איתא במדרש (דברים רבה א' י"ח-י"ט) דכשבני עשו עומדים עליכם, אל תעמדו נגדם, כי נתברכו ב'על חרבך תחיה', ואם ברכתם תתבטל גם ברכותיך יתבטלו, ונמצא שבשלכם אתם נוגעים, אלא פנו לכם צפונה, הצפינו עצמכם.
ופעם אחת גזרה ממשלת רוסיא שהכל צריכים לרשום את עצמם בשם משפחה אצל הממשלה, ונסתפקו היהודים אם לעשות כן או לא, והלכו ונסעו המתנגדים אצל הגר"ח מוואלוזין זצ"ל שיורה להם איך לנהוג, והחסידים הלכו לבעל התניא זצ"ל שיורה להם איך לנהוג, ושניהם פסקו שאין לרשום, והגר"ח אמר הטעם, ע"פ המדרש הזה, שבגלות זו צריכין להצפין ולא ללכת בגלוי,
ובעל התניא ביאר טעמו ונמוקו, משום דשרו של עשו הוא שקר, ועם שקר צריכים ללכת בשקר, דא"א ללכת עמו במדת האמת כלל...
האם דברים אלו בשם הבעל התניא ידועים בחב"ד?
האם ידוע עוד מקור לסיפור כזה עם הבעל התניא?