אריה הכהן כתב:האם דיבור על כך היכן שהוא.
ונתנו ידידים כתב:כמדומני שרש"י כותב באיזשהו מקום שנס אל מחנה לויה
מטה עז כתב:אריה הכהן כתב:האם דיבור על כך היכן שהוא.
המשך חכמה מוכיח שלא היה, כי בכו את אהרן כל בית ישראל, ואם היה רוצח בשגגה, הוא לא היה בוכה, כי כעת מיתת אהרן אפשרה לו לחזור הביתה סוף סוף.
לענין כתב:מכות י’’ג א’.
ענ'י לעצמי כתב:אכן מגמ' מכות שם יש משמעות שלא כדברי המשך חכמה שהרי לשון הגמ' הוא: "אשר ינוס שמה - מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר, להיכן מגלין, למחנה לויה". ומשמע שקרה בפועל, ולא שהיה להלכה ולא למעשה. אמנם אין הכרח דהמשך חכמה התכוון שכל מ' שנה לא קרה שום מקרה (שהלא כל כוונתו שהפסוק בא להגיד שבחו של אהרן, ולפי מה שיתבאר לא יחסר מזה כלום), אלא יתכן שרק עד מיתת אהרן לא הלכו לגלות, ועוד כנזכר לעיל אם אדם מת קודם אהרן גם זה אתי שפיר.
[וכשאני לעצמי יש לפרש שעל אף שהיו בגלות בכו עליו, וזה מראה אהבתם לאהרן יותר מהכל. וזה כעין מש"כ הרב עזריאל לעיל]
וע' להרוגוצ'ובר (צ"פ תרומות א, א) שנקט שהדין היה שונה במדבר, שלא היה קולט אלא אם כן הרוצח נכנס לשם על דעת להינצל, מכיון שהיה מדין מחנה לויה ולא כשאר ערי מקלט, ע"ש.
עזריאל ברגר כתב:הוא מוכיח דברים מקושיא נחמדה, ואנחנו אומרים שיש לה תירוצים נוספים, ועל כן אין זו הוכחה...
מטה עז כתב:ואותי לימדו רבותיי להשיל נעליי מעל רגליי, ולדון בקרקע אחרי שבעה נקיים, בפני גדולי הדורות שתורתם נכתבה ברוח הקודש, ובפרט הכהן הגדול מדווינסק שמעיד על עצמו בשער ספרו שנכתב "ברצון אבינו שבשמים"...
מטה עז כתב:ואותי לימדו רבותיי להשיל נעליי מעל רגליי, ולדון בקרקע אחרי שבעה נקיים, בפני גדולי הדורות שתורתם נכתבה ברוח הקודש, ובפרט הכהן הגדול מדווינסק שמעיד על עצמו בשער ספרו שנכתב "ברצון אבינו שבשמים"...
ונתנו ידידים כתב:מטה עז כתב:ואותי לימדו רבותיי להשיל נעליי מעל רגליי, ולדון בקרקע אחרי שבעה נקיים, בפני גדולי הדורות שתורתם נכתבה ברוח הקודש, ובפרט הכהן הגדול מדווינסק שמעיד על עצמו בשער ספרו שנכתב "ברצון אבינו שבשמים"...
הגזמת!
עזריאל ברגר כתב:מטה עז כתב:ואותי לימדו רבותיי להשיל נעליי מעל רגליי, ולדון בקרקע אחרי שבעה נקיים, בפני גדולי הדורות שתורתם נכתבה ברוח הקודש, ובפרט הכהן הגדול מדווינסק שמעיד על עצמו בשער ספרו שנכתב "ברצון אבינו שבשמים"...
ואולי עדיף להשאיר את דברי הגמרא כפשוטם?
מדוע הוא עדיף יותר?
עזריאל ברגר כתב:בני ישראל חזרו למקומות בהם נקברו הרוצחים בשגגה במהלך 40 השנה כדי להעביר אותם מהמקום שבו היה בעבר "מחנה לויה" למקומות אחרים?!
ואף את"ל שכן - האם השמחה הזאת מבטלת את הבכי על מות אהרן?!
אפשר עוד לדון הלוך-ושוב בקושיות ותירוצים דחוקים, ואפשר להעדיף את פשטות הסוגיא "שהיו ישראל מגלין במדבר", ולומר בפשטות שבוודאי היו כאלו שהרוויחו משהו בפטירת אהרן (לדוגמא בנו אלעזר שהתמנה לכהן גדול), ולא היתה בכייתם בלב-שלם.
הלכה פסוקה היא שהשומע שמת אביו וירשו - מברך דיין האמת וגם הטוב והמטיב או שהחינו על הירושה, ואחר כך מתיישב לאבלות של "שלשה לבכי, שבעה להספד, שלושים לתספורת" וכו'. קמ"ל שלא כל בכיה חייבת להיות בלב שלם!
מטה עז כתב:ענ'י לעצמי כתב:אכן מגמ' מכות שם יש משמעות שלא כדברי המשך חכמה שהרי לשון הגמ' הוא: "אשר ינוס שמה - מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר, להיכן מגלין, למחנה לויה". ומשמע שקרה בפועל, ולא שהיה להלכה ולא למעשה. אמנם אין הכרח דהמשך חכמה התכוון שכל מ' שנה לא קרה שום מקרה (שהלא כל כוונתו שהפסוק בא להגיד שבחו של אהרן, ולפי מה שיתבאר לא יחסר מזה כלום), אלא יתכן שרק עד מיתת אהרן לא הלכו לגלות, ועוד כנזכר לעיל אם אדם מת קודם אהרן גם זה אתי שפיר.
[וכשאני לעצמי יש לפרש שעל אף שהיו בגלות בכו עליו, וזה מראה אהבתם לאהרן יותר מהכל. וזה כעין מש"כ הרב עזריאל לעיל]
וע' להרוגוצ'ובר (צ"פ תרומות א, א) שנקט שהדין היה שונה במדבר, שלא היה קולט אלא אם כן הרוצח נכנס לשם על דעת להינצל, מכיון שהיה מדין מחנה לויה ולא כשאר ערי מקלט, ע"ש.
המשך חכמה אומר בפירוש שלא היה רוצח בשוגג במדבר במשך כל ה40 שנה.
מעיון בספרים יש שהקשו על רבי מאיר שמחה את הקושיות שהוזכרו כאן, ועוד הקשו שאם היה למשה רבנו דין כהונה בכל ה40 שנה הרי שבלאו הכי לא היה חוזר הרוצח למקומו במיתת אהרן, כמבואר במכות שחוזר רק במיתת כל הכהנים הגדולים שבדורו. הרב שטיינמן זצ"ל כותב שמסתמא אם היה רוצח בשוגג במדבר, היה כתוב על זה בתורה (?) ולכן נראה לו כדברי רמ"ש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 106 אורחים