מכיוון שיש בלבול עצום ביחס ההלכתי לנושא קריטי זה, ואני שומע וקורא מפי בני תורה כל מיני טענות סרק, חלקן אבסורדיות , חייבים להבהיר את הנושא כדרכה של תורה . לאור אורך הדברים , אחלקם למספר חלקים:
חלק א:
א. יסוד הנידון הוא שהנקודה בה יכול האדם להשפיע מהותית על הקורה בעולמינו כדי להיטיב ההנהגה אתו ועם כלל ישראל , היא רק דרך ההנהגה של שכר ועונש ,כלומר עשיית הטוב והימנעות מהרע ותפילה .
ב. כאשר לגבי ההנהגה עם כלל ישראל , הדברים מפורשים ספציפית בפרשות התוכחה , וכפי שעולה מהדברים כפי שמוכיח רש"י בתחילת בחוקותי , יסוד הדברים של הברכה והזכות בארץ והניצחון במלחמה עליה , נעוץ בעמל התורה .
ג. ואכן הגמרא וחז"ל בכמה מקומות תולים את הניצחון במלחמה בעמל התורה [ראה: מכות י , סנהדרין מט, בירושלמי הידוע על מחריבי ונטורי קרתא הדן ספציפית בנושא דידן שעוד נראה בהמשך , בזוהר בשלח נח א ,ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמז, ועוד] .
ד. אומנם כלל יסודי של התורה הוא שאין סומכים על הנס, כלומר שיש בעולמינו לפעול בצורה הטבעית, ולכן חייב להיות צבא שבדרך הטבע יכול לנצח במלחמה , [כאשר יש יוצאים מן הכלל ,אך הם יחידי סגולה הבוטחים לחלוטין בשם במידת טובו ,וממילא יוצאים מעל להנהגה של שבעת ספירות ההנהגה , וקופצים להנהגה ישירה על פי מידת הכתר , שהיא ההטבה המוחלטת ללא תנאי, אבל ביחס לציבור ועוד ציבור של קטני הדורות , זה לא רלוונטי] , וזה תנאי מעכב להצלחה ולחלות הברכה מכוח הסיבות הרוחניות , ולכן כאשר מדובר במלחמה כמו שבתקופתנו להגנה ממי שבה על ענייני נפשות , הרי חייבים שתנאי זה יתקיים, וחובה זו היא פיקוח נפש הדוחה את כל המצוות .
ה. הקביעה המחייבת להלכה מה נצרך לצבא היא ביד המומחים בתחום , כמו שהדין הוא ברפואה ובכל נושא הדורש דעת מומחים , ולו יהיה שהקביעה הייתה שבלי בחורי הישיבה אין ניצחון ,או אפילו הם המבדילים בין ספק לוודאי ניצחון , או אפילו בין רוב לוודאי , לא היה מנוס מלהתגייס , אבל נראה להלן שזה לא המצב . וממילא כל הדיון הוא תחת מסקנה זו שאין הצבא - הכלי עליו חלה הברכה של הלימוד , נצרך להשלמתו לבני התורה , וממילא התנאי מתקיים .
ן. נציין גם שהפסד במלחמה , או אי היות צבא , פרושו בדרך הטבע שחיטה של כל יהודי א"י , וממילא פיקוח נפש בוודאי של כל אחד, שהוא הרבה יותר מהסכנה שיש לו כחייל בצבא , אפילו אם הצבא מסכן לפעמים את חייליו שלא כדין , וכ"ש שעובר על פרטי הלכה . ואפילו שנמצאת בו ערוות דבר ,[אגב ערוות דבר היא הרהור עבירה וממילא גם בצבא שכולו חרדי תמצא ] כי תוצאת ערוות דבר היא שאין שכינה במחנה שהיא הנהגה מיוחדת מעל לטבע, לניצחון , אבל ניצחון כדרך הטבע עם הברכה והשפע כתוצאה מלומדי התורה יש ויש. ואפילו הנפנוף בכוחי ועוצם ידי של חלק מהממונים ומהעם , למרות חומרתו , אינו פוטר מהצורך בשימוש בכלי זה להגנה על כל יהודי הארץ .
ז. אומנם מעבר לעניין המהותי של תרומת תלמוד התורה לניצחון , יש עוד יסוד מהותי של התורה והוא הרגל השנייה במשנה באבות עליה העולם עומד והיא העבודה , שפירוש ציות מלא למצות השם וגדריהן . ואם נדון למשל במצוות כיבוש הארץ , הרי היא מצווה שמוטלת על כלל הציבור וכל יחיד ויחיד בו , ולמרות תרומת לימוד התורה להצלחה בה , אין בו קיום מצוותה, כי צורתה היא הכיבוש בעולם המעשה , ולא גרימתה דרך העולם הרוחני .
ח. ומכיוון שמצווה זו מוטלת על כל אחד ואחד , מצווה שמטבעה מבוצעת ע"י יחידים פחות מוטלת על כל אחד ממצווה זו , וממילא אין דינה מצווה שיכולה להיעשות ע"י אחרים , וראה מועד קטן ט ,יחד עם סוגיית העוסק במצווה, שהקדימות בקיום מצוות היא לפי דרגת מוטלות המצווה על האדם , יותר מאשר לפי חשיבותה ,כפי שגם עולה מסברה, ונראה להלן עוד בעניין זה , וראה חזון איש או"ח קיד, שסובר שלמלחמת מצווה הגם שאין צורך בכל הציבור , יוצא גם חתן מחופתו , למרות שאחרים יכולים לשאת בנטל , כלומר אין נצרכים לחתן לניצחון , כי החיוב הוא מראש על כולם.
ט. נוסיף עוד שרואים מסוטה מד: אליבא דרבנן, שכמותם פוסקים , שבמלחמת רשות אין כלל מצווה ואפילו אינו נקרא הלוחם בה עוסק במצווה, ומכיוון שיש לרבנן שני סוגי מלחמה בלבד , רשות ומצווה , ממילא מלחמת מצווה היא כל שיש בה מצווה , ובה מחייבים גם חתן מחופתו , ומכאן שמספיקה להגדרה כמלחמת מצווה עצם המצווה כמו השמדת עמלק , או כיבוש הארץ , או הצלה מיד צר, שמור נפשך, ולא תעמוד על דם רעך . ואין כאן מצווה נוספת בעצם המלחמה, וגם אין מקור כלשהו לחדש מצווה נוספת שכזו.
י. וממילא מלחמת מצווה מהצר הבא עלינו , תלויה רק במציאות מול העיניים האם ישנה הסכנה או לאו , ולא בשאלה האם הציונים במעשי ההתגרות שלהם גרמו לה , כי עכשיו פיקוח נפש לפניך, הן שלך הן של אחרים , וגם מי שטובע בנהר כתוצאה מרשלנותו ומכך עבר על שמור נפשך , מצווה להצילו . ובפרט שאחרי שכבר הוקמה המדינה , הרי לא יסכימו רוב היהודים לוותר עליה בשום אופן , וכן אחרי מאה שנות איבה אין כמעט סיכוי שיכולים היהודים לשבת בארץ בשקט תחת שלטון פלשתינאי , ובפרט אחרי שראינו מה ערבים עושים לבני עמם ודתם , וכן שכל מי שעיניו בראשו רואה שאין סיכוי לשלום בפשרה כלשהי.
יא. מצוות כיבוש הארץ נתונה במחלוקת ראשונים האם קיימת בזמן הזה , ונתייחס אליה בהמשך , אבל המצווה הוודאית שישנה במלחמות מדינת ישראל היא מצד הצלה מיד צר ויסודה במצוות שמירת הנפש כאמור ולכן נפתח בדיון בה , זו מצווה
כפי שנראה להלן בחלק ב ,שיסודה לאו , ולאו שצורתו הישמרות מתוצאה , שהרבה יותר קל להבין בו גם ציווי על הישמרות רוחנית, מאשר בעשה ספציפי צא וכבוש . ועניין הלאו הזה להישמר מסכנות שתוצאתם עלולה להיות מיתה . נקדים את המאוחר, שבשונה ממצוות אחרות, מקורה הוא בפסוק על חובת ההישמרות מתוצאת מיתה, כעונש או תוצאה משכחת התורה , וממילא היסוד הוא להישמר מלגרום בפשיעתו שישכח את התורה שזו סיבה רוחנית וההישמרות ממנה היא רוחנית , וממילא אם לימוד תורה כפי שראינו גורם להישמרות מהפסד במלחמה , גם הוא במקרה מיוחד זה , בכלל ההישמרות שבלאו , וזאת מעבר לעצם העובדה שבלאו תוצאתי ותר קל לומר זאת . אומנם כאמור אם הכלי =הצבא לא שלם לא יעזור לימוד התורה, כי אין על מה שתחול ברכתו , אבל אם הכלי שלם, שפיר מקיים לומד התורה את שמור נפשך , וכן גם גדרי הצלת נפש האחר נלמדים משמור נפשך, ולכן מקיים גם הצלת נפשות אחרים. ואם כך שהכלי שלם בלעדיו אסור לו ממצוות אלו עצמם לעזוב לימודו ולהתגייס , אלא הפוך מחויב להמשיך לימודו ביתר שאת וביתר עוז במסירות נפש כדי להציל נפשות כחיל במערכה , נפרט יסוד מרכזי זה בל"נ בחלק ב .