אשכול אביעה חידות

[עזריאל ברגר]

ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.

וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.

[לבנון]

ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.

וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.

שתי שאלות:
מה הכוונה בלי לישון, האם שלא יישן בלילה, ויהיה בספק על ברכות השחר, או שלא יישן ביום שינת קבע נוספת, ויתחייב שוב בברכות התורה.
שאלה שניה, מה לגבי מצוות מזדמנות שמחייבות בברכה.
חיוב של יארצייט אני מבין שלא נלקח בחשבון.

[עזריאל ברגר]

ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.

וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.

שתי שאלות:
מה הכוונה בלי לישון, האם שלא יישן בלילה, ויהיה בספק על ברכות השחר, או שלא יישן ביום שינת קבע נוספת, ויתחייב שוב בברכות התורה.
שאלה שניה, מה לגבי מצוות מזדמנות שמחייבות בברכה.
חיוב של יארצייט אני מבין שלא נלקח בחשבון.

א. בלי לישון כלל, שלדעת הרמב"ם לא יצטרך כלל לברך ברכות השחר, ולא יצטרך לברך ברכות התורה לפי הדעות הפוטרות את מי שלא ישן.
ב. אני מניח שהאדם יעשה כל מאמץ כדי שלא יבואו לו ברכות נוספות - כגון שלא ישמע רעם ולא יראה ברק, וכ"ש שלא יברך ברכות הנהנין אם אין בהן חיוב גמור וכו'.
ג. ה"חיוב" להיות חזן לאבל וליארצייט זהו מנהג חדש ביותר וכו', ופשוט שאיננו נכלל בחידתי.

[כדכד]

חידה:
כמה מתוך שש הזכירות נאמרות בחג השבועות בהזדמנויות מפוזרות (כלומר: שלא במסגרת אמירת ה"שש זכירות" שאחרי התפילה)?
החידה מדברת על זכירת הענין. לאו דווקא בלשונם של הפסוקים שרגילים (רבים מהאשכנזים) לאומרם אחרי התפילה.

אולי 4?
א. "זכר ליציאת מצרים" בקידוש של הלילה
ב. זכירת מעמד הר סיני - "זמן מתן תורתנו" בתפילה והזכרתו בקריאת התןרה.
ג. זכירת השבת - בקריאת התורה (כאן בלשון הפסוק).
ד. זכירת מעשה עמלק - בקריאת התורה "ויסעו מרםידים".

[עזריאל ברגר]

לאומרי תיקון ליל שבועות - כל השש!

לפי סדר אמירתן בשש זכירות:
יציאת מצרים - לדוגמא בפרשת בשלח.
מתן תורה - בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן.
עמלק - בפרשת בשלח ובפרשת תצא.
מה שהקצפנו במדבר - אם מדובר על המרגלים אז בתחילת פרשת שלח, ואם מדובר על העגל אז במשניות "מעשה עגל הראשון ...".
מעשה מרים - בפרשת בהעלותך.
שבת - בעשרת הדברות ועוד.

ואז נשאלת השאלה אם יש צורך להזכיר את שש הזכירות אחרי התפילה, ודעתי נוטה שכן, מטעם דלא פלוג.

[עזריאל ברגר]

ההקדמה אולי קצת טפשית, אבל החידה לא כל כך קלה:
פעם ניסיתי לתהות האם יש מקום לומר שחכמים תיקנו שאדם יברך בכל יום מאה ברכות בדיוק, בל תוסיף ובל תגרע.
והנה, לפי השיטה המקובלת שהניעור בלילה מברך ברכות השחר (עכ"פ רובן) - בוודאי שלש"ץ של שחרית ומנחה בר"ח וכדו' יש יותר ממאה ברכות בהכרח (19 כפול 4, ועוד 9 ברכות בסדר התפילה, ועוד 15 ברכות השחר (14 הקצרות והמעביר שינה) זה בדיוק מאה, ועוד שבע של מוסף - עברנו את המאה).
אבל לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו שאין מברכים ברכה שלא נתחייב בה - אפשר לטעון (טענה טפשית, כנ"ל...) שהש"ץ של שחרית ומנחה חייב לנדד שינה מעיניו, ולמעט באכילתו וכו' עד כדי שלא יהיה לו צורך לברך יותר ממאה ברכות באותו היום, וכמובן שהש"ץ של שחרית יזהר לא להיות ש"ץ במנחה וכו'.

וכאן הבן שואל: האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?
מצאתי מאה בדיוק. בינתיים לא מצאתי יותר ממאה.

שתי שאלות:
מה הכוונה בלי לישון, האם שלא יישן בלילה, ויהיה בספק על ברכות השחר, או שלא יישן ביום שינת קבע נוספת, ויתחייב שוב בברכות התורה.
שאלה שניה, מה לגבי מצוות מזדמנות שמחייבות בברכה.
חיוב של יארצייט אני מבין שלא נלקח בחשבון.

א. בלי לישון כלל, שלדעת הרמב"ם לא יצטרך כלל לברך ברכות השחר, ולא יצטרך לברך ברכות התורה לפי הדעות הפוטרות את מי שלא ישן.
ב. אני מניח שהאדם יעשה כל מאמץ כדי שלא יבואו לו ברכות נוספות - כגון שלא ישמע רעם ולא יראה ברק, וכ"ש שלא יברך ברכות הנהנין אם אין בהן חיוב גמור וכו'.
ג. ה"חיוב" להיות חזן לאבל וליארצייט זהו מנהג חדש ביותר וכו', ופשוט שאיננו נכלל בחידתי.

יום א דחוהמ"ס שחל ביום ראשון, לחזן של שחרית או מנחה.
וזאת אפילו אם נניח שהוא ימשוך את סעודתו השלישית משבת עד למוצאי יום ראשון, וכבר בירך בה הגפן, ובמילא אינו צריך לברך על יין ההבדלה לא בתחילה ולא בסוף (או ששומע הבדלה מאחר ולא שומע את ברכת הגפן, שיוצאים בזה ידי חובה).

19 ברכות ארבע פעמים - 76.
3 בהבדלה (בשמים, אש, הבדלה, כנ"ל).
7 דק"ש ו2 דפסוד"ז - 9.
2 על ההלל, 2 על הלולב.
7 דמוסף.
יצא 99 ברכות.

אבל זכורני שהגעתי בעבר למאה.

[עזריאל ברגר]

שוב נמלכתי, דלכאורה ג ברכות "שלא עשני" - חובה הן בכל יום אף למי שלא ישן.

ונמצא שהוא מחויב ב102 ברכות.

[כדכד]

יש מלה שנאמרת בתפילה (מתוך מזמור תהלים)
בנוסח אחד חוזרים על אותה מלה פעמיים ברצף.
בנוסח אחר ומרים מלה זו ואחריה מלה בת אותם אותיות אך בסדר שונה (כמו לכם מלך).
מה הן?

[כדכד]

הכוונה היא שבהזדמנות מסויימת בתפילה רוב האשכנזים אומרים מזמור תהלים אחד ורוב הספרדים אומרים מזמור אחר.
במזמור שנאמר לפי אחד הנוסחים יש מילה שחוזרת על עצמה ברצף
ובמזמור הנאמר לפי הנוסח השני אותה מלה (שחוזרת בנוסח הראשון) אינה חוזרת על עצמה אבל לפניה י/ש מלה בעלת אותן אותיות בסדר אחר

[עזריאל ברגר]

הכוונה היא שבהזדמנות מסויימת בתפילה רוב האשכנזים אומרים מזמור תהלים אחד ורוב הספרדים אומרים מזמור אחר.
במזמור שנאמר לפי אחד הנוסחים יש מילה שחוזרת על עצמה ברצף
ובמזמור הנאמר לפי הנוסח השני אותה מלה (שחוזרת בנוסח הראשון) אינה חוזרת על עצמה אבל לפניה י/ש מלה בעלת אותן אותיות בסדר אחר

ישבו יבשו.

[עזריאל ברגר]

האם יש יום כלשהו שבו מוכרח להיות שיהיה מי שיברך יותר ממאה ברכות (בלי לאכול ובלי לישון וכו')?

פתרון פשוט יותר, אך אינו נהוג בזמננו:
תענית ציבור שיש בה נעילה - הש"צ של שחרית/מנחה/נעילה מתפלל 5 פעמים 19 ברכות, ועוד 7 דק"ש - זה כבר 102...

[כדכד]

הכוונה היא שבהזדמנות מסויימת בתפילה רוב האשכנזים אומרים מזמור תהלים אחד ורוב הספרדים אומרים מזמור אחר.
במזמור שנאמר לפי אחד הנוסחים יש מילה שחוזרת על עצמה ברצף
ובמזמור הנאמר לפי הנוסח השני אותה מלה (שחוזרת בנוסח הראשון) אינה חוזרת על עצמה אבל לפניה י/ש מלה בעלת אותן אותיות בסדר אחר

ישבו יבשו.

שנאמר במזמור ו' בנפילת אפים ע"י רוב האשכנזים
רוב הספרדים אומרים את מזמור כה' בו נאמר: "גם כל קויך לא יבשו יבשו הבגדים ריקם".

[עזריאל ברגר]

איזו מחלוקת במסכת פרה, היה אפשר לכאורה להכריע ע"פ פסוק מפורש, אם לא ש"דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן"?

[עזריאל ברגר]

איזו מחלוקת במסכת פרה, היה אפשר לכאורה להכריע ע"פ פסוק מפורש, אם לא ש"דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן"?

בתחילת פרה נחלקו ר"א וחכמים, האם פרה אדומה מעוברת כשרה או לא.
והנה מצאנו בתנ"ך ג' פעמים את העיסוק בבהמה שלא עלה עליה עול: פרה אדומה, עגלה ערופה, ובחזרת הארון מהפלישתים (שמואל-א פרק ו).
ובאחרונה מביניהן, מצאנו שמדובר על פרות "אשר לא עלה עליהם עול", והן כבר התעברו וילדו (כי מדובר על "בניהם").
ואילו היה זה פסוק בחמשת חומשי תורה - מסתמא היה אפשר להוכיח ממנו שגם בהמה מעוברת נקראת בשם "אשר לא עלה עליה עול", אך כבר קיי"ל ש"דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן" (ריש בבא קמא), ולכן כנראה לא הובא פסוק זה להכריע במחלוקתם, ולהלכה - בהמה שעלה עליה זכר וכ"ש המעוברת נפסלה להיות פרה אדומה או עגלה ערופה.

[כדכד]

אדם (במקרא) שאמר על עצמו שלש פעמים (או יותר לא בדקתי) שהוא "הולך" ובכל פעם השתמש בסגנון ציורי אחר.
פעם אמר "אני הולך אליו והוא לא ישוב"
פעם אמר "אני הולך אל (או על) אשר אני הולך"
ופעם אמר "אנכי הולך בדרך כל הארץ".
מי האיש ומה ההזדמנויות שבהן אמר את האמירות הנ"ל?

[.השוחט]

דוד. הראשון על בנו שמת, והאחרון לשלמה בצוואתו. (מתעצל לחפש את האמצעי)
אולי כי המלכות לית לה מגרמא כלום, והיא כביכול תמיד "הולכת" למקום בו היא מקבלת.

[במסתרים]

פרה אדומה

כבר דברו בו, גם חידה חדו

חפש באוצר
עליהם-עול עליה-זכר
ועיין בספר אור תורה, אז ישיר, ועוד

[כדכד]

דוד. הראשון על בנו שמת, והאחרון לשלמה בצוואתו. (מתעצל לחפש את האמצעי)
אולי כי המלכות לית לה מגרמא כלום, והיא כביכול תמיד "הולכת" למקום בו היא מקבלת.

נכון הראשון והאחרון
האמצעי עדיין מתבקש

[עזריאל ברגר]

מדוע ביום ראשון קל יותר להיות "צדיק"?

[.השוחט]

דוד. הראשון על בנו שמת, והאחרון לשלמה בצוואתו. (מתעצל לחפש את האמצעי)
אולי כי המלכות לית לה מגרמא כלום, והיא כביכול תמיד "הולכת" למקום בו היא מקבלת.

נכון הראשון והאחרון
האמצעי עדיין מתבקש

ש"ב טו,כ.

אפשר להוסיף עוד כמה:

ודוד הולך ושב מעל שאול.
ודוד הולך וחזק.
והמלך דוד הולך אחר המיטה.
והוא הולך יחף.

[כדכד]

כן
כשאמר זאת לצדוק ולאביתר שרצו להוציא את ארון ה' בעקבות מרד אבשלום ואמר שהוא ולך לאשר הוא הולך ושישאירו את הארון במקומו.
החידה לא נועדה לכל הליכותיו של דוד אלא לאלה שיש בהן סוג של מליצה כלשהי. אמנם יתכן שגם בזה יש עוד.

[עזריאל ברגר]

מדוע ביום ראשון קל יותר להיות "צדיק"?

צדיק - רומז לצ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, וק' ברכות.
ובמוצ"ש אומרים קדושה יתרה על מה שאומרים בשאר ימות השבוע.
ולכן אפשר להיות "צדיק" ביום ראשון גם אם מפני סיבה כלשהי שמע קדושה בציבור רק פעם אחת (בשחרית או במנחה וכדו'), משא"כ בשאר הימים - צריך לשמוע שתי קדושות בציבור כדי להגיע למנין ד' קדושות.

[עזריאל ברגר]

איזה זוג פסוקים נאמרים בתפילה 6 פעמים ביום ב3-4 ימים בשנה (ולפי אחת השיטות - כנראה 4-6 פעמים, לא חישבנתי את כל הקביעויות).
(הם נאמרים כל יום, אך לא כל כך הרבה)

[עזריאל ברגר]

איזה זוג פסוקים נאמרים בתפילה 6 פעמים ביום ב3-4 ימים בשנה (ולפי אחת השיטות - כנראה 4-6 פעמים, לא חישבנתי את כל הקביעויות).
(הם נאמרים כל יום, אך לא כל כך הרבה)

קק"ק, וברוך כבוד ה' ממקומו.
ד פעמים ביום רגיל.
ה פעמים ביום שיש בו מוסף, ובימים שאומרים בהם סדר קדושה בלילה (מוצ"ש, פורים, ת"ב).
ו פעמים: ביוה"כ, ובר"ח שחל ביום ראשון - למעט ר"ח סיון למנהג האשכנזים, ולמנהג הספרדים - אף בחוה"מ שחל ביום ראשון.

[עזריאל ברגר]

באחד משמונה, שהוא א' מי"ב (ואת"ל - א' מי"ד) נעלמה שמירתו.
אחת דיבר אלקים, שתים זו שמעתי!

[עזריאל ברגר]

יום השבת, הוא אחד מתוך שמונה ימים מקודשים המוזכרים בפרשת פנחס (שבת, יום ראשון ושביעי של פסח, חג השבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, יום ראשון ושמיני של חג הסוכות).
אזכור השבת בפרשת פינחס, הוא אחד מתוך י"ב פרשות בתורה שבהן מוזכרת השבת, מתוכן בשתי פרשות היא מוזכרת פעמיים (לא ברצף, אלא בשני הקשרים שונים בכל אחת מהן), כדלעיל באשכול זה - viewtopic.php?p=527002#p527002
השמירה - "שמור את יום השבת" - השביתה ממלאכה בשבת ובכל ימי השבתון - מוזכרת בכל שבעת המועדים האחרים בפרשת פינחס (בכולם נאמר "כל מלאכה/מלאכת-עבודה לא תעשו"), ובכל י"ג הפעמים האחרות שמוזכרת השבת בתורה (בסגנונות שונים), ואיננה מוזכרת בפרשת מוספי השבת.

וזאת מדוע?
לכאורה היינו מצפים שכמו בכל החגים התורה תאמר "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת, כל מלאכה לא תעשו. והקרבתם אשה עולה לה' שני כבשים בני שנה תמימים" וגו'!


ונראה לתרץ ע"פ מדרש חז"ל במכילתא על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו":

"זכור" (דברים ה יב) ו"שמור" - שניהם נאמרו בדיבור אחד.
(שמות לא יד) "מחלליה מות יומת", (במדבר כח ט) "וביום השבת שני כבשים" - שניהם בדבור אחד נאמרו.
(ויקרא יח טז) "ערות אשת אחיך" (דברים כה ה) ו"יבמה יבא עליה" - שניהם נאמרו בדיבור אחד.
(דברים כב יא) "לא תלבש שעטנז" (דברים כא יב) ו"גדילים תעשה לך" - שניהם נאמרו בדיבור אחד.
מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר (תהלים סב יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי", (ירמיה כג כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה'".

דהיינו שכאשר נאמר "וביום השבת שני כבשים" - נאמר גם "מחלליה מות יומת" דהיינו השביתה ממלאכה, ולכן אין צורך לפרט בפרשה זו את איסור המלאכה.

כנלפענ"ד בביאור קושיא זו.

[עזריאל ברגר]

ובמהלך חיפושי, גיליתי שיש פעם נוספת שמוזכר בה השבת - בפרשת "ולקחת סולת" שנאמר "ביום השבת ביום השבת יערכנו", והוא באחת מתוך י"ב הפרשות הנ"ל שנזכרה בה השבת - פרשת אמור.
וגם שם לא מוזכרת שמירת השבת.

ועפ"ז נמצא שבכל מקום שמוזכרת מצוות ההקטרה בשבת לא מוזכרת שמירת השבת, כי לפני כן בפרשת אמור נאמר רק איסור מלאכה ולא קרבן מוסף שבת.

[גל של אגוזים]

עשרים חידות (חלקם כבר הועלו כאן בעבר) מהגרד"ל שליט"א
רצו"ב
(העונה על שלש מהנה יוכנס להגרלה ע"כ לכאורה אין מן הנכון לענות עליהן בפומבי לפני התאריך כ"ט מנ"א הבעל"ט)

[עזריאל ברגר]

כמה יהודים עשו מעשה זהה.
אחד ישלם כסף.
אחד ייקנס בדבר השווה כסף.
אחד ילקה מלקות ארבעים.
אחד ילקה שתי מלקויות.
אחד ילקה שלש.
אחד ילקה ארבע.
ומסופקני שמא צריך להוסיף עוד מלקות לכל אחד מהם, או שמא אפשר למצוא מקרה שאכן אחד ילקה רק פעם אחת, ואפשר להוסיף אחד שילקה חמש מלקויות.

[עזריאל ברגר]

כמה יהודים עשו מעשה זהה.
אחד ישלם כסף.
אחד ייקנס בדבר השווה כסף.
אחד ילקה מלקות ארבעים.
אחד ילקה שתי מלקויות.
אחד ילקה שלש.
אחד ילקה ארבע.
ומסופקני שמא צריך להוסיף עוד מלקות לכל אחד מהם, או שמא אפשר למצוא מקרה שאכן אחד ילקה רק פעם אחת, ואפשר להוסיף אחד שילקה חמש מלקויות.

הם קטעו אצבע לעבד כנעני.
הראשון - יהודי רגיל (ישלם לאדון דמי אצבע עבדו).
השני - אדונו של העבד (יוציא את העבד לחירות, מדין "ראשי איברים").
השלישי - כהן (שנטמא בנגיעה או במשא או באוהל של "אבר מן החי").
הרביעי - כהן גדול או נזיר, שהיו עמו באוהל אחד (וחייבים משום "לא יבוא" ומשום "לא יטמא").
החמישי - כהן נזיר.
השישי - כהן גדול והוא נזיר.

והמלקות הנוספת שמסופקני בה - משום "לא יוסיף ... פן יוסיף".
שהשאלה היא האם "בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין" זה גם כאשר לוקה משום חטא אחר.

ועכ"פ כאשר לא עשה זאת "דרך ניציון" אלא לרפואתו של העבד - ודאי יתחייב הכהן או הנזיר במספר המלקויות דלעיל (דאף אם יש כאן פיקוח נפש - היה יכול אדם אחר לעשות זאת ולא הכהן).

[עזריאל ברגר]

חידה:
האם יש מפורש בתורה על נישואי יתום ויתומה?

ע"פ מדרשים יש את יצחק ורבקה, ואת יוסף ואסנת.

לוט ובנותיו - זה לא בדיוק נישואין (למרות שחז"ל אמרו שהבת יכולה לקרוא לו "בעלי").



עדכון: שאלתי במקומות נוספים ולא מצאנו עוד.

[עזריאל ברגר]

ידוע מארז"ל "רשעים בחייהם קרויים מתים".
היכן מצינו בהלכה שמתייחסים ל"רשעים" בחייהם ובמותם באופן דומה, משא"כ ב"צדיקים"?

[עזריאל ברגר]

ידוע מארז"ל "רשעים בחייהם קרויים מתים".
היכן מצינו בהלכה שמתייחסים ל"רשעים" בחייהם ובמותם באופן דומה, משא"כ ב"צדיקים"?

הרואה אוכלוסי גויים והרואה קברי גויים - כל אחד משניהם אומר "בושה אמכם מאוד חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה".
משא"כ בישראל - על אוכלוסיהם מברך חכם הרזים, ועל קבריהם - אשר יצר אתכם בדין וכו' בא"י מחיה המתים.

[כדכד]

תחלתי כסוף שם אבי
סוף שמי כסוף שם אחי
\אבל סופי הפוך מסוף שם אחי

[עזריאל ברגר]

תחלתי כסוף שם אבי
סוף שמי כסוף שם אחי
\אבל סופי הפוך מסוף שם אחי

שני הרמזים הראשונים מתאימים ל"חם".
והשלישי לא הצלחתי.

[צופה_ומביט]

תחלתי כסוף שם אבי
סוף שמי כסוף שם אחי
\אבל סופי הפוך מסוף שם אחי

שני הרמזים הראשונים מתאימים ל"חם".
והשלישי לא הצלחתי.

אולי הכוונה [תחכום בניסוח השאלה]:
סופי - סוף הנעשה עמי = עבד,
הפוך מסופו של שם אחי = סוף הנעשה עם שם בן נח - מלך [מלכי צדק מלך שלם].

[כדכד]

צדקתם
רק שכוונתי היתה ארור לעומת ברוך ולא עבד לעומת מלך אך זה אותו עיקרון

[עובדיה חן]

2 מקרים שנולד בשבת ואסור למול אותו בשבת.
למען הסר ספק,מדובר בתינוק בריא, ואין ספק מתי נולד
ובוודאות נולד תוך השבת.

[עזריאל ברגר]

2 מקרים שנולד בשבת ואסור למול אותו בשבת.
למען הסר ספק,מדובר בתינוק בריא, ואין ספק מתי נולד
ובוודאות נולד תוך השבת.

א. יוצא דופן.
ב. יליד בית שלא טבלה אמו לפני שנולד.

[עובדיה חן]

יש עוד מקרה