אליעזר ג כתב:אליעזר ג כתב:חלק ד : פטור העוסק בתורה .
א. לגבי מצוות ישוב הארץ , וכן גם את"ל לא כדברי לגבי עזרה מצר , נאמרו בתורה גדרים הקשורים לרמת החיוב של הפרט במצווה , כלומר מחד יש את חשיבותה המהותית ומאידך יש מצב של התחייבות במצווה כלומר עד כמה מוטל על האדם המסוים ציווי השם , כאשר עיקר קיום התורה הוא קיום ציוויו כפי שהתחייבנו בברית וגם הוא עיקר שבמהות , שקיומו יסוד הברכה ואי קיומו יסוד הקללה והפרת הברית , הדיון בעניין זה בבבלי, הוא במועד קטן ט, וכן לגבי העוסק במצווה , ומבחינת דרגות ההתחייבות עולות מהבבלי שלוש דרגות מהנמוכה לגבוה :
1. כאשר עוד לא התחיל בקיום המצווה ועומדות בפניו שתי מצוות , ישנן שתי דרגות :
א. מצווה שיכולים גם אחרים לקיים , שהיא הכי פחות מוטלת עליו , כי ניתנת לקיום ביד אחרים , במקרה זה שעומדות בפניו שתי מצות גדולה כגון תלמוד תורה , וקטנה יותר, מצווה כלשהי יבחר בתלמוד תורה , כלומר אם יש בפניו טובע אך יש באזור מי שבוודאי יכול להצילו ומתכוון לעשות כן , לא יפסיק מתלמודו.
ב. מצווה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים , ולכן מוטלת עליו יותר , חייב לקיימה אפילו אם היא מצווה קלה מול גדולה כלומר לגבי תלמוד תורה להפסיק מתלמודו ולקיימא .
2. כאשר התחיל כבר לעסוק במצווה דרגת החיוב שלו בה היא הכי גדולה , ולכן לא יפסיק למצווה אחרת אלא אם כן סיימה , המגבלה היחידה במקרה זה היא כבכל התורה, פיקוח נפש שדוחה את כל המצוות .
ב1. אומנם מכיוון שהתורה היא תורת חיים, וחלק מהלימוד הוא על מנת לעשות ,ואם אינו מקיים, מצוות תלמוד תורה עצמה פגומה והרי המקימה כראוי אין רגע שלא עסוק בה ואם כן לא יקיים כלל מצוות ,ולכן אמרו רבנן דקיסרי [בירושלמי,חגיגה א ז , פסחים ג ז] , ספציפית לגבי תורה , שיש לפניו מצווה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים יפסיק מתלמודו ויקיימה .
2. יש לשים לב שמלבד שהסבר זה עולה מדברי רבנן דקיסרי וכתוב בפוסקים , לא יתכן הסבר אחר , כי תלמוד תורה שהיא המצווה הגדולה ביותר לא יתכן שכשעוסק בו יהיה פחות מחויב משאר המצוות , ולכן בהכרח זה אינו הטעם, אלא העובדה שקיום הוא חלק מהלימוד , אולם הרי אם קיום כל המצוות היה חלק מהלימוד היה מחויב גם בקיום מצווה שיכולה להיעשות בידי אחרים , ומכאן שמספיק כדי לחיות בקיום מצוות, ושתורתו לא תפגם מכך שאינה מביאה לידי מעשה , שיקיים את כל המצוות המוטלות עליו בלבד כגון קריאת שמע , וכן המוטלות עליו בדרגה של אינן יכולות להיעשות למרות שמוטלות גם על אחרים . ובאופן זה אין תלמוד תורה פגום , וחוזר לדרגת חיוב מקסימאלית יחד עם חשיבות מקסימאלית .
3. אולם לגבי מצב זה יש לשאול , מה הדין במצוות יחידות ממושכות שאם יפסיק תלמודו לקיימם , אינו מוחזק שיחזור לדרגת תלמודו מלפני כן , ולו באיכותו , הרי כאן לא עומדת שאלה של זמן מוגבל לביטול תורה בשביל לקיימא במעשה , אלא ביטול תורה לפחות באיכות לכל חייו , וכל נקודת איכות בתורה היא תורה שלמה. ומאידך הרי אלו מצוות יחידות , שמבלעדיהן שפיר מתקיים ללמוד על מנת לעשות, ולכאורה אין פגם בלימודו גם אם לא מקיימם ולכאורה מסברא היינו אומרים שימשיך בתלמודו .
4. ואכן מוכח בגמרא ממעשה דבן עזאי שאכן כך הוא ואפילו במצווה שבגופו המוטלת עליו בלבד , כי כאמור גם מכגון דה פטור העוסק במצווה , כי כל הנידון הוא האם לא פגומה תורתו. ורואים משם שאפילו אם לא נשא אשה כלל ולא קיים פרו ורבו לא פגומה תורתו , כי אחרת בן עזאי לא היה עושה כן , ועוד במצווה כל כך חמורה שבטולה הוא כשופך דמים ועליה נענשו דור המבול , וודאי לא היה נחשב לתנא , ולא היו מביאים הלכות מפיו , כי רק אם הרב דומה למלאך השם צבקות , כלומר שליח העושה שליחותו באופן מלא יקבלו תורה מפיו , וכשמבטל מצווה ועוד כל כך מרכזית הרי לא עושה שליחותו ומכאן שנמנע מפרו ורבו בהיתר .
5. ואכן הרמבם פוסק להלכה שמותר לדחות את זמן הנשואין מהזמן שמורה הגמרא מצד שעסוק במצוות תלמוד תורה , ואפשר לבטלה לגמרי, אם הוא אדם נדיר כבן עזאי , שלא חשש במצב כזה להרהורים , כי אם שוקע בהם יצא שכרו בהפסדו , וכן רוב בני האדם גם לא יכולים לתקן מידותיהם כראוי ללא אשה . וכן פוסק השו"ע בלי להזכיר חולקים , ובלי שהרמא יחלוק . וכן בב"י כותב שגם הראש והטור אינם חולקים על כך .
6. וכן הרמבם בסוף הלכות שמיטה , מביא את פטור בני לווי משירות צבאי ומנמק מהטעם שיהיו פנויים לעסק התורה ומקורו יכול להיות רק מגילוי מילתא בספירת בני ישראל של כל יוצא צבא שלא כוללת את הלויים , ואכן אם הייתה גזירת הכתוב כזו בלווים לא היה יכול היה ללמוד מהם להלכה הבאה של פטור המקדיש עצמו לתורה , כי הרי לא לומדים מהלווים את כל דיניהם לעניין מי שחשקה נפשו בתורה , ובפרט הרמבם שצועק על תלמידי חכמים המטילים פרנסתם על הציבור והרי הלוויים מטילים פרנסתם על הציבור ומאותו הטעם שיהיו פנוים לעסוק בתורה ואם כן אם זה היה לימוד דין בלוויים לעניין צבא איך יכול היה ללמדו ?
7. ונראה אכן שהתורה כותבת בפירוש את מצוות מעשר ללוויים. מצווה שנאמרה במפורש רק בלוויים מכוח כל המאפיינים שלהם , ואין ללמוד אלא להם , אבל לגבי צבא אין חידוש דין מגזרת הכתוב , אלא לכל היותר מגלה התורה שפטורים , והרי מדובר לפי חלק גדול מהפוסקים גם במלחמת מצווה וכיצד יתכן שפטורים ממה שמצווים כל ישראל אם לא כתוב במפורש שנפטרו ? אלא הבנת התורה היא שכדי ששבט לווי יגיע וישאר בדרגה של מקדישים חייהם ללימוד תורה עליהם להיות פטורים מדרכי הצבא לפחות אלו שדורשות הכשרה , ולוקחות זמן רב כמו מלחמת כיבוש הארץ , כי אין חזקתם שאפילו אם כבר הגיע לדרגה שמקדישים חייהם לתורה שימשיכו בכך אחרי כן , וממילא לא מחויבים לבטל תורה[ולמעשה אסורים כי העסוק במצווה , אסור לו להפסיק לעסוק בה ] על מנת לקיים מצווה זו ויתרה מכך גם מכוח זה שעל פי מה שהתורה יעדה אותם לעשות ועדיין לא אוחזים בכך , זה הופך את מצוות תלמוד תורה כמוטלת עליהם בדרגה שעסוקים בה ,ואם יפרשו למצווה זאת יקטנו סיכויים להגשים את יעודם כלומר לא יחזרו למצבם ביחס ללימוד גם בפוטנציאל , גם בזה פטרתם תורה מהטעם היסודי שגם בלי זה אין פגם בתורתם בקיומה למעשה , ויש סברה לחלק ממצוות אחרות שבכך פוגעים ביעודם.
8. ולכן מאותה סברא גם מי שאינו בן לווי שבחר להקדיש חייו לתורה , ועוסק בתורה כל זמנו [מלבד עיסוק כדי פרנסתו וכדומה ] פטור ממלחמת מצווה . אך אין עליו דיני מעשר , ולרמבם גם אסור לו להתפרנס מהצדקה . כי לדעתו זה חילול השם , החמור מכל . אפשר קצת להטעים את החילוק, שלדעתו הבוחר בתורה ומסתפק במועט , והוא יחיד, אינו צריך לעסוק בפרנסה באופן שלא יחזור לתלמודו , ולשאת אשה עליו רק שמגיע למצב שהוא כבר יציב מספיק בתורה , אך בן לווי שלא בחר בתורה מעצמו אלא יועד לכך ע"י התורה שרוצה שיגיע לכך אבל עדיין אינו שם , אם יעסוק בפרנסה אפילו מעט יפחתו סיכויו שיגיע לכך , ועוד שמי שאינו עדיין עוסק בתורה , קשה לו הרבה יותר להסתדר ללא אשה , כי תורה תבלין .
9. ואכן למעשה כתוב זאת ברמבם כמעט במפורש , כי בסוף ההלכה של העסוק בתורה יקיים מצווה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים מסיים "ויחזור לתלמודו", והרי זה פשיטא ומה רוצה לומר לנו בכך ? אבל ובפרט על רקע כל מה שכתבנו ברור שכוונתו שם שצריך לחזור לתלמודו באותה איכות [כתוב תלמודו שלו ] ומצווה לעשות כן , אבל אם עלול להיות שלא יוכל לקיים מצווה זו , הרי לא פוסק מתלמודו כי היא חלק מהמהלך של ההפסקה ובלעדיה שלא יפסיק. וכן כותבים כל הפוסקים ויחזור לתלמודו וממילא לכאורה גם כוונתם כך פה אחד , וכן מפרש בפרוט שולחן ערוך הרב , ועוד .
כלומר עולה להלכה מהגמרא הרמבם וכל הפוסקים , שאם לא מוחזק שיחזור לתלמודו באיכותו לא יפסיק בלימודו לשום מצווה , מלבד כמובן פיקוח נפש.
חלק ה : דיון מצד חושן משפט :
עד כאן ראינו שכל עוד אין צורך לניצחון באלו שיושבים ולומדים , לעניין מלחמת מצווה מצד הצר הבא עלינו יש שני יסודות המחייבים את הלומדים להישאר וללמוד בזמן המלחמה : [אגב כדי ללמוד את שני הסעיפים הללו, לפני לימוד החלקים הקודמים , כי זה יקל על הבנתם ]
א. הלימוד עצמו הוא קיום המצוות של שמור נפשך ולא תעמוד על דם רעך , ואדרבה הדבר התורם מהותית לניצחון יותר מכל תפקיד אחר , ולכן על הלומד לאזור חייל ובשעת מלחמה ללמוד במסירות כחייל על משמרתו . לעניין זה הוא אם למשל יש מאה אלף כאלו שיכולים לשרת בצבא אך לא נזקקים להם לניצחון ,מאה אלף הלומדים בדרגה הכי גבוה הם שישארו ללמוד . נוסיף כאן שיש בגיוס מעבר למצוות פיקוח נפש , גם להקל על עול הזולת ,של המשרתים , דבר שאנו מחויבים אפילו כלפי בהמתו, אך פיקוח נפש דוחה הכול , ולכן התרומה בלימוד היא החשובה והמכריעה להלכה .
ב. שהחסר בתורה שאינה מביאה לידי מעשה שמחייב להפסיק את למודו לעשות מצווה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים , קיים לכל הפוסקים רק לגבי מצוות שאחרי סיומן מוחזק שיחזור ללימודו באותה איכות ובאותה כמות , פטור זה רלוונטי רק למי שעוסק בתורה באופן שנקרא שעוסק כל הזמן בתורה, והנידון הוא להפסיק לדבר מצווה , כלומר מלבד זמנים של צרכים הכרחיים , שכוללים גם פרנסה כדי חייו , וגם זמן הנצרך מצד מנוחה וכל דבר שנותן לו את ישוב הדעת הנצרך ללימוד איכותי , בגדר ביטולה הוא קיומה.
מצד חושן משפט:
א. כל זה טוב ויפה מצד עצם הדין , אולם מכיוון שאנו עסוקים במדינה , שהיא למעשה שותפות של כל אזרחיה [אומנם לגבי כלל ישראל יש גם מה שנקרא ממון כלל שאינו שותפות , אך יש ספק האם בתנאים הנוכחיים במדינה הוא קיים , וגם אם כן האם שולל בתנאים אלו את השותפות ועוד שיתכן שהתוצאות הרלוונטיות לעניין שוות בשתי מערכות הבעלות ] , שותפות שהוחלט בה מראש שיתקבלו החלטותיה בהחלטת רוב דרך שלוחיו בכנסת , ולכן למרות שאין כל הציבור כשר לדיינות ולא חל דין רוב מהתורה , הוא חל מהסכמה של כולם , בעצם קבלת האזרחות של המדינה . ואם כך מה הדין אם תתקבל על ידי רוב שבניגוד למה שנכון הלכתית וכדאי למדינה על פי האמת , שכולם חייבים דווקא בשרות צבאי , והרי כל תנאי שבממון תופש ויש לנו טועים רבים שאינם מכירים בערך האמתי של תלמוד התורה, לכלל, והשותפות נוצרה על דעת כן וזה ממונם וזכותם לפעול בו גם בצורה שאינה נכונה ולדרוש מהאחרים לקיים את שמירת החיים דווקא ע"י שרות צבאי. או אולי נאמר שבפיקוח נפש מצד סיבה ב , כמו שמותר לגזול על מנת לשלם ,לצורך הצלת נפשות, כן הדין כאן והתשלום הוא בתרומה לניצחון למרות אי הסכמתם , ומצד ההלכה אנו חייבים להמשיך וללמוד גם במצב זה ?
ג. אם יתברר שחייבים להתגייס הרי הפתרון היחיד לדילמא ההלכתית שתווצר אצלינו הוא לפרוש מהשותפות כלומר לרדת מהארץ , כפי שקבע כבר הרב שך. כי כל עוד אנו בארץ הצבא מגן עלינו ואנו שותפים בו על פי הכללים שנקבעו לשותפות זו .
ד. אומנם אפשר להירגע יחסית , כי בינתיים אין כזו החלטה של הרוב באמצעות נציגיו בכנסת , והחלטה של לובשי הגלימות , שחמסו לעצמם בהפיכה שלטונית זוחלת , את זכויות הריבון שהוא העם , מה שהיה מקנה לאלו מהם שהשתתפו בהפיכה בכל מדינה מתוקנת את הזכות לבילוי בכלא עד סוף חייהם , חסרת משמעות הן מבחינה חוקית וכ"ש מבחינה הלכתית , ולכן המחייב נכון לעכשיו הוא החוק האחרון שבתוקף, לולא ביטולו ע"י בג"ץ .