שמעתי מפי קדוש אאזמו"ר זי"ע בעל שם שלמה אשר הגיד בתוך אמרותיו ותוכחותיו היורדים חדרי בטן על אלו אשר על ה' יזעף לבם ומתרעמים על רוע מזלם והנהגת השם יתברך עמם, בדרך משל כמו ההולך בתוך סאלא"ן בהיכלי המלך כסיל בחשך הולך (קהלת ב יד) באישון לילה בא שמה והחשך יכסה ארץ (ישעיה ס ב) ובפרט החדר והבית שמה לא ידלק אז שום נר, והנה כלי הבית הנחמדים מזהב ופנינים כמו הכסאות ושלחנות וכיוצא, שיעמדו שם לנוי ולשימוש ולתפארת, אך בהיותו שם בחשך, כאשר ילך מעט, בכל מקום שיפנה, יכשל בעץ של הכלים, כגון הכסאות ושלחנות וכהנה, ויהיו לו על אפו ועל חמתו כי יכשל בהם ויפול על ידן. אמנם בזרוח השמש, או על כל פנים כשידליקו נרות, יראה כי הכל נכון ומסודר שמה לצורך וליופי, ואי אפשר באופן אחר.
כן ההולכים בחשך הגלות, לפי דעתם המה יחשבו כי כן צריך להתנהג, אמנם בזרוח אורו של מלך המשיח במהרה בימינו, או על כל פנים (באמונה לנר מצוה ותורה אור' (משלי ו כג) יראו ויתברר לעין כל, כי כן צריך להיות בלי שינוי, ויראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו
תמהתי שהרי רעיון מאוד דומה היא בחובת הלבבות הידועים ולא מביא וקורא לציין את דבריו
והא לך דבריו בהקדמה לשער הבחינה
והשלישי - מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפגעים, ומה שמגיע אליהם מעניני ההפסד בגופם ובממונם, ולא הבינו סיבות אופני טובתם בהם ותועלות הנסיון והמוסר להם, כדברי הכתוב (תהלים צד יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ושכחו, כי הם וכל אשר להם - טובות שהטיב להם הבורא, נדבה וחסד, וגזר בהם בצדק כפי מה שחייבה חכמתו, וקצו בהראות צדקו בהם, ולא שבחוהו בהיגלות חסדו עליהם, והביאה אותם סכלותם לכפור בטובה ובמטיב בה להם. ואפשר שתביא הסכלות רבים מהם להתחכם עליו במעשהו ובמיני הבריאות אשר בראן לתקנתם. ומה נדמו בזה אל אנשים עיורים, הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם, והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה, והותקן על התיקון הנאה והנאת לתועלותם וכוונת תקנותם, וזומן להם בו עם כל זה כחלים מועילים ורופא חכם לרפאם בהם כדי שייטב ראותם, והם התעלמו מעסוק ברפואת עיניהם, ולא שמעו אל הרופא אשר היה מתעסק ברפואתם, והיו הולכים בבית בענין רע מעיורונם, וכל אשר הלכו בבית נכשלו בדברים המוכנים לתועלתם, ונפלו על פניהם, והיה מהם מי שנפצע ומי שנשבר, ורב צערם ונכפלה רעתם, והיו מתרעמים על בעל הבית והבונה אותו, וגינו את מעשהו, והיה בעיניהם כמקצר וכמנהיג רע, וחשבו כי לא כיון בהם כוונת טובה וחסד, כי אם כוונת הצער והנזק, וגרם להם זה לכפור בטובת בעל הבית וחסדו, כמו שאמר החכם (קהלת י ג): וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא.