יונת אלם כתב:קצת לשם דיוק הסטורי
גדולי ישראל שעמדו ליד ערש הקמת חינוך העצמאי היו מהצד הליטאי רבי אהרן קוטלר, רבי זלמן סורוצקין, רבי יחזקאל סרנא והמצד החסידי האדמו"רים מקופיטשניץ, סלונים, האביר יעקב מסא"ג, האמרי חיים השתתף בכמה דינרים של גבירים ותו לא, כנ"ל הבית ישראל.
מי שכיתתו רגלים בחו"ל עבור החנוה"ע בשנים ההם כשלא היה תקציב מלא היו רבי שלום שבדרון ורבי ישראל גרוסמן ר' מנחם פרוש ור' שלמה לורינץ.
עד ה'מהפך' הסיעה המרכזית שלטה בו שלטון לא עוררין, גם בשנים בהם המנכ"ל היה ליטאי ר' שרגא גרוסברד והגראמ"מ שך היה עולה בקביעות לישיבות הנהלה, לגבי 'תקנים' .
ממש לא דיוק היסטורי, אלא זיקוק היסטורי של נרטיב מתמשך ביתד נאמן ודומיו. שהוא למעשה הפיכת הקערה.
את הרבי מקאפיטשניץ זוכרים ומזכירים בגלל שתי סיבות קטנות וסיבה מרכזית אחת המשליכה על הכלל.
הסיבות הקטנות:
ההערצה של רבי אהרן קוטלר נוכח דמותו הנשגבת. למרות שהכל נמדד בגדלות תורנית והוא היה לכאורה לא כמו רא’’ק, אבל סגנון ’הרב שך אחז ממנו’ אצל רא’’ק וגם אצל הרב מפוניבז ’.
2. הרב מפוניבז’ לא גמר לספר כמה הרבי מקאפיטשניץ היה הראשון שנתן לו כסף ותמיכה, כספית ונפשית.
והסיבה המרכזית:
הרבי מקאפיטשניץ הצדיק והחביב לא ’מאיים’ על ההגמוניה. אין לו שום חסידות גדולה שמבקשת להמשיך את דרכו ולהשפיע על החינוך העצמאי. גיסו האביר יעקב שעשה לא פחות ממנו ייזכר ויותר לטובה, אבל ברגע שהשם ’סדיגורה’ יוזכר, ואולי מישהו יספר גם על הכנסת מרדכי שהושמט מהדיוק ההיסטורי, מיד יהסו אותו.
יגידו שהוא היה מגיע לכמה מסיבות תה.
רעבאלאך כאלו. אתם יודעים. שיושבים ומחלקים תה.
עם הרב שך ישבו בישיבת ההנהלה, בכל ישיבה, גם הרבי מסלונים והרבי הפני מנחם מגור,
הם מונו יחד איתו להנהלה, היו מסורים ממש כמוהו, ומשום מה דעתם פחות התקבלה.
הרבה יותר מהרב שך, הייתה השפעתו הכבירה של רבי חיים גריינמן שכמובן נמחק. אבל לימדונו רבותינו כשמשתלטים על משהו, זה מתחיל מהשתלטות על הנרטיב.
לא אנחנו כבשנו את טול כרם, טול כרם ושיטותיה כבשו אותנו...
אם נהיה בטוחים ממש שאנשי ’רבי חיים גריינמן’ לא יבקשו לעולם הכרה וכוח, לא יהיה איכפת לנו להזכיר אותו בשורה אחת עם הקאפיטשניצער.
זה שכב’ זוכר ומדגיש רק גורם אחד, מאותה הסיבה להקטנת ההשפעה של הבית ישראל והאמרי חיים לכמה דינרים ותו לא.
ככלל, ככל שהרבי היה יותר גדול מספרית, כך ימחקו את זכרו בנרטיב ה’השקפה הטהורה’.
לא האמנתי שיכחישו את החי ויכתבו כך בהקטנה על האמרי חיים ועל הבית ישראל. אבל הנה תמיד יש הפתעות.
מאותה סיבה ממש, ר’ מנחם פרוש כשהוא נסע לאמריקה אינספור, הוא ייצג את הליטאים ואנשי ההשקפה ’רפורמע’, וכשבנו, המייצג ציבור גדול וענק מבקש להכניסם סך הכל לחינוך העצמאי, הוא כבר מתחיל לייצג את אלו שישבו בכמה מסיבות תה.
מאותה סיבה, לא זוכרים במקרה ולא מזכירים גם לא בטעות, את רי’מ אברמוביץ שנסע עשרות פעמים למען החינוך העצמאי, את המנכ’’ל ר’ יצחק מאיר, שהביא דווקא הגרא’’ק, ובתקופתו הייתה הפריחה הכי גדולה מאז ומעולם, בעליה אקספוננציאלית,
מאותה סיבה מוחקים את המייסד הראשון רבי יצחק מאיר לוין, את אחיו רבי פיניע, את רבי הלל ליברמן ורבי פינחס מונדרי, כי גור טוענת משמם ומכוחם.
מאותה סיבה לא מזכירים את שצרנסקי, את לוין ואת וידיסלבסקי, את הרבי הברכת אברהם בטבריה ואת האמרי אמת שהקים את בית יעקב השם של רבי בנציון יאדלר.
מאותה סיבה לא מספרים לכם על חסידי גור שכל שטיבל לקח על עצמו עלותה של כיתבה בחינוך העצמאי,
מאותה סיבה לא מספרים לכם שלפני הגראי’’ל, היה זה רבי משה שמואל שפירא שטרח ובא פעמים רבות למשרדי החינוך העצמאי.
מאותה סיבה, ר’ מאיר לוריא יוזכר רק כאיש ששלט על המנגנון, ולא על פעילותו העצומה ברישום עשרות שנים ואלפי תלמידים, את ר’ שמואל וינברג ימחקו גם כן ואת כל ההנהלה המסורה, כי היום אנחנו רוצים גם למדר את סלונים, בתוך שאר כלל ישראל.
את הרבי מאוז’רוב כמובן שכחתי וכל יתר אדמור’’י רוז’ין, שבגללם ומכוחם כל היהודים הפשוטים בתל אביב ובנותיה תרמו לחינוך העצמאי, שלחו את ילדיהם להתחנך בו.
אפשר להמשיך להתווכח עוד ועוד,
אבל כעת אין לי יכולת לצרף קבצים, אז זה סתם יהיה טענות לכאן או לכאן.
------------------
השקט לא יכולתי ושבתי לכאן שוב לספר את הסיפור האמיתי של מה שהם מציגים כ’כמה מסיבות תה עם גבירים שהבית ישראל והאמרי חיים השתתפו בהן’.
זאת הרי חוצפה שלא תיאמן. (לא כב’ הרב יונת אלם, אלא כותבי הנרטיבים שהוא ניזון מהם)
משנת תשכ’’ה, אז הרב סורוצקין נחלש ונחלש, אף אחד לא ניהל את החינוך העצמאי מלבד הבית ישראל שהשתתף בכל ישיבה.
הבית ישראל יזם, בין יתר פעולותיו הרבות, דינר גדול מאוד באולם תל תלפיות בירושלים, שם הנואמים היו הרבי מאוזרוב וגדולי ליטא, אבל בהצצה לאישים שהוזמנו ובאו, לא תמצא כמעט את אנשי ההשקפה.
הבית ישראל כדרכו ישב מרבית הזמן בשולי הבמה.
אחר כך כינס ישיבת הנהלה, בראשותו. ומי שישב קרוב אליו היה הרב שך, ואיני מתכוון קירבה פיזית רק, אלא לקח אחריות על המצב וכו’.
ואחרי שגם הדינר הפומבי הזה לא צלח,
יזם הבית ישראל, והכין בפועל, כולל הזמין את המשתפים והכל מתחילה ועד סוף, לשני דינרים גדולים ומוצלחים שנתנו את היסוד והדחיפה לעוד כמה שנים טובות.
אחד במלון דבורה בתל אביב, ועוד אחד בבית פרטי של גביר.
למלון דבורה בתל אביב לא הסכימו להגיע אף אחד מגדולי ההשקפה, וזאת בגלל שבאותה מערכת בחירות אגודה ’רפורמע’ רצתה ללכת עם פא’י,
רק רבי אברהם משה חברוני הסכים לבוא ולהשתתף. מבין הגדולים הכי גדולים.
ועוד מישהו אחד ויחיד שהיה איכפת לו מהעם שבשדות, אף שאז עדיין לא היה נחשב מהשורה הראשונה ממש - הרב שך. שהגיע מאוחר יותר ואף נשא דברים.
כל זה מדגישים, שהוא רק טיפה מהים, למרות שהבית ישראל מעולם לא ביקש כסף מאנשים, מעולם לא עשה מסיבה למען מוסדותיו והיה קשה לו בכלל להשתתף באירועים ומעמדים פומביים שאינם אגודת ישראל, כולל של מוסדותיו. הוא היה בקושי.
לכן כב’ יודע כן מאותן מסעות התרמה שהוא בעצמו ובגופו יזם, טרח, הכין וניהל הכל. מהלל ועד קצה.
’השתתפו בכמה מסיבות תה’.
הכי להפוך את הנרטיב ששייך.