שאבעס היא מלזעוק

[אוצר החכמה]

[קובצו הודעות מאשכול אחר]

(אגב הערה קטנטנה: לא מקובל לכתוב מילים לפי היגויים: קצייס או נסביעס. כמו שלא כותבים שאבעס או יונטעף. מי שחידש צורת כתיבה זו, הם היבסקים ששמם כבר נימח, מתוך רצון לשרש את לשון הקודש. שאל נא לימים ראשונים).

אע"פ שהסיבה כאן היא כמובן אחרת, שכנראה אין הכותבים מורגלים בהברה האשכנזית, עד כדי כך שכשרוצים לכתוב ר' אשר כותבים ר' אושר. (וזה לא מובן הרי כשכתוב אושר קוראים את זה אוישער .. ) והרב איש ספר כתב בבדיחותא. אבל ההערה צודקת מאד שאין זה ראוי לכתוב כך. ומספיק לכתוב קצות או ר' שלמה, אנחנו יודעים לבד איך קוראים את זה.

[איש_ספר]

(אגב הערה קטנטנה: לא מקובל לכתוב מילים לפי היגויים: קצייס או נסביעס. כמו שלא כותבים שאבעס או יונטעף. מי שחידש צורת כתיבה זו, הם היבסקים ששמם כבר נימח, מתוך רצון לשרש את לשון הקודש. שאל נא לימים ראשונים).

אע"פ שהסיבה כאן היא כמובן אחרת, שכנראה אין הכותבים מורגלים בהברה האשכנזית, עד כדי כך שכשרוצים לכתוב ר' אשר כותבים ר' אושר. (וזה לא מובן הרי כשכתוב אושר קוראים את זה אוישער .. ) והרב איש ספר כתב בבדיחותא. אבל ההערה צודקת מאד שאין זה ראוי לכתוב כך. ומספיק לכתוב קצות או ר' שלמה, אנחנו יודעים לבד איך קוראים את זה.

כתבתי בכל הרצינות. צורת הכתיב הזו היתה נהוגה רק שם.

[אוצר החכמה]

ברור. מה שהתכוונתי בבדיחותא הוא כי אין הכותבים כאן ממשיכיהם של הייבסקים אלא מסיבות אחרת.

[בני ברקי]

(אגב הערה קטנטנה: לא מקובל לכתוב מילים לפי היגויים: קצייס או נסביעס. כמו שלא כותבים שאבעס או יונטעף. מי שחידש צורת כתיבה זו, הם היבסקים ששמם כבר נימח, מתוך רצון לשרש את לשון הקודש. שאל נא לימים ראשונים).

אע"פ שהסיבה כאן היא כמובן אחרת, שכנראה אין הכותבים מורגלים בהברה האשכנזית, עד כדי כך שכשרוצים לכתוב ר' אשר כותבים ר' אושר. (וזה לא מובן הרי כשכתוב אושר קוראים את זה אוישער .. ) והרב איש ספר כתב בבדיחותא. אבל ההערה צודקת מאד שאין זה ראוי לכתוב כך. ומספיק לכתוב קצות או ר' שלמה, אנחנו יודעים לבד איך קוראים את זה.

כתבתי בכל הרצינות. צורת הכתיב הזו היתה נהוגה רק שם.

הכותב הזכיר שלמד באיתרי,שם (כדרך המתחזקים) כותבים קצייעס ונתיבעס

[סגי נהור]

הכותב הזכיר שלמד באיתרי,שם (כדרך המתחזקים) כותבים קצייעס ונתיבעס

נדמה לי שעצם ההגייה קצֵייס היא דרך המתחזקים, שכן בדור הקודם היה מקובל להגות: קצוֹס (קצאָס). ואולי יש בזה חילוקי מנהגים...

[איש_ספר]

אגב הערה קטנטנה: לא מקובל לכתוב מילים לפי היגויים: קצייס או נסביעס. כמו שלא כותבים שאבעס או יונטעף. מי שחידש צורת כתיבה זו, הם היבסקים ששמם כבר נימח, מתוך רצון לשרש את לשון הקודש. שאל נא לימים ראשונים

גלגל החזור.jpg (267.87 KiB) נצפה 6784 פעמים

002 (2).jpg (169.81 KiB) נצפה 6784 פעמים

[גביר]

בקובץ המאמרים של רבי אלחנן וסרמן ישנו משפט 'זכורה מלחמת הכאוירים בשטריימל'.
תקופה ארוכה ניסתי לברר מי הם 'כאוירים' אלה ומה טיבם.
עד שנודע לי, איני זוכר מהיכן [אולי מאוסף ספרים שנדפסו בברית המועצות שהגיע לכאן והיה מלא במילים בתעתיק שכזה] שאין זה אלא תעתיק סובייטי ל'חברים' והכוונה לחברי הבונד או היבסקציה.

[איש_ספר]

דאס אידישע ווארט.gif (115.43 KiB) נצפה 6618 פעמים

[גיורא בשמי שמיא]

עי' גם כאן.

[עזריאל ברגר]

אנחנו שומרים שבת.
חסידים של הרבי.
ולומדים בחדר (ראו לדוגמא את התצלום שבקישור viewtopic.php?p=841728#p841728 ובו "באתי מן החדר ... בואי מן החדר").

צורת הכתיבה הקלוקלת של מילים בלשון הקודש בכתיב של שפת היידיש - מגיעה מימי ראשית הקומוניזם ברוסיה הסובייטית, בהם היו יהודים שניסו לקעקע את השימוש בלשון הקודש, ולהחליף אותה ביידיש.
מכיון שהם רצו למחות כל זכר ללשון הקודש - הם כתבו הכל לפי כללי היידיש, בהם לדוגמא אין שימוש באות ח', אין שימוש באותיות מנצפ"ך סופיות, ונוספות אותיות הניקוד א/ע/י/יי בהתאמה לניקוד הבא לפניהן.
כך שבת - נכתבת "שאבעס", חדר - "כיידער" (לא חיידר כפי שמשבשים בימינו בצורת כלאיים), ו"רבי" - "רעבע".
ו"אמת" כמובן הפכה להיות "עמעס", ובהתאם לכך שם העיתון שלהם - שניתן כתרגום ל"פראוודא" הידוע לשמצה - היה "דער עמעס" כלומר "האמת". ויהודים יראי שמים אמרו על זה "סמך-מם מלא עי"ניים"...

חורה לי לראות שיהודים יראי שמים הולכים בדרכם וממשיכים את הכתיב המוזר והמשובש הזה, ולאחרונה אפילו אחד מכלי התקשורת החרדיים נפל בפח לגמרי, והתחיל לקרוא לעצמו "אמס", נס שלא ממש "עמעס"...

חבל (ואולי צריך לכתוב בכתיב יידי תקני: כאַוואָל או כאַוועל)...

[באר בשדה]

אמת וישר.

חדר

וברבים - 'חדָרים' (מלעיל), לא 'חיידערים'.

[זאב ערבות]

הן העברית והן האידיש (או ידיש?) של היום חדלו להיות שפות דקדוקיות, לא רק מהדוגמאות שהובאו לעיל, אלא לכל חוד ולכל קבוצה יש דיאלקטים ונואנסים משלה ולאיש לא איכפת איך כותבים, כמו הבדיחה של נח עם שבע שגיאות ה(ניקוד כבר מזמן זה דבר שאבד עליו הקלח, וכבר כתבתי במקום אחר שהגמרות המנוקדות לא מנוקדות עפ"י חוקי הדקדוק הנוקשים, אלא עפ"י חוקי לשון הדיבור בישיבות האשכנזיות, למשל אמר מנוקד קמץ ולא חטף פתח תחת האלף).
וחלק מהבעיה היא התפשטות וחדירת מלים לועזיות שנהפכו לשיגרת הלשון בפרט מאנגלית וכידוע שכאשר כותבים מלים בלעז חוקי הדקדוק לא חלים, למשל מתמטיקה ניתן לכתוב עם ט' או ת' ולהחליף ביניהם.

[עזריאל ברגר]

קיבלתי בפרטי, מתוך פרסום שפורסם לאחרונה.

[עזריאל ברגר]

הן העברית והן האידיש (או ידיש?) של היום חדלו להיות שפות דקדוקיות, לא רק מהדוגמאות שהובאו לעיל, אלא לכל חוד ולכל קבוצה יש דיאלקטים ונואנסים משלה ולאיש לא איכפת איך כותבים, כמו הבדיחה של נח עם שבע שגיאות ה(ניקוד כבר מזמן זה דבר שאבד עליו הקלח, וכבר כתבתי במקום אחר שהגמרות המנוקדות לא מנוקדות עפ"י חוקי הדקדוק הנוקשים, אלא עפ"י חוקי לשון הדיבור בישיבות האשכנזיות, למשל אמר מנוקד קמץ ולא חטף פתח תחת האלף).
וחלק מהבעיה היא התפשטות וחדירת מלים לועזיות שנהפכו לשיגרת הלשון בפרט מאנגלית וכידוע שכאשר כותבים מלים בלעז חוקי הדקדוק לא חלים, למשל מתמטיקה ניתן לכתוב עם ט' או ת' ולהחליף ביניהם.

לא נראה לי שכולם מסכימים איתך בייאוש הזה.

[אברהם שרייבר]

אכן, עדיין לא מוצאים במגזינים וספרים באידיש נח עם שבע שגיעות. בקושי, אם בכלל - תמצא יידיש או יודיש במקום אידיש, וכן הלאה

[זאב ערבות]

הן העברית והן האידיש (או ידיש?) של היום חדלו להיות שפות דקדוקיות, לא רק מהדוגמאות שהובאו לעיל, אלא לכל חוד ולכל קבוצה יש דיאלקטים ונואנסים משלה ולאיש לא איכפת איך כותבים, כמו הבדיחה של נח עם שבע שגיאות ה(ניקוד כבר מזמן זה דבר שאבד עליו הקלח, וכבר כתבתי במקום אחר שהגמרות המנוקדות לא מנוקדות עפ"י חוקי הדקדוק הנוקשים, אלא עפ"י חוקי לשון הדיבור בישיבות האשכנזיות, למשל אמר מנוקד קמץ ולא חטף פתח תחת האלף).
וחלק מהבעיה היא התפשטות וחדירת מלים לועזיות שנהפכו לשיגרת הלשון בפרט מאנגלית וכידוע שכאשר כותבים מלים בלעז חוקי הדקדוק לא חלים, למשל מתמטיקה ניתן לכתוב עם ט' או ת' ולהחליף ביניהם.

לא נראה לי שכולם מסכימים איתך בייאוש הזה.

כתבתי עובדה, איני צריך שכולם יסכימו. באוצר החכמה יש ספר הברת האותיות כתיקונם, וכן יש ספר בשם הברת החסידים (אינו באוצר) שכותרת המשנה שלו ביאור הברת לה"ק בפי יהודי מזרח אירופא ופותח את פ"א שבכל מדינה ומדינה דיברו היהודים לה"ק בסגנון מיוחד... ואם בלה"ק כך, על אחת כמה וכמה באידיש והיום נהיה מצב שמערבים אנגלית עברית ואידיש ומעטים הם הכותבים בצורה תקנית לפי כל כללי הדקדוק והלשון.

[עזריאל ברגר]

אינני מצפה שכולם יכתבו לפי כל כללי הדקדוק.
אלא שיכתבו כמו שכתבו אבותינו ורבותינו לפני מאה שנה.
ובעיקר - שלא ישבשו את לשון הקודש.

ובפרט בדברים שבדפוס שעוברים הגהה לשונית נאותה.

[זאב ערבות]

באנגלית אומרים "ווישפול טינקינג" wishful thinking, ובתרגום חפשי חי בדמיונות. כמובן שהרצוי הוא שכולם יכתבו לפי כללי הדקדוק והתחביר והלשון וללא שיבושים, אך אתה מזכיר את הספר שפה ברורה שרוצה להחזיר עטרה ליושנה שלא ישבשו את משמעות המלים וכאשר מדברים שהכוונה תהיה המשמעות המקראית והתלמודית, וכבר נכתב על כך בפורום, בכל אופן יש כנראה מעטים שכותבים ומדברים כפי הכללים אך לא ניתן להלחם במה שנקרא התפתחות השפה, אפילו היא שגויה. ומנין לך שלפני מאה שנה כולם כתבו כמו שצריך ושלא שיבשו? זה כמו שאומרים דער היים בערגה כאילו לפני מאה שנה היו חיים יפים וורודים וכולם היו שומרי תורה ומצוות... ובקשר להגהה לשונית, לא כל אחד יכול לאפשר מגיה מקצועי

[ברשילא]

אכן, עדיין לא מוצאים במגזינים וספרים באידיש נח עם שבע שגיעות. בקושי, אם בכלל - תמצא יידיש או יודיש במקום אידיש, וכן הלאה

יש ויש.
גם בעיתונים ומגזינים מכובדים המשתייכים לחוגים חסידיים (אם כי פולניים בדרך כלל).
מאייתים לפעמים את המילה לפי ההברה החסידית כאילו זה הניקוד המקורי.
וכך אנו מוצאים חדשות לבקרים:
במקום: "שטוב" - "שטיב"
במקום: "און" (וא"ו החיבור) - "אין"
במקום "דו" (אתה) - "די"

השלב הבא זה סידור: בוריך אתוּ...

אגב, "יידיש" זו אינה טעות. (יודיש - כן).
ואדרבה, למרות ששני האיותים מקובלים, מסתבר שהמקורי והנכון הוא: יידיש, שכן זהו תרגום של המילה: יהודית.

[ברשילא]

מתוך מאסף וילנא - על פטירת רח"ע:

מאסף וילנא.JPG (84.77 KiB) נצפה 1307 פעמים

[בן ראובן]

מסתבר שהמקורי והנכון הוא: יידיש, שכן זהו תרגום של המילה: יהודית.

לכל הדעות, ביטוי המילה בדיבור הוא ביו"ד, וכן המלה "איד" (ומלים נוספות כמו "אינגל"), והראיה - אומרים וכותבים "אַ איד" ולא "אַן איד".

אלא שמאחר ששתי יודי"ן רצופות מתפרשות כצירה (או כפתח ואחריו יו"ד), נהגו לכתוב מלים אלה באל"ף, עד שבאו היידישיסטן והתחכמו לנקד את היו"ד השניה בחיריק ("ייִדיש").

[עזריאל ברגר]

באנגלית אומרים "ווישפול טינקינג" wishful thinking, ובתרגום חפשי חי בדמיונות. כמובן שהרצוי הוא שכולם יכתבו לפי כללי הדקדוק והתחביר והלשון וללא שיבושים, אך אתה מזכיר את הספר שפה ברורה שרוצה להחזיר עטרה ליושנה שלא ישבשו את משמעות המלים וכאשר מדברים שהכוונה תהיה המשמעות המקראית והתלמודית, וכבר נכתב על כך בפורום, בכל אופן יש כנראה מעטים שכותבים ומדברים כפי הכללים אך לא ניתן להלחם במה שנקרא התפתחות השפה, אפילו היא שגויה. ומנין לך שלפני מאה שנה כולם כתבו כמו שצריך ושלא שיבשו? זה כמו שאומרים דער היים בערגה כאילו לפני מאה שנה היו חיים יפים וורודים וכולם היו שומרי תורה ומצוות... ובקשר להגהה לשונית, לא כל אחד יכול לאפשר מגיה מקצועי

אין ענין להתנצח.
בקשתי היא, שאלו שמדייקים בכתיבתם - יידעו מהו הנכון ויעשו כך.
ובפרט כך הייתי מצפה מצאצאיהם וממשיכי-דרכם של אלו שנפגעו ישירות מהייבסקים הארורים ימ"ש שר"י.

[זאב ערבות]

איני מתנצח. הסכמתי אתך שכוונתך רצויות, אך לצערי צפיותיך לא מציאותיות.. יש מרחק גדול בחיים בין הרצוי והמצוי. היום רוב האנשים מדברים את שפתם בצורה עילגת, וזה מושפע רבות מכתיבה אלקטרונית שמסתמכים על גוגל לתקן את שגיאותיהם

[גביר]

דומה שלפעמים צורת כתיבה זו נועדה להדגשת ההקשר הסוציולוגי - מגזרי של המונח בטסקט נתון
כמו-
'האשקאפע טעהארע', 'כשאשעס' 'ספעיקעס' 'חאמרעס', או אפילו 'אויפיקים' [במלעיל], וכל כיו"ב.

[לבי במערב]

דומה שלפעמים צורת כתיבה זו נועדה להדגשת ההקשר הסוציולוגי - מגזרי של המונח בט[קס]ט נתון -

והיינו טענת הרב 'עזריאל ברגר':

ובפרט כך הייתי מצפה מצאצאיהם וממשיכי-דרכם של אלו שנפגעו ישירות מהייבסקים הארורים ימ"ש שר"י.

*

יש ויש.

יש כאן עירוב מין בשאינו מינו. גם בעבר היו נפוצות (מאד) 'שגיאות' דקדוקיות בכתיבת מילים אידישאיות (גם בדפוס), אבל לא כן הי' המצב באשר למילים שמקורן מלה"ק (כמובן, מלבד בעטם של אלו שפשוט לא ידעו לאייתן כיאות). וכיום - נדמה שבעוה"ר נתהפכו היוצרות.

[אליסף]

על טענתך ר' עזריאל ניתן לומר 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב', הלא אלו שכותבים כך אינם מודעים כלל לסגנון היבסקי וכו'
רק יחידי סגולה כמוך יודעים - וממילא זה מפריע להם..

[הצעיר שבכהונה]

יש לצדדים לכאן ולכאן. לפעמים (ובפרט בכתיבה בעברית) יש הבדל בין שאבעס לבין שבת, בין רעבע לבין רבי, בין חדר בין חיידר.

אבל תמה אני מדוע לא חורה לכם על השימוש במונח "יידיש"? השפה הזאת נקראת לשון אשכנז, או יידיש־דייטש, אבל "יידיש" סתם זה חידוש מאת המשכיל יהושע מרדכי ליפשיץ, ואיני יודע כיצד היום גם חרדים אימצו את המונח הזה. השפה הזאת אינה "יידיש", כלומר אינה "יהודית". השפה היהודית היא עברית, כמפורש בישעיהו (לו יא). ויש ניבים יהודים של שפות אחרות: יש ספרדית יהודית (הנקראת לדינו), יש ערבית יהודית, ויש גרמנית יהודית, ועוד.

[הצעיר שבכהונה]

מכיון שהם רצו למחות כל זכר ללשון הקודש - הם כתבו הכל לפי כללי היידיש, בהם לדוגמא אין שימוש באות ח', אין שימוש באותיות מנצפ"ך סופיות, ונוספות אותיות הניקוד א/ע/י/יי בהתאמה לניקוד הבא לפניהן.

על סמך מה קבעת שבלשון אשכנז אין שימוש באותיות מנצפ״ך סופיות?

[לבי במערב]

על סמך מה קבעת שבלשון אשכנז אין שימוש באותיות מנצפ״ך סופיות?

הנדון כאן הוא אודות הכתיב הייבסקי־אידישיסטי, כמובן.

[לבי במערב]

"יידיש" סתם זה חידוש מאת המשכיל יהושע מרדכי ליפשיץ

אינו נכון (אף שאכן השתמש בכינוי זה בשיטתיות), וחבל שבדבריו מאמץ מר את טענות המס'כילים. וראה 'התוועדויות' תשנ"ב ח"א ע' 108 בשוה"ג (דהערה 102).

[עזריאל ברגר]

"יידיש" סתם זה חידוש מאת המשכיל יהושע מרדכי ליפשיץ

אינו נכון (אף שאכן השתמש בכינוי זה בשיטתיות), וחבל שבדבריו מאמץ מר את טענות המס'כילים. וראה 'התוועדויות' תשנ"ב ח"א ע' 108 בשוה"ג (דהערה 102).

בהתוועדויות שם, מדבר על צורת הכתיבה "אידיש", ולפעמים בספרי חב"ד הרשמיים (כגון ברשימת דפוסי התניא) כותבים "אידית".

[לבי במערב]

בהתוועדויות שם, מדבר על צורת הכתיבה "אידיש", ולפעמים בספרי חב"ד הרשמיים (כגון ברשימת דפוסי התניא) כותבים "אידית".

אמנם זו הצורה שננקטה שם, אך לא זו כוונת ההערה (אלא לשלילת הפענוח 'לשון אשכנז').

[בריושמא]

הניקוד של העברית כהיום הזה הוא מעולה.
אני עוקב אחר ספרים שיוצאים כאן ושם וגם במהדורות החדשות (שרובן אינן לטעמי) - הניקוד מדויק. לגמרי.
המנקדים למדו את כללי הדקדוק של הלשון העברית - והם מנקדים בדיוק נמרץ.
הפועל אמר מנוקד בקמץ ופתח כהוגן. זו אינה הברה אשכנזית, אלא לפי כללי הדקדוק.
כך הניקוד של פועל בבניין פָּעַל (קל) בזמן עבר - אָמַר, אָכַל, שָמַר.

אין קשר בין ניקוד של היידיש ובין ניקוד של העברית.
העברית היא שפה עם כללים מדויקים, על פי המסורה הטברנית.
כמובן, יש מסורות נוספות, אבל אינן מקובלות כהיום הזה.
לעומתה, היידיש היא שפת עם שנוצרה בגלות מעירוב לשונות הגויים עם העברית.
כך נוצרו גם הערבית-היהודית (לסוגיה ולמיניה הרבים והשונים), הלאדינו, הפרסית-היהודית ועוד ועוד.
לשפות אלה אין כללי כתיב מדוייקים, ורובן הולכות ונעלמות מן העולם.
בזכות קיבוץ הגלויות והכתיבה והדיבור השוטפים בלשון העברית כאן בארץ ישראל - לדורותיה ולכלליה.

[באר בשדה]

הפועל אמר מנוקד בקמץ ופתח כהוגן. זו אינה הברה אשכנזית, אלא לפי כללי הדקדוק.
כך הניקוד של פועל בבניין פָּעַל (קל) בזמן עבר - אָמַר, אָכַל, שָמַר.

אם על זאת נסובים דבריך -

. . הגמרות המנוקדות לא מנוקדות עפ"י חוקי הדקדוק הנוקשים, אלא עפ"י חוקי לשון הדיבור בישיבות האשכנזיות, למשל אמר מנוקד קמץ ולא חטף פתח תחת האלף.

הרי שכוונתו כי בגמ' הכתובה ארמית צ"ל 'אֲמַר'.

[סגי נהור]

לעומתה, היידיש היא שפת עם שנוצרה בגלות מעירוב לשונות הגויים עם העברית.
כך נוצרו גם הערבית-היהודית (לסוגיה ולמיניה הרבים והשונים), הלאדינו, הפרסית-היהודית ועוד ועוד.
לשפות אלה אין כללי כתיב מדוייקים, ורובן הולכות ונעלמות מן העולם.

גם ליידיש נוצרו עם הזמן כללי כתיב מדויקים, שנהגו בספרות היידית ובעיתונות היידית.
נכון הוא שבארצנו גם דוברי השפה אינם משתמשים בה כמעט לקריאה ולכתיבה.
אבל קוראי "דער איד" בארה"ב, למשל, עדיין קוראים וכותבים ביידיש לפי כללים קבועים ומדויקים.

[זאב ערבות]

לעומתה, היידיש היא שפת עם שנוצרה בגלות מעירוב לשונות הגויים עם העברית.
כך נוצרו גם הערבית-היהודית (לסוגיה ולמיניה הרבים והשונים), הלאדינו, הפרסית-היהודית ועוד ועוד.
לשפות אלה אין כללי כתיב מדוייקים, ורובן הולכות ונעלמות מן העולם.

גם ליידיש נוצרו עם הזמן כללי כתיב מדויקים, שנהגו בספרות היידית ובעיתונות היידית.
נכון הוא שבארצנו גם דוברי השפה אינם משתמשים בה כמעט לקריאה ולכתיבה.
אבל קוראי "דער איד" בארה"ב, למשל, עדיין קוראים וכותבים ביידיש לפי כללים קבועים ומדויקים.

1. יתכן שנוצרו כללים "מדויקים" אך מי באמת מקפיד עליהם? הלא גם בכתיבת עברית היום רק מעטים מקפידים על כללי הכתיב (ויש להבדיל בין כללי הדקדוק לכללי הכתיב). קניתי בשבוע שעבר ספר על הפרשה ובין השאר לא מבחין כלל בין לשון זכר לנקבה במספרים כגון שני, שתי, זה כ"כ צורם שהחזרתי את הספר לחנות.
2. יתכן ולעתון דער איד יש כללים משלו אך אין זאת אומרת שהם מקובלים ונהוגים ע"י שאר כותבי היידיש, שהלא יש להם אידיש הונגרית, בשונה מיידיש ייקית, רומנית, פולנית, רוסית וכו'.
ראוי לעיין בצילום המצורף צילום מהקדמת גמרא מנוקדת הוצאת טוביא'ס (ודרך אגב רצה גם לפסק, אך הגריש"א אמר לו בפסקנות שלא, אך בגמרא עוז והדר המנוקדת כן מפסקים).

[ישעיהו לוריא]

גם ליידיש נוצרו עם הזמן כללי כתיב מדויקים, שנהגו בספרות היידית ובעיתונות היידית.
נכון הוא שבארצנו גם דוברי השפה אינם משתמשים בה כמעט לקריאה ולכתיבה.
אבל קוראי "דער איד" בארה"ב, למשל, עדיין קוראים וכותבים ביידיש לפי כללים קבועים ומדויקים.

כשם שיש יידיש הונגרית, יידיש פולנית ויקית וכו'
כאן בארץ מדברים אידיש פלסטינית...

[עזריאל ברגר]

אכן היידיש הירושלמית מתובלת בערבית (לדוגמא המילה "חלאקה", שביידיש האירופאית נקראת "אפשערעניש").
ועכשיו - היידיש של אנשי ארה"ק מתובלת בעברית, ושל אנשי ארה"ב - באנגלית, וכו'.

[זאב ערבות]

אכן היידיש הירושלמית מתובלת בערבית (לדוגמא המילה "חלאקה", שביידיש האירופאית נקראת "אפשערעניש").
ועכשיו - היידיש של אנשי ארה"ק מתובלת בעברית, ושל אנשי ארה"ב - באנגלית, וכו'.

יפה, ובקיצור רוב הפלפולים בענינים אלו חסרי משמעות, וכבר כתבתי בעבר שכל שפה מדוברת מתפתחת ומשתנה ולובשת ופושטת צורה ועברית או לשון הקדש אינם יוצאים מן הכלל וזה דבר שאינו בשליטתו של איש אלא כך הדברים, ואם מישהו מדבר בלשון עילגת והדבר איכשהו נתפס זה משתרש וקשה לעקור, וזה כמו השינוי בנקודות בין העדות השונות שלא משנה כמה קבוצה אחת תנסה לשכנע שההברה שלהם היא הנכונה לא יצליחו לשנות את דעת האחרות וכל הפולמוסים בענין, פרט לדרוש וקבל שכר מיותרים וכל אחד ממשיך לדבר כמו שהורגל

[בריושמא]

הפועל אמר מנוקד בקמץ ופתח כהוגן. זו אינה הברה אשכנזית, אלא לפי כללי הדקדוק.
כך הניקוד של פועל בבניין פָּעַל (קל) בזמן עבר - אָמַר, אָכַל, שָמַר.

אם על זאת נסובים דבריך -

. . הגמרות המנוקדות לא מנוקדות עפ"י חוקי הדקדוק הנוקשים, אלא עפ"י חוקי לשון הדיבור בישיבות האשכנזיות, למשל אמר מנוקד קמץ ולא חטף פתח תחת האלף.

הרי שכוונתו כי בגמ' הכתובה ארמית צ"ל 'אֲמַר'.

צודקים השניים מן האחד. טעיתי ואני חוזר בי.