בגמ' יומא (ח.) לרבי מאיר מזין על הכה"ג בכל יום מאפר פרה מחשש טומאת מת, דהיינו דמזיון עליו ביום א' ב' ג' שמא היא שלישי לטומאתו, וביום ה' ו' ז' שמא היא שביעי לטומאתו, ולר' חנינא סגן הכהנים מזין עליו רק ביום השלישי ושביעי.
והרמב"ם (עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ד) פסק כר' חנינא דמזין עליו מאפר הפרה בשלישי להפרשתו ובשביעי שהוא ערב יום הכפורים.
ויל"ע הלא ביום השביעי אחר הזאת אפר פרה חייב לטבול במקוה, כדכתיב וחטאו ביום השביעי, ונפסק כן ברמב"ם (פרה אדומה פי"א ה"א), א"כ כמו דמזין על הכה"ג מחשש טומאת מת לר' מאיר בכל יום יהא הכהגן גדול מחויב לטבול בה' ו' וז' להפרשה כיון דהיא ספק יום שביעי, ולרבי חנינא ביום השביעי עכ"פ, וברמב"ם לא מבואר מזה כלום וצ"ע