כל העולם כולו

[שמואל דוד]

חולין לב.

השוחט בסכין רעה אפילו כל היום כולו כו׳

ברמב״ם ליתא תיבת כולו ועיין בתבואות שור

[שמואל דוד]

חולין נה

כל השדרה כולה כו׳

ועיין בספר בית מאיר יורה דעה סימן נט ובספר ערוגות הבושם (בולחבר) יורה דעה סימן נט וע״ע שו״ת מור ואהלות עמוד ג

[עושה חדשות]

לגבי הפס' כל העדה כולם קדושים, ע"ע רמב"ן בראשית פרק כג פסוק יג.

[שמואל דוד]

חולין פג

לפי שכל הענין כולו כו'

עיין רש"י דל"ג כולו וע"ע בדק"ס

[מיללער]

ועיין זבחים פב. כל היום כולו.

נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו.
קידושין עז:

(אמנם במשנה נזיר מב. הגירסא רק כל היום, וכן הוא במכות כא. וחולין פב:)

[מיללער]

ב"ק כב. במסכסכת כל הבירה כולה

[רון]

ב"ק כב. במסכסכת כל הבירה כולה

קיים אברהם אבינו כל התורה כולה ואפילו עירובי תבשילין

ויש עוד דבר נחמד במשך חכמה גבי פטירת אהרון ויראו כל ישראל כי גוע אהרון ויבכו אותו כל בית ישראל וביאר שם שבא לרבות שלא נימא דהרוצחים בשגגה שגלו לעיר מקלט היו שמחים משום שיוצאים במיתת הכהן, לפי שלא היה רוצח בשגגה כל זמן שהיה אהרון קיים לפי שהתפלל על בני דורו

[שמואל דוד]

ב"ק כב. במסכסכת כל הבירה כולה

ברש"י שם "כל הבירה" אולם בתוספות "כל הבירה כולה"

[שמואל דוד]

זבחים סב.

מכל הבית כולו הריחו כו'

[שמואל דוד]

יומא ג.

חוגג כל הרגל כולו כו׳

ועי׳ שפתי חכמים מגילה דף ה

[שמואל דוד]

תמורה ב: כל העריות כולן...

[אהרון 37]

ואיך שכחתם את הפסוק המפורש "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתיאש כלל".

לא עיינתי ואולי הביאו את זה, יש בסוף פ"ז ברכות "ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה".

ובמשנה באבות פ"ו מ"א, "ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו."

[שמואל דוד]

הפסוק??

[אחד הרבנים]

.

[שמואל דוד]

ואיך שכחתם את הפסוק המפורש "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתיאש כלל".

לא עיינתי ואולי הביאו את זה, יש בסוף פ"ז ברכות "ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה".

ובמשנה באבות פ"ו מ"א, "ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו."

הפסוק??

פסוק!?!?

[אחד הרבנים]

כנראה שר' אהרון התכוון על דרך מליצה (שהדבר שגור על לשון בנ''א עד שדימוהו כדבר קדוש)

[אהרון 37]

ברור שהתכוונתי כדעת אחד הרבנים.

[שמואל דוד]

כריתות ט.

מידי דהוה אתורה כולה כו'

וברש"י מידי דהוה אכל התורה דרוב קרבנות כו'

מבואר כדברי הט"ז ודו"ק

שו"ר שכ"כ בספר עבודת הלוים עמ"ס שבועות עמ' 152

[שמואל דוד]

כריתות יג.

כל היום כולו

עיין בית ארזים ושיעורי משמר הלוי.

[שמואל דוד]

שקלים ג.

כל השדה כולה

[שמואל דוד]

כריתות כח.

בכל מקום - עיין רש"י ברוב מקומות

ועי' רש"ש וערוך לנר

[שמר]

רש"י על דברים פרק לג פסוק ט

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו - כשחטאו בעגל ואמרתי מי לה' אלי נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו וכן עשו וא"א לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש שהרי לויים הם ומשבט לוי לא חטא אחד מהם שנאמר כל בני לוי

[עושה חדשות]

על פת הנילושה בחלב אי' ד"כל הפת כולה" אסורה. וכמדומני שהאחרו' כתבו בזה ביאורים.

אבל בפסחים לו. אי' לפנינו "כל הפת אסורה".

[שמואל דוד]

שבת קו.

אחד מן האחין כו׳ כל האחין כולן... כל החבורה כולה. ועיין אילת השחר.

[שמואל דוד]

שבת קד.

רש״י ד״ה לים כל - גיהנם קרוי ים כל לפי שהרוב הולכים שם

[שמואל דוד]

שבת קיח. מדיח והולך כל היום כולו. ועיין בית ארזים (קליין).

[שמואל דוד]

שבת קכז.
ועימר רבי כל השדה כולה
עיין אשי ישראל עמ״ס שבת שכתב דכל השדה לאו דוקא ועיין באור שמח פרק כו מהלכות שבת הלכה טו

[שמואל דוד]

ביצה טו:

תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב כו׳
ועיין יעב״ץ שם. ולכאורה מבואר מגמרא הנ״ל דלא כהט״ז.

[שמואל דוד]

סוטה לו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק כתולדותם בעינן אלא כל התורה כולה בנימן כתיב והכא בנימין שלם כו׳

מכאן סתירה לדברי הט״ז שכשיש כפילות ״כל - כולו״ הכוונה כל ממש. ואילו כאן הכוונה לרוב.

[צופה_ומביט]

הלילה הזה כולנו מסובין [וקאי אאנשים שדרכם להסב],
ואומרים כן אף אם יש שם תלמיד בפני רבו שלא נתן לו רשות להסב,
כי הרוב מסבים, ו"כולנו מסובים" הכוונה על רובם [הגרח"ק זצ"ל בשיח התורה שאלה שכ"ה].

[במסתרים]

מכאן סתירה לדברי הט״ז

אולי י"ל לשון תפלה שאני.

[שמואל דוד]

בבא מציעא קו. כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון כו׳ מכאן סתירה לדברי הט״ז בהלכות ראש השנה ועיין פתחי שערים בתוספות.

[במסתרים]

אוצר מכתבי בעל שפת אמת עמוד יח

כל העדה.png (16.78 KiB) נצפה 936 פעמים

[במסתרים]

כל "כל... כולו" כולם

.

[צופה_ומביט]

בגמרא פסחים ז, ב:
"דכולי עלמא מיהא מעיקרא בעינן לברוכי מנלן, דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן. בי רב אמרי, חוץ מן הטבילה ושופר וכו' אלא אמר רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד איתמר, תניא נמי הכי טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה", ומבואר בגמרא דזה דבר המוכרח משום שאכתי גברא לא חזי. וחזינן דעכ"ז לא נמנע שמואל מלומר "כל המצוות", ובהכרח "כל" לאו דוקא, דאיכא "חוץ".

וגירסת רבינו מנוח (על הרמב"ם הלכות ברכות א, ג) בגמרא פסחים הנ"ל היא: "כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן". וחזינן שאעפי"כ איכא "חוץ".

ולכאורה כך היא גם גרסת הרמב"ם, שבהלכה הנ"ל הביא ממימרא זו דשמואל את עיקר הדין שיש לברך על המצוות, ובלשון: "וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה". דהיינו שכלול במימרא זו גם עצם הדין שמברכין על כל המצוות כולן ["כל מצוה ומצוה"] וגם שאותה ברכה צריכה להיות עובר לעשייתה. [ולא הזכיר שם הרמב"ם שיש מצוה אחת שאין מברכין עליה עובר לעשייתה. ועכ"פ] מלשון הרמב"ם הנ"ל "כל מצוה ומצוה" משמע שגרס בגמרא כרבינו מנוח.
וכך גורס שם גם רבינו חננאל, "כל המצוות כולן", וכך הגירסא גם ברי"ף שם [וממילא בלי ספק שכך היא גם גירסת הרמב"ם]. גם הר"ן על הרי"ף שם כותב כן בד"ה שלו. [ומביא מירושלמי עוד "חוץ" לכלל של עובר לעשייתן, עיי"ש].
וכך היא הגירסא לפנינו בש"ס ברוב המקומות שהובאה מימרא זו: במגילה כא, ב , סוכה לט, א, מנחות לה, ב.
ובדקדוקי סופרים פסחים שם הביא את הגירסא "כולן" גם בפסחים ז, ב וכתב שבכל המקומות שציין שם מסורת הש"ס כך הגירסא בכל הכת"י כמו בדפוס [וצ"ת האם כוונתו גם לפסחים קיט, ב ששם לפנינו ל"כ "כולן"].

ובכל מקרה, לשון הרמב"ם עצמו ג"כ שייך לנידו"ד. שעיקר הנושא שלו שם הוא עצם הדבר שיש ברכה על המצוות, וכתב "מברכין על כל מצוה ומצוה" - ויש מצוות רבות שאין מברכין עליהן והתחבטו הפוסקים לבאר מדוע.
ואולי הרמב"ם סובר שבאמת אין מצוה שאין מברכין עליה, ובכל מצוה ומצוה ימצא איזו ברכה שקאי עליה, כפי הצעת הפוסקים בזה, ואיני יודע האם בכל מצוה כזו יש מי שמציע רעיון כזה, ואולי א"א לאומרו בכל מקום, וצ"ת.
[אגב, הרמב"ם שם כותב שיש סוג שלישי של ברכות שאין על הנייה ולא על מצוה, אלא דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד, ורבינו מנוח כותב שהיינו כגון ברכות התפילה, ובמקורות וציונים ברמב"ם פרנקל שם הביאו מר"א בן הרמב"ם בספר המספיק שכלל בזה גם את ברכות קרי"ש. וצ""ת האם כוונתו ששתי ברכות קרי"ש שלפניה הן מסוג זה, דא"כ לא מצאנו ברכת המצוות לקריאת שמע].

[חיים שאול]

https://tora-forum.co.il/threads/%D7%94 ... st-1299000

[צופה_ומביט]

התעוררתי מכאן:

צפניה ג, ח:

לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ.

רד"ק:

כל הארץ – ר״ל רוב אנשי הארץ כמו שכתוב וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז).

ולכאורה הוא מוכרח, שהרי ישראל/הצדיקים בוודאי לא יאכלו באש קנאתו, וכמפורש בגוף הפסוק [ועיין במפרשים].


וכן כתב הרד"ק בעוד מקומות, ולדוגמא:

בראשית לא, ח:

אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים.

רד"ק:

כל הצאן – רוב הצאן, כמו וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז) והדומים לו.

[תלמיד חברים]

כמדומה שע"פ הט"ז מבואר ג"כ מ"ש בברכת המזון
'הזן את העולם כולו'
ולכאורה לפלא מדוע הט"ז בחר לומר את פירושו דוקא על 'מלוך וכו' ולא על ברכת המזון.

[צופה_ומביט]

פשוט כי הט"ז מדבר רק היכא שיש כפל "כל העולם כולו", [ולא שעצם המילה "X כולו" כבר אומרת "הכל" לעומת "כל X" שאומר "רובו" (דמאי שנא)].
ומוכח מתוכו, שאם עצם המילה "כולו" כבר משמע "הכל" - הדרקל"ד למה לכפול "מלוך על כל העולם כולו", יאמר "מלוך על העולם כולו" ודי.

ואדרבה, לדקדוק הט"ז לכאורה יקשה מברכהמ"ז [שאין שם כפל], וכי זן את רוב העולם ולא כל כולו? ומקרא מלא הוא "ואתה מחיה את כולם", וכי יפרש אותו הט"ז "את רובם"?
ומוכרחים לומר שגם לט"ז זקוקים לכפל רק היכא שאת ה"כל" הכתוב בפסוק יש לפרש / לטעות לפרש על רוב, ולא שבא הט"ז לעקור פירוש מילת "כל" ולהעמידו על "רוב", כאילו שזה פירוש מילת כל. ופשיטא שכל המקרא מלא ב"כל" שהוא כפשוטו גם בלי כפל. וכך יתפרש בברכת המזון. שאכן אין הו"א לפרש רוב ולכן שם לא זקוקים לכפל ומתפרש כל.
משא"כ בתפילת כשאנו מבקשים, כבקשה, מלוך, שם אנו מבארים דברינו שח"ו לא יהיה פתחון פה לקטרג/לפרש שביקשנו רק על רובו, לכן אנו מפרשים כוונתנו בלי מקום ספק כלל.
כנ"ל מוכרח.

[תלמיד חברים]

ייש"כ להרב צופה ומביט.
דבריך ברורים ומאירים.

הערה חדשה:
אליבא דהט"ז, וגם סתם כך. מדוע לגבי 'מלוך' אומרים מלוך על 'כל' העולם 'כולו', ואילו בהמשך 'והנשא על כל הארץ [כולה] ביקרך' לא נזכר 'כולה'.
[אמנם על ההמשך 'והופע בהדרך גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך' - קשה לומר כולם, דקאי על היושבים. ואגב מהו פשט פשוט ב'כל יושבי תבל - ארצך'].