דרומי כתב:נכתב כאן כאילו החיים במציאות הבטחונית הסבוכה בארץ יש לה השפעה על מחלות נפש וכיו"ב.
ומה אעשה ולפחות באלו שאני מכיר, אחוזי הבעיות הנפשיות בקרב יהודים בחו"ל גבוהות הרבה יותר.
(כמובן שלא בדקתי לעומק והלוואי ולא נזדקק לכל הענין)
זה אמור להיות חלק מההגדרה ש(כביכול) "המצב איום ונורא רח"ל"?זאב ערבות כתב:ובכל אתרי החדשות כותבים שנפטר מתאונה...
צופה_ומביט כתב:אין לכל זה שום קשר למשפט מבחיל שטוען שמאה אחוז מיושבי בית המדרש זקוקים לכדורים!
צופה_ומביט כתב:לתומי חשבתי שבכלל מאתים מנה, ו"באי" כולל יותר מ"יושבי". ולא בא לאפוקי יושבי.
וגם לו יהי כדבריך, הוא שקר מבחיל על עם קדוש.
עדיף פשוט להודות בטעות ובבדיחה שאינה במקומה, למחוק וזהו.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:....
והשתקת ההתאבדות היא דבר טוב מאד. יש מושג של copycat ונודע שאחרי התאבדות אחת, מתרבים המקרים בציבור של המתאבד. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK207262/
אדרבא, שישתיקו את כל הסיפורים האלה, והמפרסמים מאחורי מסווה של דאגת הציבור, יש להם דם בידים.
אליסף כתב:אשכול מטופש כזה כבר מזמן לא ראיתי.
לבי במערב כתב:זה אמור להיות חלק מההגדרה ש(כביכול) "המצב איום ונורא רח"ל"?זאב ערבות כתב:ובכל אתרי החדשות כותבים שנפטר מתאונה...
ייש"כ (השאלה הופנתה להגרז"ע שליט"א).אברהם שרייבר כתב:לא
במסתרים כתב:זיז
לדעתך חולה נפש שהרג בעדים חייב מיתה?
במסתרים כתב:זיז
לדעתך חולה נפש שהרג בעדים חייב מיתה?
זיז שדי כתב:במסתרים כתב:זיז
לדעתך חולה נפש שהרג בעדים חייב מיתה?
יש הלכות מפורשות מה הגדר של שוטה הפטור מכל מצוות ועונשים האמורות בתורה. ויש דין של עתים חלים ועתים שוטה שבעת שטותו פטור מכל מצוות, אך מי שלא הגיע לכדי כך, כבר אמרו רז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ עוברת עליו רוח של שטות, ונמצאת פוטר כל העולם כולו מן הדין. אלא וודאי שאף שהוא סובל ממחלת נפש עדיין פקח הוא וחייב מיתה.
והוא אשר דיברתי, התורה פונה לאותה אישה פסיכופטית, עם כל מחלותיה ושגעונותיה, ואומרת אעפ"כ דבר ה' הוא "לא תרצח" ! והעובר על זה תקחנו למות. ושוב פונה התורה לאותו בעל רוח שטות, השבוי בהבלי דמיונו ואומרת לו אעפ"כ "לא תנאף"! והעובר על זה מות יומת. וכן הלאה.
גביר כתב:על אודות שהרוצח אינו שוטה אלא רשע - יעוין בספר מזקנים אתבונן להרא"ל שטיינמן חלק ח עמ' 105, דברים שאמר בעקבות רצח הרב אלעזר.
גביר כתב:על אודות שהרוצח אינו שוטה אלא רשע - יעוין בספר מזקנים אתבונן להרא"ל שטיינמן חלק ח עמ' 105, דברים שאמר בעקבות רצח הרב אלעזר.
עזריאל ברגר כתב:גביר כתב:על אודות שהרוצח אינו שוטה אלא רשע - יעוין בספר מזקנים אתבונן להרא"ל שטיינמן חלק ח עמ' 105, דברים שאמר בעקבות רצח הרב אלעזר.
יישר כח גדול!
https://tablet.otzar.org/#/b/659636/p/1 ... 9858201971
(חמשה עמודים שקשורים לזה, אם מישהו יכול להביא אותם לכאן בPDF אחד - תע"ב)
גביר כתב:ברוכים תהיו.
דומני שלא הבהרתי די הצורך שהפנתי לדברים בשל חשיבותם לדיון העקרוני שעלה כאן על אודות אחריות אדם למעשיו.
לא עלה על דעתי כלל ועיקר להביע דעה כלשהי על אודות האירוע הקשה שהתרחש בחו"ל, עליו אין לי כל מידע אמין, ואף לא עלה על דעתי שיהיה מי שעשוי לחשוב שאביע דעה בנושא.
יתר על כן - גם לו היה לי מידע כלשהו לענ"ד אין מקום לדיון פומבי בעניין פרטי כואב זה ובעניינים פרטיים בכלל.
בשורות טובות ישועות ונחמות.
גביר כתב:פעמים רבות, גם כאשר ישנם צורך והצדקה להזכרת שמו של אדם שנהג שלא כשורה, ישנה נטייה שלא להזכירו בשמו ממש אלא ברמז, בדרך כלל דק כקורת בית הבד.
ולכאורה ממ"נ, אם יש להזכיר את שמו, למה שלא להזכירו במפורש, ואם אין להזכיר את שמו, מנין ההיתר לרמוז..
פרנקל תאומים כתב:גביר כתב:פעמים רבות, גם כאשר ישנם צורך והצדקה להזכרת שמו של אדם שנהג שלא כשורה, ישנה נטייה שלא להזכירו בשמו ממש אלא ברמז, בדרך כלל דק כקורת בית הבד.
ולכאורה ממ"נ, אם יש להזכיר את שמו, למה שלא להזכירו במפורש, ואם אין להזכיר את שמו, מנין ההיתר לרמוז..
דק כקורת בית הבד?
גביר כתב:פרנקל תאומים כתב:גביר כתב:פעמים רבות, גם כאשר ישנם צורך והצדקה להזכרת שמו של אדם שנהג שלא כשורה, ישנה נטייה שלא להזכירו בשמו ממש אלא ברמז, בדרך כלל דק כקורת בית הבד.
ולכאורה ממ"נ, אם יש להזכיר את שמו, למה שלא להזכירו במפורש, ואם אין להזכיר את שמו, מנין ההיתר לרמוז..
דק כקורת בית הבד?
כך הביטוי המקובל בלשון סגה"נ
[אכן מקורו הופעתו הראשונה וכו' ראויים לדיון בפני עצמו, חיפשתי קצת ולא מצאתי, אולי כדאי לבדוק בספרי ר"ש אשכנזי]
בספר שו"ת בדי הארון ח"ד מאת רא"ם הכהן מובאת שאלה האם מותר לגלח חולי נפש בתער, ומובא שם תיאור קצר שראוי לדעת למי שאינו יודע במה מדובר.
גביר כתב:פרנקל תאומים כתב:גביר כתב:פעמים רבות, גם כאשר ישנם צורך והצדקה להזכרת שמו של אדם שנהג שלא כשורה, ישנה נטייה שלא להזכירו בשמו ממש אלא ברמז, בדרך כלל דק כקורת בית הבד.
ולכאורה ממ"נ, אם יש להזכיר את שמו, למה שלא להזכירו במפורש, ואם אין להזכיר את שמו, מנין ההיתר לרמוז..
דק כקורת בית הבד?
כך הביטוי המקובל בלשון סגה"נ
[אכן מקורו הופעתו הראשונה וכו' ראויים לדיון בפני עצמו, חיפשתי קצת ולא מצאתי, אולי כדאי לבדוק בספרי ר"ש אשכנזי]
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 208 אורחים