יציאת נשמה

[ארזי ביתר]

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

[איש.dot]

שמא מכאן ניתן להוכיח להיפך: "א"ר ישמעאל אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן, שכן הוא אומר יצחק לעשו ואברכך לפני ה' לפני מותי. לפיכך כשחלה יעקב נטל יוסף שני בניו והכניסן אל אביו שיברכם" (‏תנחומא פ' ויחי, ה'). ושמא שם לא היתה גסיסה ואין ראיה.

[איש רגיל]

יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

[איש.dot]

יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

הזכרת לי מעשיה נחמדה. מספרים שבבית גור מכונות כלל הנשים בשם "נשמה", כדי לא לומר אשה. פעם נכנס יהודי ל'בית ישראל' זצוק"ל, וביקש לשוחח עמו ביחידות. יצאו המשב"קים וההויז-בחורים (אם היו כאלו), ונשארה הרבנית. המתין היהודי בשתיקה, עד שתמה הבית ישראל ושאלו - על מה אתה ממתין? ענה האיש: איך ווארט אז דער רבי'ס נשמה זאל אוועקגיין... (אני ממתין שנשמת הרבי תצא / שתצא לרבי הנשמה...).

[אמסטרדם]

יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

וכי מותר להרוג בדרך סגולה?

[שמח]

יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

וכי מותר להרוג בדרך סגולה?

למרבה הצער, יש פעמים שמגיע מצב שהגוסס מתייסר קשות וקיימים כל מיני סגולות לזרז את היציאת נשמה. מדובר במצב שברור כשמש ללא צל של ספק כי אלו שעותיו האחרונות ורוצים להקל עליו.
אולי יהיה מי שימצא מקורות מפורשים לזה, אבל ממנהג ישראל (שהייתי עד לזה בפטירתו של אחד מגדולי הדור) רואים שכך נהגו תמיד, לחפש סגולות בעת כזו.
ויה"ר שלא ישמע עוד שוד ושבר ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.

[אמסטרדם]

לענין תפילה שימות החולה [כשמתייסר הרבה מצינו בר"ן נדרים דמתיר [האם יש חולקים?] ומסתבר לכאו' דסגולה יהיה כמו תפילה. ברם מה שכתבת שרואים שאלו רגעיו החרונים לכאו' לא מהני כלל דהא מי שיהרוג אותו אז חייב מיתה [?], וכן מחללין שבת עליו [?].

[שמח]

שו"ת ציץ אליעזר חלק ה - רמת רחל סימן כח אות ו':
כשרואים שהגוסס סובל בהרבה ומתארך זמן מיתתו ראיתי בספר פחד יצחק שכותב דנכון להתפלל למיתתו בלשון זה: אנא ה' בכח רחמיך הרבים וברוב חסדיך הגדולים י"ר מלפניך שתוציא ממסגר אסיר נפש פלוני או פלונית ותוציאהו מייסורין ב"ב והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה עכ"ל. וכן כותב שם שיתירו כל הקללות, ע"ש.
אמנם ראה שם בארוכה כי אסור לעשות שום "פעולה" למהר מיתתו, כגון להוציא מפתחות מתחת הכר, או להשימו במקום אחר וכדו'.
לפי"ז יש לדון האם הוצאת נשים מהחדר נחשב כ"פעולה" או כהתרת קללות וכדו'.

[אמסטרדם]

להוציא המפתח מתחת הכר לא מובן כ"כ דהא עצם ההגעה בהגוסס אסור.
אי הוה יציאת הנשים דבר טבעי היה זה נחשב מעשה גמור [למיטב ידיעתי] אך יען שזה ענין סגולי יש להסתפק, די"ל סברא דאינו דומה לשאר סוגולות שאוסר הצי"א דשם ענין הסגולה הוא קירוב המיתה [?] אבל יציאת הנשים נראה דהיינו שכבר בא עת פטירתו מהעולם ואלא שיש מניעה מצד הנשים???............ [אולי לזה היה כונת שמח].

[מן השורה]

להוציא המפתח מתחת הכר לא מובן כ"כ דהא עצם ההגעה בהגוסס אסור.
אי הוה יציאת הנשים דבר טבעי היה זה נחשב מעשה גמור [למיטב ידיעתי] אך יען שזה ענין סגולי יש להסתפק, די"ל סברא דאינו דומה לשאר סוגולות שאוסר הצי"א דשם ענין הסגולה הוא קירוב המיתה [?] אבל יציאת הנשים נראה דהיינו שכבר בא עת פטירתו מהעולם ואלא שיש מניעה מצד הנשים???............ [אולי לזה היה כונת שמח].

עיין רמ"א יו"ד סי' של"ט סעיף א', וכן אסור לגרום למת שימות מהרה כגון מי שהוא גוסס זמן ארוך ולא יוכל להפרד וכו' אבל אם יש שם דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש וכו' מות ר להסירו משם דאיב"ז מעשה כלל אלא שמסיר המונע, עכ"ל. ועולה מן הדברים שמותר להסיר דברים שמעכבים המיתה [ואדרבה, אסור ליתנם מלכתחילה, ע"ש בסעיף א'], ומשמע אפי' הוא דבר טבעי [צ"ע מה ההבדל בין טבעי לסגולה לגבי עיכוב מיתה], וא"כ אפשר להוציא הנשים, [לכאו' רק אם לא ירגיש בזה]. -ועי' בבית לחם יהודה שהביא מס' חסידים לא לצעוק בשעת המיתה כי זה גורם לנשמה לחזור.

[אמסטרדם]

לפו"ר צ"ע א - מהן הדברים הטבעיים המעכבים את יציאת הנשמה, ב - למה אין משום רציחה בהוצאת אותם.

[אפרקסתא דעניא]

אמתיה דרבי.

[מן השורה]

לפו"ר צ"ע א - מהן הדברים הטבעיים המעכבים את יציאת הנשמה, ב - למה אין משום רציחה בהוצאת אותם.

מי אמר שיש דברים טבעיים, ואם ישנם, הלא שפתי הרמ"א ברור מללו 'דאיב"ז מעשה כלל אלא שמסיר המונע'. אכן צ"ל דזהו דוקא בגוסס, אבל ודאי שאסור לנתק חולה ממכשירים, [וכ"כ בס' דברי סופרים, והחילוק פשוט, שבגוסס נחשב שהנשמה עומדת לצאת אלא שיש מעכב ממנה לצאת, אבל בחולה גם אם הוא מסוכן וצריך מכשירים לחיותו מ"מ נחשב חי והמכשירים עוזרים לו לחיות וניתוקו ה"ז כמצמצם שחייב משום רוצח].
יל"ע איך הותר לקסטינר ליטול את ספוגי הצמר מעל ליבו של רחב"ת, הרי זה לא מסיר המונע [ליציאת הנשמה] גרידא, אלא עי"כ האש תשרפנו, וצ"ע.

[איש רגיל]

עי' בבית לחם יהודה שהביא מס' חסידים לא לצעוק בשעת המיתה כי זה גורם לנשמה לחזור.

אין צועקים עליו בשעת יציאת הנשמה כדי שלא תחזור הנשמה ויסבול יסורים קשים. 'עת למות', למה הוצרך קהלת לומר כן, אלא כשאדם גוסס כשנפש אדם יוצאה אין צועקים עליו שתשוב נפשו, כי אינו יכול לחיות כי אם מעט ימים ואותן ימים יסבול יסורים. (ספר חסידים סי' רלד)

אין גורמין לאדם שלא ימות מהרה, כגון שהיה אחד גוסס והיה אחד קרוב לאותו בית חוטב עצים, ואין הנשמה יכול לצאת, מסירים החוטב משם. ואין משימים מלח על לשונו כדי שלא ימות, ואם גוסס ואומר אינו יכול למות עד שישימוהו במקום אחר אל יזיזהו משם. (ספר חסידים סי' תשכג)

[פייביש אופטובסקי]

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

האם התחדש למי מן החברים מקור לזה?

[עזריאל ברגר]

יל"ע איך הותר לקסטינר ליטול את ספוגי הצמר מעל ליבו של רחב"ת, הרי זה לא מסיר המונע [ליציאת הנשמה] גרידא, אלא עי"כ האש תשרפנו, וצ"ע.

הוא לא רק הסיר מונעים, אלא גם הגדיל את האש.
ובפשטות מכיוון שרחב"ת כבר התחייב מיתה למלכות בדיניהם (ואולי כבר נעשה טריפה משאיפת העשן וכדו') - שוב אין זה נחשב רציחה כשהמוציא להורג עושה את פעולתו, אף כשעושה אותה בשינוי מההוראות שהורו לו, וכמארז"ל "שלוחא דמלכא כמלכא".

[הוה אמינא]

בעוד יותר פשטות, אולי אם היה בא לשאול לא היה מותר לו ע"פ הלכה, אבל במציאות שהתכוין להפחית יסוריו ולטובה בלבד ולא היה שייך למנוע המיתה רק להפחית היסורים, ה"ז זכור לטוב ודיינינן ליה ע"פ הכוונה.

[פי האתון]

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

האם התחדש למי מן החברים מקור לזה?

ה'מקור' פשוט: יש ילדים שלא היו בשעת יצי"נ של הוריהם, כדי להרגיע את מצפונם הסוער, אמר להם רב/אדמו"ר פלוני: 'אדרבה טוב עשיתם לו שלא הייתם שם, הרי זה מעכב את היצי"נ...' ובלצ"ג.

[ארזי ביתר]

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

האם התחדש למי מן החברים מקור לזה?

ה'מקור' פשוט: יש ילדים שלא היו בשעת יצי"נ של הוריהם, כדי להרגיע את מצפונם הסוער, אמר להם רב/אדמו"ר פלוני: 'אדרבה טוב עשיתם לו שלא הייתם שם, הרי זה מעכב את היצי"נ...' ובלצ"ג.

זאת בדיוק השאלה, האם זה רק להרגעת המצפון הסוער, או שיש לזה כן מקור כלשהו.

[צופה_ומביט]

לא יודע מקור [כי לא חיפשתי כעת], אבל זה מעשים כמעט שבכל יום. ומובא הרבה בספרי הלכות ומנהגי אבלות, כדאי לבדוק בהם.

[מה שנכון נכון]

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

ראה בשלחן גבוה שלה, יח.

[אברהם שרייבר]

ואם בני המשפחה הם חלק מהמניין...? מה עדיף?

[עזריאל ברגר]

ואם בני המשפחה הם חלק מהמניין...? מה עדיף?

ע"פ המתבאר בשולחן גבוה שם - נראה שאם הם יודעים לשלוט ברגשותיהם ולקבל דין שמים ולא לפרוץ בצעקות בסגנון "אבא אל תלך מאיתנו" וכדו' - אין שום מניעה שהם יהיו עם הנפטר.

[מה שנכון נכון]

כמדומני שאין ענין שיעמדו מנין ביצא"נ אא"כ הם עוסקים בתהלים ובתפלות, ובד"כ לא משכח"ל לב' הדברים יחד.

[עזריאל ברגר]

כתבתי לעיל "ולקבל דין שמים" - לאפוקי מ"נחמתא דבבלאי, דגידופא הוא, דאמרי מאי אפשר למיעבד, הא אפשר למיעבד עבדי" (ב"ק לח, א) והמבין יבין.

וזהו כנראה אחד הטעמים לכך שנוהגים לומר פסוקי יחוד-השם בעת יציאת נשמה...

[עזריאל ברגר]

כמדומני שאין ענין שיעמדו מנין ביצא"נ אא"כ הם עוסקים בתהלים ובתפלות, ובד"כ לא משכח"ל לב' הדברים יחד.

תלוי עד כמה הם מתנהגים באופן של "מוח שליט על הלב".

[ברשילא]

כמדומני שאין ענין שיעמדו מנין ביצא"נ אא"כ הם עוסקים בתהלים ובתפלות, ובד"כ לא משכח"ל לב' הדברים יחד.

ערוך השולחן יורה דעה סימן שלט סעיף ח

וכיון שנטה אדם למות אין רשאין לילך ממנו כדי שלא תצא נפשו והוא יחידי דהנפש משתוממת בצאתה מן הגוף ואינה רואה אנשים כשרים ומה טוב אם יהיו עשרה מישראל בעת יציאת הנפש דאז פוגעת בשכינה ולבד זה מצוה לעמוד בשעת יציאת הנפש שנאמר [תהלים מט, י] ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו וכ"ש אם הנפטר הוא גדול בתורה ומתברכין ממנו קודם פטירתו זהו ענין גדול עד מאד

[נטיעות]

יש סגולה להוציא את הנשים מהחדר כדי לזרז יציאת נשמה לגוסס המתייסר.

הזכרת לי מעשיה נחמדה. מספרים שבבית גור מכונות כלל הנשים בשם "נשמה", כדי לא לומר אשה. פעם נכנס יהודי ל'בית ישראל' זצוק"ל, וביקש לשוחח עמו ביחידות. יצאו המשב"קים וההויז-בחורים (אם היו כאלו), ונשארה הרבנית. המתין היהודי בשתיקה, עד שתמה הבית ישראל ושאלו - על מה אתה ממתין? ענה האיש: איך ווארט אז דער רבי'ס נשמה זאל אוועקגיין... (אני ממתין שנשמת הרבי תצא / שתצא לרבי הנשמה...).

סיפור נחמד, אולם מה לעשות שבגור לא קוראים ולא קראו מעולם לאשה נשמה, לא בעבר, ולא כיום הזה.
אולי באיזו קהילה אחרת כלשהי.

[מה שנכון נכון]

כמדומני שאין ענין שיעמדו מנין ביצא"נ אא"כ הם עוסקים בתהלים ובתפלות, ובד"כ לא משכח"ל לב' הדברים יחד.

ערוך השולחן יורה דעה סימן שלט סעיף ח

וכיון שנטה אדם למות אין רשאין לילך ממנו כדי שלא תצא נפשו והוא יחידי דהנפש משתוממת בצאתה מן הגוף ואינה רואה אנשים כשרים ומה טוב אם יהיו עשרה מישראל בעת יציאת הנפש דאז פוגעת בשכינה ולבד זה מצוה לעמוד בשעת יציאת הנפש שנאמר [תהלים מט, י] ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו וכ"ש אם הנפטר הוא גדול בתורה ומתברכין ממנו קודם פטירתו זהו ענין גדול עד מאד

חידוש דידיה. בשאר פוסקים נזכר רק הענין שכתבתי (ע"פ המעבר יבק).
ויתכן נפ"מ אם הגוסס מצטרף למנין.

[פייביש אופטובסקי]

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

ראה בשלחן גבוה שלה, יח.

יישר כח גדול לכל המשיבים.
אגב, השולחן גבוה הוא בסימן שלט, ויש טעות בכותרת.

[ברשילא]

שמעתי פעם, שכשילדים נמצאים בשעת הגסיסה של הוריהם, הם מעכבים את הנשמה מעלייתה השמימה, וגורמים ייסורים לנפטר.

האם אי מי מחו"ר פורום דנן, יודע מקור לכך?

ראה בשלחן גבוה שלה, יח.

יישר כח גדול לכל המשיבים.
אגב, השולחן גבוה הוא בסימן שלט, ויש טעות בכותרת.

לפי השלחן גבוה אין זה משום עצם שהייתם שם, אלא משום שהם צועקים. וזה לאו דוקא בקרובים.

עכשיו ראיתי שר"ע ברגר כבר עמד על כך לעיל.

[ברשילא]

אמנם בספרים מובא שיש מעלה שהבן יהיה בעת פטירת אביו.

"מעבר יבק" (אמרי נעם פרק כז-כח) כתב:

שבהיות הבן עומד על אביו בעת פטירתו זה יהיה חסד האב עם הבן והבן עם האב...

ובספר חזון למועד הביא ראיה מרש"י בסנהדרין קז ע"ב ד"ה בעא רחמי:

בעא רחמי דלהוי חולשא - כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה, שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין.

[דודי צח]

שו"ת ציץ אליעזר
ותוציאהו מייסורין ב"ב

מה הר"ת ב"ב?

[מה שנכון נכון]

שו"ת ציץ אליעזר
ותוציאהו מייסורין ב"ב

מה הר"ת ב"ב?

באוצר ישנה מהדו"ח של פח"י שמחקו ר"ת אלו, ובמהדורה אחרת כתבו שאצ"ל ב'ר מ'ינן.
כנראה הוא כפשוטו - במהרה בקרוב/ בימינו.
[הבקשה כאן היא רק על היציאה מהייסורים, לא על הדרך לצאת מהם. אבל אי"צ ל'תירוץ' זה].