הודעהעל ידי ישעיהו לוריא » ד' יוני 26, 2024 9:44 am
כל מילה.
ובכל אופן כמה תוספות:
1. כל הנציגים שהוזכרו בדבריך ורבים שלא הוזכרו, מלבד זאת שהם מושמצים שלא הועילו כלום ורק הרסו וכו', במקביל, הם תמיד מושמצים שהם לא צייתי לדעת תורה, הרב הגדול הזה לא החזיק מההוא, והרב שך לא רצה את ההוא, ורעהו היה בעבר מקורב והיום ממש לא מייצג כי סטה מדרך ההשקפה.
אם כן, אז את ההישגים הללו, לא רק שהם עשו ולא הגדולים, הם עשו זאת, על פי אותם משמיצים גופא, בלי אישור של גדולים, בלי תמיכתם, וממילא, ההשמצה עליהם היא בזויה משני הצדדים, ורשימת ההישגים שאותם אישי ציבור השיגו, וכתירת הכתרים על 'הגדולים' דווקא, אלו שלשיטתם הם לא היו מעורבים והעסקנים אפילו לא התייעצו עמהם, היא צבועה שבעתיים.
2. אני הק' רגיל לחלק את תקופות העסקנים והיהדות החרדית כולה - לשלוש תקופות עיקריות, ואני חושב שזאת נקודת החילוק, וכב' לא חייש לכך, כי כב' מדבר על התקפות הנטו"ק ופלג סולובייצ'יק, שהם בדרך כלל אותן התקפות, אפילו בלי שינוי האדרת. רק מצליחים כיום, כשהציבור החרדי גדול ושבע, לסחוף עליהם יותר ויותר ציבור שבע.
התקופה הראשונה - בערך עד ממשלת בגין - היהדות החרדית עמדה כעני בפתח, ביקשה חיי קיום מינמאליים כיהודי במדינה, דברים שאמנם נוגעים לפרהסיה ועצבנו הרבה חילוניים, אבל הכל הבינו שאין הם דורשים משהו 'לעצמם'.
הם 'קיבלו' כנראה הרבה פחות בהרבה מיחס החרדים במדינה - אבל הצילו את ערכי היהדות ככללם.
התקופה השניה - ממשלת בגין, החרדים נעשו מנכל"י המדינה, אבל את חלקם וחלוקתם לקחו בקומבינות, כגנבים בלילה. זה אמנם הרים עליהם הרבה יותר קול זעקה, פרוש, שפירא ודרעי (הישן) נחשבו כגנבים והוצגו בקריקטורות בסגנון גבלסי, אבל הציבור החרדי ככללו, טרם. לדעתי באופן ישיר - אז החל עניין בני הישיבות לעלות על הכותרות.
אם להמשיך ליתן ציונים: אז גם קיבלו כמעט כמו שמגיע לציבור החרדי, וגם הערכים טרם נפגעו - הרבה בזכות הממשלה המסורתית.
התקופה השלישית - הנוכחית. החרדים דורשים את חלקם במפגיע. סגנון ידוע של ראשי וועדות כספים ש'עוצרים' את תקציבי כל המדינה עד שתקציב הישיבות יוסדר. וכודו'. אתה יכול לראות את זה במכתבים למערכת של העיתונים כולם. 'מגיע לנו' - 'נעמוד על זכויותינו' ועוד. הן נכון. בהפגנות הגדולות והמאורגנות השלטים הם עדיין 'ד' הוא האלוקים' ו'אין אומתינו אומה אלא בתורתה' 'תנו לנו לחיות בארץ הזאת' - אבל בשיח הפוליטי העסקני, בשיח בעיתונים (ומיד אתייחס אליו) ובמכתבים למערכת המגלים ומלמדים את הלך הרוח ברחוב.
אז הגיעה הדרישה: ביקשתם שוויון. אתם חרדים אבל לא מטומטמים, בבקשה, תפרעו את השטר.
כמובן שזאת תזה כללית מידי, וצריך להביא הרבה משתנים ובמיוחד השינוי שחל ברחוב החילוני, בערכי המערב ובמשפטיזציה שהכניס לכאן אהרן ברק במלוא דורסנותה, שגרמה שאי אפשר באמצעים פרלמנטריים להעביר מה שהעברת בעבר אפילו בתקנה או בצעטאלאך תחת השולחן.
3. בתור דוגמא - בלי להתייחס לגופו של איש, אקח את הסופר החרדי משה גוטמן, ומאמרו החריף והעוקצני שהובא לעיל וכל כך שיבחו אותו. לדעתי, הוא הדוגמא הכי מובהקת לשינוי והתמורות שחלו בציבור החרדי (ולטעמי באופן ישיר לירידה בכוחו והשפעתו הסגוליים) אני מתייחס אליו דווקא משום שכתיבתו כה מוכשרת ושנונה, מקורית, ומכיוון ויש בו לא מעט מוטיבים סטראוטיפים. לא אל הפרסונה גופא.
הוא בן היישוב 'קוממיות', יישוב שהוקם בידי חרדים יוצאי הנח"ל החרדי - כמובן כולם מגוייסים ונטועים בהוויה הישראלית של השנים הראשונות, אבל חרדים עד קצהו של יו"ד. אז קראו לזה שומרי מצוות. המונח חרדים טרם יצא לאור כמעט. היו חרדי גרמניה...
החרדים אז לא חלמו ולא העזו לדבר על מדינה חרדית בתוך מדינה וכו', מה שאמש אמר שר בממשלת ישראל באותו רגע....אוי, האירוניה.
בני קוממיות, כשומרי מצוות, ביקשו קצת יותר מכסות מים וחלב לשמיטה, קצת התחשבות בשמירת שבת ואולי מקום להחביא את יוסלה שוכמכר...
בשנים האחרונות, מוביל משה מורג, שמו הספרותי של גוטמן, את כל השיח בעיתון המודיע הדורש ותובע החלפת שלטון בג"צ. הוא מעתיק את כל הכתבות של קלמן ליבסקינד ולפני זה של שמחה רוטמן, שדרשו שוויון וגיוון וכו'. וזה בכישרון רב ועצום אבל בניגוד מוחלט לגישה החרדית שנות דור למוסדות השלטון, של להציל את מה שניתן.
אני הקטן גם חושב שההפקרות והחוצפה של בתי המשפט - והכוח שהם צברו מול הפרלמנט, הוא בעוכרנו וכו', אבל השיג והשיח הזה, של שוויון של ניהול משותף של המדינה - מתאימים למגזר הסרוג - שאגב גם הוא משלם על כך במטבעות שונים, אבל כהחלטה מושכלת ולכתחילה, הרואה במדינה ראשית צמיחת גאולתנו והשירות בצבא, עם כל מגרעותיו הוא מצווה הכי קדושה וכו' וכו' ולצניעות אולי פעם נידרש אולי נוותר עליה ואולי רק כמה רבנים מקשישים ידברו עליה,
מכאן מגיעים למאמר שכל כך הרבה שיבחו אותו והזדהו עם תכניו, אבל לדעתי הוא מגיע מגישה שכל כולה חידוש ותמיהה, בלשון המעטה.
4.היו בודדים כאלו שמאז ומעולם רצו אסקלציה ובלאגן. מעטים ממש שטענו כך תמיד שאילו היו החרדים שוברים את הכלים מיד בתחילת המדינה, הכל היה נראה אחרת, והנה - כעת החרדים נזכרים להקים קרן הצלה... זה מופרך מכל כך הרבה בחינות והכי קשים הם אלו שתמיד לקחו מהמדינה כסף, או אפילו היו מחוברים בעטיניהם לשלטונות ולרשויות,וכשלקחו להם את הנציג, בעוולה וכו', או כעת כשהמדינה מפסיקה לתת, הם צועקים הרבי מסאטמאר צדק...
5. הן הדוברים שלנו והפנים של המגזר בתקשורת, וגם חלק מהנציגים, אינם ראויים להציג את היהדות החרדית ואת דרכה, בשעה שהם עצמם חיים ונושמים, בחוסר צניעות, בחוסר הגינות או מעולם לא ביקרו ברצינות בשערי בית המדרש.
נכון, שאי אפשר שר' מיכל יודא ליפקוביץ ייצג אותנו בכנסת, אבל לא פחות מופרך הם מאמרי מערכת בהמודיע ובהדרך נגד קשרי המשפחה בבג"צ והשחיתות החוגגת שם, ואז המועמדים לרבנות הראשית שם משפחתם הוא X, ולמועצות המקומיות שם משפחתם הוא Y. וופלוני שיצאו עסיקין על מוסדותיו ועסקיו מופיע בטלוויזיה ומסביר כמה לימוד התורה הרבה יותר קשה מחיים בצבא...
--------------------------
הוספתי כעת זאת גם כן:
6. אם בעיתונים החרדיים - בהמבשר מביא רק את לובשי השטריימל, בהמודיע רק את גולדקנופוף וביתד, רק את גפני עד ברוכי, ואף אחד! מבין שלושת העיתונים לא מביא את דברי זולתו מהמפלגה או תת הסיעה היריבה,
כנראה שהמצב לא כזה קשה והגזירה לא כל כך נוראה.
וכדי ביזיון.
בהמודיע גם לגבי המסע לחו"ל, זה נראה כאילו הרבי מויז'ניץ והגרמ"צ ברגמן בראש המסע, והאחרים, אם מוזכרים, מוזכרים בשוליים.
וכדי גיחוך.
נערך לאחרונה על ידי
ישעיהו לוריא ב ד' יוני 26, 2024 9:59 am, נערך פעם 1 בסך הכל.