תשפד.פרשת עקב - מצוות ברכת המזון.א.
אין לדעת לאיזו רמת פירוט כוונתך, והאם המיקוד הוא בתוכן, בקשר בין הקטעים, במקורם, בטעם אמירתם, בלשונם בגירסאות ובנוסחים וכו.
שכן רבים העוסקים בברכת המזון מצדדיו השונים. למשל כאן -
https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.p ... 7%A0%D7%94וכאן -
https://www.toralishma.org/wp-content/u ... %D7%96.pdfוכן בסידור מתיבתא לימות החול ע' תלא והלאה.
ובפירוט רב יותר - בספרו של א, זלוטניק " מקורי התפילה חלק ב'. 305 והלאה
ב.
הטוב והמטיב.מ"מ להלן סקירה קצרה שלפי הצורך - ניתן ממנה להתקדם הלאה ולרדת לחלוקה והפרדה מפורטת יותר.
בדילוג על שלושת הברכות הראשונות שתכניהם נמצאים ונלמדים לרוב נעבור לברכה הרביעית הטוב והמטיב.
נחלקו בה במסכת ברכות מ'ו ומ'ח. אם חיובה מדאורייתא או מדרבנן.
לראשונה היתה זו ברכה קצרה : ברוך אתה... הטוב והמטיב. ובהמשך ונוספו השלישיות של מלכויות,הטבות וגמולות:
הטיב, מטיב, ייטיב.|גמלנו גומלינו יגמלנו.| מלך, מלכנו, המלך.|
וכן 10 שבחים:הקל, אבינו, מלכנו, אדירנו, בוראינו, גואלינו, יוצרנו, קדושינו, רועינו, המלך הטוב.
"וכל טוב" כאן מסיימים הספרדים ברכה זו ולפי רבים מהראשונים. ולא כמו האשכנזים היום "ב אל יחסרנו".
הרחמן . מרובים הם אמירות הרחמן ובהם הבדלים בין הנוסחאות. אולם שלושת הראשונים שונים מהשאר שכן הם נאמרים לכבודו של מקום,הרחמן הוא ימלוך. ..הוא יתברך...הוא ישתבח...ורק אח'כ באים אלו הנאמרים לשם בקשות. היינו שבחו של מקום ואחריו תפילה ובקשה. כך הדבר גם לספרדים אולם בניסוח שונה מעט.
במרום..ואדם - איננו בנוסח הספרדי.
ובראשונים שבמקור הוא היה חלק מהברכה [הרחמן..] לבעל הבית.ולא כיום שהברכה מכוונת לכל המסובים.
יראו את ה'..
פסוק ראשון זה אינו בנוסח הספרדים ומתחילין ב' כפירים רשו ורעבו, וההמשך כולו שונה בסדר ובתוספות הפסוקים, וכן בסיומו שהוא אינו ' את עמו בשלום. אלא מוסיפים עושה שלום ,, ואמרו אמן.
ג.
נוסח הרמבם אהבה ,תפילה .ה'.
נֹסַח בִּרְכַת הַמָּזוֹן: ושבח לקבה שמזין את כולם בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם
כֻּלּוֹ בְּטוֹב בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס
לַכֹּל--כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ
לְכָל-חַי רָצוֹן--, וּמֵכִין מָזוֹן
לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַזָּן אֶת
הַכֹּל.
נוֹדֶה לָךְ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרֶכְךָ מַלְכֵּנוּ, כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה; עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, עַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ עַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
עַל כֻּלָּם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ--כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.
רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִיד מְשִׁיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ. וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, הַמֶּלֶךְ
הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא גּוֹמְלֵנוּ חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, וְכָל טוּב.
הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים. הָרַחֲמָן יִתְפָּאַר לְנֵצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד. הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל, יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ; וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ, עַד-עוֹלָם. כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ; וְדֹרְשֵׁי יְהוָה, לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב. הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
מעניין ומפתיע.והוא נוסח התימנים עד היום.
ד.
ולסיום שתי תמיהות ואימרה נאה.1. מדוע בברכת הזן אין שום רמז לא למן ולא למדבר. והרי לכך ניתקנה.
הנוסח מאוד כוללני והוא שבח לקבה שמזין את כולם האדם והחיות , וחמישה פעמים מוזכרת בו המילה "כל" ?
2. דומה לכך ברכת הטוב והמטיב שניתקנה להרוגי ביתר [ וי"א שעניין ביתר היא תוספת לברכה שכבר היתה. ומ"מ -]
ואין בה שום רמז לכך . לא לביתר לא להרוגיה ולא - שלא הסריחו ולא לקבורה שלאחריה !
היינו שמי שלא למד הלכותיה, אלא אמר את ברכת המזון בכוונה רבה ללא דילוגין כלשהם, אפשר
שיחטיא את כוונותיהם של ברכה ראשונה ורביעית .
האמנם.. ?ואימרה מפורסמת לסיום מבית בריסק.
לפי הנוסח שלנו אנו אומרים :
כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן:
ואילו בהמשך אנו אומרים:
כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ ..
מה הסיבה לשינויים "כאמור " -
"ככתוב" ?נתחיל מהסוף
"ככתוב" - כפי ש
משה כתב בתורה.:וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ..
אבל "פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ .."
דוד המלך כתבו בתהילים ולא בתורה.
אבל שבח זה כבר היה בידם בעל פה אלא שהכתיבה נתאחרה עד לימי דוד. ומשום כך נאמר:
"כָּאָמוּר ".