כנס אחוות התורה - רשמים

[באמונתו]

אכן, החזו"א זצ"ל עם מרן הגרי"ז זצ"ל, שני גדולי הדור בתקופת קום המדינה, התייחסו אליה כאל אפיזודה חולפת, קוריוז זמני.

מבחינה היסטורית - עובדתית, מסתבר שצדקו לחלוטין;

הלא אם נבדוק בתולדות אומות העולם, מזמני קדם ועד עצם היום הזה, התוחלת חיים של מדינה ממוצעת, עומדת על לפחות מספר מאות שנים.

מדינתנו המפוארת מאידך, קמה בשנת תש"ח, הגיע לשיאה בשלהי שנת תשכ"ז, דהיינו פחות מעשרים שנה להיווסדה!

עמדה על הפסגה עד ראשית שנת תשל"ד, דהיינו פחות משבע שנות שובע!

אמנם, מהקטסטרופה הנקראת מלחמת יוה"כ, רק הולכת ומידרדרת מעמד המדינה הזאת, כאשר בתווך: כל מלחמות לבנון, האינתיפאדות, הסכמי אוסלו, התנתקות וכו',
והאחרון הכביד, היינו: "מלחמת שמחת תורה", הרי היא עדיין בעיצומה, אם מן הדרום או מן הצפון וכו' (וראה: viewtopic.php?f=51&t=62800&hilit=%D7%A7%D7%95%D7%A7&start=40#p808381, הדברים שנכתבו בטרם יום 7 באוקטובר).

בדרך הטבע ברור, אל כל מי שעיניו פקוחות, כי ימי המדינה הנשארים - ספורים, רק חסדי השם מחזיקים אותה לע"ע: "פן תרבה עליך חית השדה...".

[סגי נהור]

כבודו ונסראללה תמימי דעים ב"ה. לקיים מש"נ בפרשתן: ונהי בעינינו גו' וכן היינו בעיניהם.

[ישעיהו לוריא]

אכן, החזו"א זצ"ל עם מרן הגרי"ז זצ"ל, שני גדולי הדור בתקופת קום המדינה, התייחסו אליה כאל אפיזודה חולפת, קוריוז זמני.

מבחינה היסטורית - עובדתית, מסתבר שצדקו לחלוטין;

הלא אם נבדוק בתולדות אומות העולם, מזמני קדם ועד עצם היום הזה, התוחלת חיים של מדינה ממוצעת, עומדת על לפחות מספר מאות שנים.

מדינתנו המפוארת מאידך, קמה בשנת תש"ח, הגיע לשיאה בשלהי שנת תשכ"ז, דהיינו פחות מעשרים שנה להיווסדה!

עמדה על הפסגה עד ראשית שנת תשל"ד, דהיינו פחות משבע שנות שובע!

אמנם, מהקטסטרופה הנקראת מלחמת יוה"כ, רק הולכת ומידרדרת מעמד המדינה הזאת, כאשר בתווך: כל מלחמות לבנון, האינתיפאדות, הסכמי אוסלו, התנתקות וכו',
והאחרון הכביד, היינו: "מלחמת שמחת תורה", הרי היא עדיין בעיצומה, אם מן הדרום או מן הצפון וכו' (וראה: viewtopic.php?f=51&t=62800&hilit=%D7%A7%D7%95%D7%A7&start=40#p808381, הדברים שנכתבו בטרם יום 7 באוקטובר).

בדרך הטבע ברור, אל כל מי שעיניו פקוחות, כי ימי המדינה הנשארים - ספורים, רק חסדי השם מחזיקים אותה לע"ע: "פן תרבה עליך חית השדה...".

היה יותר פשוט לומר שמה שהחזון איש כתב או אמר או העיד שהמדינה תתקיים רק יום אחד.
הוא התכוון ליום של הקב’’ה - 1000 שנה.

וברצינות, התחלת עם פשעטלאך עקומים (ולא נכונים עובדתית) לתרץ באופן עקום מאמר מוקשה שמעולם לא נאמר.

[מענה איש]

מי אמר את המשפט הזה???
אני אעשה מאמצים כדי שישראל תגיע ליום הולדתה המאה, היותנו אינה מובנת מאליה ואינה ברורה, שכן ההיסטוריה מלמדת אותנו שלא התקיימה מדינה לעם היהודי למעלה מ-80 שנה".

[טפח]

מי אמר את המשפט הזה???
אני אעשה מאמצים כדי שישראל תגיע ליום הולדתה המאה, היותנו אינה מובנת מאליה ואינה ברורה, שכן ההיסטוריה מלמדת אותנו שלא התקיימה מדינה לעם היהודי למעלה מ-80 שנה".

האיש שכל הבטחה שלו מתבררת תמיד כשקר גמור. הוא עשה מאמצים, אבל בכיוון ההפוך.

[טפח]

אכן, החזו"א זצ"ל עם מרן הגרי"ז זצ"ל, שני גדולי הדור בתקופת קום המדינה, התייחסו אליה כאל אפיזודה חולפת, קוריוז זמני.

מבחינה היסטורית - עובדתית, מסתבר שצדקו לחלוטין.

לפחות יש לנו עכשיו מושג מהי "עובדה" בלקסיקון של מר. דון מינה ואוקי באתרא.

[עקביה]

זה הכול אפילו בהנחה הטוענת שזאת אמנם מדינה.
החזו"א זצ"ל לדוגמא אמר, שזאת כלל לא מדינה, אלא משחק ילדים בעלמא: אחד מהילדים מחליט אני ראש ממשלה, השני אומר אני שר ביטחון, השלישי - רמטכ"ל, הרביעי - שופט עליון ... עיין המצורף. (מאידך, הגרי"ז זצ"ל אמר שהמדינה היא אפילו לא משחק ילדים. מחלוקת אפוא של מרנן רבותינו בדבר זה).

ומה היא מדינה?
בהלכה יש לכך הגדרה ברורה:

רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ה הלכה יח
במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר.

ומה היא ההגדרה של מדינה לפי החזו"א והגרי"ז (בהנחה, המפוקפקת למדי, שהם אכן אמרו את מה שיוחס להם כאן)?

[ונתנו ידידים]

מי אמר את המשפט הזה???
אני אעשה מאמצים כדי שישראל תגיע ליום הולדתה המאה, היותנו אינה מובנת מאליה ואינה ברורה, שכן ההיסטוריה מלמדת אותנו שלא התקיימה מדינה לעם היהודי למעלה מ-80 שנה".

מתי היה לנו מדינה שלא התקיימה למעלה מפ' שנה? כמדומני שחוץ מימי הבית שהתקיימה כל אחד יותר מ400 שנה לא היה לנו עוד פעם מדינה.

[דרומי]

יש להפריד בין המדינה כ'מדינה' לבין עצם הישוב היהודי.

לפי המצב השברירי כרגע, הן מבחינת המחלוקות הפנימיות והן מבחינת יחסם של אומות העולם - לא מופרך בכלל שהיהודים ישארו במקומותיהם בעז"ה, אבל השלטון יהיה של ארצות הברית לדוגמא (מה שבמדה רבה כבר קיים עכשיו). ולא בטוח שזה יהיה יותר גרוע.

[כבר כתבתי בעבר, שבדרך הטבע יש יותר סיכוי שחיילי ארצות הברית או רוסיה הם אלו שיהרסו את המסגד על הר הבית ויתנו את האפשרות לבנות את בית המקדש מאשר שהדבר יקרה על ידי חיילי מדינת ישראל].

[באמונתו]

יש להפריד בין המדינה כ'מדינה' לבין עצם הישוב היהודי.

לפי המצב השברירי כרגע, הן מבחינת המחלוקות הפנימיות והן מבחינת יחסם של אומות העולם - לא מופרך בכלל שהיהודים ישארו במקומותיהם בעז"ה, אבל השלטון יהיה של ארצות הברית לדוגמא (מה שבמדה רבה כבר קיים עכשיו). ולא בטוח שזה יהיה יותר גרוע.

[כבר כתבתי בעבר, שבדרך הטבע יש יותר סיכוי שחיילי ארצות הברית או רוסיה הם אלו שיהרסו את המסגד על הר הבית ויתנו את האפשרות לבנות את בית המקדש מאשר שהדבר יקרה על ידי חיילי מדינת ישראל].

אכן, גם בזה העידו בשם מרן (ראה המצורף פה): המשיח לא יקח מהציונים את המדינה - לא מהם המשיח יקח...
הוי אומר, רק אחר ביטול גמור של המדינה - המשיח בא!

[עקביה]

החזו"א לא חיכה למשיח בכל יום שיבוא?

[התמים]

יש להפריד בין המדינה כ'מדינה' לבין עצם הישוב היהודי.

לפי המצב השברירי כרגע, הן מבחינת המחלוקות הפנימיות והן מבחינת יחסם של אומות העולם - לא מופרך בכלל שהיהודים ישארו במקומותיהם בעז"ה, אבל השלטון יהיה של ארצות הברית לדוגמא (מה שבמדה רבה כבר קיים עכשיו). ולא בטוח שזה יהיה יותר גרוע.

[כבר כתבתי בעבר, שבדרך הטבע יש יותר סיכוי שחיילי ארצות הברית או רוסיה הם אלו שיהרסו את המסגד על הר הבית ויתנו את האפשרות לבנות את בית המקדש מאשר שהדבר יקרה על ידי חיילי מדינת ישראל].

מבלי לחלוק על טיבו של כזה עתיד, זוהי נחמת שוטים לסבור כי השלטון שיחליף את מדינת ישראל יהיה כזה שלא יאהב את רצח היהודים שלו חם ומהביל

[עזריאל ברגר]

מי אמר את המשפט הזה???
אני אעשה מאמצים כדי שישראל תגיע ליום הולדתה המאה, היותנו אינה מובנת מאליה ואינה ברורה, שכן ההיסטוריה מלמדת אותנו שלא התקיימה מדינה לעם היהודי למעלה מ-80 שנה".

מתי היה לנו מדינה שלא התקיימה למעלה מפ' שנה? כמדומני שחוץ מימי הבית שהתקיימה כל אחד יותר מ400 שנה לא היה לנו עוד פעם מדינה.

הכוונה היא למלכות ישראל המאוחדת של דוד ושלמה, שהחזיקה כ73 שנה בלבד. לפניהם היה פיצול (דוד על יהודה מול איש-בושת על ישראל) ואחריהם היה פיצול (רחבעם מול ירבעם וכו').

[הרואה]

יש להפריד בין המדינה כ'מדינה' לבין עצם הישוב היהודי.

לפי המצב השברירי כרגע, הן מבחינת המחלוקות הפנימיות והן מבחינת יחסם של אומות העולם - לא מופרך בכלל שהיהודים ישארו במקומותיהם בעז"ה, אבל השלטון יהיה של ארצות הברית לדוגמא (מה שבמדה רבה כבר קיים עכשיו). ולא בטוח שזה יהיה יותר גרוע.

[כבר כתבתי בעבר, שבדרך הטבע יש יותר סיכוי שחיילי ארצות הברית או רוסיה הם אלו שיהרסו את המסגד על הר הבית ויתנו את האפשרות לבנות את בית המקדש מאשר שהדבר יקרה על ידי חיילי מדינת ישראל].

אכן, גם בזה העידו בשם מרן (ראה המצורף פה): המשיח לא יקח מהציונים את המדינה - לא מהם המשיח יקח...
הוי אומר, רק אחר ביטול גמור של המדינה - המשיח בא!

שמעתי פעם מחכם אחד מחוגי חזו"א שהביא את המעשיה הנ"ל ועוד כמה דומות לה וגיחך עליהם כביכול שהחזו"א התכוון לומר נבואה לדורות... שזה רחוק מדמותו של החזו"א לדבר בסגנון כזה.
הוא אמר מה שהיה נראה לו באותו רגע בהתאם לעניין, ומעולם לא קבע מסמרות בנושאים אלו.
ידוע מכתבו של הרב מנדלסון מקוממיות שדיבר עם החזו"א באריכות שנה לאחר קום המדינה והחזו"א התאמץ מאד שלא לקבוע מסמרות ביחס למדינה, הוא לא הסכים לומר שזה אתחלתא דגאולה, מה שהוא כן אמר שזה כמו תינוק שנולד שעדיין לא יודעים מה יצא ממנו.
מן הסתם המכתב עלה לפה אי פעם, אולי הבקיאים ימצאו וילנקקו.

[באמונתו]

ודאי שמרן חיכה למשיח בכל יום שיבוא, אמנם נאמן לשיטתו, הוא חיכה לביטול המדינה בכל יום, וממילא למשיח שיבוא בו ביום, ופשוט.
אגב, גם להבחל"ח הגה"צ ר"ד סגל שליט"א אמר ברבים, בגמרא סנהדרין צח, א:

אמר רבי חמא בר חנינא: אין בן דוד בא - עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, שנאמר וכרת הזלזלים במזמרות, וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט.
אמר זעירי אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, וכתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'.
אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון: אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך וגו'... ואשיבה שפטיך.

רש"י:

עד שתכלה מלכות הזלה - שלא תהא להם שום שולטנות לישראל - אפילו שולטנות קלה ודלה.

ה"מלכות הזלה" - היינו מדינת ישראל, שהיא "שולטנות קלה ודלה", ובמילים אחרות: אין בן דוד בא אלא משתכלה מדינת ישראל, שהן - הן הדברים שלעיל, בשם מרן חזו"א זצ"ל.
גם שאר גדולי ישראל אמרו דבר זה, וע"ד המצורף פה:

[ישעיהו לוריא]

כשיבוא משיח בקרוב, יתרץ קושיות ואיבעיות על מאמרים אלו, שנאמרו או שלא נאמרו,
ואז נקבל בשמחה את התירוצים שבאמת באמת, בתוכו בתוכו, אין שלטון ציוני אמיתי אלא אנו מדינת חסות אמריקאית,
וממילא יבוא משיח וייקח את השלטון מהאמריקאים ולא מהמלכות הנוכחית, ויבואו אמירות אלו בשם כל הגדולים הנ’’ל, יתורצו ויובנו ודו’’ק כי פשוט.

[עקביה]

ודאי שמרן חיכה למשיח בכל יום שיבוא, אמנם נאמן לשיטתו, הוא חיכה לביטול המדינה בכל יום, וממילא למשיח שיבוא בו ביום, ופשוט.

לתלות את ביאת המשיח בביטול המדינה זה כמו לחכות למשיח רק אחרי שהדור כולו יהיה זכאי או חייב, וכיו"ב משאר אגדות חז"ל בסנהדרין ועוד.
דומני שמוסכם על הכל שחלילה מלהתייאש כך מהגאולה, אלא עלינו לחכות למשיח בכל יום שיבוא, ואת פירוש האגדה להשאיר למשיח.

[באמונתו]

משה ויסברג
כ"ד סיון התשפ"ד 30.06.24:

המשא המרכזי נמסר כאמור על ידי פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שנשא דברים חוצבים ואמר: "כי עפ"י הלכה אסור גם לבחור שאינו לומד בישיבה ללכת לצבא, אין חילוק בין בחור ישיבה למי שאינו לומד בישיבה, שגם מי שלא זכה להיות בן ישיבה, הוא חביב מאוד אצל הקב"ה, ואסור להפקירו לצבא שהוא מקום מלא בטומאה וכפירה".

בהמשך דבריו פנה פוסק הדור לרשויות ואמר: "אנחנו דורשים מהשלטונות דבר אחד, תעזבו אותנו!! תנו לנו לחיות על פי התורה – שזהו יותר יקר לנו מהכל. ואנחנו מודיעים שגם אם יגזרו עלינו מיסים אנחנו לא נתפשר על בחור אחד, וגם אם ירצו לקחת אותנו למאסר, אנחנו לא נוותר".

כמו כן פנה לבחורי הישיבה ואמר: אתם לא לבד, אם חס ושלום ירצו לקחת אתכם למאסר, כולנו נמסור נפש עד שנזכה שתתבטל הגזירה"...

[לעשות רצונך]

צדיק באמונתו יחיה.
זה בסדר גמור.
אתמול התקיימה ישיבת מועצת גדולי התורה, בעקבות משאו של הגרמ"ש והוחלט אכן להתנגד לכל שיתוף פעולה. פה אחד הוחלט לצאת מן הממשלה ששיקרה עליהם כל כך הרבה, ולא להסכים ששום בחור יתגייס, גם מי שלא לומד בישיבה.

עכשיו, באמונתו, עד שהמדינה תתבטל, את מי הולכים לגייס ואת מי לא? כמה בחורים הולכים להתגייס כל שנה?

אלא מה, זה הקנאים. כמו הבג''ץ להבדיל. סמכות [להורות דברים בשמים] בלי אחריות [לבחור המסכן המתגייס שהוא לא נכד של גפני ודרעי].

[זאב ערבות]

משה ויסברג
כ"ד סיון התשפ"ד 30.06.24:

המשא המרכזי נמסר כאמור על ידי פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שנשא דברים חוצבים ואמר: "כי עפ"י הלכה אסור גם לבחור שאינו לומד בישיבה ללכת לצבא, אין חילוק בין בחור ישיבה למי שאינו לומד בישיבה, שגם מי שלא זכה להיות בן ישיבה, הוא חביב מאוד אצל הקב"ה, ואסור להפקירו לצבא שהוא מקום מלא בטומאה וכפירה".

בהמשך דבריו פנה פוסק הדור לרשויות ואמר: "אנחנו דורשים מהשלטונות דבר אחד, תעזבו אותנו!! תנו לנו לחיות על פי התורה – שזהו יותר יקר לנו מהכל. ואנחנו מודיעים שגם אם יגזרו עלינו מיסים אנחנו לא נתפשר על בחור אחד, וגם אם ירצו לקחת אותנו למאסר, אנחנו לא נוותר".

כמו כן פנה לבחורי הישיבה ואמר: אתם לא לבד, אם חס ושלום ירצו לקחת אתכם למאסר, כולנו נמסור נפש עד שנזכה שתתבטל הגזירה"...

אין כזה דבר שבמדינת חק כלשהי, ציבור מסויים מחליט שהוא לא חלק מהמדינה ועקב כך שתניח אותו לנפשו לעשות כרצונו. זה בלתי אפשרי ובלתי מעשי. בכדי לחיות בצורה כזו צריך להקנות חלקת קרקע ולתת אוטונומיה, אך גם כך לא ניתן לעשות ניתוק מלא מכיוון שזקוקים לשירותים שלא ניתן לספק לבד, כגון מים וחשמל. זה נאיבי שמדינה חרדית אוטונומית תוכל להתקיים לבדה כאשר כל הגברים לומדים ואין לנשים מקומות עבודה מחוץ לאוטונומיה, קרי היי טק וכדומה, והאם אוטונומיה כזו צריכה משטרה? ועוד מכלול בעיות שלא כאן המקום, ואם סבורים שישלחו משלחת לארה"ב כל חודש להתרים מאה מליון זה חלומות בהקיץ. זה עובד פעם אחת או שתים אך לא בקביעות.
ובקשר לסלקציה בהתגיסות זה מזכיר את הקנטוניסטים שמי שהיה בעל מעמד או עשיר מצא דרכים להציל את ילדיו.

[פרנקל תאומים]

בביקורך הקרוב בארץ אשר עיניי ד' אלוקיך בה, תיכנס אל הגר"מ שטרנבוך שליט"א ותפרוס בפניו את הטענות הללו.

[דרומי]

המציאות מוכיחה, שאנשי מאה שערים מתקיימים ב"ה בבתיהם ועוד מקימים שכונות חדשות ועד הר יונה הגיעו.

ואילו המאמינים במדינה ומתגייסים לצבא בהידור נושלו מבתיהם בגוש קטיף בעירום ובחוסר כל, וכו' וכו'.

כל אחד יכול לפרש זאת כרצונו, אולם המציאות חזקה מכל.

[עקביה]

כל אחד יכול לפרש זאת כרצונו, אולם המציאות חזקה מכל.

אי אפשר לדבר על "המציאות חזקה מכל" אם כל אחד יכול לפרש זאת כרצונו.

[משוש דורים]

המציאות מוכיחה, שאנשי מאה שערים מתקיימים ב"ה בבתיהם ועוד מקימים שכונות חדשות ועד הר יונה הגיעו.

ואילו המאמינים במדינה ומתגייסים לצבא בהידור נושלו מבתיהם בגוש קטיף בעירום ובחוסר כל, וכו' וכו'.

כל אחד יכול לפרש זאת כרצונו, אולם המציאות חזקה מכל.

זו דמגוגיה, המאמינים במדינה ובצבא יושבים שקטים ושאננים בבתיהם ממטולה ועד אילת, (אולי פונו עתה זמנית מאימת החיזבאללה אבל לא נושלו מבתיהם).
אלו שפונו ואולי עוד יפונו הם אלו שבחרו לגור במקומות השנויים במחלוקת בקרב הציבור בישראלי, והם קיוו שע"י ישיבתם במקומות אלו הם יכריעו את הויכוח.
הציבור החרדי לא הלך להתגורר במקומות כאלו, ואם יבחר ללכת יש סיכוי שגם אותו יעקרו.
מה שכן, שהציבור הדתי לאומי מחרף נפשו למות מידי יום, והשמאלנים השולטים במדינה (הם השולטים באמת ולא ממשלת הבובות השולטת רק למראית העין), לא נותנים להם שום פריוולגיה בשל כך, ואף מסיתים כנגדם וחובטים בהם בכל הזדמנות.

[זאב ערבות]

המציאות מוכיחה, שאנשי מאה שערים מתקיימים ב"ה בבתיהם ועוד מקימים שכונות חדשות ועד הר יונה הגיעו.

ואילו המאמינים במדינה ומתגייסים לצבא בהידור נושלו מבתיהם בגוש קטיף בעירום ובחוסר כל, וכו' וכו'.

כל אחד יכול לפרש זאת כרצונו, אולם המציאות חזקה מכל.

על איזה מציאות אתה מדבר? מי מספק להם את כל השירותים הבסיסיים? מאיפה בא החלב והלחם שהם קונים בצרכניה? מאיפה יש דלק בתחנת הדלק שהם מתדלקים? האם הם חשבו פעם מאיפה באים המים לברז? האם הם מודעים לבעית המים במדינה ולולי איזה ציוני היה יוזם מפעלי התפלת מים לא היה מספיק מים לכולם? הם חיים בבועה מבלי שום יכולת קיומית עצמית ועוד משמיצים בכל הזדמנות. האם הם מודעים לעובדה שגבול 67 עובר בשכונה שלהם? אם הערבים יקבלו בחזרה את מה שהם מבקשים רבים מהם יהיו במדינת פלשתין. אמנם מבחינתם הם רוצים להיות במדינה זאת.

[דרומי]

ניר עוז הוא מקום שנוי במחלוקת?

מטולה היא מקום שנוי במחלוקת?

עיניים להם ולא יראו...

[משוש דורים]

ניר עוז הוא מקום שנוי במחלוקת?

מטולה היא מקום שנוי במחלוקת?

עיניים להם ולא יראו...

אתה מערב מין בשאינו מינו, אתה התלוננת על העקירה מגוש קטיף, וע"ז השבתי לך כי האנשים הנ"ל נעקרו מפני שגרו במקום השנוי במחלוקת.
עכשיו נעקרו (זמנית, כך יש לקוות), היושבים בערי הספר ובהם אנשים מן הימין ומן השמאל, מבלי קשר לאמונותיהם והשתייכותם הפוליטית, והסיבה היא כדי לשמור על חייהם מאימת טילי האוייב, ולזה אין כל קשר, ליחס המופלה לרעה שזוכים זו בני הציבור הדתי לאומי.

[הוה אמינא]

המציאות מוכיחה, שאנשי מאה שערים מתקיימים ב"ה בבתיהם ועוד מקימים שכונות חדשות ועד הר יונה הגיעו.

ואילו המאמינים במדינה ומתגייסים לצבא בהידור נושלו מבתיהם בגוש קטיף בעירום ובחוסר כל, וכו' וכו'.

כל אחד יכול לפרש זאת כרצונו, אולם המציאות חזקה מכל.

על איזה מציאות אתה מדבר? מי מספק להם את כל השירותים הבסיסיים? מאיפה בא החלב והלחם שהם קונים בצרכניה? מאיפה יש דלק בתחנת הדלק שהם מתדלקים? האם הם חשבו פעם מאיפה באים המים לברז? האם הם מודעים לבעית המים במדינה ולולי איזה ציוני היה יוזם מפעלי התפלת מים לא היה מספיק מים לכולם? הם חיים בבועה מבלי שום יכולת קיומית עצמית ועוד משמיצים בכל הזדמנות. האם הם מודעים לעובדה שגבול 67 עובר בשכונה שלהם? אם הערבים יקבלו בחזרה את מה שהם מבקשים רבים מהם יהיו במדינת פלשתין. אמנם מבחינתם הם רוצים להיות במדינה זאת.

לא פשוט בכלל.

[באמונתו]

האמת לאמיתה היא, אשר צבת בצבת עשויה;

הלגיטימציה של עצם מדינת ישראל, שנויה במחלוקת קשה ומקיפת עולם כנודע.

אלה השוללים, מבססים טענותיהם על אופי הקולוניאלי שביסוד תשתיתה (= הכיבוש).

באמת, שאין מענה הולם לנתון הזה, וא"א להכחיש עובדות מפורסמות, מלבד דבריו הצודקים מצד עצמם, של הראש ממשלה הראשון: "התנ"ך הוא המנדט שלנו" (https://benyehuda.org/read/2520).

ממילא ברור גם לגויי הארץ, שלא יתכן לנופף ביד הימין עם ספר תנ"ך כ"מנדט שלנו", וביד השמאל לקיים "חתום תורה" האמור באחז, שאחַז, עמד ונעל בתי מדרשות: "את תפיס חבלה בתרין ראשוי".

אין לך דבר והיפוכו יותר מזה, והינם תרתי דסתרי בצורה מוחלטת.

אשר ממילא, בהעדר צידוק ליסוד המדינה עצמה, ודאי אין תוקף וערך כלל, לא לחוקיה, ולא למחוקקיה.

(הוספתי כאן עוד חומר רלוונטי ממרן החזו"א זצ"ל).

[נחמת ארי]

התעוררות הוויכוח הקנאי-פרגמטי כאן באשכול ובאשכול הסמוך הזכירני את פ"ג ממעשה בשועל ודגים שפורסם בפורום לתורה. ואגב אורחא הנני מעתיק את כל חמשת פרקי המעשה (נסמכתי על הסכמת המחבר להעתיק את דבריו).

מעשה בשועל ודגים

פרק א

היה היה יער עבות. יער אמרנו? ג'ונגל זו הגדרה מדויקת יותר. ובג'ונגל חיות טורפות, מפלצות מפחידות, סיוטים שלא שמעתם אוזן, אימה שררה בין העצים. ובטבורו של הג'ונגל, עמד לו בית קט. בית אמרנו? ווילה זו הגדרה מדויקת יותר. ווילה בג'ונגל. שם מחפשים הגנה מחיות הטרף, בין חומות גבוהות, חיו להם יצורים חפצי חיים.

יצורים רבים התלכדו לבית, נמלטים מהאפלה סביב, מעוניינים לחיות בשלווה. מינים רבים חיו שם, אך רק מין אחד ניהל את הווילה, היו אלו השועלים.

שועלים חכמים הם מטבעם, כידוע, גם השועלים ידעו זאת. לכן שועלים הנהיגו את כולם, ביושר, בצדק, במחשבה, בשום שכל.

חילקו הם תפקידים לכל, שלחו את הבבונים לעבודת כפיים, ואת השוורים לחקלאות. החמורים הובילו משא, היונים תצפתו על הג'ונגל, והנמלים אגרו מזון לכולם. ומעל הכל ישבו להם השועלים, פיקחו על המערכת. ואכן היא עבדה, שוויונית, הוגנת, פועלת.

גם אם היו חריקות פה ושם, העסק עבד, ויכול היה לעבוד לנצח. רק חריג אחד היה במשוואה, זן אחד שלא צעד בתלם. הלא הם הדגים. בבריכה הגדולה בקצה הווילה, שטו להם דגים רבים. שטו בצפיפות כמו סרדינים, פרו ורבו כדגים. התנהלו כמו נסיכות הנילוס, ולא השתתפו בחברה המאוחדת.

השועלים ניסו להטיל עליהם תפקידים, התחשבו בדעתם, דיברו איתם בצורה מנומסת, אך הדגים לא הגיבו. מתברר שדגים לא נוהגים לדבר.

הציעו להם השועלים עבודות רבות. לחרוש בשדה, לבנות רפתות, להשקות מטעים, לייבש ביצות, לכבוש מלפפונים, אך הדגים, שתקו כמו דגים ולא עשו דבר.

הכעס בקרב השועלים גבר. הסבירו את עצמכם ביקשו, מדוע מסרבים אתם לכל ההצעות? היכן ההידברות? כולנו כאן יחד כנף אל סנפיר, איך יתכן להמשיך כך?

על הכל הבליגו השועלים, גם אם בחירוק לסתות, אבל על ההשתמטות מהגנה על הווילה לא יכלו למחול. היונים מתצפתות, הקיפודים מטילים קוצים, החפרפרות מקימות תעלות מגן, והדגים? שוחים. האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשוטו פה? כמה אפשר לשתוק? הדגים חשו לא בנח, אך המשיכו לשתוק. אין מה לעשות דגים לא מדברים, אם היו מדברים לא היו הם דגים.

מועצת השועלים העליונה התכנסה. אם דיבורים לא עוזרים, הגיע הזמן למעשים. יש לרוקן את הבריכה כדי לאלץ את הדגים לצאת. להטיל רשתות ענק, להגביל להם את התנועה. הגיע זמן סנקציות. תם עידן. לא נעמוד לבדינו מול מפלצות הג'ונגל.

ואז, זה קרה! מועצת הדגים החליטה לדבר. דג טונה מיוחד נשלח מטעם הדגים אל העולם שבחוץ. לא סתם דג טונה, אחד מחכמי הטונה. התברר שהוא יודע לדבר, אפילו לדבר היטב.

הסכימו השועלים להגיע אל שפת הבריכה, ושליחם הנאמן של מועצת הדגים לענייני שועלים והמסתעף, עלה אל פני המים והחל לדבר.

ניסה הדג להסביר כי דגים בלי מים לא מסתדרים, זה כמו דג בלי מים, או גפילטע בלי גזר. אך השועלים הוכיחו לו מהצפרדעים שזה לא סותר הגנה על המולדת. אפשר לצאת ולחזור. ספרא וסייפא. לימינם עמדה צפרדע שהתפייטה ברגש על הימים בהם הייתה ראשן, אבל ההכרח לא יגונה.

הבהיר הדג שהדגים מאמינים שהבריכה משמשת כחפיר המגן מפולשים, אך השועלים הדגישו שעם כל הכבוד ויש כבוד, לא יתכן שכל מין יחליט איך אמורים להגן על כולנו, בשביל זה יש שועלים.

ניסה הדג לטעון שהדגים תורמים לווילה, הם הרי אחראים על צלילות המים, מוודאים שלא מתערב בהם בוץ ושאר מרעין בישין, ואפלו מלמדים שחייה כל חיה החפצה בכך. אך השועלים ביארו בסבלנות, שפולקלור זה נחמד, אבל לא מחליף שותפות אמיתית.

הוסיף הדג שאפשר להסתדר בלעדיהם, לא הסנפירים שלהם יצילו את הווילה, אך השועלים הדגישו, שכל סנפיר תורם, ובכלל אין מתחרה לראש של דג.

סיפר הדג שמנהג הדגים כבר שנים לשהות במים, עוד מימי רבי עקיבא. אך השועלים הביאו עשרות סיפורים על כך שבסתר תומכים מנהיגי הדגים בעליית דגים בודדים לחוף מידי פעם. שלא לדבר על ההיסטוריה בה היו פלוגות שלימות של דגי חרב. כך טען הדג מפה ומשם, אך השועלים הנבונים לא השתכנעו.

לבסוף לא נותרה לדג הברירה והוא אמר את האמת: אין לנו ברירה! אם נעלה מהמים, נמות. הביטו השועלים זה בזה במבוכה, ואז קם זקן השועלים ואמר. "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו".

שב הדג למים וסיפר לשאר הדגים. חשבנו שאשמים אנחנו, כי אין לנו פה. לו רק לא היינו שותקים. אך לעולם לא נוכל להסביר את עצמינו. כל עוד, לשועלים אין אוזניים.

פרק ב

לכל אלו ש"מבינים" שקטע זה הוא נגד שיטה פלונית או אלמונית. אתם טועים. למרבה הטרגדיה, בעקבות מחלוקות אלו ואחרות, יש מי שסובר שהדעה המובעת בקטע דלהלן אינה מוסכמת. לדעתי היא מוסכמת. אבל טבע האדם, כל אדם. לחוש קרוב אל עצמו, כך שקטע זה הוא נגדך. לא נגד אחרים.

עם שועלים אי אפשר לדבר, מה שנותר לדגים לעשות, זה להמשיך לשחות. צללו הדגים, שקעו למצולות, ולא יצאו אפילו לשאוף מעט אוויר. חיו את חייהם המאושרים. ולא ידעו כי ענני סערה מתקדרים על ראשם.

מועצת השועלים התכנסה שנית. השועלים לא יכלו לוותר גם אם רצו, ולא שהם רצו. העסק חצה את רף השוויון, כעת זה כבוד כל החיות וחירותן. מדובר כאן על אנרכיה, על זלזול במעמד השועלים. "תעלא בעידניה סגיד ליה". לכל דבר יש גבול, ואם אין לו, זה הזמן להניח אחד.

ישבו השועלים וחשבו שבעה ימים ושבעה לילות, עד אשר הגו תכנית ארוכת טווח, איך ישלבו את הדגים בתוככי כל החיות, לתועלת הדגים כמובן. תכנית "דייגים אוהבים דגים" יצאה לדרך.

למחרת היום, לעת בוקר מוקדמת, התעוררו הדגים לקול צלילים עליזים. על שפת הבריכה עמדו השועלים ושלטים בידם, "כמו דגים במים", "כולנו דג ביום של דג" ושאר סיסמאות עליזות. התברר כי השועלים הפכו את עורם, לכו תדעו, אולי הם עוד ילבשו את הזנב על הראש. השועלים תומכים בשחייה חופשית.

הדגים היו מאושרים, מי היה מאמין ששועלים יראו את האור, יבינו את הגישמאק שיש במים, או לפחות יבינו את המילה גישמאק. והשועלים המשיכו, "לנצח לא נפגע במי ש-ב-א-מ-ת דגים, לא נוציא אותם מהמים. אבל הדו חיים? אלו שמסוגלים לצאת מהמים מידי פעם, ליהנות מהחיים בחוץ. אלו לא ימותו מהגנה על הווילה.

הדגים התנגדו כמובן. אחוות רעים יש להם, אבל טענת השועלים הייתה סבירה למדיי. הרבה תועלת אין בדו חיים. לא נמסור אותם בידיים, אבל לא על כל דבר צריך להילחם.

החיים נמשכו כסדרם, הדגים שחו ברוגע, בשקט נוכל לומר שהשועלים הועילו לדגים, נגמרו הדו חיים שהכניסו בוץ מבחוץ בכל כניסה לבריכה, והזיקו לכל הדגים. המים מעולם לא היו צלולים יותר. העתיד מעולם לא היה כחול יותר.

אחר שבוע, קמפיין חדש הפציע "בכל דג טמון יהלום". השועלים פנו במסרים ממוקדים לדגי הזהב. הסבירו להם על האפשרויות הטמונות בחוץ, על השכר הגבוה שהם יוכלו להרוויח. והכל בתוך אקווריומים מיוחדים לשמור על בריאותם, גם דג וגם זהב.

שאר הדגים קיטרו מעט על הקמפיין, זה לא בסדר לפנות כך לדגים. אבל בסופו של דבר אין כאן כפיה. אם דגי הזהב מעוניינים לצאת, אין מי שיעצור אותם. ואם נאמר את האמת, יותר טוב לכולם בלי רודפי הבצע. כך הבריכה תהיה שלווה מעט יותר, בלי קנאה ושנאה.

השלב הבא התמקד במושטים, "אם סבא שלך הוא אמנון וכולם עושים ממך חריימה, מקומך איתנו". חכות ייעודיות הושלכו לריכוזי המושטים, והם נאספו ברשתות ענק. שאר הדגים כעסו ממש, כולנו בן אב אחד נחנו, זה ניסיון בזוי להפריד בין דג לדג. אבל מלחמה עיקשת לא ניהלו, בכל זאת אלו מושטים, זה אפילו טוב להם.

המלחמה בסלמונים "שוחים נגד הזרם? בואו תזרמו איתנו". התקבלה אפילו בברכה, אף אחד לא סובל את העקשנים הללו. בנוגע לשפמנונים, לא בטוח שהם דגים בכלל, "הם יותר חתולים מדגים". הדולפינים? הם שורקים בפרהסיה, זה פאסטנישט.

כך לקחו להם השועלים, את הסול והמקרל, את הדניס והטונה. הלכה הבריכה והתרוקנה, רק הכרישים המשיכו לשחות בה. גדולים, איתנים, מאושרים.

ואז, אחרי שהתרוקנה הבריכה, הגיעו השועלים עם צלצלים והחלו לצוד את הכרישים. ניסו הכרישים להיאבק, אבל הם היו מעטים מידי. חיפשו הכרישים עזרה, אבל נותרו הם לבדם.

תחילה הם באו ולקחו את דגי הזהב-ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי דג זהב.

ואז הם באו ולקחו את האמנונים-ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי אמנון.

ואז הם באו ולקחו את הסלמונים-ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי סלמון.

ואז הם באו ולקחו את השפמנונים-ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי שפמנון.

ואז הם באו ולקחו אותי וכבר לא נותר מי, לדבר בעדי.


פרק ג
אזהרה. יש כאן ביקורת, אך היא לא על עצם קיומה של שיטה זו או אחרת. היא על מידותיהם הרעות של בני האדם המתערבים בכל "שיטה קדושה" והצורך לנכש אותם.


כמה שנים קודם לכן

הפרק המסופר לעיל אינו הפעם הראשונה בו נפגשו הדגים עם השועלים. מאז רבי עקיבא נפגשו הם איתם פעמים שאינם רבות מספור, רק משום שסך המספרים הוא אינסופי. פעמים היו השועלים בוטים ופעמים עדינים, פעמים מתחננים ופעמים דורשים. אך לנצח היו הם שועלים, והדגים, היו דגים.

נספר כעת על אחת הפגישות, על מה שהסתעף בגללה. פגישה אחת מני אלף, והתוצאות? מאלפות.

הכל החל לפני שנים מספר. הדגים פרחו בלי עין הרע, בכל זאת דגים. חיו כולם באהבה ואחווה שלום ורעות. אני צוחק כמובן. חיו כולם עם כולם, רבו פה ושם, הסתכסכו על דברים העומדים ברומו של עולם, ועל רומו של עולם עצמו. הציקו זה לזה, עזרו זה לזה. היו מאוחדים יותר מאי פעם, ומפולגים כמו תמיד. דגים, אתם יודעים.

אין מה לעשות, דגים אינם עשויים מעור אחד, שלא לדבר על הדגים בלי העור. אינו דומה הבורי לבקלה. וכשם שסנפיריהם שונים כך דעותיהם שונות.

ואז הגיעו השועלים. בפעם האלף ניסו, לדבר, ללחוץ, לאלץ. יש שיאמרו שזה בגלל שהם שועלים, זה מה שהם יודעים לעשות. יש שיאמרו שהאשמה היא דווקא במפלצות הצובאות על הווילה, לשועלים נמאס למות לבד. כולם צודקים, כולם טועים. זה חשוב, אבל לא משנה. העיקר שההיסטוריה שבה לביקור קצר, ושוב נפגשו הצדדים.

ושוב כמו בהיסטוריה, חוקקו השועלים חוקים לשליית דגים. הרחיבו את מרחב הדייג. קבעו מכסות למניעת ריבוי בלתי מבוקר. התנהגו כמו שועלים. אך הדגים הפעם הגיבו אחרת. מאוד אחרת.

נקודת המוצא הייתה מוסכמת. אנחנו בבריכה כדי להישאר, לא יוצאים מכאן לנצח. זו נקודת מוצא די ברורה בהתחשב באלטרנטיבה, למות-אם מישהו שכח. אבל איך מתמודדים עם דרישות השועלים? פה צץ לו ויכוח נוקב.

האם הפתרון הוא לטשטש, להתעכב, להרוויח זמן. להתיז דיו כמו דיונון ראדזיני מצוי, ובינתיים לברוח. או שמא הפתרון הוא התעקשות, אמירה ברורה, מלחמה. להבהיר לשועלים אחת ולתמיד שהבריכה מחוץ לטווח ידיהם.

עד כאן ויכוח לגיטימי, כל דג הביא טעמים לדבריו ואינו דומה טעמו של דג העולה בעכו, לטעמו של דג החולם חלומות באספמיא. אך כמנהגו של ויכוח, הוא התרחב. תוך תקופה קצרה להפליא, החזיק כל דג בבריכה בדעה משלו. דגים שכחו איך שוחים, מרוב הגנה על המולדת. הצדדים התחלקו בגדול לשני פלגים (כך דגים מכנים קבוצות, בכל זאת חיים במים), בגדול אמרנו, כי בקטן הם עדיין מתחלקים להם. התחלקו הם ל"רכיכות" מול ה"שבלולים".

לא מדובר בשמות שהם נתנו לעצמם, אלא בשמות בהם כונו. אך כל צד אימץ לעצמו את השם כאות כבוד. אז ה"קיצונים" כונו שבלולים בשל נטייתם להשתבלל בעמדתם בלי יכולת לראות מעבר לקונכייתם. וה"פשרנים" כונו רכיכות, נחשו לבד מדוע.

ככל שעברו הזמנים העסק החמיר, ממש סערה בכוס מים. מרבית הדגים אמנם לא התעסקו בוויכוח וחיו את חייהם. אבל דווקא היריבים העזים ביותר של השועלים, אלו שבכל התקופות הגנו על הבריכה, החריפו את המאבק. השועלים הביטו בהשתאות משפת הבריכה בזמן שדגים במקום פשוט לשחות, התקוטטו ביניהם. הרכיכות שלחו נציגים לדבר עם השועלים. בזמן שהשבלולים הקימו את אריות הים, פלוגה מיוחדת למלחמה בשועלים ונציגיהם עלי מים. הרכיכות נופפו בהסכמים מול השועלים בחדוות ניצחון, והשבלולים נופפו באותם הסכמים בדיוק בזעקות שבר, לו דגים יכלו לזעוק או להישבר. הכעס היה רב כל כך, עד ההחלטה לא לשחות יותר בבריכה מעורבת, להתחלק לבריכות נפרדות, כך שדג לא יושפע לרעה מדג אחר.

כך החריף המאבק הלוך והחרף. כי למרות שדגים לא יודעים לדבר, לנשוך הם יודעים. אוהו יודעים. והשועלים? צופים.

אחר כמה שנים החליטו השועלים לפוצץ הכל. החליטו הם לגמור את העניין סופית, בדיוק כמו בימי רומאים, חשמונאים, פרסים, כשדים. במחשבה שניה, כמו תמיד. למנוע מזון לדגים, לדוג אותם בכל דרך, לרוקן סופית את הבריכה. כעת לא נותר עוד מקום לפלוגת מחץ או דגים מדברים. כל מה שנותר הוא להחזיק חזק, כולם יחד. לסרב לצאת.

אך הדגים עסוקים בשלהם במקום לשלב סנפירים, הוסיפו קשקשת. הוכיחו השבלולים כי צדקו הם לאורך כל הדרך, עם צילומים, הוכחות, תאריכים ושאר ירקות. לעגו להם הרכיכות, עם צילומים, הוכחות, תאריכים ושאר התקלסויות, שם מוכח שהם אלו שהשיגו את הזמן עד עכשיו. והשועלים? צדים.

ביקשו השבלולים לשלוח זאבי מים לקרוע את הרשתות, אך הרכיכות מנעו מהם בטענה שזה רק יעצבן את השועלים בלי תועלת אמיתית. רצו הרכיכות לנהל משא ומתן לאספקת מזון, אך השבלולים האשימו שמטרתם לוותר על הדגים שאין להם סנפיר וקשקשת.

צדו השועלים דג אחר דג, העלו ברשת ודגו בחכות. ומגיני הדגים? גינו, מחו, ובעיקר האשימו, זה את זה כמובן. לא את השועלים. הם הרי שועלים, לא מצופה מהם משהו אחר.

ואחר שניצודו הדגים, דג אחר דג, גילו שני הצדדים את עצמם, לבדם בבריכה. לא נותרו עוד דגים להגן עליהם, לא היה טעם בבריכות נפרדות. פנה דג לחברו ואמר, נותרנו רק אנו להקים דור חדש. אז התברר, שהם מזמן שכחו איך לשחות.

פרק ד

כולכם מכירים את הסיפור, אין עניין להתחיל מבראשית. שועלים = רעים. דגים = טובים. בני האוויר מול בני המים. מאבק עתיק, ועדיין אקטואלי. והנה הגיע הזמן לפרק חדש בסיפור. פרק שבשונה מהעבר, לא נכתב בדם. הוא נכתב בדמים.

בעולם הפוסט מודרני, שזה כמו עולם מודרני רק עם מילים גבוהות. מקובל להבין את הרשע. השועל לא רע מטבעו, החיים התאכזרו אליו. אבא שלו היה שועל, סבא שלו היה שועל, הוא גור שנשבה. בעומק ליבו הוא דג. הוא כמו אחמד בן שרה, רק בלי ה"שרה". בקיצור, תבינו אותו.

אז לשועל המסכן, נמאס. נמאס לעמוד לבד בפרץ. להילחם לבד, למות לבד, לקבל אחריות לבד. סליחה, תשכחו מהחלק האחרון. הוא באמת לא מבין, מדוע לא עומדים כולם יחד, נחשים עם ארנבים, שועלים עם דגים. מול אויבים משותפים.

אתם יודעים מה, הוא לא משקר, הוא באמת לא מבין. לו היה מבין, לא היה הוא שועל. כי שועלים הם יצורים חכמים מאוד, אבל אין כל קורלציה (מילה של שועלים) בין שכל להבנה. הם לא אשמים השועלים. מה שלא מטיל את האשמה על הדגים כמובן. לא בכל טרגדיה יש את מי להאשים.

כיצורים בעלי הגיון, לא החליטו השועלים לצלות את כל הדגים על הגריל. כמה שזה מפתה, אין בזה צדק. הם לא צדיקים אבל בהחלט צודקים. אין כל עניין לשלות סרדינים מהמים, זה כמו גיוס לשלב ב', עוזר למספרים, אבל חסר טעם. הם זקוקים לכרישים, אך אלו מתעקשים להישאר במים.

מתברר כי לא רק בעלי היגיון הם השועלים, אלא גם סט של ערכים צימחו להם. כדי לצלות דג על הגריל, צריך טופסולוגיה ארוכה. חלפו הימים העליזים של פעם, בהם כל שועל מזדמן, בלע איזה דג שבא לו (לשועל, לא לדג). אבל להפסיק לספק מזון לדגים? בשמחה. המזון לכרישים הופסק כליל. אבל כפי שאמרנו, שועלים בעלי ערכים הם, כל שאר הדגים המשיכו לקבל את הקצבה. אחת לחודש עלו להם כל הדגים על פני המים והשועלים פיזרו מזון בנדיבות.

הו, איך שהתרגזו הדגים. גערו הם בשועלים חמורות. הסבירו להם שהכרישים אינם זקוקים למזון הזעום שהם נותנים להם. צחקו על המחשבה לפיה שלילת מזון תגרום לדג להתאבד, משל היה למינג מצוי. תלו שרשראות אלמוגים נאות, עם כיתובים נמלצים, "כולנו כרישים", "לעולם לא תצעדו לבד". ובעשירי כל חודש, עלו כל הדגים בצייתנות, קיבלו את מנת המזון שלהם, ושלחו לכרישים חיזוקים, בדמות, "מסירות נפש, כל הכבוד לכם".

הכרישים הודו על החיזוק, זה נדרש להם כאוויר לנשימה, כלומר, לא ממש. חזרו הדגים למחילותיהם. חזרו השועלים למלחמותיהם, רק הכרישים נותרו רעבים.

פרק ה

שמענו על הווילה בג'ונגל, שוחחנו על צרותיהם של הדגים, אך לא שאלנו שאלה בסיסית. איך הופיעה לה ווילה בג'ונגל? היא לא נבראה מפיצוץ מן הסתם. הבה נפליג למעמקי ההיסטוריה, בואו ונספר סיפור.

בראשית, היה ים. לא מלוח היה הים, אך גם לא מתוק. חסר טעם היה, וק"נ טעמים כלולים בו. כל הנחלים הלכו מן הים, פלגים זכים והסתעפויות. התרחב הים לכל עבר, יחד עם זאת לא השתנה במאום.

ובתווך, הדגים. שחו הדגים בנחלים, שוטטו בים. חקרו את מרחביו, העמיקו במצולותיו. השתעשעו בין גליו, רחצו במימיו. אף שחיי הדגים תלויים במים, לא רק נטלו הם, אלא גם נתנו. שמרו הם על המים. הקפידו על טהרם. הוציאו לכלוכים, שמרו והשתמרו גם יחד.

חיו הדגים במים, אך לא רק הדגים נהנו מהם. עולם מתוקן היה. החיות כולן התבשמו מן המים. לא ידעו הן לשחות, אך לשתות ידעו הן. חיו הם ביערות עד, שוטטו באחו ובמישור, שמי תכלת עליהם, ולשתות, שתו כולן מן המים.

יכול היה העולם להמשיך כך, עד אין קץ. ליתר דיוק, עד קץ. אך צרות התרגשו על העולם. הדגים החלו להתרשל במלאכתם. מתברר כי דג אינו מין אלא מגזר, או מגדר. דגים רבים יצאו מן המים והצטרפו לשאר החיות, נעשו הם לאריות ושועלים, שפנים וחזירים. בו בזמן החלו חיות אחרות לרחוץ בים, ניצלו את המים לצרכיהם, וכי מי יקבע מיהו דג?

והיו תוצאותיו הימה. הים שנזנח החל להעלות ירוקת. זיהום פשט בנחלים, רבים מהפלגים התייבשו. אך החיות לא התעניינו מדוע. חשבו הם שלבטח אין צורך בים, אפשר לצמוח גם בלעדיו. שייך הוא לעולם ישן.

כשהים אינו זך, דבר אינו צומח. נהפך האחו לשממה, העלה המישור חרולים, והיערות? הפכו יערות העד לג'ונגלים בלתי חדירים. מבעד לצמרות העצים לא נראו עוד שמיים. ככל שעבר הזמן, לא ידעו חיות הג'ונגל, על קיומם של שמיים.

החיים בג'ונגל לא רק קשים, תופעת לוואי נוראה להם. אט אט הפכו חיות רבות למפלצות. לא ביום אחד קרה השינוי, אף לא ביומיים. אך לאחר זמן זמנים וחצי, צמחו לצד חיות היער, מפלצות רבות מספור. מפלצות שעין לא ראתה, ואם ראתה? לעולם לא תראה עוד דבר. מפלצות ממין שאבות מזהירים את ילדיהם מהם, וילדים מוצאים אותם תחת מיטתם. מפלצות שאכזריות היא לחם חוקם, ומעולם לא שתו מן המים.

אף בינם ובין עצמם רבו המפלצות, אך את הדגים שנאו הם יותר מכל. לא ידעו הם להסביר את עומק שנאתם. למפלצות יש שרירים, לאו דווקא שכל. אך ברור הוא שכל אחד שונא את הפכו. והפכה של מפלצת, דג הוא.

אם נבחן זאת, כשם ששנאתם יוקדת, כך צודקת היא. לולי התרשלות הדגים, לא היו נולדות מפלצות. הדגים אשמים הם בקלקולו של עולם, והעולם, למרות שאינו יודע זאת, חש הוא כך בעומק לבו.

מחירים כבדים שלמו הדגים, ערוצי הנהרות נשטפו בדם, דגים נטבחו ונשרפו, ניצודו והושמדו. ימיהם הפכו לאפלה, ולילותיהם לאש. לא שחו יותר הדגים במים, כי אם בדמעות. וכמעט שאין דגים, כמעט שאין ים.

אז אירע הדבר. יש שיקראו לו מעשה שטן, יש שיראו בו מעשה ניסים. יש שידרשו לגנאי, יש שידרשו לשבח. ויש את אלו שיודעים שלא בכל זמן עליהם לדרוש. במעמקי הג'ונגל, במקום האפל ביותר. פתח נפער בעצים, בעדו נראו שמיים. התאחדו פלגי המים, זרמו הם מכל רחבי העולם, ודגים בכנפיהם. מארצות השממה, ומהרי השלג. בנהרות של דם זרמו הם אל מקום אחד. אל המקום האחד. שם היו לאחד.

לא לבד התקבצו שם הדגים. בית שלם נבנה סביב הבריכה. בית אמרנו? וילה היא הגדרה מדויקת יותר. חיות היער שסבלו אף הם מהמפלצות התכנסו למקום אחד. טיפחו להם חיים תקינים, גדרות ומעקות. בית ושדות. ובתווך, בריכה.

יחסים סימביוטיים שררו בין הבית לבריכה. הבריכה נזקקה לבית. אי אפשר לקיים בריכה לבדה באמצע ג'ונגל קודר. אך הבית? הבית קם למען הבריכה. לשמש מעון לדגים. לא ידעו זאת החיות, למעשה התכחשו הם לכך. אך לזה קם הבית. אין כל היגיון אחר בוילה בג'ונגל.

חיו כך יחד שנים ועשורים, צמחה הבריכה. צמחה אף הברכה. ועם הזמן נשכח מכולם, מדוע נמצאים הם יחד. שכחו הדגים את תפקידם, והחיות? לא ידעו אותו מעולם. אילו ידעו, הרי היו הם דגים.

כך בצל מתקפות אכזריות של מפלצות, כשעננים קודרים התחשרו באופק. פנו השועלים לדגים ודרשו מהם לצאת מן המים. לכל חיה יש תפקיד אמרו הם, אך מהו תפקידכם? ניסו הדגים לבאר, הסבירו שאי אפשר לדבר על תפקיד, כאשר לא מבינים את היעד.

לשועלים היה ברור. המטרה היא לחיות, ואם אפשר, לחיות יחד. לא הבינו הם את הסיבה מדוע קיימות מפלצות. לא תפסו, כי לא בריכה נבנתה בוילה, אלא וילה נבנתה סביב בריכה. לא ידעו, שלא הם מתחזקים את המים, המים מחזיקים הם אותם.

לדגים היה הדבר ברור. לא לחינם נסוגו צמרות העצים, אין הסבר טבעי, מדוע נראים פה שמיים. אך השועלים ידעו על מפלצות ושוויון, על מלחמה ושלום, אך לא ידעו דבר על שמיים. מעולם, כך התברר, לא הרימו השועלים עיניהם אל על, ופשוט ראו שמיים.

[זאב ערבות]

בביקורך הקרוב בארץ אשר עיניי ד' אלוקיך בה, תיכנס אל הגר"מ שטרנבוך שליט"א ותפרוס בפניו את הטענות הללו.

אני מעדיף לבקר אותך, האם אני מוזמן?
דרך אגב, על הודעתי לעיל על הקשיים בניהול אוטונומיה קבלתי את התגובה הבאה:
הלחם החלב הדלק המים, חברות האוטובוסים והנהגים, פועלי הבנין והנקיון, הרופאים הרוקחים עובדי בתי החולים, טלפני קופ"ח ובזק וחברת חשמל, ועוד ועוד - כולם ערבים!!!!!!!!!!!!!!
אין לך מושג מה שקורה פה, במדינה "הציונית" שעזבת לפני כך וכך שנים.
אם כל עובדי הנ"ל יחליטו לשבות, או ח"ו לחבל, אין שום סיכוי פה.
זה יהיה יותר גרוע משמחת תורה.
הציונים, זה כמה בובות בממשלה וכמה בובות בצבא וכמה בובות בבית המשפח.

ע"כ דבריו, ודרך אגב שכחתי לציין את רמת אשכול ועוד שכונות שמעבר לקו הירוק שעובר היום ממש במרכז העיר, ואל תשכחו את קרית ספר ועוד כמה ערים מעבר לקו. לפי איך שמתנהלים הענינים ע"י ממשלה חדלת אישים שיש כעת לו הייתי גר באחד ממקומות אלו הייתי מוכר כעת שעוד ניתן להציל משהו. אם נשיא ארה"ב, שיהיה אשר יהיה יכופף את היד לא תהיה ברירה, למדינת ישראל הציונית אין קיום בלי סיוע מארה"ב, מי שחושב אחרת חי באשליה.

[התמים]

בביקורך הקרוב בארץ אשר עיניי ד' אלוקיך בה, תיכנס אל הגר"מ שטרנבוך שליט"א ותפרוס בפניו את הטענות הללו.

אני מעדיף לבקר אותך, האם אני מוזמן?
דרך אגב, על הודעתי לעיל על הקשיים בניהול אוטונומיה קבלתי את התגובה הבאה:
הלחם החלב הדלק המים, חברות האוטובוסים והנהגים, פועלי הבנין והנקיון, הרופאים הרוקחים עובדי בתי החולים, טלפני קופ"ח ובזק וחברת חשמל, ועוד ועוד - כולם ערבים!!!!!!!!!!!!!!
אין לך מושג מה שקורה פה, במדינה "הציונית" שעזבת לפני כך וכך שנים.
אם כל עובדי הנ"ל יחליטו לשבות, או ח"ו לחבל, אין שום סיכוי פה.
זה יהיה יותר גרוע משמחת תורה.
הציונים, זה כמה בובות בממשלה וכמה בובות בצבא וכמה בובות בבית המשפח.

ע"כ דבריו, ודרך אגב שכחתי לציין את רמת אשכול ועוד שכונות שמעבר לקו הירוק שעובר היום ממש במרכז העיר, ואל תשכחו את קרית ספר ועוד כמה ערים מעבר לקו. לפי איך שמתנהלים הענינים ע"י ממשלה חדלת אישים שיש כעת לו הייתי גר באחד ממקומות אלו הייתי מוכר כעת שעוד ניתן להציל משהו. אם נשיא ארה"ב, שיהיה אשר יהיה יכופף את היד לא תהיה ברירה, למדינת ישראל הציונית אין קיום בלי סיוע מארה"ב, מי שחושב אחרת חי באשליה.

יש לה בהחלט יכולת קיום, כל מה שנדרש זה טראומה אמיתית שתנער את רעיונות הפוסט מודרניזם ושאר חלאי השמאל מתוך הציבור, קיוונו ששמחת תורה עשה את זה, אבל כנראה שאחרי כל כך הרבה רדיפות לאורך ההיסטוריה, 1200 יהודים זה טיפה בים עבורם

אבל יבוא היום והם יתעוררו, כולם יתעוררו
(אלא אם כן יום הפיצול בין הימין לשמאל יגיע לפני, ואז השם ישמרנו מהתוצאה של זה)

[זאב ערבות]

התמים, שמך נאה לך, הקלישאות שאתה משתמש בהן הם חסרות משמעות. השמאל לא הולך לשום מקום וגם לא הערבים והימין מפולג ואוי לה לממשלה שנשענת על קנה רצוץ בשם ב"ג שהוא כמו שור האצטדין. אתה סומך על כל מיני רעיונות הזויים כגון איזו התעוררות וטראומות ואני מבטיחך שאפילו אם יהיה זה לא ישנה את המצב הקיים. אכן בקרוב יהיה רוב חרדי, אך מן הסתם לא ישארו חילוניים ולא יהיה צבא ותנחש מה יעשו הערבים.

[סיסטעם]

מענה חכם.JPG (45.24 KiB) נצפה 1437 פעמים

מענה חכם מהגה"ח ר' יואל כהן ע"ה אגרת א' סעיף י"ד, ועיי"ש סעיפים י' י"א באריכות.

https://chabadpedia.co.il/images/d/dd/% ... %D7%9D.pdf

[עקביה]

מענה חכם.JPG

מענה חכם מהגה"ח ר' יואל כהן ע"ה אגרת א' סעיף י"ד, ועיי"ש סעיפים י' י"א באריכות.

https://chabadpedia.co.il/images/d/dd/% ... %D7%9D.pdf

כיצד אפשר לומר דברים כאלה, הלא זה נגד דבריו המפורשים של הרמב"ם:

רמב"ם הלכות מלכים פרק יא
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו.

כלומר בהחלט תיתכן מדינה יהודית לפני ביאת המשיח, ואין בכך כל סתירה לאמונה.

[עקביה]

באמת, שאין מענה הולם לנתון הזה, וא"א להכחיש עובדות מפורסמות, מלבד דבריו הצודקים מצד עצמם, של הראש ממשלה הראשון: "התנ"ך הוא המנדט שלנו" (https://benyehuda.org/read/2520).

ממילא ברור גם לגויי הארץ, שלא יתכן לנופף ביד הימין עם ספר תנ"ך כ"מנדט שלנו", וביד השמאל לקיים "חתום תורה" האמור באחז, שאחַז, עמד ונעל בתי מדרשות: "את תפיס חבלה בתרין ראשוי".

זה לא בדיוק כך.
ב"ג אמנם אמר את הדברים האלה, אבל הצידוק האמיתי של התנועה הציונית החילונית הוא שלא היה כאן עם ערבי מעולם, ולכן הקמת המדינה היא לא כיבוש במובנו הרגיל.

אשר ממילא, בהעדר צידוק ליסוד המדינה עצמה, ודאי אין תוקף וערך כלל, לא לחוקיה, ולא למחוקקיה.

לעיל הבאתי את דברי הרמב"ם (גזילה ואבידה פ"ה הי"ח) ואני מבקש לקבל על טענה עניינית תשובה עניינית.

[בברכה המשולשת]

והיכן ראה הדר"ג שליט"א בדבריי שאני אומר אחרת?
בסה"כ באתי להסביר את מה שידוע לי באופן אישי בנושא המצבה, כדי להעמיד דברים על דיוקם

משום מה היה נדמה לי מהנימה שמעלתו בא להצדיק את הצבא ולומר שידיהם כבולות וכו'. ועל זה זעקתי שהיא הנותנת.
אני מבין שטעיתי ועמו הצדיק המחילה והסליחה הרבה. אנא מחל לי.

מחול מחול מחול.
יהי רצון שנזכה כולנו לגאולה השלמה בב"א.

פורסם כעת (באתר ערוץ 7):
שר הביטחון יואב גלנט, אימץ הערב (שלישי) את המלצת המועצה הציבורית להנצחת החייל בעניין הוספת הכיתוב "השם יקום דמו" למצבות צבאיות של חללים שנפלו בקרב, אם משפחותיהם יבקשו זאת.

ההחלטה התקבלה לאור בקשת משפחתו של סרן ישראל יודקין שנהרג בקרבות בעזה ולאחר שהמשפחה עברה סבל רב כשמערכת הביטחון לא נעתרה לבקשתה.

במקביל גלנט הינחה את משרד הביטחון לפעול לתיקון התקנות להביאן לאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כנדרש ע"פ החוק.

לפני כן המליצה המועצה הציבורית להנצחת החייל, בראשות פרופ' שלמה מור יוסף, לאפשר להוסיף את הכיתוב הי"ד על מצבות חללי צה"ל.

המועצה, המורכבת מבני המשפחות השכולות והארגונים היציגים 'יד לבנים' וארגון אלמנות ויתומי צה"ל, התכנסה היום לבקשת שר הביטחון.

"המועצה הציבורית החליטה ברוב קולות כי הביטוי 'השם יקום דמו' הוא איננו ביטוי חריג, אלא משפט מקובל שהינו חלק מהאמונה היהודית. חברי המועצה שהשתתפו בדיון, המליצו לפעול לשינוי התקנות, כך שניתן יהיה להוסיף את הכיתוב 'השם יקום דמו' למצבות צבאיות של חללים שנפלו בקרב, למשפחות שיבקשו זאת. המועצה המליצה בהחלטתה להוסיף גם את האפשרות לכתוב 'זכרו לברכה' על גבי מצבות צבאיות, למשפחות שיבקשו זאת", נמסר מטעם המועצה.

[בברכה המשולשת]

באמת, שאין מענה הולם לנתון הזה, וא"א להכחיש עובדות מפורסמות, מלבד דבריו הצודקים מצד עצמם, של הראש ממשלה הראשון: "התנ"ך הוא המנדט שלנו" (https://benyehuda.org/read/2520).

ממילא ברור גם לגויי הארץ, שלא יתכן לנופף ביד הימין עם ספר תנ"ך כ"מנדט שלנו", וביד השמאל לקיים "חתום תורה" האמור באחז, שאחַז, עמד ונעל בתי מדרשות: "את תפיס חבלה בתרין ראשוי".

זה לא בדיוק כך.
ב"ג אמנם אמר את הדברים האלה, אבל הצידוק האמיתי של התנועה הציונית החילונית הוא שלא היה כאן עם ערבי מעולם, ולכן הקמת המדינה היא לא כיבוש במובנו הרגיל

דבריו, המרתקים כתמיד של שב"ד (משנת תשל"א). לא חייבים להסכים, כמובן, אבל כדאי לקרוא.

[פרנקל תאומים]

מענה חכם מהגה"ח ר' יואל כהן ע"ה אגרת א' סעיף י"ד, ועיי"ש סעיפים י' י"א באריכות.

https://chabadpedia.co.il/images/d/dd/% ... %D7%9D.pdf

קצת מזכיר את הראיה המפורסמת לעניין חבישת השטריימל מריש פר' ויצא.

[פנת יקרת]

התמים, שמך נאה לך, הקלישאות שאתה משתמש בהן הם חסרות משמעות. השמאל לא הולך לשום מקום וגם לא הערבים והימין מפולג ואוי לה לממשלה שנשענת על קנה רצוץ בשם ב"ג שהוא כמו שור האצטדין. אתה סומך על כל מיני רעיונות הזויים כגון איזו התעוררות וטראומות ואני מבטיחך שאפילו אם יהיה זה לא ישנה את המצב הקיים. אכן בקרוב יהיה רוב חרדי, אך מן הסתם לא ישארו חילוניים ולא יהיה צבא ותנחש מה יעשו הערבים.

אתה צודק בהחלט, רק אל לנו לשכוח דבר אחד: כיהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים אנו כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ואינה מנוהלת כלל בדרך הטבע, כלומר אף הטבע שבו הינו בגדר נס, ואכן קיומנו ככבשה יחידה בין שבעים זאבים הוא נס גדול יותר מקריעת ים סוף, כדבריו הנודעים של היעב"ץ בסולם בית אל שבהקדמת סידור עמודי שמים שלו. כך שיגידו ה'קנאים' מה שיגידו, ומאידך 'הציונים' מה שיגידו, לא מחשבותיכם מחשבותיי, ולא דרכיכם דרכיי, וארץ ישראל עיני ה' אלוקיך בה, כמו כל האירועים האחרונים והראשונים שהכול בגדר נס ופלא לא שערום אבותיכם, לא הישועות ולא המפלות. ובאמת בדרך הטבע אין לנו מוצא, ואין לנו על מי להישען אלא וכו'. רק אנו צריכים לעשות את שלנו, ללמוד ולהתפלל ולהקים בתים נאמנים לה' ולתורתו, אין אנחנו חייבים לאף אחד שום דבר ושום הסבר בלתי לה' לבדו, ואל לנו להסתכל לא ימינה ולא שמאלה, וה' הטוב בעיניו יעשה, כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.