ונבאר דברינו על פי משל לסוחר גדול שהיו נוהרים אליו קונים, לא רק מעירו אלא גם מהעיירות הסמוכות ולרגלי מסחרו הי' טרוד כל היום והלילה, לא הי' לו זמן אפילו ללכת לביהכנ"ס להתפלל בצבור.
עברו שנים ושער לבן נראה בו בזקנו כחותיו נתדלדלו והתחיל להרגיש כי הוא כבר מתקרב אל התכלית וכי עליו יהי' לתת מהר דין וחשבון מפעליו החלים להכין צידה לדרכו ויעבור עליו מה התחיל ללכת לבית הכנסת להתפלל בצבור.
ואחר התפלה ללמוד שתי שעות בבית המדרש לא ישגיח על הסוחרים והקונים כי הבל המה ולא יועילו.
בשובו למסחרו מביהכנ"ס אחרי שעשה שם שלש שעות, שאלתהו אשתו בתמהון, על מה שאחר לבוא. הלא כל החנות מלאה סוחרים ואצים הם לדרכם? ענה ואמר לה, כי הי' טרוד והי' מוכרח להתעכב .
ומשמע שהגביר הזה "לא היה ולא נברא אלא משל היה"
אולם בספרו שמירת הלשון כתב רבינו החפץ חיים
(שמירת הלשון חלק א שער התורה פרק ד)
הג"ה. ושמעתי מעשה על גביר אחד ובעל עסקים גדול, שפירש עצמו לגמרי מהבלי עולם לעסוק בתורת ה' יומם ולילה. וחברו עליו אחיו ובית אביו ואנשי ביתו להחזירו לענינו הראשון, ולא הטה אזן להם, ונתיאשו ממנו. ושאלוהו האנשים המכירים אותו מכבר לעסקן גדול, באיזה אופן פעל בעצמו שלא להטות אזן לצעקת אנשי ביתו.
ויען ויאמר אליהם, התבוננתי במה שאחז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר וגו', ופירושו כאלו כבר מת. והיינו שיתבונן בעצמו כאלו כבר גמר כל עסקיו שהיה בכחו, וגם גמר בהם את ימי חייו, והביאוהו לדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על כל הענינים שכלה בהם את זמנו להבל ולריק, ויצא חייב בדין של מעלה. והוא צועק אוי לי וי לי על רוע מעשי ועל רוע עניני. ואלו בתוך כך הרשוהו שירד תיכף לעוה"ז ויעשה תשובה, בודאי לא היה מתעצל אפילו רגע אחד מזה, ולא היה מטה אזנו כלל לידע מעסקי ביתו.
וא"כ יחשוב האדם בעצמו לפי עונותיו שהיה ראוי לו למות מכבר, ואם אחרי המות היה הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו בחסד גדול והיה נותן לו רשות שיחזור בתשובה, בודאי לא היה מתרפה מזה אפילו רגע אחד, א"כ מה היזק עושה לו הקדוש ברוך הוא שהוא מאריך את ימי חייו כדי שיעשה תשובה בחייו ממש, בודאי צריך לזרז את עצמו בכל כחותיו לעשות תשובה על עונותיו, וללמוד התורה תמיד, ועכ"פ להיות לו עת קבוע תמיד לתורה, ולא להטות אוזן כלל למי שרוצה להפריעו מזה.
ומשמע מלשונו שאכן היה גביר שעשה מעשה כזה.
האם ידוע על גביר כזה?