האם נוהג זרוע לחיים וקבה בזמן היתר במות בשלמים

[סייג לחכמה]

הזרוע והלחיים והקבה אינו נוהג במוקדשין כמבואר חולין (ק"ל.), ובמשנה הטעם משום דכתיב ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם אין לו אלא מה שאמור בענין.
יש לעיין בזמן היתר הבמות דלא נהג דין חזה ושוק ליתן לכהנים כמבואר בגמ' זבחים (קי"ז:) חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה.
אם כן יש לחקור האם הלימוד של אותם היא דאין נוהג זרוע ולחיים וקיבה בשלמים רק משום דממילא נותן לכהן חזה ושוק או אם נאמר דאותם בא ללמד דפטור לגמרי משום זרוע ולחיים וקיבה ואינו בו אלא חזה ושוק אם שייך ואם לא פטור מכלום, וצ"ע.

[עזריאל ברגר]

מאי שנא ממעשר בהמה שכולו לבעלים - בין תם בין בעל מום?

[סייג לחכמה]

מאי שנא ממעשר בהמה שכולו לבעלים - בין תם בין בעל מום?

במעשר בהמה היא גזירת הכתוב כמבואר בספרי ותרגום עיין במשך חכמה בפרשת ראה (יב כו) עה"פ רק קדשיך אשר יהיו לך. וז"ל: בן עזאי בספרי (פי' עז) מפרש זה במעשר בהמה, ולכן אמר "יהיו לך" שאינו נוהג בשותפין, וכן תרגם אונקלוס מעשר קודשך וכן תרגם בפרשת נשא על קרא (ה י) ד"ואיש את קדשיו לו יהיו" דמשלמים ניתן חזה ושוק לכהנים, ומחולין מתנות, וקדשי קדשים כולן לכהנים, לבד מעשר דכולו לבעלים, ולכן אמר "יהיו לך"

[עזריאל ברגר]

ופסח?
וקדשים בעלי מום?

[סייג לחכמה]

ופסח?
וקדשים בעלי מום?

בקדשים בעלי מום הטעם מפורש ברש"י חולין (ק"ל.) ד"ה ומן המתנות. דפטור משום דפסולי המוקדשין הקישן הכתוב לצבי ואיל, ומתנות אין נוהגין בצבי ואיל דכתיב (שם יח) אם שה.
ובקרבן פסח לא מצאתי מפורש אבל בהשקפה ראשונה הטעם היא, דהא הפסח צריך שיהא נאכל למנויו, וממ"נ אם הכהן נמנה עליו הלא כשהכהן שותף בו פטור ממתנות, ואי לא נמנה עליו הלא א"א לתת לו דיהא נאכל שלא למנויו.

[עזריאל ברגר]

א. וכי חמירי קדשים תמימים מבעלי מום?!
ב. מדוע לא נחייב כל אחד להמנות כהן על פסחו? או עכ"פ לתת לו דמי הבשר?

וגם אם תמצא פירכא לכל אחד מנפרד - אתיא מבינייהו:
משלמים, ומקדשים בעלי מומין, וממעשר, ומפסח.
הצד השווה שבכולן שיש בהן צד קדשים ופטורים ממתנות בהמה, אף אני אביא שלמים הקרבים בבמה שפטורים ממתנות בהמה.

אגב, לא ברור לי אם חזה ושוק (ולחמי תודה) של שלמי במה ניתנים לכהן.

[עזריאל ברגר]

קיבלתי תגובה פרטית בהאי לישנא:

ע' זבחים קיט: חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה,
ואם כוונת מר דרק תנופה אינן טעונין אבל אכתי ניתנין לכהן, יעויי' שם דף קיז: תוד"ה ואין דאין נוהגים כלל.

יישר כח!

[סייג לחכמה]

גם מהגמ' בחולין יש ראיה ברורה לזה, דהא כל הטעם דאין חזה ושוק בחולין במסקנת הגמ' בחולין (ק"ל.) היא משום דאין תנופה, וא"ת דעל אף שאין תנופה אכתי ניתנין לכהנים א"כ בחולין נמי צריכין קרא לזה

[עזריאל ברגר]

אם היה חילוק כזה בין קדשי במה לקדשי המקדש - היה צריך התנא לומר זאת בפרק אחרון של זבחים, או במסכת חולין.

[עזריאל ברגר]

אם היה חילוק כזה בין קדשי במה לקדשי המקדש - היה צריך התנא לומר זאת בפרק אחרון של זבחים, או במסכת חולין.

כלומר: מדסתים לן תנא שאין זרוע לחיים וקבה נוהגים במוקדשין - משמע שאין בזה שום חילוק בין כל סוגי המוקדשין, ובין תמימים ובין בעלי מום, בין בבמה קטנה בין בבמה גדולה בין במקדש - תמיד אין צורך לתת אותם לכהן.

[מיללער]

במקו"א שאלתי בענין הפטור של מעשר בהמה ממתנות:

איתא בבכורות (יח:) אמר רב פפא הכל מודים בספק מעשר בהמה שפטור מן המתנות (ואפי' לר"מ שמחייב בספק בכור מודה בספק מעשר) - ומבואר מזה דמעשר בהמה פטור מן הזרוע לחיים וקיבה.

ולכאורה יש לחקור מנלן למיפטר מעשר בהמה מן המתנות, והוא דבמשנה בחולין ריש פרק הזרוע (קל.) אמרינן שהמתנות אינם נוהגים במוקדשים, שהיה בדין ומה אם החולין שאינן חייבין בחזה ושוק חייבים במתנות, קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שחייבים במתנות ת"ל ואתן אותם (בחזה ושוק כתיב - רש"י) לאהרן הכהן ולבנין לחק עולם, אין לו אלא מה שאמור בענין, ע"כ. והנה מעשר בהמה פטורה מחזה ושוק ואין לו למזבח אלא דמה, אם כן אינה בכלל המיעוט של 'אותם' ואה"נ שגם אינה בדין הק"ו אבל מנא לן למיפטרה ולא לחייבה במה מצינו מחולין.

ומצאתי בדברי התוס' בכורות דף יד. (ד"ה קדושת דמים) שכתבו דמה שמצינו הקדש בקדושת דמים (פסולי המוקדשין קודם שנפדו) שפטורין מן המתנות נלמד מקרא דכתיב במתנות (דברים יח) מאת העם, ולא של הקדש. ואולי ממקרא הזה אפשר לפטור גם מעשר בהמה, אלא דלכאורה קשה על דברי התוס' מן המשנה בחולין הנ"ל דאיצטריך לימוד מיוחד למיפטר קדשים מן המתנות ולא סגי ליה בילפותא של מאת העם, אם לא שנאמר שהדרש של 'אותם' הוא רק לאפוקי מן הק"ו והלימוד של 'מאת העם' הוא בקדשים שאין שם הק"ו, וצ"ע.

ומלבד זה, למ"ד קדשים קלים ממון בעלים הם, למה לא מיקרי 'מאת העם'?

והרב עזריאל ברגר הפנה אותי לאשכול הזה, ואורי עיני בראותי את דברי המשך חכמה שהובא פה:

במעשר בהמה היא גזירת הכתוב כמבואר בספרי ותרגום עיין במשך חכמה בפרשת ראה (יב כו) עה"פ רק קדשיך אשר יהיו לך. וז"ל: בן עזאי בספרי (פי' עז) מפרש זה במעשר בהמה, ולכן אמר "יהיו לך" שאינו נוהג בשותפין, וכן תרגם אונקלוס מעשר קודשך וכן תרגם בפרשת נשא על קרא (ה י) ד"ואיש את קדשיו לו יהיו" דמשלמים ניתן חזה ושוק לכהנים, ומחולין מתנות, וקדשי קדשים כולן לכהנים, לבד מעשר דכולו לבעלים, ולכן אמר "יהיו לך"

וזה דבר נפלא בתרגום אנקלוס שתרגם בשני המקומות הן בפרשת נשא והן בפרשת ראה שמדובר במעשר - ובעצם כבר פירש כן הרמב"ן עה"ת שם בפרשת נשא והביא את הספרי שם עיי"ש בדבריו - אבל את ההוספה שבא הכתוב לשלול שגם הזרוע ולחיים וקיבה נשאר לבעלים זהו מתורתו של רבי מאיר שמחה, הפלא ופלא!

ויש לציין לזה את דברי רש"י בבכורות נג. ד"ה במומו שכתב שמה שמעשר בהמה הוא לבעלים משום דלא אשכחן קרא למיתביה לכהן, ולפי דברי הספרי והת"א והרמב"ן נמצא נמצא.

[סייג לחכמה]

כבוד הרב מיללער שליט"א, בכגון דא אמרו יגעת! ומצאתי! תאמין.

ומצאתי בדברי התוס' בכורות דף יד. (ד"ה קדושת דמים) שכתבו דמה שמצינו הקדש בקדושת דמים (פסולי המוקדשין קודם שנפדו) שפטורין מן המתנות נלמד מקרא דכתיב במתנות (דברים יח) מאת העם, ולא של הקדש. ואולי ממקרא הזה אפשר לפטור גם מעשר בהמה, אלא דלכאורה קשה על דברי התוס' מן המשנה בחולין הנ"ל דאיצטריך לימוד מיוחד למיפטר קדשים מן המתנות ולא סגי ליה בילפותא של מאת העם, אם לא שנאמר שהדרש של 'אותם' הוא רק לאפוקי מן הק"ו והלימוד של 'מאת העם' הוא בקדשים שאין שם הק"ו, וצ"ע.
ומלבד זה, למ"ד קדשים קלים ממון בעלים הם, למה לא מיקרי 'מאת העם'?

ולפי התוס' נפשט השאלה למה אינו נוהג זרוע לחיים וקבה בזמן היתר במות בשלמים, מכיון דכתיב מאת העם ולא של הקדש.

ומה שהקשה מע"כ למ"ד קדשים קלים ממון בעלים הם, למה לא מיקרי 'מאת העם' יל"ע במשנה מעשר שני (פ"א מ"ב) דבמעשר בהמה אין מקדשין בו האשה, ויל"ע בזה אי רבי יוסי הגלילי מודה בזה ! ועי' עוד רש"י חולין (קל"ז.) ד"ה בקדושה.
ולפי"ז שוב אפשר לחלק בין שלמים למעשר בהמה, ומוכח דיש חילוק מה דלא הובא טעם התוס' במשנה בחולין (ק"ל.) כשלמדו הטעם למה אינו נוהג במוקדשין ודו"ק.

[מיללער]

ומה שהקשה מע"כ למ"ד קדשים קלים ממון בעלים הם, למה לא מיקרי 'מאת העם' יל"ע במשנה מעשר שני (פ"א מ"ב) דבמעשר בהמה אין מקדשין בו האשה, ויל"ע בזה אי רבי יוסי הגלילי מודה בזה ! ועי' עוד רש"י חולין (קל"ז.) ד"ה בקדושה.

ולפי"ז שוב אפשר לחלק בין שלמים למעשר בהמה, ומוכח דיש חילוק מה דלא הובא טעם התוס' במשנה בחולין (ק"ל.) כשלמדו הטעם למה אינו נוהג במוקדשין ודו"ק.

בענין שיטת ריה"ג במעשר בהמה יש לציין לדברי הברייתא המובא בב"ק דף יב. ובתמורה דף ח. שנחלקו בה תנאים בשיטת רבי יוסי הגלילי אם גם על מעשר בהמה ס"ל שהוא ממון בעלים.