בספר 'חשוקי חמד' (מסכת זבחים דף ו עמוד א) מביא הגר"י זילברשטיין שליט"א:
מעשה בבחור ישיבה מתמיד, שהוריו נסעו לארה"ב והשאירו לו חנות בעיר הקודש טבריה, כדי שישכירה ויתקיים הוא אחיו ואחותו בדמי השכירות. אחת לחודש, נאלץ הבחור להיטלטל ולהרחיק לכת עד לטבריה הרחוקה, אך לא בזבז לריק את זמן הנסיעות באוטובוסים, אלא לקח עמו ספר 'שב שמעתתא' והגה בו בכל משך הנסיעה, עד שידע אותו בעל - פה.
באחד הימים נכנס לביתו של המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, המשגיח התרשם מאוד מבקיאותו העצומה. לאחר מכן סיפר הבחור כיצד זכה לשליטה המופלאה, וביקש לשאול את פי המשגיח: "האם אמשיך לנסוע לטבריה מידי חודש; מצד אחד לא נגרם כל כך ביטול תורה, כי אני ממשיך להגות בתורה, אך מאידך, זה על חשבון סדרי הישיבה? "
"להמשיך לנסוע לשם אתה רשאי - הגיב המשגיח - אך תדע לך ש'גדול בישראל' לא תצא מזה". "אם כן כיצד מציע לי המשגיח לנהוג? ", שאל הבחור. והמשגיח השיב בנחרצות: "תמכור את החנות". נסע הבחור לטבריה, נכנס לחנות הנדל"ן הראשונה שנקלעה בדרכו, ומכר את החנות.
מאוחר יותר התברר ש'עסקת המכירה' לא היתה מוצלחת כלל, ושהנכס יכול היה להפיק רווחים עצומים לבחור. רבים גיחכו ולגלגו על הצעד ה'פזיז' שעשה, אך כל זה לא הפריע לבחור להמשיך ללמוד בשקידה.
ומה הוא סופו של הסיפור? עקבנו אחר אותו בחור, והוא כיום אחד מגדולי הדור. הוא אולי הפסיד איזה נכס רווחי, אך כלל ישראל הרוויח מרביץ תורה והוראה, עכ"ד.
האם ידוע מי הוא אותו גדול, האם יכולים להעריך.