הרא"ש במסכת סוכה (פ"ג - על דף מא: מדפי הגמ) לאחר שהביא שיטת רבינו ישעיה שמקבל מתנה ע"מ להחזיר פטור מאונסין ולהכי לא מיקרי שאול הוסיף הרא"ש בזה"ל: ולדבריו אפילו בגניבה ואבידה לא מיחייב כיון דפטר ליה מאונסין משום מתנה הוא הדין נמי מגניבה ואבידה אי לאו משום דאמרינן הואיל ונהנה מהנה כדאמרינן ב"מ דף פא. גבי הנוטל כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ונאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מאונסין וחייב בגניבה ואבידה דהואיל ונהנה מהנה.
היינו שמקודם למד הרא"ש בשיטת הר"ר ישעי' דגם בגניבה ואבידה פטור שהרי במתנה קיבלו - אלא שמכ"מ חייב בגניבה ואבידה מכח הדין של הואיל ונהנה מהנה (מהני) כמו שמצינו בבבא מציעא גבי הנוטל כלים מבית האומן.
לכאורה דברי הרא"ש צריכים עיון שהרי אין הנידון דומה לראיה, דבב"מ מיירי שנטל כלים בתורת שאלה אלא שכלתה לו שאלתו בחזירתו ומכ"מ נעשה עליה כשומר שכר להתחייב בגניבה ואבידה מטעם שנהנה מן הכלים ובא בשכרן להתחייב כדין שומר שכר, אבל כאן לשיטת הר"ר ישעי' הרי קיבל החפץ בתורת מתנה גמורה ומשו"ה פטור מאונסין ומטעם זה לכאורה פטור גם מגניבה ואבידה וכדברי הרא"ש בעצמו - ומאי שייך כאן לחייבו מדין הואיל ונהנה מהנה? ואדרבא, אם יתחייב בגניבה ואבידה שוב לא מיקרי לכם ולא יצא בה יד"ח למפרע.
ועל עצם סברת הרא"ש קשה לי, שהרי מיירי כאן באתרוג שקיבל במתנה כדי לצאת בה יד"ח וא"כ למה מיקרי כאן הואיל "ונהנה" הרי קיימ"ל מצות לאו ליהנות ניתנו ולא מיקרי הנאה (ויש לדחוק שדברי הרא"ש אכן אינם באתרוג אלא בשאר דברים שקיבל בדין מתנה ע"מ להחזיר)