בעזהשי"ת
כמדומני שמצאתי סימוכין ללמוד שהיעב"ץ אכן כיוון לומר שהיה ענין וחובה להקריב קרבנות אלו דוקא בתוך הרגל, והוא מברייתא דתורת כהנים (פר' אמור) הובא בירושלמי ראש השנה פ"א ה"ה (דף ב' ע"ב מדפי הירושלמי ווילנא) וז"ל הברייתא:
כתיב (ויקרא כג) מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם וגו'. אשר תתנו לה' מה ת"ל שיכול אין ליקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד מנין קרבנות היחיד וקרבנות הציבור שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל תלמוד לומר מלבד שבתות ה'. אשר תתנו לה' אלו עופות ומנחות לרבות את כולם שיהו קריבין ברגל יכול רשות תלמוד לומר (במדבר כט) אלה תעשו לה' במועדיכם אלה קבען חובה שיהו כולן קריבין ברגל. יכול באיזה רגל שירצה ת"ל (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה אם להתיר שמה אלא זה רגל הראשון שפגעת בו. יכול אם עובר אחד מהן. ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם
ובקרבן העדה שם פירוש "וקרבנות ציבור כגון
פר העלם דבר שהקדישן קודם הרגל
שיקרבו במועד ולמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין במועד איצטריך
שקריבין בחול המועד"
ומשמע בפירוש שיש חובה להקריב הקרבנות דוקא בימי הרגל ולאו דוקא באופן שאירע שברגל עברו עבירה בהוראת בית דין וכלשון רש"י.
ומצאתי שבגמרא דילן בתמורה י"ד ע"ב הובא הברייתא באופן אחר:
כי אתא רב דימי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור אי במנחת נדבה הרי כבר אמור הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר.
ונראה בעליל ששם לא נזכרו הקרבנות של פר העלם ושעירי ע"ז וגם לא הדרש שיש "חובה" להקריב דוקא בימי הרגל, וממילא מובן שרש"י פה כתב רק באופן של "אם אירע" ודו"ק שוב בדקתי בדברי
התורת כהנים גופא, ושם הגירסא רק "שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל" ולא כדברי הגירסא בירושלמי שמוסיף גם "שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל" וממילא נראה כדברי רש"י שדוקא באירע העבירה ברגל אז יש חובה להקריב את הקרבנות בימי הרגל (ועיי"ש בהגהות המהרי"ד מווישגראד זצ"ל שציין להגירסא בירושלמי ר"ה).
אבל אחרי כתבי נחמתי, שבכל אופן אין כוונת התו"כ והירושלמי שי "חובה" להקריב דוקא בימי המועד, בוודאי יותר טוב להקריב קודם המועד, אלא שאם איחרו ולא הקריבו יש חובה להקריב בימי חול המועד כדי שלא יעבור אף רגל אחד ויעברו על המצוות עשה של ובאת שמה והבאתם שמה ודו"ק אבל מ"מ משנה ראשונה לא זזה וכוונת היעב"ץ זצ"ל היינו שביו"ט היה מקריבין כל הקרבנות שנצטברו כולל פר העלם דבר ושעירי ע"ז שלא הקריבו מקודם.
כל פטפוטי טבין