אות מ"ם משמשת במשמעות של בי"ת

[חד ברנש]

האם מצאנו בלשון חז"ל, שאות מ"ם משמשת במשמעות של בי"ת.
לכאורה כן יש להבין ממשנת תמיד, א ב:

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה, וכי באיזו שעה הממונה בא, לא כל העתים שוות, פעמים שהוא בא מקריאת הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו.

"מקריאת הגבר" אין לו מובן, ועדיף היה לנסח: "בקריאת הגבר", כלומר, בדיוק בזמן קריאת הגבר, "או סמוך לו מלפניו או מלאחריו".
זכור לי, שהמפרשים העירו, שבמקרא מצאנו שאות מ"ם משמשת במשמעות של בי"ת, אך לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.

[ההוא גברא]

ידוע שאת המילה "מעומד" צריך לקרוא לא מְעוּמָּד אלא מֵעוֹמֵד, וכן את המילה מיושב. "מן" במשמעות כאשר מצויה בירושלמי, וכבר כתבו על זה המדקדקים. (אבל בירושלמי "מן" אחרי ולא כאשר. לדוגמא ברכות פרק ז ה"ד, חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלי' וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון ברכין.
אמנם גם תרומת הדשן לא היתה תוך כדי קריאת הגבר אלא מיד אחריו).

[זאב ערבות]

מערך מ באוצר רש"י:
לשון ב: מאחד שעריך (דברים יח ו) – דריש ליה כמו באחד שעריך [סוכה נה:]. ממזרח שמש – במזרחה של... [במדבר כא יא].