דרומי כתב:יתכן שהנקודה הנידונה כאן היא הבסיס למחלוקת הרמב"ם והראב"ד בסוף פרק ו מהלכות בית הבחירה. לדעת הרמב"ם שלמה קידש מקום המקדש והשראת השכינה אינה בטלה. לדבריו, בית המקדש השלישי יהיה המשך של קדושת שלמה ולא דבר חדש ממש. אולם הראב"ד אומר שלעתיד לבוא תהיה קדושה חדשה ולכן הקדושה הקודמת הסתלקה, כלומר, לדבריו חייבת להיות הויה חדשה שדורשת העדר של ההויה הקודמת (ובכתבי מהר"ל מפראג מאריך בזה (לא בקשר לבית המקדש, אלא בכלל על כך שלפני הגאולה צריכים להישבר כל המוסכמות הקודמות)).
יפה!
ולכאורה זה גופא תלוי במחלוקת היסודית יותר של הרמב"ם והרמב"ן מהו העולם הבא וממילא מהי הגאולה העתידה [וממילא מהי מהות ימות המשיח]. לרמב"ם העולם הבא הוא עולם הנשמות, ומגיע אליו [וכבר הגיעו אליו המונים המונים] כל יחיד בפטירתו, ואין כלל הכרח לאיזו קצבה בשנות עולם הזה וכו' [שעקרונית יכול להימשך לנצח], וימות המשיח הן עולם הזה מתוקן במלכות שד-י [לכן הביא בסתם את שיטת שמואל בימות המשיח]. אבל לרמב"ן [וכך פשט בישראל] עולם הבא הוא מציאות חדשה [לגמרי], עין לא ראתה, וימות המשיח מכינים אותה, למעבר ממציאות עולם הזה למציאות החדשה [לגמרי] של עולם הבא.
ממילא פשוט שלרמב"ם ימות המשיח הם המשך של ימות העולם הזה, וביהמ"ק השלישי בכלל זה.
ואילו לרמב"ן מתאימים דברי המהר"ל, שלפני מציאות חדשה צריך העדר של הקודמת.
ודוק.