מצאנו בכמה מקומות שהצריכו שטיפה מספר פעמים.
א. הדחת הקרביים: משנה בתמיד (פ״ד מ״ב) ״הקרביים מדיחין אותן ג׳ פעמים״ ופירש שם רע״ב ״שאין הרעי יוצא מהן אלא בדוחק לפי שהן דקים״.
ב. הדחת הבשר: חולין (קיג.) ״אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אא״כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה״, וכתבו הרא״ש (פ״ח סי׳ מד) דמלישנא ״יפה יפה״ היינו ״לרחצו שני פעמים ראשונה להעביר המלח והדם, ושניה להעביר לחלוחית המים הראשונים שנשארו״, דיש להדיחו פעמיים, הדחה ראשונה להעביר את המלח והדחה שניה להעביר את לחלוחית המים שנשרה בבשר, וכ״כ ספר התרומה (סי׳ סב), הרמב״ן (שם) ״אחת בכלי מנוקב להעביר המלח ואחת בכלי שאינו מנוקב להעביר טיפת דם שעליו״, הסמ״ג (ל״ת קלז), המרדכי (סי׳ תשיט), הר״ן (מב. בדפי הרי״ף ד״ה אין), הגה״מ (פ״ו סק״ח), השערי דורא (סי׳ טו) והסמ״ק (סי׳ רה) והטור.
ג. נטילת ידים: כידוע בכל מסכת ידים דיש מים ראשונים ושניים, וביאר הראב״ד (תמים דעים סי׳ סז) ״וזהו שאמרו ׳ראשונים מטהרין את הידים׳, כלומר מעוררין מהן את הזיעה ואת הצואה ואת הלכלוך שעליהן, שממנו הן טמאות, ובאין השניים ומדיחין אותן המים המטושטשות עם הזיעה והלכלוך ונשארות הידים נקיות, וזהו ׳השניים מטהרין את המים שעל היד׳, כלומר מדיחים המים המטושטשות עם הלכלוך מעל היד, ומפני זה צריך שיפסיק במים הראשונים, שאם יתן כל הרביעית בפעם אחת, הנה אף שהן מעוררין את הלכלוך שעליהן, מכ״מ המים הנשארים על היד משיירי הטשטוש הם, ולכך צריך שיפסיק בהם, כי השניים ראשון ראשון מדיחים את הטשטוש, ומה שישאר על גב היד מן הנקיים הוא״ ((וכעי׳ האי לישנא התנסחו הר״ן בחידושיו לחולין דלעיל ״ראשונים לטהר את הידים מזוהמין וכו׳ הן עצמן טמאים שנטמאו מחמת זוהמת הידים וכו׳״, וכ״ה בר״י מלוניל עלמ״ס ברכות מב: בדפי הרי״ף ״שהראשונים מטהרין את הידים מלכלוך שבהם וכו׳״ וכ״ה בנימוק״י חולין שם, וכעי״ז במאירי גיטין טו: ד״ה שיעור ״שמי רביעית צריך שיטלם בשני פעמים וכו׳, שבנתינה ראשונה עדיין ידיו טמאות ובנתינה שניה טהרו המשקה והיד, שהמים השניים מעבירים את הזוהמא״).
רצוני לשאול.
א.האם מוכר לכם עוד דוגמאות כאלו?
ב. מה ההגיון הדבר? והרי אם אדם שופך כמות מים מסויימת, מדוע שמספר הפעמים בהם הוא שופך את כמות המים הנ״ל תשפיע על רמת הנקיון, ומה שהמים השניים עושים למים הראשונים יכולים להעשות גם אם ישפכן בבת אחת?! ומדוע שהפסקה באמצע השפיכה תשפיע על טיב הניקוי?