ערי הלויים אם היו ג"כ משמשות למגורי הכהנים, בפשוטו בודאי, שאף הם בכלל לויים המה, ולא נשתנו לענין נחלה מכלל שבט לוי,
ואמנם מצאנו מפורש ביהושע (כא, יג-יט): וְלִבְנֵ֣י׀ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן נָֽתְנוּ֙ אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ... כָּל־עָרֵ֥י בְנֵֽי־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּֽהֲנִ֑ים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה עָרִ֖ים וּמִגְרְשֵׁיהֶֽן.
[ועי' במשנה מעשר שני פ"ה מי"ד, ובתוספתא תרומות פ"ה ה"ח ובאור שמח הל' תרומות פ"ג ה"ב, ובתוספתא ביכורים פ"א דמשום ערי הלויים הכהן מביא ביכורים וקורא, וכן פסק הרמב"ם הל' בכורים פ"ד ה"ג. ועי' בהגהות הרש"ש ברכות כ, ב.
ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סיני וליקוטים סי' ריא): תימה כהנים היכי מברכים והא אינם יכולים לומר על האדמה אשר נתת לאבותינו. וי"ל גם היה להם ערי מקלט].
וכך המשיך הדבר עד לימי חזקיה המלך כדכתיב בדבה"י (ב לא, יט): וְלִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָרֵיהֶם֙ בְּכָל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת לְכָל־ זָכָר֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וּלְכָל־הִתְיַחֵ֖שׂ בַּלְוִיִּֽם.
ומאידך, כתיב בדבה"י (ב יא, יג-יד): וְהַכֹּהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל הִֽתְיַצְּב֥וּ עָלָ֖יו מִכָּל־גְּבוּלָֽם: כִּֽי־עָזְב֣וּ הַלְוִיִּ֗ם אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם֙ וַאֲחֻזָּתָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ לִיהוּדָ֖ה וְלִֽירוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־הִזְנִיחָ֤ם יָֽרָבְעָם֙ וּבָנָ֔יו מִכַּהֵ֖ן לַד'.
הרי מפורש שכבר בימי ירבעם נטשו את שדי המגרש ערי הלוים.
ומשמעות הכתובים שהלויים עזבו את מגרשי הערים מחמת ריחוקם מירושלים והיותם תחת שלטון מלכות ישראל וירבעם בן נבט, ואילו הכהנים עריהם היו סמוכים יותר לירושלים. וצ"ת.
אולם נראה כי בזמן בית שני [כאשר כבר לא שכנו הכהנים והלויים בערי מגרשיהם משום שבטלו ערי הלויים – ראה להלן], אזי רובם של הכהנים התיישבו בערי הגליל רחוק מירושלים, כפי שמתואר ומפורש בקינה 'איכה ישבה חבצלת השרון' לרבי אלעזר הקליר.
[וראה במאמר "קינת איכה ישבה חבצלת השרון" מאת הרב יחזקאל סלומון, קובץ אור ישראל (מאנסי) ד, תשנ"ו, עמ' קעא ואילך, ובמאמר "משמרות הכהונה בבית המקדש" מאת הרב צבי אברהם סלושץ, קובץ שמעתין 113, תשנ"ג, עמ' 65 ואילך].