כי שרית כתב:הרואה כתב:אני מכיר מקרוב שתי קהילות ואת יחסיהן לנושרים.
באחת הוציאו מהבית וניתקו קשרים
בשניה הילד לא זז כלל ממעמדו גם אם הביא חברה הביתה וכו'.
בראשונה כמעט חצי מהילדים פרקו עול לגמרי או כמעט לגמרי,
בשניה יחידים ממש וגם הם כמעט כולם חזרו בתשובה שלמה בסוף.
אמנם יש עוד כמה חילוקים בין שתי הקהילות אבל לענ"ד זה גם אחד החילוקים הרלוונטיים.
ילד שיודע שהוא אהוב ורצוי בלי שום תנאי - הרבה פחות ירצה לפרוק עול.
ילד שנמצא במשבר קשה והוא יודע שיש סכינא חריפא שאם יעבור אותו אין דרך חזרה - בהנחה שהוא אכן עבר - באמת כמעט ואין לו דרך חזרה.
מסתמא כל העובדה שאנחנו שומרים תורה ומצוות היא רק בגלל שאנחנו יודעים שגם אם ניפול - יש דרכי תשובה והקב"ה רוצה בתשובתנו ולא במיתתנו.
אם היינו יודעים שאחרי חטא אחד נגזרה דרכנו לשאול היינו מהר מאד מתייאשים לגמרי מעבודת ה'.
כלפי הקב"ה בדין אמת חטא אחד דינו מוות וכמו שאמרו חז"ל שאבות העולם לא יכולים לעמוד בדין.
כל שכן שאנחנו צריכים להדבק במידותיו של הקב"ה ולרחם על ילדים בשר מבשרנו שרח"ל נכשלים, ולא לנעול בפניהם דרכי תשובה.
גם באותה חסידות שעשו להם מקום מיוחד בטיש - אני לא חושב שמישהו נורמלי מקנא בכבוד המפוקפק הזה. בסך הכל רצו להראות להם שהם אהובים ורצויים גם אם הלכו לאיבוד.
איני יודע מי זה הקהילות שלך אבל במחילה דבריך הם פשוט שטויות
על מבחן התוצאה אין מה להתווכח כי אני מכיר מציאות אחרת לגמרי וזה וויכוח בלי הוכחות לאף צד
אז בוא נסתכל במבחן הסברא
מה לדעתך בנך פחות יעשה דבר שהוא יודע שאתה לא תאהב את זה אבל תמשיך להראות לו פנים שוחקות או דבר שזה יגרום לפיצוץ קשרים בינכם??
גם בקשר לאחים ברור שאם האח יישאר בבית והאחים האחרים יראו שמכבדים אותו זה יותר יגרום להם ללכת אחריו משא''כ אם הם רואים שהוא נזרק מהבית בבושת פנים
אני לא מכיר אותך אבל נשמע שאתה לא מכיר את המציאות.
שבוע שעבר דיברתי עם אב שבנו בן ה23 חדל לאחרונה לשמור שבת.
היה ברור שהדבר שהכי החזיק את הבן לשמור שבת עד עכשיו זה שלא לצער את הוריו.
מדובר על משפחה דתית לאומית מודרנית.
כלומר גם במקרה כזה סופר פתוח (טלויזיה בבית והאמא בלי כיסוי ראש) עדיין הפחד מ'לשבור' את האמון בינו להוריו או לצער אותם גדול מאד.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר אם האב יר"ש אמיתי שהכאב של האב יהיה גדול שבעתיים. ואם הבן יבין שהוא אהוב ורצוי הוא גם יאהב את הוריו וירצה את מה שהם רוצים.
ועוד יותר מזה אם כך הוא יגדל לאורך השנים - שרצונו יהיה כרצון אביו, ולא רק כדי לא לצער אותו, אלא שהוא יתחבר לרגשות של אביו וייקר מה שיקר לאביו.
אם הוא ידע שהוא כל הזמן נתון 'על תנאי', לא תהיה לו סיבה רגשית לרצות לשמור באמת תורה ומצוות.
פחד לא יכול לגרום לרצון חיובי.
הפחד יכול לגרום אולי שחיצונית הוא ישאר בקהילה ואולי זה באמת יכול לשמור אותו מלעבור עבירות כי הוא יפחד מ'לשבור' את ההרגלים ששומרים עליו, אבל זה לא יעורר אצלו רצון אמיתי.
ניתן לומר שיש רבים ששומרים תורה ומצוות רק בגלל פחד כזה. כמובן שזה דבר גדול בכל זאת, אבל אם זה באמת היה רצונם ושאיפתם החיובית העמוקה - הם היו במצב הרבה יותר טוב.
אני חושב שמי שלא מבין לבד את כל זה פשוט לא מבין
כלום בחינוך.
אגב אם כבר אביא פה משהו קשור לנושא ששמעתי מרי"ש זילברמן זצ"ל שמר שהדרך להנחיל ערכים לילדים היא לא 'לחפור' עליהם הרבה, אלא פעם בחודש בסעודת שבת לומר על זה כמה מילים מתוך אוירה משפחתית אוהבת, ולעשות הכל שזאת תהיה האוירה בשולחן שבת. למשל אם ילד קטן רוצה לשחק שילך לשחק, כדי שלא תיווצר אוירה מתוחה ואז יהיה בלתי אפשרי להנחיל ערכים לילדים.