- שער ספר דקדוקי רשי.png (554.57 KiB) נצפה 739 פעמים
אמנם הספר אינו מצוי כלל שכן הוא לא נדפס מאז שוב (מלבד צילום בודד במהדורה מצומצמת), אולם בתקופה הסמוכה להדפסה הייתה לו מידה מסויימת של השפעה: הוא מוזכר אצל המהרש"ל בפירושו 'יריעות שלמה' לתורה (דפו"ר דף כ' ע"ב), רבי יששכר בער מאיילנבורג בחיבורו צידה לדרך (דפו"ר, דף נה ע"א), קיצור מזרחי (פראג שס"ד, דף פט ע"ב), רבי שבתי סופר מפרעמישלא (גוף הסידור, עמ' 53, הוצאת טורונטו תשס"ג) ועוד.
למותר לציין את חשיבות הבנת דברי רש"י על מכונם ומקורם, וכך כותב השל"ה: "בכל דיבור ודיבור של רש"י יש בו נסתרים עניינים נפלאים, כי חיבר החיבור שלו ברוח הקודש" (דפו"ר דף קפא ע"א)
בשער הספר ובגופו אין שום רמז לשם מחברו, עובדה שיצרה פתח להצעות רבות בדבר זהות מחברו. בגב השער יש הקדמה מעורפלת מהמדפיס, אשר סייעה לבלבול. אשתדל כאן בידי יד כהה לשלול את כלל ההצעות שעלו עד היום, ולכוון למקום חדש ושונה לחלוטין.
אקדים ואומר שידיעותי הדלות אינן מגיעות לחכמת הדקדוק, ואתמקד בתובנות והוכחות כלליות יותר, אותן אציע לפני גאוני בית המדרש וכל אחד יחווה דעתו. יש הרבה מה להעמיק ולא נגעתי בסוגיה אלא בקצות אצבעותי.
עד היום עלו שלוש הצעות לזהות המחבר, שלושתם הם יהודים מסביבות איטליה, בני המאה ה-16 (עובדה חשובה שתתברר בהמשך):
א: רבי יוסף אוטולינגי, ראש הישיבה בקרימונה (הוא מוזכר בהקדמת המדפיס כמממן הדפסת קיצור המזרחי לתורה אשר נדפס בקירוב זמן, ומימן הדפסת ספרים רבים שנדפסו באותו בית דפוס)
ב: המדפיס עצמו - הרופא ר' יעקב מרקריאה (הוא כותב בהקדמה: "באנו אנחנו למלאות את דבריו [-של ר"י אוטולינגי] בחבור הלז", וניתן אולי להבין כי הוא כתב את החיבור כהשלמה לקיצור המזרחי)
ג: רבי אליה בחור, מגדולי המדקדקים שבכל הדורות (רבי אליהו בחור כותב "וכבר יעדתי לחבר ספר אחד ואבאר בו כל דברי רש"י אשר דבר בדקדוק בפירוש התורה (הבחור, מאמר ג', סוף עיקר יא). הצעה זו כתובה בכתיבה איטלייאנית על גבי שער של הספר בעותק שמקורו בספריית ליוורנו, כעת באוסף רבי פנחס קריגער, וראה ברשימתו 'פרשנדתא' מס' 144. בשער שם חתום: "רח"ם ארחמנו נאום ה'" - הוא ר' רפאל חיים מונציליסי, אולי הוא הכותב והמציע)
מרן החיד"א ראה ספר זה, וכתב עליו בשם הגדולים: "לא נודע למי" (מהדו' י-ם תשנ"ב, עמ' תכו)
המבוגר שבין שלושת הנזכרים הוא רבי אליה בחור (נפטר בשנת ש"ט בערך), וניתן לקבוע כי באם הכותב הוא אחד מהשלושה הנזכרים - החיבור לא נכתב קודם שנת רע"ט, היא שנת הדפסת דפו"ר של ספר הבחור.
כאשר עברתי על הספר לבדוק את מקורותיו וסגנונו - עלה בי הרושם הכללי כי הספר הוא קדום יותר: אין הוא מזכיר אף לא אחד מספרי הדקדוק שפורסמו לאחר המצאת הדפוס, אלא רק חיבורי קדמונים (מלבד רב אחד והוא ההוכחה המוחצת, ראה מיד בסמוך); גם כאשר מוזכרים בו הספרים השונים - אין מוזכרים בהם מספרי הדפים כלל, עובדה המעידה על מוקדמותו.
פעמיים מזכיר הכותב את ה"פייטן" - פעם אחת כוונתו לפיוט אקדמות מחג השבועות (קטע "ובאות קלילא דלית ביה משותא", בהאי לישנא), ופעם נוספת כוונתו לקטע מפיוט 'אב ידעך מנוער' לקליר - שניהם נהוגים בעיקר בקהילות אשכנז.
שני החכמים הראשונים הנז' לעיל הם איטלייאנים מובהקים, אך אין בזה בכדי לשלול לחלוטין את אפשרות זיהויים כמחברי הספר.
הזיהוי עם השלישי - ר' אליה בחור - הוא משולל כל יסוד כמעט בלא עיון, שכן נמצאו בחיבוריו דברים הסותרים לחלוטין את דברי הספר שלפנינו (ראה למשל את פירוש התיבה 'נתך' בספר שלפנינו (דף יט עמ' א), והיפוכו בספר מתורגמן, הוצאת זכרון אהרן עמ' עדר). וככלל - סגנונו ולשונו בחיבוריו שונים מאוד מהחיבור שלפנינו. לא קרב זה אל זה.
רק דמות אחת נזכרת בספר בברכת החיים, ובשתי מקומות שונים: רבינו ישראל מברונא - מגדולי חכמי אשכנז בראשית תקופת האחרונים!
"ואמר לי מהר"ר ישראל מברונא" (דף יב ע"ב)
"ואמ' מהר"ר ישראל ברון יצ"ו… ופי' הוא יצ"ו…" (דף לה ע"א)
- יב עב.png (778.35 KiB) נצפה 739 פעמים
- לה עא.png (1 MiB) נצפה 739 פעמים
רבי ישראל מברונא נפטר בשנת ר"מ בערך, והוא מוזכר כאן בברכת החיים - כך שעלינו להקדים את זמן החיבור קודם לזמן זה!
ומלשון הקרבה האישית של המחבר למהר"י מברונא ("אמר לי") - ניתן להניח שמדובר בחכם אשכנזי, או לכל הפחות חכם בעל השפעה אשכנזית.
ממילא ברור שכל שלושת החכמים שהועלו בספק כמחברי הספר - אינם יכולים כלל להיות מחברי ספר זה.
על קרבת הכותב למסורת חכמי אשכנז ניתן ללמוד גם מהעובדה שהוא מזכיר פעמיים את הרמב"ן בשם "הנחמוני" - כך מכונה הרמב"ן בקרב חכמי אשכנז בתקופה זו (כדוגמת המהרי"ל ובעל 'לקט יושר'), וכן מזכיר את ספר 'מסורת מהר"ם' למהר"ם מרוטנבורג (מוכר גם בכינוי: טעמי מסורת המקרא).
ראוי לציין כי מהר"י מברונא עצמו - כמו כמה וכמה מחכמי אשכנז - כתב גם הוא פירוש על התורה, ונדפס לאחרונה מעצם כת"י (על גיליונות בעל הטורים לתורה. הסריקה מצויה בספריה הלאומית)
על פירושי האשכנזים לרש"י ראה: מבוא והוספות לספרי מהרי"ל, עמ' 126.
על הכותב עצמו אין בספר עוד שום פרטים אישיים נוספים, מלבד עובדת היותו מדקדק מפורסם ומלמד תלמידים, וכפי שמעיד: "ונשאלתי הרבה מתלמידים הגוני', נבונים וידועי', למה סדרו רבותינו…" (דף ד ע"א). מספר פעמים הוא מתבטא בלשון חריפה מעט כנגד הטועים בדקדוק, לשיטתו, ומכנם "שוטי עמנו". במקום אחר כותב: "וחכמים הגדולים חתמו… ואני לא אגלה סודן"
המחבר מראה בקיאות גדולה בתורת בעלי הדקדוק, אותם הוא מכנה בתארים שונים: חכמי הדקדוק, חכמי הלשון, רבותינו המדקדקים, הדייקנים.
הוא מזכיר את כתבי מנחם בן סרוק, דונש בן לברט, חיוג', רבי יוסף קמחי, בנו הרד"ק, רבי שלמה אבן גבירול, רבי אברהם אבן עזרא, "רבי' יודא הספרדי" ועוד.
המחבר מזכיר כמה חיבורים דקדוקיים קדמונים (חלקם לא נדפסו עד ימינו), כדוגמת: לוחות המשורה (מזכירו למעלה מעשרה פעמים), ספר הפרחון, ספר הזכרון לרבי יוסף קמחי, ועוד.
היוצא מדברינו (בהסתייגות, לאחר שתתברר שיטתו הדקדוקית): המחבר הוא בן המאה ה-15 (ולא ה-16), וקרוב לוודאי שהוא מחכמי אשכנז (ולא איטליה)
וכאמור, יש לברר היטב את שיטתו בדקדוק ביחס לשיטת חכמי הארצות השונות, ובקעה נרחבת הנחתי להתגדר בה לחכמים הגדולים ממני בחכמה, בדעה ובמנין.
