איש_ספר כתב:איש_ספר כתב:פגשתי היום ת"ח מצאצאי ר' פייבל ובפיו כמה דברים הראויים להכתב. לדבריו כשנפטרה אשתו של ר' פייבל על פניו, בא ר' יצחק רונזטל לבשר לו על כך, רש"פ הוציא מיד תשובה שכתב ובו מברר אמירת קדיש ע"י בנות, וביקש שהבנות תאמרנה קדיש, המבשר שהיה חכם מבני משפחתו (שכחתי שמו) אמר לו, ומה היה אומר ע"כ המחותן שלך הגריח"ז? (ר' אברהם קופשיץ זצ"ל חתן הגר"פ היה נכד הגריח"ז), אמר ר' פייבל: אעפ"כ ! (מעניין שיש מוסרים שגם במשפתתו של הגריח"ז אמרה בת קדיש, אולי בתו של רא"א? יש לברר). לדבריו בשבעה של מי ממשפת ר' פייבל סיפר רב"צ בורדיאנסקי שגם אמו אמרה קדיש על הוריה, שהיא היתה שריד אחרון להם, ומבקר אחר סיפר שגם בבית ר' משה שניידר בלונדון אמרה בת קדיש, לא זכור לי מי ועל מי.
ידועה מלחמתו של ר' פייבל בקשר המרובע, בהקשר לכך סיפר שבאחרית ימיו היה דר בבית חתנו רמ"א רוזנטל בשכון הרבנים, בביהכנ"ס היה מתפלל ר' משה אדלר (אבי ר' בנימין יבלדח"ט), אירע ור' משה יצא לאן שיצא והסיר התפילין והניחן על השולחן, ר' פייבל מיהר חיש ובזריזות נפלאה התיר את הקשר וקשר שוב בצורה של דל"ת, ר' משה חזר ולבש התפילין ולא הרגיש, וכשהרגיש היתה שערוריה במקום...
כידוע שכונת ימין משה שמלפנים גרו שם צדיקי ירושלים (רב"צ יאדלר ואולי גם ר''ז שחור) נעזבה לימים משומרי תור"מ, לדבריו ר' מרדכי גולדשטיין היה שולח לו תלמידים מהר ציון לימין משה הסמוכה להחזיק את המנין (לא ידעתי שהמוסד של רמ"ג כ"כ ותיק, אבל כך לדבריו), וכיון שהחברה היו מארבע כנפות הארץ, מקבץ נדחי עמו ישראל, יכל ר' פייבל לעשות עמהם ככל העולה על רוחו הגדולה, עד תקיעת שופר בשבת. לדבריו, באיזה מקום נפגשו רשז"א ור"פ והיה בינהם ויכוח סביב ענין זה, עד שפלוני לחש באזני רשז"א, אצל ר' פייבל אין המדובר ב"דרוש וקבל שכר בעלמא", היינו שכבר איתעביד מעשה...
כתבתי למעלה על שמועה שגם בבית הגריח"ז אמרה ילדה קדיש, התחקתי אחר מקור השמועה, מקורה בר' משה הבלין הרב של קרית גת, התקשרתי אליו, לדבריו סבתו היתה בתו הבכורה של רא"א זוננפלד בנו בכורו של הגריח"ז שנפטר ע"פ אביו ל"ע, והגריח"ז הורה לה לומר קדיש בעזר"נ, והיא בת שמונה או תשע שנים. בסיום הוסיף ר' משה ואמר: וכן הורה לה להדליק נרות שבת. שאלתי, מה ענין נרות שבת לפטירת האבא? את התשובה לא כ"כ הבנתי. מ"מ לאור זאת שבשאר ענפי משפחת הגריח"ז לא ידועה הוראה לבנות להדליק נרות שבת, אני מקוה מאד שאין כאן עדות שבטלה מקצתה. וד"ל.
עוד על אמירת קדיש ע"י בנות באין בנים
מנוחה בקרמן, המסע עם אמא, עמ' 344. אמא היא הרבנית דבורה שקול ע"ה.סיפור ששמעתי מהרבנית בת זיו (סולוויצ'יק הוטנר), בת שבע היתה חברה מאד טובה של אמא. פעם כאשר התארחנו אצלה בשבת ספרה זכרונות מימי ילדותה. כשהיתה ילדה קטנה בת חמש נפטר אביה ולא השאיר בנים ובקשו ממנה שהיא תאמר קדיש על קברו
בת שבע הוטנר היא אשתו של ר' יהושע הוטנר מנהל האנצ"ת, לא ידוע לי פשר הכינוי סולוויציק.
בהמשך יש שם תיאור גם על הקדיש שאמרו בנות דודה ר' שרגא פייבל פראנק (חתן שקול).