הורים מסכנים היזהרו בדבריכם

[אליסף]

כמה וכמה פעמים ראיתי ראיונות בתקשורת הכללית עם הורים לילדים שנשרו רח"ל ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכותרות.
עם כל הרחמנות על מצבם העצוב, יש להתריע שפעמים רבות הם מתקרבים מאד למה שרבינו יונה קורא עוון החנופה. דהיינו להצדיק מעשים אסורים.
זה תולדה של מאמצי הקירוב והאהבה כלפי הילד הסורר שוודאי מוצדקים. אך לומר ש'זה בסדר' זה ממש אסור! ועוד בפרהסיה! (ומה הענין להתראיין על זה בכלל??).
הנושא כאוב אך הדברים צריכים להאמר.
וה' ישיב את כל הבנים (והבנות) לגבולם אכי"ר.

[הוה אמינא]

בשלמא לאותם הורים היתה סיבה להגיע לתקשורת הכללית,
כן צודקים או שלא,
אל תדון את חברך.

אבל כת"ר מה עושה שמה??
ועוד לדווח לנו מה שרואה שם?!
בכלל איני מאמין לכל הסיפור שהרי אאמע"ר.

[אליסף]

על טענו בחיטים והודה לו בשעורים כנראה לא שמעת.

[עזריאל ברגר]

כמה וכמה פעמים ראיתי ראיונות בתקשורת הכללית עם הורים לילדים שנשרו רח"ל ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכותרות.
עם כל הרחמנות על מצבם העצוב, יש להתריע שפעמים רבות הם מתקרבים מאד למה שרבינו יונה קורא עוון החנופה. דהיינו להצדיק מעשים אסורים.
זה תולדה של מאמצי הקירוב והאהבה כלפי הילד הסורר שוודאי מוצדקים. אך לומר ש'זה בסדר' זה ממש אסור! ועוד בפרהסיה! (ומה הענין להתראיין על זה בכלל??).
הנושא כאוב אך הדברים צריכים להאמר.
וה' ישיב את כל הבנים (והבנות) לגבולם אכי"ר.

מסכים מאוד.
וכבר זעקתי כנגד פרסום (בתקשורת ה"חרדית") דבריו של אבא לבת שעזבה את הדרך, ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן), וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לפחות רגוע בשביל הבת שלו שעכשיו היא נמצאת במקום שטוב לה!

אחת ששנתה ופירשה, וגם איבדה ע"ל, אפשר לומר עליה שכביכול תוך כמה ימים היא כבר הגיעה לגן עדן?!
ואיזה מסר הוא מעביר בזה לאנשים במצב דומה לה? שכדאי להם ללכת בעקבותיה ואז הם יזכו לכבוד בעיני הבריות?!

[הוה אמינא]

בשלמא לאותם הורים היתה סיבה להגיע לתקשורת הכללית,
כן צודקים או שלא,
אל תדון את חברך.

אבל כת"ר מה עושה שמה??
ועוד לדווח לנו מה שרואה שם?!
בכלל איני מאמין לכל הסיפור שהרי אאמע"ר.

על טענו בחיטים והודה לו בשעורים כנראה לא שמעת.

במחילת כ"ת, אני באמת רוצה להבין את הסיטואציה.
יושבים אנו כמה חרדים סביב שולחן עגול שנקרא אספקלריא, וניתנה זכות הדיבור לרבינו אליסף.
מה יש לרבינו לשאול אותנו / לחזק אותנו / למחות בנו:
רבינו פתח ואמר: אני רואה כתבות בטמבלביזיה שיש חרדים שמתחנפים ל... ול... וכו' זה אסור וצריך להתריע על כך.
עכ"ל.

וכאן הבן שואל את רבינו:

בשלמא לאותם הורים היתה סיבה להגיע לתקשורת הכללית,
כן צודקים או שלא,
אל תדון את חברך.

אבל כת"ר מה עושה שמה??
ועוד לדווח לנו מה שרואה שם?!
בכלל איני מאמין לכל הסיפור שהרי אאמע"ר.

מה עונה לי רבינו?
מה חיטים ומה שעורים??

[קרית מלך]

כמה וכמה פעמים ראיתי ראיונות בתקשורת הכללית עם הורים לילדים שנשרו רח"ל ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכותרות.
עם כל הרחמנות על מצבם העצוב, יש להתריע שפעמים רבות הם מתקרבים מאד למה שרבינו יונה קורא עוון החנופה. דהיינו להצדיק מעשים אסורים.
זה תולדה של מאמצי הקירוב והאהבה כלפי הילד הסורר שוודאי מוצדקים. אך לומר ש'זה בסדר' זה ממש אסור! ועוד בפרהסיה! (ומה הענין להתראיין על זה בכלל??).
הנושא כאוב אך הדברים צריכים להאמר.
וה' ישיב את כל הבנים (והבנות) לגבולם אכי"ר.

מסכים מאוד.
וכבר זעקתי כנגד פרסום (בתקשורת ה"חרדית") דבריו של אבא לבת שעזבה את הדרך, ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן), וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לפחות רגוע בשביל הבת שלו שעכשיו היא נמצאת במקום שטוב לה!

אחת ששנתה ופירשה, וגם איבדה ע"ל, אפשר לומר עליה שכביכול תוך כמה ימים היא כבר הגיעה לגן עדן?!
ואיזה מסר הוא מעביר בזה לאנשים במצב דומה לה? שכדאי להם ללכת בעקבותיה ואז הם יזכו לכבוד בעיני הבריות?!

נמצאת במקום שטוב לה כי הפסיקה לחטוא! מקבלת את עונשה, ולבסוף תגיע לתיקונה!

[מכון חכמי ליטא]

ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו',

תברר אצל עסקנים ותשמע ש99% מהנשים החרדיות שמאבדים עצמם לדעת זה בגלל פגיעה!

[אליסף]

בכלל אני לא מבין את הגישה לעיל ש'אל תדון חבירך'
מה זה קשור?
דנים על תופעה או מעשה אם הוא טוב או לא. מותר או אסור.
נתרבו המשלים כאן לאחרונה אז גם אני אמשול את משלי:
בא תלמיד לרב ושאלו האם מותר לבעול נערה המאורסה ביום הכפורים?
גער בו הרב: אל תדון את חבירך!!!

[הוה אמינא]

אם היית שואל אם זה מותר או אסור, הייתי אומר שזה אסור שבעתיים חמור ממה שאתה כתבת.
אבל לא הצבת שאלה תיאורטית, ולא דנת מה נכון לעשות.
אלא סיפרת נתונים ספציפיים שהיו לנגד עיניך כמה פעמים באיזה שהוא מקום, והוקעת אותם לשימצה מול השמש.
נגיד שאתה צודק - אני לא מבין למה לא תצעק את זה במקום שהם נמצאים שם, בטמבלביזיה או אינני יודע אנה.
ואם רצונך לטעון עליהם פה לאזנינו ולעינינו על האבות שהם רשעים מכת חנפים שאינם מקבלים פני שכינה - עם כל זה שזה די מיותר, או על הבנים/בנות שהם רוצחים שפלים ביותר, זכותך כמובן, ואולי אפילו הצדק איתך.
אבל מצאנו מקום לדון בדבריך [שהלא לא התכוונת לפתוח אשכול חדש בשביל להשאר ב0 תגובות, כמובן].
ע"כ בהחלט יש מקום לדון גם אולי מי שעשה מה שעשה היה בסיטואציה שאיננו יכולים לדון אותו??

[יבנה]

ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו',

תברר אצל עסקנים ותשמע ש99% מהנשים החרדיות שמאבדים עצמם לדעת זה בגלל פגיעה!

ולכן מותר להן לאבד עצמן לדעת או לפרוק עול?

[עקביה]

אסור.
אבל מכיון שישנה הבנה שזה מגיע ממקום כל כך מסכן ואומלל, מתייחסים אליהם/ן ברחמנות, ומדברים עליהם טוב, ומקווים שגם בשמים ידונו אותם לכף זכות.

[אליסף]

אמר מי שאמר -ואם רצונך לטעון עליהם פה לאזנינו ולעינינו על האבות שהם רשעים מכת חנפים שאינם מקבלים פני שכינה -

כל הרגיל ברבינו יונה יודע שהשתייכות לארבע כיתות רח"ל הוא דוקא במי שרגיל במדות\עוונות אלו. לא במעידה חד פעמית.

[יבנה]

אסור.
אבל מכיון שישנה הבנה שזה מגיע ממקום כל כך מסכן ואומלל, מתייחסים אליהם/ן ברחמנות, ומדברים עליהם טוב, ומקווים שגם בשמים ידונו אותם לכף זכות.

והמאבד עצמו לדעת שהיה בזמן חז״ל ושו״ע, לא מדובר במי שחייו קשים ומסכן וכו׳?

[עקביה]

והמאבד עצמו לדעת שהיה בזמן חז״ל ושו״ע, לא מדובר במי שחייו קשים ומסכן וכו׳?

צריך למצוא בפוסקי זמננו מה הטעם שכיום מתייחסים באופן שונה למאבד עצמו לדעת.

עכ"פ ראיתי פעם בספר ישן, ואיני זוכר כרגע את שמו, הזועק חמס נגד אנשים שרואים בהתאבדות פתרון לגיטימי לקשיים כלשהם, ומסיימים את חייהם כלאחר יד.
כנראה על אלה דיברו חז"ל.

[מכון חכמי ליטא]

וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן

במח"כ הרבנים שזלזלת בהם פוסקים הלכה אחרי היגיעה בסוגיות הש"ס עם ראשונים ואחרונים ובשו"ע ונו"כ כמקובל בדורות עברו ובדורותינו, הם אינם פוסקים מסברא בעלמא שעלה במוחם באותו רגע, לא מזכרון עמום ולא ע"י הצצה ברמב"ם או באנציק' תלמודית

[הוה אמינא]

וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן

במח"כ הרבנים שזלזלת בהם פוסקים הלכה אחרי היגיעה בסוגיות הש"ס עם ראשונים ואחרונים ובשו"ע ונו"כ כמקובל בדורות עברו ובדורותינו, הם אינם פוסקים מסברא בעלמא שעלה במוחם באותו רגע, לא מזכרון עמום ולא ע"י הצצה ברמב"ם או באנציק' תלמודית

אפשר לומר בהחלט שהסתובבתי אצל עשרות [לפחות] רבני ומורי הוראה בנ' השנים האחרונות,
ולא מצאתי [זולת כמה רבנים שחיים עמנו היום, לא מהישישים] אף אחד שאמר לשון או רעיון שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיימן.
במחילת הרבנים דפה, אנא ישתקע הדבר ולא יאמר.
כן מצאנו הרבה הלכות, שמסבירים שההלכה של השו"ע זה באוקימתא מסויימת ובהיכי תמצי אחר גם השו"ע מסכים שההלכה משתנה, ובימינו פרט זה במציאות השתנה, ולהכי הדין למעשה לא ככתוב מפורש על מקרה דומה שונה.

בענין מתאבדים: בדרך כלל נוטים להקל להתאבל, ולא לקבור מאחורי הגדר, אם היה זמן כלשהו בין המעשה לתוצאה, שהיה יכול להתחרט, שמסתמא התחרט.
ולכן קל יותר מי שנתלה ומי שקפץ מגובה רב, ממי שלחץ על הדק.
עוד קולא היא אם אפשר לתלות באיבוד שפיות לאותו זמן שלא אחראי על מעשיו.
כ"ז מזכרון מהוראות שהורו גדולי הרבנים, ואינני זוכר כעת את המקור שהביאו לפסק זה.

[צופה_ומביט]

"הרה"ק רר"ב ממעזבוז זי"ע אמר: כשאני עושה לי חשבון הנפש אני רואה שאין לי שום עצה כי אם לאבד את עצמי לדעת. רק אני חושב, מה ארוויח להוסיף על כל החטאים שלי עוד חטא של מאבד עצמו לדעת, על כן איני עושה זה" (כתבי רבי משה מידנר ליקוטים עמוד 32 אות כח).

[חרסון]

כמובן שאי"ז נידון שנתחדש בדורנו, וראה לדוגמא חת"ס יו"ד שכו.

[חרסון]

"הרה"ק רר"ב ממעזבוז זי"ע אמר: כשאני עושה לי חשבון הנפש אני רואה שאין לי שום עצה כי אם לאבד את עצמי לדעת. רק אני חושב, מה ארוויח להוסיף על כל החטאים שלי עוד חטא של מאבד עצמו לדעת, על כן איני עושה זה" (כתבי רבי משה מידנר ליקוטים עמוד 32 אות כח).

יפה, נראה שלא נקט כשיטת מהר"י וויל בסימן קיד (תודה לגוגל שזיכני במ"מ זה...)

[לבי במערב]

וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לפחות רגוע בשביל הבת שלו שעכשיו היא נמצאת במקום שטוב לה!

כיון שפסקו דינה ע"פ שו"ע שאינה בגדר מאעל"ד, ואדרבא (כבשלהי יומא).
אלא שאכן הדיבור על כך בפומבי (ובמקום שיש לחוש שישמעו תלמידים טועים כו') צע"ג, ובכה"ג אמרו שאין אדם נתפס בשעת צערו.

תברר אצל עסקנים

כיון שדובר לעיל אודות מקרה ספציפי (וידוע למדי) - הרמיזה מכוערת בעליל (והרבה יותר מכך).

[עזריאל ברגר]

כמה וכמה פעמים ראיתי ראיונות בתקשורת הכללית עם הורים לילדים שנשרו רח"ל ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכותרות.
עם כל הרחמנות על מצבם העצוב, יש להתריע שפעמים רבות הם מתקרבים מאד למה שרבינו יונה קורא עוון החנופה. דהיינו להצדיק מעשים אסורים.
זה תולדה של מאמצי הקירוב והאהבה כלפי הילד הסורר שוודאי מוצדקים. אך לומר ש'זה בסדר' זה ממש אסור! ועוד בפרהסיה! (ומה הענין להתראיין על זה בכלל??).
הנושא כאוב אך הדברים צריכים להאמר.
וה' ישיב את כל הבנים (והבנות) לגבולם אכי"ר.

מסכים מאוד.
וכבר זעקתי כנגד פרסום (בתקשורת ה"חרדית") דבריו של אבא לבת שעזבה את הדרך, ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן), וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לפחות רגוע בשביל הבת שלו שעכשיו היא נמצאת במקום שטוב לה!

אחת ששנתה ופירשה, וגם איבדה ע"ל, אפשר לומר עליה שכביכול תוך כמה ימים היא כבר הגיעה לגן עדן?!
ואיזה מסר הוא מעביר בזה לאנשים במצב דומה לה? שכדאי להם ללכת בעקבותיה ואז הם יזכו לכבוד בעיני הבריות?!

נמצאת במקום שטוב לה כי הפסיקה לחטוא! מקבלת את עונשה, ולבסוף תגיע לתיקונה!

ובדיוק על זה הזהירו חז"ל ואמרו "הזהרו בדבריכם". גם אם האב התכוון באמת לזה - לא זה מה שהבינו ממנו.
ראה דברי הרמב"ם על משנה זו של "הזהרו בדבריכם" ועל המשנה בפרק שלאחריו "אל תאמר דבר שא"א לשמוע שסופו להישמע".

[עזריאל ברגר]

והמאבד עצמו לדעת שהיה בזמן חז״ל ושו״ע, לא מדובר במי שחייו קשים ומסכן וכו׳?

צריך למצוא בפוסקי זמננו מה הטעם שכיום מתייחסים באופן שונה למאבד עצמו לדעת.

עכ"פ ראיתי פעם בספר ישן, ואיני זוכר כרגע את שמו, הזועק חמס נגד אנשים שרואים בהתאבדות פתרון לגיטימי לקשיים כלשהם, ומסיימים את חייהם כלאחר יד.
כנראה על אלה דיברו חז"ל.

ורוב-ככל המקרים שאני שומע עליהם - נשמעים בדיוק כמתאימים לתיאור הזה.
אדם שפגעו בו בדרך כלשהי (בין בגופו בין בממונו בין בכבודו בין בכל אשר לו), והפגיעה הינה קשה וכבדה, והדרך שלו להתמודד עם זה - היא לברוח מהחיים...
וכל הדיבורים האלו על "הוא לא היה יכול לשאת את הסבל", ו"בטח הוא חזר בתשובה ברגעיו האחרונים" וכדו' - רק מחזקים את הלגיטימציה לאנשים שחיים עימנו ושוקלים ללכת בדרכיו, מתוך הידיעה שלאחרי שירצחו את עצמם ינהגו עמהם במידת הרחמים, וילמדו עליהם זכות בב"ד של מטה, ומסתמא גם ב"ד של מעלה יקבל את דבריהם, וכל הענינים היפים והנחמדים שנאמרים כאן באשכול.

שלא לדבר על ההתרמות שמתרימים למשפחותיהם של המסכנים האלו, שאני מסרב בתוקף לתרום להם!
לא ייתכן שאדם ירצח את עצמו ויטיל את משפחתו על הציבור!

אמנם מסכנים היתומים, אך פיקוח-נפש של היהודים החיים שאני רוצה למנוע מהם להתאבד - חשוב בעיני יותר.

[לבי במערב]

וכ"ז כבר נדון בארוכה באשכול הידוע (אחר כ"ג טבת ה'תשפ"ב).

[לבי במערב]

אמנם מסכנים היתומים, אך פיקוח-נפש של היהודים החיים שאני רוצה למנוע מהם להתאבד - חשוב בעיני יותר.

כת"ר בירר את השאלה בפני רב מורה־הוראה טרם קביעת וחריצת פסק־דינו?

[מכון חכמי ליטא]

תברר אצל עסקנים

כיון שדובר לעיל אודות מקרה ספציפי (וידוע למדי) - הרמיזה מכוערת בעליל (והרבה יותר מכך).

ב"ה אין לי מושג במה אתה מדבר!

[לבי במערב]

תלי"ת. אך כיון שיותר מאחד ושנים מחו"ר הפורום מכירים בהחלט - כדאית הזהירות בכה"ג.

[מכון חכמי ליטא]

עדיין לא הבנתי לכן לא אוכל לשמור פקודתו

[במסתרים]

עדיין לא הבנתי לכן לא אוכל לשמור פקודתו

הרב לבי בא בטענת מילתא דמסתברא ומובנת הדק היטב גם לאחד (כמוני) שאינו יודע במי ועל מה מדובר.

למה תתעקש לעמוד על דעתך? אתה צריך דווקא את שמות כל המעורבים בפרשה ואז תשכיל?

[מכון חכמי ליטא]

כי כיון שלא ידעתי שמדובר על מקרה ספציפי שידוע, לכן לא היה לי מה לעשות וגם עכשיו אין לי מה לעשות לכן מה שאמר ש"הרמיזה מכוערת בעליל (והרבה יותר מכך)" אינו טענה של כלום ומוטב שיחזור בו במקום לעמוד ולהזהיר

[עזריאל ברגר]

כלומר: ידידנו הליטאי מלכתחילה לא בא לומר שכך היה במקרה הפרטי הזה, אלא שכך זה במקרים רבים באופן כללי.

[עקביה]

ורוב-ככל המקרים שאני שומע עליהם - נשמעים בדיוק כמתאימים לתיאור הזה.
אדם שפגעו בו בדרך כלשהי (בין בגופו בין בממונו בין בכבודו בין בכל אשר לו), והפגיעה הינה קשה וכבדה, והדרך שלו להתמודד עם זה - היא לברוח מהחיים...

אותו ספר דיבר על קשיים קלים. לא על אנשים שעברו התעללות מינית.
אינני יודע מה אירוע כזה עושה לאדם, ולכן איני מתיימר לדון אותו.

יש כאן משהו שמזכיר את דברי רבי טרפון ורבי עקיבא (מכות ז.): 'אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם'.
בתורה יש עונש מוות, אבל ר"ט ור"ע סוברים שמוטב לא להחיל אותו, והם ממליצים על כל מיני פטנטים כדי שהוא לא יקרה.
כך, ישנה ההלכה היבשה לגבי מאבד עצמו לדעת, אבל ישנה ההבנה שיש כאלה הראויים לייחס אחר, ולכן מחדשים סברות המוציאות את אותם מקרים מן הכלל המקורי.

[דרומי]

יש להעיר, שלכאורה המציאות בימינו השתנתה בפרט זה, שבעבר אדם שעבר בושה נוראית במקומו היה יכול ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים וללכת למקום אחר שבו אין מכירים אותו ולפתוח חיים חדשים (במדה מסויימת, כמובן שזה רחוק מלהיות פשוט), ואילו בימינו לנוכח הקשרים שבין מקום למקום הדבר קשה עד מאוד לפתוח זהות חדשה. ויה"ר שלא נבוא לידי נסיון כו'.

[זאב ערבות]

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו! לא כל ההורים מסכנים בגלל ילדים שעזבו את הדת והרבה פעמים זה באשמתם כך שמגיע להם שיסבלו. לא כל ילד מסתדר עם העובדה שהוא נולד לתוך משפחה חרדית מסיבות שונות ומגוונות. הבעיה המרכזית היא ששכנו את הפסוק חנוך לנער על פי דרכו. לו היו לוקחים ההורים את זה לתשומת לבם היה נחסך מהם הרבה עגמת נפש, אך הבושה מה יאמרו האנשים סביבם מונעת זאת מהם.

[כדכד]

בענין היחס למאע"ל
היתי עד למקרה אחד (לא לאיבוד לדעת עצמו אלא לדיון בעקבות זה) ששאלתי את הרב אם ינהגן דיני מאבד עצמו לדעת וענה לי שתולים לומר שמסתמא לא היה לגמרי שפוי בעת האחרונה
עניתי לרב שאם כך אז אין שאלה כיוון שאני דברתי עמו כמה פעמים בימים הסמוכים לכך וברור לי שזה לא שמסתמא לא היה לגמרי שפוי אלא שברי לי לשלגמרי לא היה שפוי
ואולי בזה יש להצדיק את המנהג

[לבי במערב]

כלומר: ידידנו הליטאי מלכתחילה לא בא לומר שכך היה במקרה הפרטי הזה

למרות שציטטוֹ (ורק את המשפט הספציפי הזה מתוך כללות ההודעה). ייש"כ על השיעור־הכללי במדת כף זכות.

[לבי במערב]

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו!

במחכ"ת, התגובה יכלה בהחלט להסתיים בסימן־הקריאה.
שוב אזכיר, שחלק מהמקרים מפורסמים למדי, מה גם שאין לדעת עד להיכן מגיעים הדי־קולו של הפורום. ויש לזכור את שאלת חז"ל בשם קוב"ה (ב"ר פע"א): "כך עונים את המעיקות?!"

[כי שרית]

לענ''ד הבעיה הרבה יותר שורשית מאיך הם מדברים בתקשורת שזה בעיה שנפוצה יותר אצל המזרחי ששמעתי כמה פוליטיקאים שלהם ששאלו אותם ומה אם הבן שלך יהיה כזה וכזה אז הם ענו אני יצטער אבל אני יחבק אותו!!
לענ''ד הבעיה הרבה יותר שורשית שכל העניין של שיטת 'הכבוד וידידות' לבנים שנשרו כבר לא נהיה רק שיטת חינוך אלא גם ובעיקר משהו אמיתי של לקבל אותו כמו שהוא! והוא בן שלי ואני תמיד יאהב אותו ורבים מעין אלו שזה אסון נורא ליהדות החרדית שאחריתו מי ישורנו

גם מי שכן עושה את זה בתור שיטה חינוכית יש להבדיל בין שתי גישות שונות בתכלית
יש גישה שהיא הגישה המקובלת מזה דורות של שבירת כלים מוחלטת ולשלוח את הילד מהבית מייד
ויש עוד גישה שהתחדשה בשנים האחרונות של חיבוק ואהבה לילד אולי מתוך כך יחזור בתשובה
ויש להדגיש שגם אן הגישה השניה נכונה מבחינה חינוכית זה רק אם ההורים ממש יתנו לו חיבוק דב ויראו לו שדבריו לא לרוחם ואולי מתוך כך יש תקווה שלא יהיה לילד נעים והוא יחזור לבוראו אך השיטה שהשתרשה אצל הדת''ל ולאחרונה גם אצלנו של קבלה ואהבה בלי להראות לו שמעשיו לא לרוחם זה פשוט חורבן כי אין שום סיבה שהבן יחזור גם יש לו בית לגור ומשפחה אוהבת וגם אין לו שום אי נעימות במעשיו ורח''ל אחרית דרך חינוך זו

[כי שרית]

ומי מדבר על השערורייה שבאחת החסידויות הגדולות פתחו ארגון בשם אהבת קדומים שכשמו כן הוא עזרה לנושרים מהדרך בלי שום נסיון להחזירם למוטב שבראש הארגון עומד אחד מפורקי העול המפורסמים!!! ואין פרץ ואין צווחה ברחובותינו
ואגב זה אותו חסידות שכיום הולכת נגד כל גדו''י בכל הדורות בסוגיית הממחי''ם וד''ל

[גביר]

נוגע לעניין שנדון כאן -

על משאל שנערך בקרב שורדי נסיונות התאבדות מגשר 'שער הזהב' לפיו מתוך 26 אנשים כאלה שאותרו 19 דווחו שהרגישו חרטה מיידית ברגע הקפיצה -

תמר פויכטונגר, חלון פתוח, תל אביב 2024, עמ' 61.

[עזריאל ברגר]

נוגע לעניין שנדון כאן -

על משאל שנערך בקרב שורדי נסיונות התאבדות מגשר 'שער הזהב' לפיו מתוך 26 אנשים כאלה שאותרו 19 דווחו שהרגישו חרטה מיידית ברגע הקפיצה -

תמר פויכטונגר, חלון פתוח, תל אביב 2024, עמ' 61.

ומכאן ניתן ללמוד שכאשר חז"ל אמרו שמי שנפל ממקום גבוה דנים אותו כמאע"ל - היינו למרות שהתחרט אחר-כך...