פגע בהם רק כי סרבו להמיר דתם . כאשר אנו יודעים שבאותם זמנים מלכות רומי התפרקה ולא הייתה אתגר אפילו קטן למי שרצה לכבוש את א"י מידה, ומי שמוחמד נאלץ להשתמש בנכלולים כדי לנצחו , ואחר כך גם בשיא גדלותם של המוסלמים למרות פגיעות חוזרות ונישנות פחדו לבוא אתם חשבון , היה כובש את א"י מיד הרומאים בלי מאמץ מיוחד .וכן הוא בזמן שהתישו עצמם המוסלמים והנוצרים על כיבוש הארץ ויהדות ספרד הייתה בתור הזהב שלה , ואלו רק דוגמאות .
הכלל ועיקר הטיעון בסעיף זה הוא שלא יתכן שאם קיימת מצווה שכזו , לא יוזכר במשך אלפיים שנה ברבבות ספרים ולו נידון אחד האם הגיע שעת הכשר לקיים אתה המצווה ולהשיב עטרתנו כבראשונה , ועוד שאנו יודעים שהמהלך של גדולי התורה היה בדיוק הפוך מכך , לחנך את העם להשלים ולקבל על עצמו בכניעה את גזירת הגלות וכל סבלה , ללא עמידה כלשהי כנגד ניסיונות לרצחם נפש , כאשר בהחלט היה ניתן מציאותית לעשות זאת בהזדמנויות שונות .
4.מה שבטוח שהוא לא רוצה מאתנו דבר והיפוכו וזאת הייתה כל טענתי .
5. הרי דבריך הם טעות מוחלטת ובניגוד להבנת כמעט כל הפוסקים ברמבם , שמצוות כיבוש הארץ הייתה לשיטתו רק לשעתה וגם הרמבן שחולק עליו הרי הבין כך ולכן משיג עליו , ואין בגלות מצווה זו , כאשר כמבואר בהלכות מלכים ה, ד ובספר המצוות עשין קפז , ובחינוך , מצוות הריגת שבעת העממים נוהגת ביחיד ולא במלחמה אפילו שגמרו לכבוש את הארץ ובכל זמן , ואם כן מה קשר לכיבוש הארץ ? ועוד כך גם המשמעות ברוב מוני המצוות שזו מצווה לשעתה וכך גם מדויק בגמרא סוטה מד , מצוות
יהושוע לכיבוש הארץ , והרמבן שסובר שיש מצוות כיבוש הארץ בגלות מנתק את מצוות הריגת שבעת העממין ממנה , וממילא הקושי הוא לחבר אותה ולא לנתקה .
לא כתבתי לא על ידי שליח , אבל שלוחו הוא תחתיו לכל דבר ותחת השגחתו וממילא אכן הקב"ה עצמו דרך שלוחיו והשגחתו בעולם הוא זה שקבע שנגלה מהארץ , כפי שהבטיח בתוכחה ,
האם יש לך ספק בכך ? ממילא עצמו או דרך שליח לא רלוונטי כלל . והמהרל מוסיף נופח נוסף לשלושת השבועות ולא מוחק את דברי הגמרא.
6. ברור שהקב"ה רוצה שנשמור את התורה כולה בשביל זה הביאנו בכלל לעולם וכ"ש לא"י , אלא שהנידון כאן אינו זה , אלא הנידון הוא האם זה נכנס כתכלית במצווה הספציפית של כיבוש הארץ עד כדי כך שמהווה תנאי בה .